הטור הארוך/שמות/טז

הטור הארוך שמות טז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ויסעו מאלים ויבואו וגו' מדבר סין. כתב הרמב"ן אחז הכתוב דרך קצרה כי בנוסעם מאלים חנו על ים סוף ויסעו מים סוף ויחנו במדבר סין כי המדבר הזה גדול מגיע מאלים עד סיני וכאשר נסעו מאלים חנו על ים סוף ונסעו משפת הים ונכנסו עוד לתוך המדבר ועשו בו מסעות דפקה ואלוש ונסעו מאלוש אשר הוא במדבר סין וחנו (ברפידים ?) בסיני ועל דעת רבותינו היה דבר המן באלוש כי בראותם שהיו חונים ונוסעים במדבר בדפקה ואלוש ולא יצאו ממנה פחדו ונתרעמו ולכן אמר וילונו במדבר כי לא היתה התלונה ביום בואם לשם רק בהיותם במדבר:

ב

וילונו כל עדת בני ישראל. כתב ר' אברהם במרה לא הלינו רק קצת העם כדכתיב וילונו על משה ובמדבר סין כתיב וילונו כל עדת בני ישראל על משה ועל אהרן. וכתב הרמב"ן היה ראוי שיספר הכתוב טענת התלונה שיאמר ואין בשר לאכול לעם ואין לחם לשבוע וירעב שם העם כאשר אמר במרה וברפידים ופירש"י שאמר הכתוב ט"ו יום לחדש השני ופירש חניי' זו שבו ביום נשלמה החררה שהוציאו ממצרים וקבלת רבותינו היא זו ולזה לא פירש תלונתם. ור' אברהם כתב כי הזכיר הכתוב בט"ו יום לחדש השני לאמר שכבר היה להם חדש ימים שיצאו ממצרי' ואכלו הלחם אשר הוציאו ממצרים ומקניה' כי קהל רב היו וזה טעם התלונה. ועל דעתי הזכיר הכתוב ויבאו מדבר סין להודיע תלונתם כי בבואם למדבר סין וכבר רחקו ממצרים אמרו מה נאכל ומה יספיק לנו במדבר הגדול אשר אנו באים בו כי מתחלה היו סבורים שיבואו אל ההרים אשר סביבותיהם ועתה ראו שיש להם חדש ימים ועיר מושב לא מצאו אמרו כולנו מתים במדבר הגדול שבאנו בו וזהו טעם וילונו על משה ועל אהרן במדבר כי תלונתם היתה מפני המדבר וכן אמרו כי הוצאתם אותנו אל המדבר להמית כל הקהל הזכירו המדבר והקהל לומר שקהל גדול כזה ימותו ברעב במדבר הגדול והב"ה שמע תלונתם והתחיל לערוך להם שלחן במדבר:

ד

הנני ממטיר לכם. פי' רבי אברהם שאמר ממטיר בשביל שירד מן השמים כדמות מטר. וכתב הרמב"ן ומצינו ימטר על רשעים פחים וגו' וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש ואולי היו באים עם המטר. ודעת אונקלוס שהוא לשון ירידה שמתרגם הא אנא מחית:

לחם. בעבור שיעשוהו לחם כמו שנא' ועשו עוגות כי כל פת נקרא לחם ולא חטים ושעורים לבד. ואמר ממטיר לחם פי' ממטיר להיותו להם ללחם כמו להוציא לחם מן הארץ. וי"מ לאכול לשון מאכל פי' הנני ממטיר לכם מאכל וגם בשר בכלל לחם כמו לחם אשה וכלל בכלל הנני ממטיר לכם המן והשלו או שקיצר הכתוב במה שאמר לו הקב"ה ענין השלו ובדברי משה האריך ופי' גם השלו כדרך מקראות בכמה מקומות כדפרישית לעיל:

למען אנסנו. פירש"י אם ישמרו מצות התלויות בו. והרמב"ן פי' שזהו הנסיון שלא היה בידם מה לאכול והיו צריכין לו כל שעה ולא ירד להם אלא דבר יום ביומו ואפילו הכי הלכו אחריו במדבר לא מקום זרע והוא כענין שנאמר המאכילך מן במדבר אשר לא ידעו אבותיך למען ענותך לנסותך להטיבך באחריתך:

ולקטו דבר יום ביומו. מי שברא היום ברא פרנסתו שכל מי שיש לו מאכל היום ואומר מה אוכל למחר הרי זה מקטני אמנה:

ז

ובקר וראיתם את כבוד ה'. לא נאמר על הכבוד הנראה בענן כי בו ביום נראה להם בדבר אל העם אהרן ויפנו אל המדבר ופירש"י שתראו כבוד השם הנותן לכם המן בבקר דרך חיבה שיש שהות ביום לתקנו מפני ששאלתם אותו לצורך ולכך מראה לכם בו כבודו. וכתב הרמב"ן ואינו נכון שיאמר בקר וראיתם את כבוד ה' בשביל שנתן להם המן בבקר כי מה כבוד יש בזה ועוד שסמך בזה בשמעו את תלונותיכם. ור' אברהם כתב כי בבקר נמשך לפסוק שלפניו כי בעבור שאמרו הוצאתם אותנו אמר ב' אותות יעשה עמכם השם בעבור שתדעו כי הוא הוציא אתכם האחד בערב היום והשני למחר בבקר ופי' ערב וידעתם כי ה' הוציא וגם בבקר תדעו וראיתם תחלת דבר הוא והי' ראוי שיאמר ערב ובקר וידעתם וראיתם כי ה' הוציא אתכם שאין ובקר דבוק עם וראיתם את כבוד ה' כי בו ביום ראו הכבוד. ופי' הרמב"ן כי היה נפלא גדול במן כי השלו הגיז אותה מן הים ברוח דרך העולם אבל המן עתה נוצר להם יצירה חדשה בשמים כענין מעשה בראשית והוא מה שאמרו בו שנברא בין השמשות ולכך אמר באות אשר יעלה להם בערב תדעו כי הוא הוציא אתכם מארץ מצרים כי יערוך לכם שלחן במדבר אבל בפלא הגדול אשר יעשה לכם בבקר תראו את כבוד מלכותו אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיו וכגבורותיו כי בגבורות ובנפלאות אשר יעשה השם נראה כבודו כענין שנאמר לקבץ את כל הגוים והלשונות ובאו וראו את כבודי. ודע כי יש בכאן ענין גדול ודרשו בו חכמים לחם אבירים אכל איש לחם שמלאכי השרת אוכלין אותו רצונו לומר כמו שמלאכי השרת קיומם מזיו השכינה כך הוא המן שנתגשם באור ההוא מרצון בוראו וניזונו ממנו ישראל ומפני זה מצאו בו טעם כל מה שירצו כי הנפש במחשבתה תדבק בעליונים ותמצא מנוח חיים ותפיק רצון מלפניו:

ונחנו מה. פי' ר' אברהם מה בידינו לעשות לא עשינו אלא מה שצונו הקב"ה. ואינו אלא כמו מה אדם ותדעהו כלומר מה אנחנו חשובים שאתם אומרים שהוצאתי אתכם מארץ מצרים:

ח

ויאמר משה בתת ה' לכם בערב בשר. חזר לפרש מה שאמר למעלה ערב וידעתם כי ה' הוציא אתכם שיתן לכם בשר ובבקר וראיתם את כבודו במן:

יב

דבר אליהם לאמר בין הערבים תאכלו בשר. כתב הרמב"ן זה הדיבור כבר אמרו משה לישראל ונשנה בעבור שאמר שמעתי את תלונות בני ישראל כי מתחלה אמר הנני ממטיר לכם לחם כעושה עמכם חסד לרצונו או בזכותם ועתה הגיד כי נחשב להם לעון ובעבור התלונה יעשה עמכם כן כדי שידעו שאני ה' אלהיהם כי עד עתה אינכם מאמינים בה' אלהיכם על כן אתם מתלוננים בנביאיו. ויתכן כי מתחלה לא הבטיחם להיות להם המן כל ימי היותם במדבר וחשבו שלא יהיה להם אלא ליום אחד או לשנים במקום ההוא לבד ועתה אמר להם כי בין הערבים יאכלו בשר תמיד ובכל בקר ישבעו לחם כל ימי היותם במדבר וכן דעת רבותינו שהיה השלו מן היום ההוא והלאה כמו המן וכן נראה כי על שני הדברים נתלוננו ובשניהם שמע את תלונתם כי מה יתן להם ומה יוסיף להם בשר ליום או לב' ומה שתאריך הפרשה בענין המן בעבור שכל עניניו נפלאים ותקצר בענין השלו כי הוא בנוהג שבעולם. וענין השלו השני בקברות התאוה כי לא בא להם עתה בשובע כמו שאומר הפסוק תמיד בשר לאכול ולחם לשובע ויתכן שהיו גדוליהם לוקטים אותו שהיה לחסידים שלהם וצעירים היו תאבים לו כי אינו מספר בשלו המרבה והממעיט כאשר יספר במן ולכן נאמר שם והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה ואומר וישובו ויבכו בני ישראל שהיו מהם בוכים ולא כולם ואז נתן להם ממנו לרוב כאשר אמר והממעיט אסף עשרה חמרים ואכלו חדש ימים בשפע ההוא ושב לענינו הראשון. ועל דרך הפשט היה כל מעשה השלו לעתים והמן שהיה חיותם ממנו היה להם תמיד כי עקר תלונתם עליו כדכתיב כי הוצאתם אותנו אל המדבר הזה להמית את כל הקהל הזה ברעב. ואפשר לומר כי מתחלה אמר להם משה ולא קיבלו דבריו וכן מוכח הפסוק שאחר שאמרו להם כתיב ונחנו מה כי תלינו עלינו ועל כן אמר להם קרבו לפני ה' שראו כבוד ה' ואז יאמינו והטעם שלא האמינו תחלה כי משה לא אמר להם יתן ה' לכם בשר ולחם אלא אמר בתת ה' לכם דרך תוכחה על תלונתכם וכי אינו באפשר שיתן ה' לכם למה אתם מתלוננים ואינכם מתפללים אליו שיתן לכם:

יד

ותעל שכבת הטל. פי' ר' אברהם שנסתלק כמו אל תעלנו בחצי ימי שהטל ירד תחלה לטהר הארץ ובהסתלק הטל ירד המן עליו:

דק מחוספס. י"מ עגול ואין לו חבר ואונקלוס תרגם לשון גילוי כמו מחשוף הלבן:

דק ככפור על הארץ. תרגם אונקלוס דעדק כגיר כגלידא על ארעא ופירש"י שגיר הוא שחור ופירש ג"כ כי גיר הוא תוספת ואין לו תיבה בפסוק. והרמב"ן כתב כגיר כי גיר הוא לבן הנדבק לאבנים ומנפצים בו וטוחים בו הבתים כסיד והוא לבן מאוד וטוב מן הסיד ועל כן ייחס בו המן שהוא לבן ומפוזר על הארץ כגיר המנופץ ואונקלוס תרגם מלת ככפור בשני פנים עשאו תחלה מן וכפרת אותו מבית ומחוץ בכופר ולכן אמר כגיר שבו טוחין ומכסין ועשאו עוד מן כפור כאפר יפזר שהוא הקרח הדק היורד בבקר כמו שתרגם וקרח בלילה גלידא דהוה נחית עלי בליליא ואמר שהמן הוא לבן כגיר שכופרין בו הבתים וגם כקרח כפור היורד בלילה. ויש נוסחאות שכתוב בהם דעדק כגיר (דגיר. כצ"ל) כגלידא על ארעא פי' עשוי חמרים חמרים כגליד על הארץ והוא האמת שאם היה מלשון גיר היה מתורגם כגירא כגלידא כי כן הוא הלשון:

טו

ויאמרו איש אל אחיו מן הוא. י"מ מגזרת מנה את מאכלם אע"פ שנכתב קודם ויאמר משה אליהם הוא הלחם אין מוקדם ומאוחר ופי' ויאמר משה אליהם וכבר אמר משה אליהם. וי"מ לשון מנה אחת אפים מתנה הוא מאת הקב"ה וחסר ה"א אחרונה:

טז

עמר לגלגלת. כתב ר' אברהם על דרך הפשט זה השעור למי שהוא גדול בשנים ולקטנים לפי אכלם:

יז

ויעשו כן וגו'. על דרך הפשט המרבה והממעיט לפי מספר נפשות וקדמונינו אמרו כי הי' דבר פלא.

יט

אל יותר ממנו. פי' שלא יותירו כדי לאכלו מחר רק יבטחו בה' כי מחר ירד אבל אין מצוה עליו לאכלו ואם נשאר לו שלא יוכל לאכלו ישליכנו חוץ לאהל:

כ

וירם תולעים ויבאש. פירש"י מקרא הפך שבאש תחלה ואחר כך הרים תולעים כדכתיב ולא הבאיש ורמה לא היתה בו. וכתב הרמב"ן ואלו הי' מתליע בדרך הטבע כשאר המתליעים היה כן אבל זה שהתליע בדרך נס אפשר שהרים תולעים תחלה שאלו נבאש תחלה היו מריחים אותו בלילה ומשליכים אותו ולכך הרים תולעים תחלה והם לא ידעו ובבקר נבאש ונתגלה הדבר וקצף עליהם משה וכן מוכח הפסוק שאומר ולא הבאיש ורמה לא היתה בו שאם לא הי' מרים עד שיבאש תחלה כיון שאמר ולא הבאיש מה הוצרך לומר ורמה לא היתה בו לכך אמר ולא הבאיש וגם רמה לא היתה בו כמו שדרכו להרים תולעים תחלה:

כב

ויהי ביום הששי לקטו לחם משנה. דרשו רבותינו אחר שלקטו מצאו לחם משנה ומשה לא הגיד להם עדיין. ור' אברהם אמר לפי הפשט משה צוה להם ללקט לחם משנה מדכתיב לקטו ממנו לחם משנה ולא אמר מצאו ובאו הנשיאים והגידו למשה כי ישראל עשו כאשר צום ושאלוהו מה יעשו בו ואיך יוכלו לאוכלו והוא אמר להם כבר צונו השם שתשבתו למחר ואת אשר תאפו ותבשלו לצורך לאכול היום בשלו מהעומר אחת ועשו ממנה כמנהגה ואת כל העודף דהיינו העומר השני עד הבקר ואומר לכם מה תעשו בו ובבקר הודיעם שיאכלוהו כי לא ירד היום. ופירש"י את אשר תאפו ותבשלו לב' הימים פי' מב' העומרים אפו ובשלו ואכלו ממנו היום והניחו העודף למחר ובבקר באו לפניו ולא רצו לאכלו מיום אל יום אע"פ שהתיר להם להניחן עד הבקר ובבקר אמר להם אכלוהו היום בלבד כי על כן אמרתי להניחו עד הבקר והודיעם בטעם המצוה כי היום לא ימצאוהו בשדה בשביל כבוד השבת. ויתכן שאמר ואת כל העודף שיאכלו בלא מדה ביום הששי כל מה שירצו והעודף אף אם הוא מועט יספיק לשבת כי ברכת השם היא תעשיר:

כח

עד אנה מאנתם. פירש"י בהדי הוציא לקיא כרבא שכלל משה עמהם על שלא הגיד להם מצות שבת. ור' אברהם כתב שאמר למשה כנגד כל ישראל והטעם שאמר למשה שיאמר לישראל שבו איש תחתיו ופי' זה אל יצא איש ממקומו ללקוט המן כאשר עשו אנשים שיצאו:

לה

עד בואם אל ארץ נושבת. כי היו הולכים במדבר לא עבר בה איש ואוכלים (כשעברו הירדן. כצ"ל) את התבואה שמצאו על כן הוצרך לומר את המן אכלו וגומ' כי המן נמשך עמהם עד בואם לגלגל שהוא קצה ארץ כנען והנה התבואה מצוי ואז שבת המן:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.