ביאור הגר"א/חושן משפט/קנו
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) אחד מבני מבוי. כגי' הספרים בגמ' שם:
(ב) שאינו מפולש. דבמפולש אין טענת ריבוי הדרך כמ"ש הרי"ף בפ"ק אהא דאמרינן שם י"א ב' אחד מבני מבוי שבקש להחזיר פתחו כו' כ' הרי"ף והג"א שם דוקא במבוי שאינו מפולש אבל מבוי מפולש אין מעכבין דה"ל רה"ר:
(ג) וי"א דבמבוי. תוס' שם ד"ה אחד. פי' רשב"א דל"ג מבוי אלא חצר דאל"כ תקשי לאביי ורבא נמי ל"פ אלא דפריך ליה לתני בחצר אחרת מותר וההיא דעושה חנות בצד חנות כו' ורשב"ג נמי ל"פ אלא משום דפסקת לחיותי וע"ש בד"ה וגרדי וד"ה כופין. והרמב"ם סובר דרבא פליג אאביי וה"ק א"ה לתני כו' אלא דאסור והיה יכול להקשות מברייתא רק דהקשה לו ממתני' עצמה: וההיא דכופין כו' אין קושיא לרמב"ם לפי פירושו כמ"ש בס"ה ואדרבה משם ראייה דגרסי' מבוי:
(ד) או סופר שטרות. כפי' תוס' בשם ר"ח בד"ה בספר ע"ש
(ה) לימוד שאינו. כמ"ש הרמב"ם בפי' וכ"ה בגמ' לתינוקות של בית רבן ומתקנת כו':
(ו) מפני שמרבה. מתני' שם:
(ז) ואפי' נתרצו. כ"כ הרא"ש שם וכן מ' ל' הברייתא כופין בני מבואות זא"ז מ' אפי' יחיד ועסי' קס"ב ס"א אפי' אחד כו':
(ח) אבל למכרו. מדנקט שכירות וא"ל משום עכו"ם דבכה"ג שמותר שכירות מותר המכירה ועתוס' ד"ה ולא לסופר. ועסמ"ע:
(ט) מאחר שכבר. עבה"ג וכ"ה בתוספתא פ"א אם כדמי חנות ורפת את האוצר אין יכול למחות בידו ולומר איני יכול לישן מקול הפטיש ולא מקול הרחיים ולא מפני ריח רע כו'.
(י) וי"א. כן דעת התוס' וע"ש. ד"ה אחד וד"ה וגרדי וד"ה כופין וכ"כ הג"א שם:
(יא) ודוקא. מהא דרב יוסף שם כ"ג א' וכמ"ש בסי' קל"ה:
(יב) וכן יש לו. כאן אפי' לכתחלה כמ"ש שם ומודי רב הונא במקרי דרדקי כו'. דאמר מר עזרא תיקן כו' וכן שם בגמ' מתבי אחד מבני חצר שבקש לעשות כו':
(יג) בני מבוי. לשון ש"ע עד סוף הסימן הכל לשון הרמב"ם מלב. מ"ש בס"ז ולמכור על יד על יד כדרך החנונים הוא לשון הטור והוא מדברי הרא"ש שם וע"ש ברא"ש:
(יד) שהרי הוחזק כו' שהיזק זה כו'. ירושלמי שם תני לשכינו ינול לחזור בו משקיבל עליו אין יכול לחזור בו רשבג"א אף משקיבל עליו יכול לחזור בו דו יכיל מימר ליה אינון אזלין ואתיין כו' ומרבן: עלינו את הדרך כו' אתיא דרשב"ג כר"מ דתנינן תמן ועל כולן אר"מ אע"פ שהתנה עמה יכולה היא שתאמר סבורה הייתי שאני יכולה לקבל כו' והלכה כחכמים וכן שם בכתובות קי"ל כחכמים ומזה פסק בסי' קנה סל"ו ואם קנו מידו כו' אבל כ"ז שלא קנו מידו אע"פ ששתק אין מחילתו מחילה כמ"ש שם יכול לחזור בו וכן במומין אע"פ שהי' בו עד שלא נישאו ושתק ומהירושלמי הזה מ' דהיזק הנכנסים ויוצאים ה"ה בכלל הניזקין שאין להם חזקה וע"ש בירושלמי:
(טו) כופין בני מבוי. כפי' שם דבאין שם מאותו אומנות כופין אותו בני המבוי משום טעמא דנכנסים ויוצאין כמ"ש בס"א דבני המבוי יכולין למחות אבל בשיש שם מאותו אומנות ואין מוחין שאז בני המבוי אין יכולין למחות לכל אדם שכבר יש נכנסין דיוצאין רק אם האומן יכול למחות מפני שפוסק חיותיה בזה מחלוקת ת"ק ורשב"ג וה' כת"ק כמ"ש הרי"ף וז"ש ולשכינו אינו כו' ע"כ נ"ל כן דאל"כ אמאן קאמר ברישא כופין אי לשכינו בן מבוי שלו הא אמר אינו כופיהו ואי אבר מבואה אחרינא הא איבעי' לי' לרב הונא בריה דרב יהושע ואי אבר מתא אחריתא מאי אריא בני המבוי אף כל העיר יש לעכב עליו וע"כ נ"ל דמילתא באפי נפשא היא אם אין שם אומן כנ"ל. ועמש"ל מ"ש המפרשים ע"ז:
(טז) ורבים האומרים. כמ"ש הרמב"ן בחידושיו וכן מ' מדברי התוס' הנ"ל דאין חילוק דאפי' יש שם אומנות ההיא יכולין למחות שהוכיחו דל"ג מבוי מדתניא ולשכינו אינו כופהו ואע"ג דס"ל דבני המבוי אין יכולין למחות היינו בבן מבוי שלו אבל בבן מבוי אחרת יכול למחות כמ"ש בפ"ק י"א ב' אחד מבני המבוי שבקש להחזיר פתחו כו' מפני שמרבה עליהם את הדרך והא דאמרי' כאן דאפי' אבר מבואה אחרינא אין יכול למחות היינו במבוי מפולש שאין טענה שם מפני רבוי הדרך כמ"ש הרי"ף כנ"ל וכ"כ בד"מ ס"ק ד' נראה מדבריו כו' אבל ל"נ דכאן מיירי במבוי מפולש שאין כאן כו' ע"ש ומזה ראיה לדעת הרי"ף דחילוק בין מבוי מפולש לשא"מ והאיבעיא דרב הונא הוא משום האומן אם יכול למחות וז"ש אלא דבעל האומן כו' ר"ל במקום שאין יכול למחות משום ריבוי הדרך:
(יז) אבל גר כו'. הכל משום טענת פסיקת חיותו ועב"ח:
(יח) ורבים האומרים. תוס' ד"ה ואי שייך כו' וכ"כ המפרשים משום קושיא הנ"ל הא דקתני ברישא כופין אמאי קאי ותי' דקאי אכה"ג:
(יט) הואיל. דבלא"ה אף במבוי אחר יכולין למחות כנ"ל:
(כ) ובני העיר. צ"ל החצר ומשום נכנסין ויוצאין כמש"ו וחדא מילתא היא יכולין למחות כו' ויכולין לומר כו' אע"פ שיש. ר"ל דלא כברמב"ם וש"ע לעיל שמחלקין בכך וד' חילוקין הם לשיטת התוס' וב"ה דבני החצר יכולין למחות בכ"ע ובני המבוי שאינו מפולש אין יכולין למחות אבני אותו המבוי אבל אבן מבוי אחרת יכולין למחות ג"כ משום רבוי הדרך ובני מבוי מפולש אין יכולין למחות אפי' אבן מבוי אחרת אבל אבן עיר אחרת יכול למחות אפי' נותן כרגא ובן מבוי אחר אין יכול למחות אפי' אבן עיר אחרת רק אם אין שייך בכרגא:
(כא) ואם כו' י"ח. הוא פלוגתא דרש"י ור"ת דר"ת פי' ואי שייך כו' אפי' לא נתן עד עכשיו ורוצה לעסוק במלאכתו וליתן דאין יכולין לעכב רש"י פי' אם כבר נתן אז אין יכולין לעכב אבל בלא"ה יכולין לעכב ופ' בא"ז כרש"י ועבהג"ח:
(כב) עד שישכיר לו. דהרא"ש כ בתשו' והביאו הטור דל"ק בגמ' אלא אדם הדר בעיר הזאת ואין שייך במס שלהם אבל אדם יכול לגור בכ"מ שירצה כו' וכ' בב"י שהוא כד' ר"ת וכ' בד"מ שאף רש"י מודה בזה דרש"י ל"ק אלא בדר בעיר אחרת ועוסק במלאכתו שם ועמ"ש בס"ז בהג"ה:
(כג) וי"א דלא כו'. כן דקדק מהרי"ק מדברי רש"י בד"ה ואי שייך דלא כרמב"ם וש"ע שכ' מנת המלך וכן מ' בגמ' דכרגא אינו מנת המלך דכרגא הוא כסף גולגלתא כמ"ש שם נ"ה א' ושם ח' א' אמרו מנדה זו מנת המלך ובלו זו כסף גולגלתא:
(כד) ואין חילוק כו' דאין. מדאמרי' ברוכלין ואי ת"ח אפי' כו' ופירש"י משום דלאו אורחיה לאהדורי אבל במה שאסור לאדם אחר אפי' לאהדורי אין חילוק וכמ"ש שם ח' א' לענין כריא דפתיא:
(כה) וי"א דאם. כמ"ש במקרי דרדקי ומודה רב הונא וכמ"ש בס"י בהג"ה וה"ה מלמדי כו' ועס"ג:
(כו) אע"פ. שם בגמ' גבי מקרי דרדקי וניחוש דלמא כו':
(כז) ת"ח המביא. גמ' שם:
(כח) ויש מתירין כו' ויש אוסרין. הוא בעצמו פלוגתא ראשונה יש מקומות וכ"ה במרדכי ומחלוקתם תליא בפי' הגמ' שם שאני דגים כו' דס' הראשונה מפ' כפרש"י וכ' תוס' אע"ג דבדבר הפקר אף רשע לא מקרי כמ"ש ממתני' דנפל עליה פירש טליתו כו' ראה את המציאה כו' ב"מ י' א' ואמרינן נכסי העכו"ם ה"ה כהפקר כו' ב"ב נד ב' ופי' ר"ת דאפ' רשע לא מקרי דלא אמרי' עני המהפך כו' אלא במכר או בשכירות דאפשר למצוא במקום אחר שאני הכא דאפשר לפרוס מצודתו במקום אחר ועוד דהכא אומנתו בכך ולפ"ד במערופיא ג"כ אסור. וס' האחרונה ס"ל כפי' הר' מיגא"ש דיהבו סייארא כלומר משלחין שלוחם לראות אם יש שם מצודה אם לאו וכשרואין מצודה הראשונה בורחין מאותו מקום כולו ונמצא מפסיק לחיותיה לגמרי אבל בלא"ה אין מעכב עליו אע"ג דמפחית לחיותיה דמצי אמרי ליה את מטי לך מאי דפסקי לך מן שמיא ואנא מטי לי כו':
(כט) מיהו אם. כמ"ש נכסי העכו"ם כו' ופירשב"ם דמקרי רשע ובקדושין פ' האומר תנא מה שעשה עשוי אלא כו':
(ל) שני ב"ח. כמ"ש בב"ב שם משום דא"ל אנא קמפליגנא כו' ובב"מ ס' א':
(לא) וה"ה מלמדי. גמ' שם. והרמב"ם השמיטה משום דסבר דלא קאי אלא אבר מובאה דנפשיה שלכן אמר כאן ומודי רב הונא וברוכלין אמר ומודי ר"ה בריה דר"י ולכן לא כ' דאין נ"מ לדידן דלא קי"ל כרב הונא ובפ"ב מה' ת"ת כ' בהדיא בבר מבואה דנפשיה ע"ש. והטור ס"ל דנקט רב הונא לרבותא ומה דנקט ברוכלין ומודה כו' משום דברוכלין אפשר דלא מודה רב הונא דלא קאמר שם אלא לאהדורי אבל לאקבועי אפי' במבוי שלו לא דתקנת עזרא שיהו רוכלין מחזירין כו' אבל במקרי דרדקי תקן שיהו מושיבין סופר כו':
(לב) כת"ח. ר"ל ת"ח רוכל:
(לג) וכן לענין. תוס' ד"ה מעלמא כו':
(לד) עד שישתכר. כפי' הרא"ש וכ"פ הרמב"ן מ"ש שיעור חיותייכו:
(לה) י"א הא כו'. כמ"ש בב"מ ס' א' וחכ"א זכור לטוב אע"ג דקא מפסיד למוכרים כיון דאיכא רווחא ללקוחות:
(לו) ובלבד שיהיו. כ"כ הר"י מיג"ש:
(לז) וכשמביאים. דל"ש טעמא דפסקת לחיותי וכן מ' מ"ש מרחץ בצד מרחץ כו' מ' דוקא אותה אומנות:
(לח) בני העיר כו' ואם שייכים כו' וכן מי כו'. נלמד מהנ"ל:
(לט) מלהרויח. כנ"ל:
(מ) וכפי מיעוט. כמ"ש בב"ק קטז ב' ומחשבין לפי משאוי כו':
(מא) וי"א הא דא"צ. לפרש"י וכדעת האומרים שאפי' לדור אין לו רשות:
(מב) ויש מי. כדעת האומרים דיש לו רשות לדור ואפ"ה אמר וזילו זבוני שיעור כו':
(מג) בני עיר אחרת. דל"ל קפסקת לחיותי כנ"ל. מהרי"ק שם:
(מד) וכ"ז אע"פ כו'. כדעת רש"י כנ"ל:
(מה) י"א. תשו' הרא"ש הנ"ל וכמש"ל:
(מו) ויש חולקין. כ"פ מהרי"ק לדעת ר"ת דאפי' לדור וליתן מעכבין עליו ודקדק ג"כ מדאמרינן שם אבל לאקבועי לא וכ' הרמב"ם וש"ע ס"ו אבל אינם קובעים כו' מ' אף לדור:
(מז) בפרט כו' הוי כרודף. אע"ג שאין מתכוון להזיקם כמ"ש ב"ק קי"ז ב' ההוא גברא דאקדים כו':
(מח) ולכ"ע. ר"ל אף לדעת ר"ת דאין יכולין לעכב היינו בב"ד משום דהעיר הוא כהפקר וכל הקודם זכה אבל רשות להם שלא להניח לירד ולזכות במציאה שאף בכפל ופירס טליתו מעבירין כו' וכן ראה כו':
(מט) ויש מקומות. כ' המרדכי שס"ל כר"ת ולכן מדינא א"י לעכב וזה ראיה למהרי"ק שלרש"י יכולין לעכב:
(נ) ואז יכולין לכוף ויכולין. היא דבר אחד ר"ל בזה יכולין לכוף במ"ש המרדכי דהחרם הוא מצד מ"ש ורשאין בני העיר להתנות כו' ודוקא על בני עירן ולכן אין יכולין לכוף רק לגזור שלא כו' וכמ"ש מנודה לעיר אחרת כו' שהם אין יכולין לגזור על בני עיר אחרת שינהגו אותו בנידוי רק על עירן וז"ש ואם יש רב כו' שמנודה לרב כו' ור"ל אם התלמיד בא לגור:
(נא) וי"א דאין כמ"ש ואי שייך בכרגא כו' אלמא אין עיכוב רק מחמת נתינה המס ות"ח פטור ממש ועבמרדכי שם:
(נב) ואם התירו. דתקנת הקהל והתרתם הוא על דעתם וכמ"ש בסנהדרין ה' ב' באותה שעה גזרו תלמיד כו' אא"כ נטל רשות כו' על תנאי מאי ת"ש דא"ל ר"י כו':
(נג) ראובן. כמ"ש למטה דנין בחזקת ישוב כמו כו':
(נד) וטוענין כו'. ב"ב מ"א א':
(נה) ואם שמעון כו' אבל. שם מ"ז א':
(נו) שאם אחד סמכו על מ"ש שם במתני' ז ב' כמה יהא בעיר כו' וה"ה לענין אבידת החזקה דקנית החזקה ואבידתו שוין ודוקא שגילה דעתו וסובר כדעת המרדכי שהביא בהגה בסי' קס"ג ס"ב וי"א דבעינן קנה דוקא להשתקע דלא כס' ראשונ' שאפי' בסתם אלא צריך גילוי דעת וה"ה כאן אבל בלא"ה עד שלש שנים כדין חזקה. אבל אם גילה דעתו לחזור לעולם לא אבד כמ"ש שם י"א ב' א"ר ל"ש אלא שלא פרץ כו'. וכ' רש"י דגלי דעתיה דלא סילק נפשיה וסופו לפותחו לאחר זמן ויכול לחזור ולקבוע דירתו באותו מבוי משא"כ בפרץ דלא גילה דעתו וחזקה דלסתום לאלתר הוי במקום שלש שנים כמ"ש בסי' הקודמים ועבמהרי"ק:
(נז) וי"א דאפי' בסתם. שמפרשים דפרץ פצימיו הוי גלוי דעת שאין סופו לחזור אבל סתם הוי כלא פרץ פצימיו:
(נח) בני העיר כו'. כמ"ש בב"ק קט"ז ב' שיירא שהיתה מהלכת במדבר ועמד עליה גייס כו' ואי דלא יכול להציל אפי כו' ועסי' קפ"א ס"ב בהג"ה אבל אם אינן יכולין להציל הכל שלו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |