דרישה/אורח חיים/שפו

דרישה ‏ אורח חיים שפו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

מן התורה מותר לטלטל מן החצירות כו' עיין בב"י שמביא בשם התוספות דשיתופי מבואות דוקא בחצר משום דמנכרי טפי כו' ואע"ג דקאמר במתניתין דשיתוף מבואות בבית שאין בו ד' על ד' ושם לא מינכר ע"ש בתוספות פרק הדר ושם פירש"י דלא קשה מידי:

ב

וככל משפטי עירוב וכתב ב"י ז"ל ומצאתי כתוב על מ"ש רבינו אפילו אם א' מזכה כו' ר"ל לפי שיש מי שפירש דהא דקאמר כו' לכך כתב רבינו דל"מ כשנותן כל א' חלקו שמספיק רביעית לכל אחד וא' אלא אפילו כשעירב אחד לכולם מספיק רביעית לכל א' ואע"ג דרבינו כתב בסמוך דיין חי ב' רביעית ויין מבושל רביעית אצ"ל לפ"ז דהתם איירי כשנותן בשביל א' כולם אבל כשנותן כל א' וא' בפני עצמו צריך ליתן רביעית מידי דחזי וחשוב קצת ופחות מרביעית לאו כלום. ומ"ש ב"י בד"ז וי"מ לשון דאפי' קאי איין שיש באוצר כו' נראה דלפי אותן י"מ נוכל לומר דרבינו סבר כראב"ד ורביעית שכתב ר"ל רביעית לכל א' וא' גם מ"ש רבינו בסמוך יין מבושל רביעית ויין חי ב' רביעית יהיה ג"כ פירושו לכל א' וא'. כתב ב"י בשם הגהות אשר"י דעירובי תחומין עושין אותו בחומץ וא"צ כ"א מעט לכל א' ועצה טובה קמ"ל והוי מ"ל ג"כ יין מבושל ויכול להיות דחומץ הוא בזול ולא חשיב כמו יין מבושל ואפ"ה סגי במעט לכל א' וא':

ג

אמר שבועה שלא אוכל ככר זה כו' בש"ע בסימן זה הביא ב"י דעת רבינו דסובר דוקא כשנדר או נשבע שלא יאכלנו אבל אם נשבע שלא יהנה ממנו אין משתתפין בו ודעת רמב"ן דסובר דאפילו נדר מליהנות מותר להשתתף בה וכתב הרמ"א בהג"ה ואם אמר קונם הנאתו או אכילתו עלי לכ"ע אין משתתף בו יש לתמוה עליו דלא משמע כן ממה שפירשו התוס' הא דאמר רב הונא אמר רב שבועה שלא אוכל ככר זו מערבין לו בה ככר זו עלי אין מערבין לו בה דל"ד שלא אוכל דה"ה נמי אם אמר שבועה שלא אהנה מככר זה מערבין לו בה דקי"ל אין מערבין אלא לדבר מצוה וככר זו עלי מיירי דאפיק בלשון קונם וכתבו שם דכל קונם אפילו לא אסר אלא אכילתו עליו אפ"ה אין מערבין משום דקונם מחליף בהקדש ע"ש ומותיב עליה דרב הונא שם מכמה ברייתות אמאי דאמר ככר זו עלי אין מערבין לו בה וא"כ הרמב"ם ז"ל דפסק דלא כרב הונא שרי אפי' אומר קונם וא"כ מנ"ל להרמ"א ז"ל דהכל מודים בקונם וגם על ב"י ז"ל בש"ע יש לתמוה שכתב ז"ל וכן הנודר מאוכל או נשבע שלא יאכלנו משתתף בו וי"א דהיינו דוקא כשנדר או נשבע שלא יאכלנו אבל אם נדר או נשבע שלא ליהנות אין משתתפין בו עכ"ל. והנה לשונו מוכיח דסובר אליבא דרמב"ם נדר מליהנות מותר ואיני יודע מי דחקו לפרש דברי הרמב"ם כן ואדרבה לע"ד נראה מוכרח לפרש דברי הרמב"ם שלא נדר מליהנות וכשתדקדק מדברי רש"י שם דף ל' על הא דאמר רב הונא ככר זו עלי אין מערבין לו בה ופירש"י דעלי משמע דאסר גם הנאתו כו' ופריך מברייתא הנודר מן הככר מערבין לו בה מאי לאו דאמר עלי ופירש"י ש"מ דלא אסר איניש מדעתיה אלא דרך עיקר הנאתו וכי נדר אדעתא דאכילה נדר עכ"ל והנה רש"י דחק לפרש דמקשה דאפילו כשאמר עלי אינו נודר מהנאתו ולא רצה לפרש כפשטא. והנה לשונו מוכיח דאם נדר גם מליהנות אסור אליבא דכ"ע ואח"כ כתב לישנא אחרינא דאפילו נדר מליהנות מותר דאין מערבין אלא לדבר מצוה ור"ל עירובי תחומין משמע אבל להשתתף אסור אליבא דכ"ע והרמב"ם שהתיר לערב ולהשתתף א"א לאוקמי כשנדר מהנאתו ואף שנתן טעם כיון שראוי לאחר זה הטעם אינו מועיל רק לדבר דלא ראוי לאכילה אבל מודי דאסור לו בהנאה אינו מועיל כלל וכמו שמשמע מדברי רש"י שהבאתי וא"כ מנ"ל לב"י ז"ל לפרש דברי הרמב"ם כך וגם על רמ"א קשה דכתב דבקונם הכל מודים דאסור והלא לפי' התוס' נדר דעלי דרב הונא ר"ל קונם ומותיב ע"ז מברייתא דס"ל דבנדר עלי מותר לערב והיינו קונם ואפ"ה מותר וכמ"ש לעיל:

מעבר לתחילת הדף ·

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.