בית מאיר/יורה דעה/רנח

בית מאיר ‏ יורה דעה רנח

סעיף ד'. בש"ך סק"ז וכתוב בד"מ וצ"ע. נ"ב ולדידי מעיקרא לק"מ כיון דלא נדר מדעתו הי' אלא תנאי מכירה מה"ת לילך בתר דעתו: סעיף ו. והתיר לו נ"ב ואם נדר מתנה לעני פרטי ושוב רוצה להתיר נדרו עיין סי' רכ"ח בש"ך ס"ק מ"ג מה שמביא בשם ב"י בשם ריב"ש: סעיף ח. עיין מרדכי סוף פרק הספינה כתב וה"ה מלוה שיוכל להקדישו אע"פ שאינה ברשותו כדאית' סוף פרק יש נוחלין דיוכל ליתנו במעמד ג' ואם לא הי' יכול להקדיש לא הי' יכול ליתנו. ודבריו הם נגד כל הפוסקים פה והראי' מדיוכל ליתן במע"ג י"ל דש"ה דתקנות חכמים הכי הוא והוא חד מן הלכתא בלא טעמא. אך לפ"ר צ"ע על הפוסקים ומוכח כדעת המרדכי מדאיתא ב"ק דף ק"א איבעי' דלא איפשטא אי יש שבח סמנים על גבי צמר או לאו. וקשה ליפשוט ממה דתנן בערכין המקדיש נכסיו אין לו כו' ולא בצבע שצבע לשמן. וקשה אי נימא אין שבח סמנים מה אירי' בצבע שצבע בגדי אשתו ובניו אפילו כי צבע בגדי אחרים בצבע של עצמו הא נמי אין חל הקדש על צבע אם אין שבח סמנים על גבי צמר. אלא ש"מ דנהי שעל הצבע לא חל מ"מ הי' חל על הדמים שחייב לשלם לו בעל הבגד כפי מה שנהנה. ועיין בהנ"ל דף ק"ב ע"ב תוס' ד"ה מי הודיעו ודוק. ולשיטת הפוסקים דהכא קשה ת"ל הא הדמים חוב נינהו ונמי אינו יכול להקדישו. אבל באמת לק"מ כי י"ל העיקר נשנה משום הבבא דאחד המעריך את עצמו דשם ודאי כל החובות שיש לו משועבדים להקדש מצד החיוב שחייב עצמו בערכו מדר"נ. וכן ההכרח לבאר לפי' התוס' הנ"ל להדיא: סעיף ט'. ואמר בפני הגבאי. נ"ב להמבואר סעיף ח' צריך שיהי' אמירה זו נמי בפני המחויב וצ"ע: סעיף ז ועשאו חייב ליתן. נ"ב עיין סמ"ע סי' ר"ז ס"ק ל"ו:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף