פתחי תשובה/חושן משפט/קנו
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) יכולים השכנים למחות. עיין בתשובת חתם סופר רח"מ סימן צ"ב במעשה בג' אחין שהניח להם אביהם בית בירושה שנים קבלו שטח העליון ואחד מהם שטח התחתון וביקש א' מהעליונים למכור יי"ש על הצנצנת לאחדים והתמתון רוצה לעכב מפני שיוצאים ונכנסים דרך חצירם המשותף לשלשתם וכתב הגאון השואל שלפי דעתו נראה בפשיטות שיכולין למחות בידו כמו בפותח חנותו לחצר השותפין אע"ג דטעמא דא"י לישן מקול הנכנסים לא שייך אם מוכר ביום ופוסק מלמכור בשעה שבני אדם הולכין לישן דבזמן חכמי הש"ס היה דרכם למכור גם בלילה בחנויות כדמשמע רפ"ג דב"ב דרק חנותא דמחוזא עבדי ביממא ולא בליליא מ"מ רוב הפוסקים כתבו דשינה ל"ד אלא מקני שמרבים עליו הדרך כמ"ש בדרישה סק"ג כו' אך לא רצה לפסוק הדין לחלוטין מפני שהוא תמהון בעיני העולם שיוכל אחד לעכב על חבירו בעשיית פרנסה למכור משקים בביתו ואם זה יזכה למחות יעוררו רבים למחות בשכניהם מוכרי יין דשכיחי טובא כו' ואפשר שנשתנה הדבר ע"י אורך הגלות שנתמעטו הדיורים לבני עמינו ואם ימחה א' בחבירו באלו יצטרך לבריות ח"ו אם אין לו במה להתפרנס כו'. והוא ז"ל השיב דודאי לפי ההלכה נראה שיכול למחות בהעליון ומ"ש הרב השואל דלרמב"ם הטעם משום שא"י לישן זה היה בימיהם שהיו עושים בחנות גם בלילה כדמשמע רפ"ג דב"ב כו' לא נ"ל דהא דאמרינן חנותא דמחוזא כו' היינו שהיו דרים בביתם ועושים מלאכה או מוכרים בחנותם ביום בשעת מו"מ ואילו במקומות אחרים הסוחרים והאומנים דרים שם בלילה וה"ל חזקה רצופה דג' שנים אבל לעולם ליכא דוכת' דעבדי בליליא כדכתיב והיה לנו הלילה למשמר כו' אבל פשוט דשינה הוא לאו דוקא בלילה אפי' ביום אין לו מנוח מחמת בלבול הקול ואיכ' ינוקי דגני ביממא ואיכא נמי קלא דפועלים המשכימים למלאכתם ונכנסים לחנות וכדומה ע"כ נ"ל דאין זו סמיכה. גם מ"ש דאפשר נשתנה הדבר כו' הגם שאפשר להוסיף תבלין ולומר כיון דכתבו הפוסקים לקמן ס"ג לאו דוקא תשב"ר אלא ה"ה לכל מילי דמצוה א"י למחות אם כן הא קיי"ל בזה"ז דמזונות הוא דבר מצוה כמ"ש בא"ח ס"ס רמ"ח בהגה מ"מ לא נ"ל דע"כ לא קאמרי אלא בבטול מצוה דאם לא ילמדו יתבטלו או שארי מצות המוטלים על הכל אבל הכא פרנסת בניו וב"ב אינה מוטלת על שכיניו כו' אמנם נ"ל לדון לזכות על פי מה שכתב בתשובת רלב"ח סימן צ"ו לפרש הטעם לדעת רמב"ן ורוב הפוסקים דגבי חנות שבחצר אפילו חזקה לא מהני (דלא כהג"א והרע"ב) משום ריבוי הדרך וגבי עושה מלאכתו בחנותו אפי' לכתחלה מותר דלכאורה קול הפטיש ורחים גריע טובא מריבוי דרך וכתב דהטעם מפורש במתניתין דתנן אבל עושה הוא כלים ומוכר בשוק מבואר דכל שא"א לו לעשות בשוק כי על כן הפטיש והרחים יעשה בביתו אינם יכולים למחות אפילו בקול גדול המטריד אותם כי לא מצי למיפסקיה חיותיה משא"כ המכירה יכול לעשות בשוק על כן לא יסבלו אפילו הפסד קטן כו' ולפי זה במוכרי יין וי"ש דלא מצי למכור בשוק שעיקר הפרנסה הוא שבאים אנשים לשבת בבית משתה היין לשתות לפכוחי פחדא כדאשכחן כה"ג בב"מ ס"ו ע"ב ולא שכיחי השתא אינשי סובאי יין בחוצות דמרקדי בי כובי וכיון דא"א למכור בשוק הדר ה"ל האי חנות כמכה בפטיש דלדעת רוב הפוסקים אפילו לכתחלה א"י למחות כו' ושוב כתב דאפשר לחלק בין מוכרי יין למוכרי יי"ש כי בתשובת מהר"ם אלשיך סי' מ"ו אודות שטענו אנשי מבוי שהעוברים ערלים יגנבו מה שבחלונותיהם ופסק דריבוי דרך שמענו ריבוי גנבים לא שמענו דאחזיקו העוברים בלסטיותא לא מחזקינן ע"כ כל היכא דליכא משום ריבוי דרך ליכא נמי משום גנבי כו' וכפי הנראה היינו בסתם ארמאי ההולכים לדרכם אבל בקובעים על היין או משקה יי"ש בבני אדם כאלו שאינם מתיישבים ביינם איכא חששא טובי אפשר מודה מהר"ם אלשיך להשאיל שם אך במוכרי יין שבמדינתינו הוה מיעוט שאינו מצוי שישהה ארמאי יין בבית ישראל אבל יי"ש רוב ומצוי היא קרוב לודאי שיכול למחות כו' עכ"ד עיין שם:
(ב) ואין השכנים כו'. עיין בלבוש שכ' ונ"ל דוקא בני המבוי או בני החצר שדרים יחד במבוי אחת או בחצר אחד ואינו דרים יחד בחדר א' או בבית החורף אחת אבל אותם הדרים בבית חורף אחת כנהוג במדינות אלו מחמת דוחק דירה נ"ל ודאי שכל א' יכול למחות בחבירו אפי' להיות מלמד תינוקות של ישראל תורה באותו בית החורף שהוא דר שם עמו שזה ודאי אין דעת רוב העולם סובלתו ועל דעת זה לא נשתתף עמו בדירה זו אם לא שהתנה מתחלה עכ"ל:
(ג) א"י למונעו ולומר לו כו' עיין בב"י שכתב וז"ל וכתוב במרדכי ומבוי הסתום מג' צדדין רק בצד א' יכנסו לו ודר ראובן אצל צד הסתום ובא שמעון לדור כנגד הצד הפתוח שאין העובד כוכבים יכול לילך אם לא ילך תחלה לפני פתח שמעון נראה דיכול לעכב עליו כדרב הונא. אביאסף. וכ"כ בהגהות מיימון פ"ו מהלכות שכנים. ונראה דאביאסף סבר דלא כר"ה בריה דרב יהושע (דפשיטא ליה דלא כרב הונא) וא"כ לדידן דקיי"ל כר"ה בריה דר"י לא מצי מעכב עליו עכ"ל. ובטור ד' דיהנפורט עם חידושי הגהות מהרל"ח הביא על זה הגהת ד"מ שכתב וז"ל ולעד"נ דגם ר"ה בריה דר"י מודה בהאי דינא דכיון דשמעון יושב בפתח ולא היה שום אדם יכול לעבור לראובן אם לא ילך לפני פתחו של שמעון וכ"כ במרדכי בהדיא שם ומשמע דדוקא מכח זה פסק שם כן דזה מקרי שפיר פסק לחיותיה ולא כשמעמיד החנות בצדו ודוק עכ"ל גם בכנה"ג בהגב"י אות ט"ו עמ"ש הב"י ונראה דאביאסף סובר דלא כר"ה בריה דר"י כו' כתב וז"ל אבל מהר"ם איסרלס ז"ל בתשובה סימן ע' כתב דבברי היזקא כנדון המרדכי כ"ע מודו דהלכה כרב הונא ובספר משאת בנימין סימן כ"ז כתב דהיכא דבא השני לדחות הראשון לגמרי ולבטל אותו ממחייתו כענין החנות והארינד"א שאין רשות אלא לאחד מבני העיר ובא השני והשיג גבול הראשון ודוחה אותו לגמרי כ"ע מודו דמצי מעכב אפי' אבר מבואה דידיה וכ"כ שארית יוסף סימן י"ז ואע"פ שרש"ל (בתשו' סי' ל"ו) לא כתב כן אפשר דהיינו דוקא כשקנה הראשון הארינד"א לזמן קצוב עכ"ל: והמעיין בתשובת מ"ב שם יראה דלא מכח דברי אביאסף הנ"ל כתב כן רק מסברא דנפשיה כתב לחלק בכך וכפי הנראה נידון דמשאת בנימין ברי היזיקא טפי טובא מנידון דאביאסף דהתם אף שיושב זה נגד זה הפתח מ"מ אפשר שילכו הקונים גם להלאה ויקנו מהאחר אבל בנידון דהמ"ב מדחהו לגמרי וקרוב לומר דבנד"ז גם הב"י מודה שיכול לעכב. ועיין בתשובת חתם סופר חח"מ סימן קי"ח ע"ד ה' דיינים שהיה להם פרנסה מאדון אומן א' עושה ומבשל צוקר לי"ט של פסח שהם היו נותנים לו ההכשר ועתה בא רב א' והשתדל בצירוף א' מן הדיינים הנ"ל אצל האדון האומן לדחות את האחר ונשאל מה דינם של אלו. והאריך שם בדין יורד לאומנות חבירו ובדין עני המהפך בחררה ובסוף התשובה הזכיר דברי אביאסף הנ"ל דאעיג דלא קיי"ל כר"ה היינו במבוי מפולש שיכולים הקונים לבא מצד אחר אבל במבוי סתום כו' וכתב דכן משמע מפירש"י [ב"ב כ"א ע"ב] גבי שאני דגים דיהבי סיירא מסיים אבל הכא מי שבא אצלך יקנה כו' משמע היכא שאינם באים כלל ופוסק חיותיה לגמרי כופין. דר"ה מחשב גם זה לפיסוק חיותיה ולית הלכתא כוותיה דלא הוי פיסוק חיותיה אלא חולשת חיותיה דהרי אפשר שיבואו גם אליו לטחון. אבל היכא דבאמת פוסק חיותיה לגמרי מדבר זה מטחינת רחיים ופשוט אפילו יש לזה עוד אומנות אחרת או אפילו הוא עשיר גדול אנו דנין על חיותו הלז דרחיים הוא נפסק לגמרי מכל וכל (קצת בדומה לזה כתב הוא ז"ל בחלק אה"ע סימן קל"א שהבאתי בפ"ת לאה"ע סי' ע' סק"ב ע"ש) הואיל והמבוי סתום וזה יושב בראש המבוי ברחים או תינוקות המשמיעים קול אשר כל העובר ישמע קול וילך לזה ולא להאחרון נמצא פוסק חיותו לגמרי בזה כופין כו' ונידון שלפנינו לפי הנראה פסקי' להאי חיותיה לגמרי שא"א לומר השכר עצמך במקום אחר כי לא נמצא כזה במקומו והוא אחד ואין שני ונפיק חיותיה מהאי מלתא לגמרי ואפי' יהיה כהפקר מ"מ לענין פוסק חיותא כי האי אין חילוק בין הפקר למו"מ. ולא רציתי לדבר יותר כיון שאינו חפץ שילמדו מדברי לדינא בין הצדדים כו' עכ"ד ע"ש ושם בסימן ס"א עובדא כיוצא בזה אודות נער א' שהחזיק לקנב בשר במקולין קרוב לג' שנים ואירע שנסע לקהלה סמיכה על יו"ט ונתעכב שם וכשראה הערל הממונה על המכס כי בושש לבא פתח חנותו של הנער בחזקה והושיב בו א' מבעלי בתים לא יתנזק מנס המלך ובשוב הנער אל ביתו לא רצה הבע"ב הלז להניח אומנות הקצבים וא"א שיקצבו שניהם במקום הזה כי יפסידו זה על זה ויתנזק מכס המלך והנער טוען כי כבר החזיק באומנות זה והוא יורד עתה לחייו והבע"ב טוען כי אין מקום לנער שיקצוב במקום שיש בע"ב הרוצה בזה ומה שהחזיק אינו כלום כי איזה אנשים מיחו בידו כו' והשיב באריכות והביא שם תשובת חו"י סי' מ"ב באמצע התשובה שכתב יורד לתוך אומנות חבירו קיי"ל דמותר לכתחלה אם לא בבר מתא אחריתי וראיה חזקה מהא דאיתא פ' אלו הן הלוקין בא דוד והעמידן על י"א כו' ומפרש שם כולהו במידי חסידות ובתוכם לא עשה לרעהו רעה שלא ירד לאומנת חבירו מכלל דשרי רק לצנועים ופרושים כו' והא ז"ל תמה עליו דמוכח בהיפך מפרש"י ב"מ (דף ע"א) בד"ה יורד עמו לחייו וגם ממקומו נמי מוכרע שאלו הי"א דחשיב בפ' אלו הן הלוקין שם הם החמורים שבתרי"ג כו' אך נראה שיש חילוק בזה דודאי בר מתא בר מתא דידיה היכי שאינו מדחהו לגמרי אפי' לכתחלה מותר ואין זה נקרא כלל יורד לתוך אומנות חבירו שהרי כ' הפוסקים טעמא דבר מתא אינו מעכב אבר מתא משום שזה עושה בתוך שלו וזה עושה בתוך שלו (אגב שיטפא לא דק בלשונו וכתב שהרי כ' הפוסקים כו' ובאמת זה הטעם איתא בברייתא ב"ב כ"ח ע"ב) וא"כ לא מקרי יורד לאומנת חבירו אך בכעין נ"ד שע"י שיורד לאומנתו מדחהו לגמרי שא"א שיקצבו שניהם זהו יורד לאומנת חבירו ממש ועל זה אמרו שהוא מכלל מה שהעמיד דוד כל התורה עליהם והוא מהחמורות ומזה איירי נמי רש"י בב"מ הנ"ל ומצאתי לי רב בכנה"ג סי' קנ"ו בטור אות י"ב עמ"ש הטור אבל אם הוא מזאת העיר א"י לעכב עליו כתב וז"ל ודוקא בכגון זה שיכול לומר אתה עושה בתוך שלך ואני עוש' בתוך שלי אבל ברוצה ליכנס לתוך גבולו ולדחותו ממחיצתו שהחזיק בה כמה שנים פשיטא דלא כל כמיניה מורי זקני הרב בתשובה נ"כ עכ"ל ופשיטא דנ"ד גרע מדחייה ממחיצתו שיכול לשכור לו חנות במקום אחר משא"כ בנ"ד שנדחה לגמרי מלקצב בעיר הזאת (קצת צ"ע למה לא הביא מדברי אביאסף הנ"ל כמו בסי' קי"ח הנ"ל וגם על הכנה"ג תימה שתלה הוראה זו בזקינו הרב ז"ל ולא הזכיר שהם דברי א"א ותשובת מ"ב וש"י כמ"ש הוא עצמו בהגב"י אות ט"ו הנ"ל) ופשוט נמי דמ"ש כנה"ג שהחזיק בה כמה שנים לאו דוקא כיון דבר מתא הוא אפי' החזיק בה יום א' מי יכול לדחותו כו'. וכתב עוד אמנם מה שטוען הבע"ב כי אין מקום לנער שיקצוב במקום שיש בעל אשה ובנים הרוצה בזה נ"ל טענה נכונה מאחר שידוע חק המלך דמטיל הכרגא רק על בעל אשה ובנים וכן מעמיסים עליהם מעות צדקה ופרנסת הרב ומשועבדים וכדומה ולא על הנערים כ"א נוטלים מידם מעט כפי שיעור עסקם כפי ראות עיני הגובה א"כ הני נערים כיון שהמלך לא קיבלם לכרגא שלו אע"פ שנולדו פה בעיר מ"מ לענין מו"מ דין בני מתא אחרת להם כו' ואף שלא ראיתי מי שמוחה בידם לסחור ולסבב על פתחי הקונים ולהפסיד על בעלי בתים אולי הוא משום דבלא"ה איכא סוחרי עו"ג וגם בני ישראל ממתא אחריתי ואין בידינו לכופם לכן אין למחות בידם ג"כ כו' אך בנ ד במקולין שאין יכול לעסוק בזה כ"א אחד מאנשי העירב ודאי לא נכון לעשות כזה שהנער יקצוב אם יש בע"ב הרוצה בזה ואע"פ שכבר החזיק בזה לאי מהני ליה מידי חדא שלא החזיק ג' שנים ועוד שלא היה בשופי ועוד דאין מחזיקים בשל רבים כו' עכ"ד והאריך בזה ובענין שאר טענות שהיה ביניהם ויובא קצת לקמן סי' קס"ג ס"א ס"ק א'. ועיין עוד בתשובה הנ"ל סי' ע"ט קונטרוס ארוך בדיני יורד לאומנת חבירו ועני המהפך בחררה והזכיר שם דמהרש"ל בתשובה סי' ל"ו (וכן בתשובת מ"ב סי' כ"ז) חלק דינים אלו לארבעה ראשים והוא ז"ל נתן בהם סימנים. מהפך מונח טרחא פסיק. פי' מהפך הוא דין עני המהפך בחררה דלקמן סי' רל"ז. מונח הוא מציאה והפקר דפליגי בזה רש"י ור"ת אי שייך ביה דין עני המהפך ע' ברמ"א שם. טירחא הוא אם טרח האחד בדבר מה אסור לשני ליקח אותו דבר ואם לקח הוי גזל מדבריהם ואפילו בדבר הפקר כהא דתנן בסוף הניזקין עני המנקף בראש הזית כו'. פסיק הוא דין יורד לאומנת חבירו ופסיק לחיותיה המוזכר כאן ושם האריך בכל פרט ופרט ושוב הביא דברי אביאסף הנ"ל וקבע בהם מסמורות עש"ה. ועיין בתשובת מאמר מרדכי סי' ע"ט בעיר אחת שיש שם ראטהויז השייך לשר העיר ויש בו י"ב חנויות פתוחות לרחוב ששה לצד מזרח וששה לצד צפון וכל החניות האלו שייכים ליהודים ועתה רוצה זה שיש לו חנות בקצה המזרח לפתוח לו פתח גם לעבר הצפוני והנה זה היושב ראשונה בעבר הצפוני מעכב עליו באומרו שמעיקרא היה ראשון ועכשיו נעשה שני ומגיע לו היזק מזה וגם כל היושבין בעבר ההוא מעכבין מטעם זה. והאריך שם בדברי אביאסף הנ"ל ומסיק דבנדון זה גם אביאסף מודה ורשות בידו לפתוח לו פתח לעבר הצפוני ואין יכולים לעכב בידו ע"ש. ועיין בתשובת בית שמואל אחרון חח"מ סי' ו' בסופו שאלה כיוצא בזה בעיר אחת שהיו בה חנויות ישנים ועשו כמה מאנשי העיר חנויות חדשים אשר מי שצריך לילך מהבתים אל החנויות ישנים צריך לעבור לפני חנויות החדשים ותבעו בעלי חנויות ישנים את בעלי חנויות החדשים שהמה מפסידין להם פרנסתם כי בשעה שעוברין לפני חנויות חדשים יקנו שמה והזכיר שם דרב אחד הורה שהחנויות ישנים יכולין לעכב ותלה עצמו בתשובת רמ"א הנ"ל ורב אחד חלק עליו והוא זכרונו לברכה האריך שהדין עם בעלי חנויות החדשים ואין בעלי חנויות ישנים יכולים לעכב עליהם וכל דלא דאין הכי לאו דיינא הוא והסכים עמי הרב הגאון מוה"ר משה שלמה זלמן ז"ל אב"ד קראקא עיין שם. גם בתשובת בית אפרים חח"מ סי' כ"ו וכ"ז קונטרס ארוך על נידון זה והסכים ג"כ שהדין עם בעלי חנויות החדשים וכתב דכך עמא דבר ומעולם לא שמענו למחות במי שבונה לו בית באיזה מקום בעיר שהוא יותר מוכשר לפרנסת אכסניא אע"פ שהוא בונה אצל שערי העיר או בגובהה של עיר שהכל עוברים דרך עליה ואין מוחה בידם לומר דמפסיק לחיותא אם לא כשאחד בא לגור במקומות שנוהגין חזקת ישוב כו' ע"ש:
(ד) יש להם למונעו. ע' בתשובת נחלת שבעה ח"ב סי' ב' שכ' דהא דבר מתא אבר מתא אחרית' מצי מעכב היינו אם אין לאחד מבני הישוב הנאה ממנו אבל אם אותו בר מתא אחריתא עושה שותפות עם א' מבני הישוב אינם יכולים למחות כו' ואף לפ"מ שנהגו במקצת קהלות שתיקנו שלא יעשה א' מבני הקהלה שותפות עם הנכרי שאינו מבני הישוב היינו כשיש לו למצא שותף בקהלתו אבל אם א' מבני הישוב אין ידו משגת לסחור בלא שותף ואי אפשר להשיג מי שנותן לו עיסקא תוך הקהלה פשיטא שאין זה מנהג ותיקון לעשות תקנה שלא לקבל עיסקא מן הנכרי וע"י כן זה שמבני הקהלה ימות ברעב וא"כ ה"ה (בנדון דשם זה) המשא ומתן של הפרנקי"ן אי אפשר לראובן ושמעון לקבל סרסרות מבני הישוב רק שהפרנקין קונים שוורים פטומים ונותני' להם סרסרות מי ימחה בידם כו' ואף אם לפעמים קונים גם בהמות בינונית הראויים לשחוט שם בהישוב מ"מ גם ראובן ושמעון הם מבני הישוב בו יהא שהם היו קונים הבהמה לשחיטה והרויחו בה ערך מה שירויחו בסרסרות כו' אכן נ"ל בזה הדין עם יושבי הישוב אם הפרנקין קוני' בהמה הראויה לשחיטה מחוייב הסרסור לשאול את פי בני הישב אם רוצים לקנותה לשחיטה וליתן לו הסרסרות הראוי לו אם הבהמה תוך הישוב אבל אם הבהמה חוץ לישוב גם זה אין הסרסור מחוייב כו' ע"ש עוד:
(ה) שיתן מס למושל העיר הזאת. עיין בתשובת נחלת שבעה ח"ב סימן ג' חילוקים בזה ע"ש היטב:
(ו) ת"ח המביא כו' למנוע לכל אדם למכור. ע' בכנה"ג בהגה"ט אות נ"ה שהביא בשם הרמ"א בתשובה סי' ט' שכתב כיון דאם שניהם ישראלים דינא הכי גם כשהמוכר עובד כוכבים אנו צריכין לגדור גדר שלא יקנה שום יהודי מהעובד כוכבים (שם בתשו' רמ"א בד"ה היסוד השלישי כ' עוד דאפי' אם זה היהודי שהביא סחורה למכור אינו ת"ח מ"מ זכה בדין שלא לקנות אותו סחורה מהעובד כוכבים מצד הא דאית' בתו"כ פ' בהר וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה וגו' נמדה תורה דאם באתה לקנות קנה מיד עמיתך וכן למכירה כו' וזהו אפי' כשהעובד כוכבים מוזיל גביה דאם בשווין ל"צ קרא כו' ע"ש ואיני יודע למה השמיטו הכנה"ג וע' בתשו' ח"ס חח"מ סי' קל"ד הזכיר שם ג"כ הדרש זה ע"ש) והוא ז"ל כ' דלכאורה קשה על זה מדברי הרמ"ה שהביא הטור והרמ"א כאן בסמוך שכ' ואי איכ' עובדי כוכבים דמזבני דליכ' רווחא לת"ח מותר כל אדם למכור ואם איתא הרי אלו יכולין לתקן שלא יקנו מהעובדי כוכבים אך באמת לק"מ דדינ' דהרמ"ה הוא בסחורה שיכולין לקנותו בין עובד כוכבים בין ישראלים ולכן אין בידנו לתקן כשנא' שלא יקנו ישראלים ממנו דמ"מ יקנו העובדי כוכבים ונמצ' אנו מפסידים לישראלים שאינם מוכרים סחורתם והת"ח לית ליה רווחא אבל בנדון הרמ"א בתשובה שם מיירי גבי ספרים שאינם אלא לישראלים שפיר יכולין נתקן שלא יקנה ישראל מהעובד כוכבים עד שמכר הת"ח עכ"ד וע' בתשו' חתם סופר חח"מ ס"ס ע"ט שכ' ג"כ לחלק בכך (וכפי הנראה לא דברי כנה"ג הנ"ל) אך בדבריו מבואר דדינ' דהרמ"ה דאי איכ' עובדי כוכבים דמזבני כו' מיירי דוקא היכא שעיקר המשא ומתן והריוח הוא מקונים עובדי כוכבים וקוני ישראל הם מיעוט' דמיעוט' והתלמיד חכם שפתח חנותו אדעת' דקוני עובדי כוכבים פתח משום הכי אמרינן כיון דעיקר הריוח הוא מקוני עובדי כוכבים ואדעת' דידהו הביא סחורתו משום רווחא פורת' מקוני ישראל לא נפסיד הפסד רב לסוחרי ישראל כו' ע"ש. ומשמע היכי דכי הדדי נינהו י"ל דצריכין למינקט שוקא לת"ח וגם לגזור שלא יקנו ישראל מהעו"כ דאז יהיה לו רווחא לת"ח במה שקוני ישראל יקנו ממנו ולא משארי ישראלים ואפשר דגם הכנה"ג כוונתו כך וצ"ע:
(ז) אדם שיש לו עובד כוכבים מערופיא כו'. ע' בתשובת חות יאיר סי' מ"ב במעשה שראובן מכר סוסים של שר א' בעד סך עצום ואותו הממון נשאר ביד ראובן מדעת השר שא"ל שיקנה לו בעד אותן הדמים סוסים אחרים מובחרים וזה כמה פעמים חקר ודרש ראובן זה אחר סוסים ולא עלה בידו כהוגן ובתוך כך הלך שמעון עם סוסים אל השר ומכר לו כרצונו והשר נתן לו כתב שיקח המעות מיד ראובן ועתה טוען ראובן שיש לו תביעה על שמעון מדין מטרופיא ושמעון השיב שהשר שלח אליו ופסק שם דשמעון פטר מכל תביעת ראובן הנ"ל ואפילו רשע לא מקרי כדין עני המהפך בחררה חדא דהוי דבר שלא בא לעולם ולא פסיקא שיבא ועוד דאפי' היה לראובן סוסים וכבר נשא ונתן עם השר במכירתם ולא היה מחוסר רק פסיקת דמים ותוך כך בא שמעון ומכר לו לא מקרי רשע כמ"ש בסי' רצ"ז בהגה כו' מ"ש תשובה ארוכה בדיני מערופיא ועני המהפך. ושם האריך לתמוה על רש"ל בתשובה שכ' שדעת הדנין דין מערופי' ר"ל אף להוצי' בדיינים שזה אינו רק ר"ל שאם בא א' לקולא על חבירו שלקח אוסרין אותו על חבירו בעונש ובקנס בתוקף גזרת ב"ד כו' ולפ"ז מ"ש הרמ"א בסמוך מיהו אם עבר ועשה אין מוציאין מידו אכל מ"ש לפניו קאי כו' וע' בתשו' ח"ס חח"מ סי' ס"א כ' שם בקצרה דמ"ש בתשו' חו"י סימן מ"ב לסתור דברי מהרש"ל בתשו' סי' ל"ו ראיתיו נכונים ודבריו ישרים. אך מ"ש החו"י שם באמצע התשו' וממוצא דבר יצא לנו יורד לתוך אומנות חבירו קיי"ל דמותר לכתחלה אם לא בבר מתא אחריתי כו' האריך שם להשיג עליו בזה כמו שהבאתי בשמו לעיל ס"ק ג'. עוד כ' שם במ"ש הרמ"א כאן ואפי' ישראל כו' ורגיל בכך כו' אף דביו"ד סי' רכ"ו מבואר דרגיל הוי בב' פעמים וכן נ"נ גבי עירובי חבשילין בא"ח סי' תקנ"ד (ועמ"ש בפ"ח לא"ה סימן קט"ו) מ"מ בדין מערופיא רגיל הנאמר בו אינו כן אם לא שזה יניקתו ומחייתו תדיר שזה ביאר שם מערופיא לשון יערפו טל ויערוף כמטר ע"ש עוד בסי' מ"ג ומ"ה מענין זה. וע"ש עוד בסי' קס"ג אודות חבורה של מוכרי כסות בראותם שנתרבה ביניהם השגת גבול בענין המכירה והיה תמיד דו"ד ומריבות רצו להסכים יחד להתיר ביניהם השגת גבול ולמחול זל"ז הפסד ממון שגרם לו חבירו ושאלו אם בכחם לעשות זה ואם יצאו ידי שמים בכך והאריך שם דחלילה לעשות כן הן מצד המוסר זו קשה מן הראשונה דבלי ספק ע"י שיעשה להם היתר תגדל המריבה וחילול השם ואם יעשה לזמן בלי ספק יעבור זמן המוגבל וישאר ההרגל בלי תרופה גם פן ילמדו מהם במקומות אחרים ויהיו חוטאים ומחטיאים וגם מצד הדין אין זה מספיק כלל וכן כל המוחלים זה לזה לעשות מעשה שאסרה תורה כגון גניבה ואונאה והשגת גבול מלבד דלא ינקה מדין שמים מצד שהוא נגד ישוב העולם גם בדיני אדם אינו מועיל כלל ואף אם כל א' מבני החבורה יקבלו קנין על זה אין הקנין חל כלל חדא דהוי דבר שאין לו קצבה ואומדנ' כלל (עמ"ש בסי' ר"ט ס"ב סק"ב ובסי' רכ"ז סעיף ז' סק"ב) ועוד דהוי דבר שלב"ל ע"ש באריכות:
(ח) והאחד רוצה להוזיל כו' אין חבירו יכול למחות בו. עיין בתשו אא"ז פמ"א ח"א סי' ע"ח אודות מחזיקי ארענדי"ש שהחזיקו שני כפרים בתחום אחד כל א' משר אחד ורוצה אחר למכור משקה י"ש ושכר בזול יותר ממה שנקבע השער במדינה והשני מוחה בידו באמרו כי הוא גורם לו היזק שעי"ז מרגיל לבא אצלו אנשי הכפר שלו לשתות שם. והשיב דנראה דאפי' בעיר ובשכונת ישראל שהלוקחים נהנים אפ"ה יכולים שאר מוכרי שכר ויי"ש לעכב על זה וראיה דאמרי' פ' הזהב ולא יפחות השער וחכ"א זכור לטוב מ"ט דרבנן משום דקא מרווח לתרע' ופרש"י דאוצרי פירות יראו שהוזלו וימכרו בזול ומדפריך מ"ט דרבנן והלא הטעם הוא פשוט בשביל שמהנה הלוקחים ישראל ולכך נקטי לשון ברכה זכור לטוב אלא ע"כ דלא משגחינן בטובת הלוקחים כיון דאיכ' פסיד' למוכרים וכבר יצא השער והוא חק המדינה להתנות על השערים והוי כדינ' דמלכות' ולכך הוצרכו ליתן טעם שע"י זה ישתנה השער וא"כ זה דוקא במכירת פירות ותבואה כשיראו אוצרי פירות שהוזלו יביאו כל פירותיהם למכור וישתנה השער אבל במכירת השכר מ"מ ע"י זה לא ימכרו בזול התבואה כו' ופשיט' בנ"ד שהלוקחים הם עו"כ דודאי יכול לעכב ואף שבהלואת הרבית לעו"כ כתב הרמ"א בסימן קנ"ו דאם אחד רוצה להוזיל אין חבירו יכול למחות שאני רבית דאין שער ידוע לרבית ורשאי כל אחד לוותר קצת כדי שירגיל העו"כ אצלו דומי' דרשאי החנוני לחלק קליות ואגוזים כו' ובפרט במכירת שכר וי"ש שהוא מחק המלכות ואין התבואה נמכרת בזול מחמת שהוא מוכר בזול השכר נראה ברור דשארי המוכרים יכולים למחות בידו כו' אכן נראה באם שהוא עושה שכר טוב יותר מחבירו שדרך העולם לוקח מן מדה תבואה ג' מדות שכר והוא לוקח שני מדות וחצי וע"י זה מרגיל אצלו נראה דשפיר דמי ודמיא לההיא מתני' דאמר ליה אנא מפליגנ' אמגיזי כו' עכ"ד ע"ש. ועיין בתשובת חתם סופר חח"מ סי' קע"ה שאלה כיוצא בזה (ומבואר מדבריו שהוא ז"ל מחמיר יותר דאפי' בלא זלזול אינו רשאי למכור לבני כפר אחר) נידון ישראל ששכר אורענד' מהשר וציוה השר והטיל על כל יושבי תחתיו שלא לקנות משקים כ"א מהשוכר שלו כי ע"ד כן שכר ארעדנא מהשר ויש יהודי אחר ששכר ג"כ אורענדא משר אחר והכפריים באים אליו וקונים ממנו בחשאי ומפסיד ליהודי ששכר אורעדנא הנ"ל אלא שהשני לא הסית הכפרים רק ממילא באים אליו אי עביד איסורא או לא. והשיב הנה אי מחלק להו להקונים קליות ואגוזים או מוזיל להו להמשיך הכפריים הקונים אצלו אין ספק דאיסור' עביד ובהא לא פליגי ר' יהודה ורבנן במתני' ב"מ ס' ע"א אמנם אי ליכא כל אלה נראה לכאורה מטעם מערופיא ליכא כיון שלא השכים לפתחם אלא הם משכימים לפתחו לקנות ממנו אינו מחוייב לדחותם דלא מקרי נכנס למערופיא של חבירו כמ"ש סמ"ע סימן שפ"ו סק"י אע"ג דהתם בעובדא דיליה ליכא הפסד קרן לישראל הראשין כ"א מניעת ריוח והכא שזה קנה האורענדא מהשר ופורע מס על זה נמצא מפסיד לו קרנו מ"מ אין זה בכלל מערופיא של חבירו כו' אבל מטעם אחר נראה למחות דהרי דינא דמלכות' דינא והשר גזר על הדרים תחת ממשלתו והוא בכלל מס שלו שלא יהיה רשאים לקנות שום משקה כ"א מזה ששכר האורענדא ממנו והעובר על זה גונב את השוכר שעומד במקום השר כו' ואם כן זה המוכר להכפרי שתחת השר השני ה"ל כמושיט אמה"ח לב"נ היכא דלא קיימי בתרי עברי נהרא ויש למחות בידו ככל חולק עם גנב והשומע יתברך עכ"ד ע"ש וע' עוד בתשובת בית אפרים חח"מ סימן כ"ז דף מ"ג ע"א וגם בס' משנת דר' אליעזר מ"ש בענין זה:
(ט) מלמכור על יד על יד. ע' בכה"ג בהגה"ט אות כ"ה שכ' הא דיכולין לעכב דוקא למכור אבל לקנות א"י למנעם הרשד"ם חי"ד סימן קכ"ב ובחלק ח"מ סי' שס"ג. ומשפט צדק ח"ב סי' ע"ח מפקפק בזה. ומשפטי שמואל סי' מ"ט חולק. ואפשר דאם מתרבה המס בשביל האורחים הבאים לקנות יודה הרשד"ם שיכולין לעכב על ידם כו'. וכ' עוד בחות כ"ח יש מי שסובר דהא דאם מוכרין בבת אחת אינן יכולין לעכב היינו דוקא כשבני העיר מוכרין שלא בבת אחת אבל אם גם בני העיר מוכרין בב"א יכולין לעכב אבל מהר"ם מטאלון ומשפטי שמואל סי' מ"ט כתבו דלא שנא ע"ש:
(י) והוא שימכרו בשוק. ע' באר הגולה אות ב' שכ' דבגמ' משמע וימכור דוקא להנקבצים שמה אבל לא לבני אותו מקום וכ"נ מדברי הרי"ף והרא"ש והתוס' שם וכ"כ הב"ח בשם הגמ"י ושהכי נקטינן עכ"ל אכן בסמ"ע סק"כ לא כתב כן אלא דאפי' למכור לבני העיר הותר בשוק ודוקא בהלואה הוא דאסרו להלוות אפי' על השוק לבני העיר כו' והעתיקו ג"כ בנה"מ ע"ש ואפשר לומר דגם הב"ח לא קאמר אלא לפי מה שפי' הוא ז"ל מקודם דיום השוק היינו סתם שוק שהוא יום א' בשבוע (ע' לעיל סי' קמ"ג בסמ"ע סק"ג) אבל בשוק גדול דהיינו בירידים דרובא דרובא גם מעלמא גם הב"ח מודה דמותר למכור אפילו לבני אותו מקום ומכ"ש דמותר למכור בסתמא וא"נ לחקור על זה אם הוא מבני אותו עיר או לא וע' בב"י ובפרישה מזה. ועיין בתשובת בית אפרים חת"מ ס"ס כ"ז כתב דבר ידוע ומפורסם שהמוכרים הבאים ממקומות אחרים על היריד הם בוררים להם מקום מוכשר בגובהה של עיר מקום הראוי לגאול ביפה ואין מקפידין עליהם כיון שהוא יום השוק מעלמא אתו ולעלמא קא מזבני ואף שיש בתוכם מבני העיר ג"כ בתר רובא אזלינן דמעלמא אתו כו' ע"ש:
(יא) אבל אם נותנין יותר בזול. עי' בב"י מבואר שדעת הר"י הלוי דאפי' מוזלי פורתא לא מצי מעכבי ודלא כהנ"י שכ' שדעת הרב דוקא בזול גדול כו' ע"ש וכ"כ בתשובת נ"ש ח"ב סי' ב' עש"ה:
(יב) יותר טובה. עבה"ט עד והעלהו בצ"ע וע' בתשו' נ"ש ח"ב ס"ס ג' שכ' לדינא פשוט דאין יכולין למחות דלא עדיף מאילו היה אבעיא בגמ' ועלתה בתיקו דקיי"ל דכל תיקו דממונא חומרא לתובע וקולא לנתבע ולא מצי מעכב כו' ע"ש עוד:
(יג) אבל בשביל עובדי כוכבים הנהנים לא. עיין בתשובת חוט השני סי' ס"א שכ' דאפי' אם העובדי כוכבים פותחים מעצמם ומבקשים לבר מתא אחריתא שיביא סחורות לביתם לא מהני ואסור לו להביא אצלם ויש להזהירו שלא לעשות כן ואם לא ישמע רמינן גודא רבה ושדינן ביה וכל טצדקי דאפשר למיעבד להרחיקו מעל לגבול בכל הנגישות עברינן ליה. וע"ש עוד בענין היכא דבר מתא אחריתא אמר שמכאן ואילך לא יעסוק עוד בעירם והקהל אמרו קדרה דבו שותפי הוא מי ממנו ישום אורב עליך אלא תקבל בחרס ואז נהיה בטוחים שלא תמעול בחרם ועלה על דעת הרב השואל שהדין עם הקהל והיא ז"ל כתב שזה אינו רק הדין עם הנתבע משום דקיי"ל כר' יוסי דבכל מקום שאין ההיזק בשעת מעשה על הניזק להרחיק עצמו כ"ש במקום שאין רואין עדיין מעשה שיבא ממנו היזק אלא מדאגה מדבר אולי יזיקנו באיזה זמן אומרים לזה הירא ודואג שמור עצמך שלא יזיקך ואם תרא' שיבא להזיקך קפח את שוקיו אבל לא מחייבינן לחבירו שיעשהו בטחון על זה והאריך בזה ע"ש:
(יד) וכפי מעט עסקן שנו"נ ישאו בעול. עיין בתשיבת חות יאיר סי' ק"פ אודות קהלה אחת שתבעו מסים לי"ב בע"ב בני הכפרים שדרו בעירם כמה שנים מפני תרועת מלחמה ונו"נ שם ולקחו דיינים בזבל"א וזבל"א ועשו פשר ביניהם שיתנו יחד מאתים זהו' ויפטרו עד היום ואח"כ נתאספו יחד י"ב בני הכפרים הנ"ל ועשו ביניהם ערכות ג"כ ע"פ הדיינים הנ"ל מה יתן כל א' מהם כי קצתם הרויחו מאד ועלו וקצתם ירדו ונעשו עניים ובקשו בני הקהלה לגבות עכ"פ סך הנ"ל מהם ולכפות ולנגוש קצתן גם בשביל חביריהם העניים עד שיבא לידם סך הנ"ל וכ' דנראה דע"פ הדין א"א להם לעשות זה דלא דמיין לבני הקהלה דחיייבים להקהל אחר דקיי"ל דבני הקהלה ה"ל כשותפין שלוו לצורך שותפות וה"ל דין ערבים לכל דבר כו' משא"כ אלה הצאן אשר מפני הצר נאספו אל אחד מן העיירות מה עשו בחברותא דנימא שנעשו שותפים וערבים בעד רעיהם שאין להם וכ"ש לעשותם קבלנים שנתפס קצתם על קצתם ואם נתחברו יחד במשפט הנ"ל אינו רק מפני שמשפט א' לכולם ולכן גם הפשר עלה בדרך כלל מה יתנו יחד אבל לא לעשותם ערבים או קבלנים כו' ונ"ל עוד דאפילו דייני דמעיקרא דזבל"א וזבל"א שעשו פשר ביניהם אע"פ שיש בכחם לעשות חיזוקים לאשר ולקיים הפשר מ"מ זה אין בכחם מבלעדי דעתם ורצונם בפירוש שיהיו ערבים וכ"ש קבלנים כי לא היה הקנין רק ליתן כל א' מה שחייב בעדו כפי שיאמרו לא לפרוע בעד חבירו עכ"ד:
(טו) אלא אומרים להם תנו כך וכך וכו'. עיין בס' עטרת צבי ובס' מאמר קדישין ס"ק כ"ח שכ' וז"ל אודות המנהג במדינת וואלין לעשות גאביל"ה על האורחים הבאים למכור או לסחור ולפי תשובת הרשב"א משמע דינהגו כפי מנהג אבותם אבל מכל האחרונים ומכמה שו"ת משמע שאיסור גדול בזה ואפילו המתקנים הגאבילה לחברת ת"ת או לשאר צדקה כ' מהרש"ך דאין זה צדקה אלא צעקה ובפרט שעלה במוסכם המדינה מחדש שלא ליקח הגאבילה וע' בחקי משפט שהביא בשם כה"ג שמאררין ומקללין ע"ז ולהשומע יונעם עכ"ל ובאמת בכנה"ג בהגב"י אות מ"א מבואר דלא פסיקא ליה מלתא בזה רק שהביא שם מחלוקת אחרונים בזה וכמה תשובות מתירין לתקן גאבילה ובסוף כתב וז"ל וזה. י"ג שנה נועצי לב יחדיו אנשי תירא לעשות גאבילה בעד האורחים להיותם עמוסי התלאות ממסים וארנוניות והם מתי מספר ומחמת האורחים נמשך נזק לתושבי העיר שהבאים לגבות מנת המלך חושבים שכולם הם אזרחי הארץ ובעבור זה מתרבה המס ולכן הסכימו כל אנשי תירא לתקן הגאבילה בכח חרם ושיתן דמי הגביה לחברת ת"ת והחכמים שבאזמיר חשבו לבטל עצתם ולא עלה בידם ואז יצאתי לעזרת ק"ק תירא והסכימו גם רבני קושט' להעמיד הגאבילה מכמה טעמים כו' עכ"ל ע"ש. ופשוט דבמקום שיש דינא דמלכות' על ככה אין שום ספק בדבר. ועיין בתשובת דברי ריבות סי' ת"א בראובן תושב קושטאנטינא ושמעון תושב סאלוניקי עשו שותפות יחד בכל הסחורות רווחים והפסדות לחצאין ובא המוכס סאלוניקי ותבע מכס מן חלק ראובן תושב קושטאנטינא והשיב שמעון אני קבלתי אחריות הסחורה משעת לקיחה עד שיצאו חוץ למדינה הרי הסחורות שלי ואני פטור כיון שאני תושב העיר ופסק כיון שהסחורה היא של תושב קושטאנטינא לא יצא מרשותו אע"ג דתושב סאלוניקי קבל עליו אחריות ולכן חייב לשלם המכס מחלקו ע"ש וע' בתשובת צ"צ סימן ל"א אודות ראובן תושב דרעזניץ שקנה עורות מן שמעון תושב גידונג ופרע כל דמיהן וקנה אותן כדין בהגבהה והתנה בשעת המקח ששמעון המוכר מחוייב להעמיד העורות על הוצאתו ועל אחריותו לדרעזניץ ובא היהודי המחזיק את המכס בגידונג ותובע מכס מהעורות ושמעון המוכר אומר כיון שהוא חייב להעמידן על הוצאתו ואחריותו ולא יצאו עדיין מרשותו והרי הם כשלו ופטור מליתן מכס מדינא דמלכות' כיון שהוא תושב העיר והביא שם תשובת דברי ריבות הנ"ל וכ' דראיותיו שם מהרמב"ם פ"ז ממכירה אינן מוכרחין כ"כ מ"מ הדין דין אמת כיון שעיקר המעות הוא של תושב עיר אחרת ולא יצא מרשותו אע"פ שתושב עיר הזאת קבל אחריות עליו ולכן לא מבעיא בנידון דברי ריבות הנ"ל שגוף הממון הוא של תושב קושטאנטינא מעולם ואין זה עליו אלא נפקד רק שקבל אחריות עליו ודאי דלא מקרי שלו אלא אפילו כמו בנ"ד שהעורות היו מעולם של שמעון תושב גידניג אלא שעכשיו קנה ממנו ראובן תושב דרעזניץ ואחריות כשאר על המוכר נמי לא מקרי של המוכר להפטר מן המכס אפילו אם המוכר לא קבל עדיין המעות מהלוקח רק שקנה כדין בהגבהה או במשיכה. אולם אם הלוקח לא עשה לא הגבהה ולא משיכה אלא שעשה מקח עם המוכר על העורות ונתחייבו בקנס ועשו בטחונות המועילים כדי לקיים המקח ואחריות נשאר על המוכר לא מקרי של הלוקח אלא של המוכר כיון שלא נקנה המקח ללוקח מן הדין שהרי לא משך ולא הגביה ומה שצריכים לקיים המקח אינן אלא מצד הקנס והבטחון לא יצאו העורות מרשות המוכר ופטור מליתן מכס כיון שהוא תושב העיר עכ"ד ע"ש ומשמע דוקא שקנה בהגבהה או משיכה וה"ה בק"ס אבל ע"י כסף אף שחייב לקבל מי שפרע לא הוי רק כמו חיוב קנס ועמ"ש בפ"ח לאה"ע סי' כ"ח סק"א.
(טז) דיוכל אדם לדור בכ"מ שירצה. עיין בתשובת חמדת שלמה חא"ח סי' ז' שכ' על נדון דידיה וז"ל רק שאני מסתפק בדברים המיוחדים לאותו עיר כמו בהכ"נ ומרחץ ובה"ק נראה דמצד הדין יכולים לעכב עליו ואפילו שייך בכרגא דהכא וצ"ע על הטור והרא"ש שכתבו בסתם דמצד הדין יכול לדור בכ"מ שירצה ולא הזכירו מזה כלום וגם באחרונים לא העירו בזה וצ"ע עכ"ל:
(יז) ולכ"ע אם בני העיר יכולים לסגור הדלת כו'. ע' בב"י בבדק הבית שחולק על זה וכ' דבריו תמוהים בעיני כו' עד דמלאכת שמים היא ואין משוא פנים בדבר ע"ש גם בתשו' מבי"ט ח"ג סי' ל"א האריך לתמוה על מהרי"ק בזה ע"ש וע' בב"ח שכ' ולפע"ד נראה דהכל לפי המלכות ומנהג המדינה כו' ותשובת מהרי"ק איננה צודקת אלא במלכות שהיה יושב שם ולאותן הימים כו' ע"ש וע' כנה"ג בהגב"י אות מ"ה ומ"ז מענין זה. ועיין בס' יד שאול מהגאון אב"ד דק"ק לבוב ביו"ד ס"ס רמ"ה דמעשה היה בעיר גדולה שבאו מלמדים מקומות אחרים ורצו המלמדים שבעיר לגרשם ע"י המושל ונתלו מדברי רמ"א אלו בשם מהרי"ק שבני העיר יכולים לסגור הדלת ולגרום עם המושלים שימחו בבאים לגור כו' והוא נ"י השיב להם שזה טעות מלבד דהב"י בבד"ה חלק על מהרי"ק ודחה דבריו ורמ"א לא ראה דברי ב"ה אף גם אי נימא כמהרי"ק המעיין במהרי"ק יראה שהוא אינו מדבר רק מחזקת ישוב שרוצים אחרים לבא לדור שם ומתרבה הישוב וצריכין לפרוע מס בשבילם בזה יכולין למחות אבל כאן אינם קובעין דירתם ובגפם יבואו ובגפם יצאו ולא נתרבה המס בשבילם ולבד הרי זה בת"ח ובמלמדים לא שייך כל זאת כמבואר לעיל ס"ו בהגה וביו"ד ס"ס רמ"ה ומה שאמרו דקנאת סופרים תרבה חכמה לא שייך אלא במקרי דרדקי ולא במלמדים משנה וגמ' זה הבל כו' ולבד זה בעיר גדולה שהילדים רבים ת"ל וצריכים להרבה מלמדים וגם מלמדים ממקומות אחרים אין להם שום טירדא ויושבים ולומדים וגם די להם בשכר מועט. ומה שאמרו שהגאון החסיד מוהר"א ז"ל אב"ד דק"ק אמשטרדם בהיותו בק"ק בראד הורה לגרש המלמדים אחרים אני אומר שאסור לאומרו וחלילה להגאון שיעשה כן וכל הרוצה ליחנק תולה באילן גדול עכ"ל. ועיין בתשובת חמדת שלמה סימן ה' בענין מי שרוצה לישא אשה במקום שאין לו חזקת ישוב ולדור במקום ההוא בשביל אשתו שיש לה חזקת ישוב אם בני העיר יכולין לעכב על ידו וכתב דהמנהג דלא למחות במי שנושא אשה במקום שאין לו חזקת ישוב והאריך בטעם הדבר והעלה דא"י למחות בו לא ע"י ב"ד ואף לא לסגור הדלת ע"י מונעים אחרים ומצדד שם לענין הבנים שיולדו להם די"ל שיהיה להם ג"כ חזקת ישוב אף שהמה נולדו מבר מתא אחרת ואפשר דאף לאחר מיתת האשה אין יכולין למנוע ממנו חזקת ישוב כיון שכבר התחיל לדור פה מכוחה כו' ובסוף התשובה כתב דאם יש בזה דינא דמלכותא פשיט' שיכולים למונעו אפילו ע"פ ב"ד דבכ"מ דאמרי' דינא דמלכות' דינא היינו אפילו ע"פ ב"ד כו' אך אם יפסקו הב"ד צריכין לעיין היטב לידע אופן תיקון המלכות ולפי הנראה אין הדבר ניתן למנהיגי קהלה רק לרוב דיעות ודכירנא שכן היה כמה פעמים בפוזנן בכעין זה ע"פ רוב דיעות ואופן הרוב ע"פ חוקי המדינה צריך דקדוק גדול וה' עמכם בדבר המשפט עכ"ד ע"ש:
(יח) בחזקת ישוב כמו בחזקת קרקע. ע' בכנה"ג בהגב"י אות ס"ה שכ' בשם מהרי"ק דבחזקת ישוב לא אמרינן (היכא דיש ספק) אוקי בחזקת מרא קמא אלא מי שהוא עומד בתוכה הוא המוחזק ע"ש ועיין בתשובת חמדת שלמה חא"ח סימן ז' שכ' דכן נראה מוכח מכל הפוסקים (לעיל ס"ה) גבי אבעיא דבר מבואה אבר מבואה אחרינ' דעלתה בתיקו ופסקו דלא מצי מעכב מוכח דלענין זה ל"ש לומר חזקת מרא קמא כיון דאינו נוטל משלו כלום ע"ש עוד מה שפסק בענין הש"ץ שרוצים להעבירו מהשירות באמרם שלא קיבלו אותו לעולם וגם רוצים לדחות מחזקת ישוב עש"ה. ועמ"ש לקמן סימן רי"ב ס"א סק"ב:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |