אילת השחר/גיטין/כו/ב
משום קטטה ור"מ היא. לפי"ז הי' אפשר לפרש דרק אסור לכתוב אבל אינו פסול, אלא דא"א לומר כן, דבשאר שטרות פסלינן אטו גיטין, הרי דבגט הוי פסול.
ארוסה מי אית לה פירי. עי' ברשב"א דעיקר מה דאין לכתוב זמן דחיישינן דעדים יחתמו ע"ז הזמן אע"פ שהוא מוקדם, ולכאורה לפי"ז איך אפשר לסמוך על הזמן לכל הדינים, ונצטרך לומר דמ"מ דין עדות ע"ז, אע"פ שלפעמים רחוקות אין העדים מדקדקים על הזמן, ולכך אסור לסופר לכתוב זמן דבזה נותן מכשול.
אלא דברשב"א כתב דיחתמו משום דלאו אכולה מילתא קא מסהדי, וזה תימא דאם על הזמן דהוא עיקר גדול אינם מעידים איך אפשר לסמוך לכל הדינים על הזמן, ועוד הא זה בעיא בכתובות דף כ"ד ע"ב אם עדים אכולה מילתא קמסהדי או לא, והנה הרשב"א הוכיח דע"כ חיישינן שמא העדים יחתמו אע"פ שהוא מוקדם דאל"כ למה צריך לשייר מקום הזמן בין בארוסה ובין בנשואה, ולכאורה מאי קשיא לי' אם הוא צריך לכתוב זמן הגט לכל הפחות בנשואה, וכתבו הפוסקים שצריך לכותבו לשמה, א"כ צריך לשייר כדי שיהי' נכתב על פי ציווי הבעל לשמה, ובפנ"י הק' כעין זה מה דדנים אם צריך לשייר בארוסה, ובזה אפשר כמש"כ בעצמו דאילו לא הי' שום נפ"מ בזמן לא הי' שייך לפוסלו משום לשמה, ומה שכ' להק' דכיון דטופס שטרות ס"ל להאי תנא לגזור אטו גט, כ"ש דשייך בגט גופא לגזור אטו תורף, זה אפשר ליישב דכל התנאים דמכשירים טופס מודים מ"מ דצריך להניח זמן וקפסיק ותני גם הארוסה, וע"כ דיש חשש לכתיבת זמן מצד עצמו, וע"ז פריך מאי חשש יש בארוסה.
לכשאכנסנה אגרשנה. בריטב"א מבואר דאם לא אמר כן בפירוש אלא אמר לכתוב גט ונשאה אמרינן דבזה ביטל ציוויו ואם הסופר כותב אח"כ הוי ככתיבה בלי ציווי הבעל, וע"כ צ"ל דזה עדיף מגילוי דעתא בגיטא. דהא אמרינן לקמן דף ל"ד א' דלאביי דגילוי דעתא בגיטא לא מהני יכולים אח"כ לכתוב גט ולגרש בו, וע"כ דכאן עדיף מגילוי דעתא, ועי' במשנה למלך (פ"ג מהלכות גירושין ה"ה) דדייק מהרמב"ם (פ"ט הכ"ה) דאם עשה שליח ואח"ז נתייחד עמה הבעל, לא הוי גירושי השליח שאח"כ גט כלל, ולהרמב"ם אינו משום שמא ביטל דהרי כתב דלא הוי גט כלל, וע"כ דעצם היחוד הוי ביטול, וגם שם צ"ל דעדיף מגילוי דעתא, ולפי דברי הרמב"ם ודאי כ"ש אם נשאה אח"כ דבטל ציוויו, ולפי"ז אם ימנה לשליח שיגרש אחר שיתייחד עמה לא יבטל היחוד את הציווי כמו בלכשאכנסנה אגרשנה, דכיון שאמר בפירוש אין הנישואין מבטלין ציוויו.
שמא יאמרו גיטה קודם לבנה. עי' בתוס' ד"ה לכשאכנסנה וכו' אבל אם נכתב בזמן מקודם נישואין יאמרו כל שעה דגיטה קודם לבנה, נמצא דבכל גט דארוסה פסול משום דאע"ג דאין חשש פירות מ"מ יש חשש שיאמרו גיטה קודם לבנה, ולפי"ז יש לעיין בטעם ר' יוחנן לעיל דף י"ח ע"ב דמכשיר אליבא דר"ש נכתב ביום ונחתם בלילה אחרי כמה ימים משום דאם איתא דפייס קלא אית ליה, ולכאורה אם כאן חיישינן שתנשא בינתיים אע"ג דלנישואין יש קול יותר מ"מ יאמרו גיטה קודם לבנה, כ"ש התם אולי יבוא עליה ויאמרו גיטה קודם לבנה, ואין לומר דאין ה"נ דאם ידוע שלא יחתמו היום פסול מהאי טעמא דשמא יבוא עליה ויאמרו גיטה קודם לבנה, אלא דמה שכשר התם משום דבשעת כתיבה לא ידעו שיחתמו אח"כ ויש לחוש שבינתיים יבוא עליה, דהא באמר כתבו גט לאשתי וחתמו לאחר כמה ימים ג"כ מבואר דלר"י כשר, אע"ג דודאי דוחק לומר דהסופר בשעה שכתב חשב שהעדים יחתמו תיכף.
שכבר נמחל שעבודו. בשו"ע (סי' ל"ט סעיף י"ב) איתא המלוה אומר לעדים כתבו השטר וחתמוהו ויהי' בידכם, אם יבוא הלוה להקנות ממנו תתנוהו לו ואם לאו תקרעוהו, אין שומעין לו, והוא מדברי הרהמ"ג הובא בש"ך שם, והטעם הוא דאולי מערים הוא. והקשה בתומים דתיפו"ל דפסול כיון דחתמו בלי דעת המתחייב, ותירץ בנתיה"מ (ס"ק י"ג) דהגדתם הוא בשעה שהלוה אומר למסור את השטר, ואי"צ דוקא שבשעת החתימה יהי' דעת המתחייב ולכך צריך לטעם דאולי מערים הוא, והקשה מתוס' לעיל (דף ד' בד"ה מודה) דמבואר שם דאם יכתבו עדותם על נייר ואח"כ יכתבו את השטר למעלה פסול בכל השטרות, ותירץ דהתם אזלא למ"ד עדיו בחתומיו זכין לו, ולדבריו צריך להיות בשעת החתימה ממש, או דעל נייר חלק גרע. וצ"ב מאי נפק"מ דהא בשעה שמוסרים השטר יהי' כבר כתוב. ועי' באמרי משה (סי' י"ז סק"ה) דהביא בשם הריטב"א דאפשר גם לחתום על נייר חלק ושיהי' מזומן בעד מי שיבוא אח"כ לגרש, רק בגט יהי' פסול משום לשמה, והוכיח כסברת הנתיה"מ מהתוס' לעיל (דף כ"ג בד"ה אימא) שכתבו דסופרים רגילים לכתוב גט ולחתום להתלמד, ומבואר שם דייפסל רק מטעם שלא לשמה, הרי דבשאר שטרות כשר, והוקשה לו מכאן, למה פסול אם נמחל שעבודו, וחידש דגם בשאר שטרות צריך דין שליחות בחתימה ושליחותם היא מתי שיוצא מתחת ידם לידי הלוה ואז היא גם עדותם, וכיון דכבר עשה שליחותם בהלואה ראשונה לא מהני עדותם על הלואה שניה. וצ"ע דהא ס"ל לרש"י לעיל דף ט' ע"ב וכן בהגהות אשר"י פ"ק, דעכו"ם כשרים לעדות מן התורה ולכך כשרים מן התורה שטרות העולים בערכאות, ואי בעי שליחות לחתימה איך יוכשרו מן התורה הא לאו בני שליחות נינהו, ומדברי הגמ' הנ"ל חזינן להיפך דאפשר לחתום אפילו לפני ציווי המתחייב, דאל"כ למה צריך טעם דנמחל שעבודו תיפו"ל דלא נחתם בציווי המתחייב על מסירה הזאת [ועי' בתומים סי' מ"ח ס"ק ב' דכתב דהעדים חותמים על כל ההלואה שילוה אח"כ], ולהרבה פוסקים כל פסול נמחל שיעבודו אינו אלא לענין משועבדים, ומבני חרי יגבה אף שלא היתה דעת המתחייב לפני החתימה, ואם צריך שליחות על החתימה איך יגבה מבני חרי, חזינן מזה כהריטב"א והנתיה"מ דכל דין עדות שבה חל ע"י המסירה ללוה, ומה שהק' הנתיה"מ מתוס' לעיל דף ד' אין הכרח דהתוס' מיירי דיכתבו לפני שימסרו לבעל, דכה"ג באמת כשר בשאר שטרות, אלא כוונת התוס' דיחתמו וימסרו לבעל ואח"ז הבעל יכתוב את הגט, ובאופן זה כבר פסול בכל השטרות.
עוד אפשר דאליבא דר"א דס"ל דבעי כתיבה לשמה מן התורה, א"כ אם חותמין קודם ואח"כ, כדי לכתוב בציווי הבעל, יהי' מוכרח שהנייר יהי' ברשות הבעל, ואע"ג דמבואר בתוס' לעיל (כ"ב ב' ד"ה והא) דאי"צ שיהי' ממש של הבעל, מ"מ הא צריך מיהת שיהי' לו רשות לכתוב, וכיון דצריך שיהי' ברשותו לגבי זה, נמצא דכבר נגמר מעשה העדים כשמוסרים לו, וכה"ג גם בשאר שטרות יהי' פסול, משא"כ בשאר שטרות דמדין תורה אפשר לכתוב תורף בלי דעת המתחייב, וכן בגט לר"מ דלא בעי כתיבת תורף לשמה מן התורה, לכן כשחותמין ואח"כ כותבין את התורף אינו מוכרח שיצא מרשותן אלא כשיגמרו התורף יחול דין עדות על חתימתן בשעה שמוסרים למתחייב. וא"כ כוונת התוס' התם דמיירי אליבא דר"א, ואם נחשוש בגט שמא יחתמו ואח"כ יכתבו הגט שאז כיון דבשעת גמר הכתיבה דצריך לחול דין עדות כבר אינו בידם ואז אין כבר עדות, א"כ גבי שאר שטרות נמי יהא צריך חתימה לשמה משום שמא ימסרו השטר לפני שיכתבוהו, וזה ודאי יהי' פסול, מפני שאחרי שיצאו מתחת ידם א"א כבר שיחול דין עדות על חתימתם, דבגט לפני הכתיבה ובשאר שטרות לפני שמסרו למתחייב שוים בזה, שאחרי שזה עומד כבר לרשות המתחייב, לא מהני כבר חתימתם ע"ז.
עוד יש להביא ראי' להריטב"א דאי"צ שתועיל עדותם בשעת חתימה ממש, דהנה להני דס"ל דעד אחד בשטר אין עליו דין שטר כלל, וא"כ כשחותם עד הראשון אין עליו עדיין דין שטר, רק בשעת חתימת השני ואז הא הראשון כבר אינו עושה כלום, וע"כ דאי"צ שיהי' עליו דין עד בשעת חתימה, ה"נ גם להשני אי"צ שיהי' בשעת חתימה ממש וסגי דבשעה שמוסרים שיהי' עליהם דין עדות.
עוד י"ל בזה, דהנה לר"ת וסיעתו דגם כשר עדות בכתב כששולח לב"ד ולא נתמעט מפי כתבם אלא אלם דלאו בר הגדה, דאז בודאי לא איכפת לן מה דבשעת כתיבת עדותו לא הי' בזה משום עדות, דהא כל חלות דין עדות שבו הוא כשמביאו לב"ד ואז לא צריך דוקא הגדה וגם רמז ודאי יספיק לסברתו, וכשמביא הכתב לב"ד לא גרע מרמז, ולפי"ז ודאי לא צריך שיהי' דין עדות בשעת חתימה, א"כ ה"נ בשעה שמוסר לבע"ד שישתמש בזה כמו שטר דהוי כנחקרה, אז בשעה שמוסר להשתמש בו בתור שטר הוי כעושה שיהי' נחקרה בב"ד וחל אז דין עדות ע"ז, ומסתבר דאף להני דלא ס"ל כר"ת אלא עדות בכתב פסול, מ"מ לענין זה לא יחלקו, דהיכא שמועילה העדות אינה צריכה לקבל דינה בשעת חתימה ממש. (מהדו"ק)
רש"י ד"ה הכא נמי. ויאמרו בלא קידושין וכתובה נתעברה. צ"ע מה צריך להוסיף דגם בלי כתובה, דהא כיון דלא הי' קידושין הוי ביאת זנות ולא שייך כלל שיציל את זה כתובה.
תוד"ה קא פסיק ותני. דמוקדם פסול ממילא ידעינן דצריך שיניח. והקשה בפנ"י דהא כאן כתוב חידוש דבלא הניח פסול אפילו אם ירצה אח"כ לגרש בו בזמן משום דהוי שלא לשמה כמו שכ' הפוסקים, וזה לא הוי ידעינן מהא דמוקדם פסול דאם לא הניח וגירשה בזמן הכתוב בו פסול, וכן קשה למ"ד דמתני' ר"מ היא ופסול משום קטטה, וכ"כ רש"י בד"ה ור"מ, זמן צריך להניח שלא יהא מוקדם, וצ"ל כיון דאולי יהי' מוקדם לכן פסלוהו אף אם אינו מוקדם, ומנא הוי ידעינן זה.
תוד"ה לכשאכנסנה. הקשו על רש"י דבגט ישן הא רק לכתחילה אסור לגרש בו אבל אם נתגרשה תנשא לכתחילה, וצע"ק מאי קושיא אולי אין ה"נ גם כאן צריך הסופר להניח מקום הזמן, ואם לא יניח פסול לגרש בו, ואם יגרש בו תנשא לכתחילה כמו בגט ישן.
בא"ד. ואומר ר"ת דבגט ישן ליכא אלא יחוד בעלמא והכא דכנסה גרע טפי דודאי איכא ביאה. יש לעיין הא כל יחוד א"א לדעת בודאות אם הי' ביאה, וא"כ אם האנשים לא ידעו שנכנסה לחופה הא מה שידעו שהי' יחוד לא שונה מכל יחוד, וע"כ משום שידעו דיחוד זה הי' אחרי חופה, א"כ איך יאמר שגיטה קודם לבנה דהא ודאי אחרי הנישואין נתעברה מבעלה שנתיחדה עמו.
בא"ד. וא"ת דביבמות פ"ה גרסינן וכו' הרי זה גט מפני שבידו לגרשה. חזינן דאע"ג דבנשואה יש לו יותר דינים בה ליורשה ולהטמא לה ולהפר נדריה מ"מ הגט בנשואה אינו צריך להוריד דיני אישות יותר מבארוסה, דאל"ה הא כמו דלא מהני לכתוב לאשה דעלמא כיון דאז אין בידו לגרשה, ה"נ כאן הא אין בידו כעת שהיא ארוסה לגרש ולהוריד קניינו שיש לו בנשואה, וע"כ זה משום דהגט אינו בא אלא להוריד הקנין של הקידושין דממילא פקע הכל, וצע"ק דלקמן (דף פ"ה) מבעיא לן בכותב לאשתו חוץ מירושתיך מהו, חוץ מהפרת נדריך מהו, ואם הגט אינו צריך להתיר דברים אלו למה יהי' צד לומר דהוי שיור ולא יהי' כריתות, וע"כ צ"ל דהא דיש צד לומר דהוי שיור הוא משום דמשייר בקניינו שיש לו ע"י הקידושין, שלגבי זה נשאר לו קצת בהקידושין שמזה יצא לו קנין להפרת נדרים או לירושה וכן אינך דמסופק שם.
תוד"ה הכא נמי. וי"ל דלקוחות לא יקנו פירות אם לא שידעו שנשואה היתה ויביאו עדים על כך. מבואר דבלי עדים תוציא האשה הפירות שקנו, משמע דזה משום דבגט כתוב ארוסתי הרי דלא נשאת ממילא הפירות לא הי' לו רשות למכור, וא"כ גם אם תביא עדים אז יהי' כתרי ותרי, דהא העדים שבגט מעידים שהיא ארוסתו והעדים מכחישים, א"כ מה דלא תוציא מהם הפירות משום דבתרי ותרי מעמידין בחזקת המוחזקין דהיינו הלקוחות, ולפי"ז יתכן דיועיל תפיסתה, ולפימש"כ בתוס' לעיל (דף ג' ע"ב ד"ה כתב) דהיכא דאם תתפוס לא יוציאו ממנה יש בשביל זה לחוש ולפסול הגט, א"כ שוב קשה למה כשר לגרש בגט הזה, הא יצא הפסד ללקוחות, דגם אם יבואו עדים שהיתה ארוסה יועיל תפיסתה, ואולי נאמר דמה דבגט כתוב שהיא ארוסה אין לזה דין עדות שבזמן הגירושין היתה ארוסה, אלא דכיון דלא נודע שהיתה נשואה תוציא פירות מהלקוחות דמסתמא לא יצתה מחזקתה להיות נשואה, ולכן אם יבואו עדים שהיתה נשואה לא יהי' כתרי ותרי. אבל צ"ע למה בלי שיבואו עדים שנשאת תוכל להוציא מהלקוחות בחזקה כזאת ולא יועיל טענתה דהיתה נשואה. עוד יש לעיין דבכתובות דף כ"ד מיבעיא לן בכתוב בשטר פלוני כהן לוה וחתמו סהדי אי אכולה מילתא קמסהדי או אמנה שבשטר קא מסהדי ולא איפשיטא, ואי אכולה מילתא קמסהדי למה לא יהי' לזה דין עדות שהיא כעת ארוסה, ואם הלקוחות יביאו עדים שהיתה נשואה יהי' תרי ותרי.
וכן יש לתמוה גם על התחלת דבריהם דכתבו דכיון דכתוב בגט ארוסתו יחתמו כי יסברו שהיא ארוסה, ואם אכולה מילתא קמסהדי למה יחתמו כשזה לא ברור להם.
בא"ד. א"נ יש לדבר קול שנישאת אלא שאין זמן הנישואין ידוע כל כך וידעו דמה שכתוב בגט ארוסתי לפי שנכתב קודם נישואין. הקשוני דא"כ למה כתבו קודם דכיון שכתוב ארוסתי יחתמו אפילו כתוב זמן קודם דיחשבו דהיא עדיין ארוסה, הא יש קול שנישאת.
אמנם בתוס' הרא"ש כתב דעכשיו דיכתבו זמן הנתינה יראו לפי החשבון דנתעברה קודם הזמן הכתוב בגט לכן יבררו שנישאת אלא שנכתב קודם נישואין, ולפי"ז זה יתברר רק אחרי שיראו דזמן הנתינה לא מתאים עם מתי שנתעברה, אבל העדים שרוצים לחתום על גט שנכתב ארוסתי לא יתברר להם הקול שנשאת, ומסתמא גם כונת התוס' כן.
בא"ד. דלמה לן טעמא דגיטה קודם לבנה וכו'. יש לחלק קצת דלטעם דהוי כגט שאין לו זמן הא מה דכותב כעת הזמן אין טעם לפוסלו, אלא משום חשש דאח"כ אם תהי' נשואה לא יכתוב זמן חדש ויגרשנה בזה הזמן שכותב כעת ויהי' כאין בו זמן, נמצא דאין כתיבת הזמן כעת עושה פסול אלא גורם שלא יכתבו זמן ויהי' גט בלא זמן, משא"כ החשש דגיטה קודם לבנה הזמן שכותב כעת הוא עושה הלעז, ויש סברא יותר לפוסלו כיון דהזמן שכותב הוא העושה הלעז, משא"כ לטעם פירי לא הזמן הוא הפסול אלא מה שלא יכתוב זמן אחר הוא יהי' הפסול.
עוד אפשר דהנה התוס' לעיל (דף ג' ע"ב) כתבו דגט פסול בדין לא מפסיד הבעל פירי משעת חתימה אלא משעת נתינה, ולפי"ז לכאורה אחרי דתיקנו דגט בלא זמן פסול היא כבר לא מפסידה פירות שלא כדין דבאמת לא מגיע לה פירות משעת חתימה, אלא דאין לומר שא"כ יהי' כשר, דהא אם נכשיר שוב נמצא שמפסידה שלא כדין, לכן זה פסול, וכל זה כשכותב כשהיא נשואה, אבל כשכותב כשהיא ארוסה הא לא בעי זמן מצד עצמו, אלא משום דאולי תנשא ואם יגרשנה אז בזה הגט יהי' פסול מחמת גט שאין בו זמן ולא משום דתפסיד פירות שלא כדין דהא גט פסול אין לה פירות עדיין משעת חתימה, ובשעת נתינה הא תוכל לברר כמש"כ התוס' בסוגיא דף י"ז ע"ב, א"כ מי אומר שפסלו גט שמא יהי' אח"כ גט פסול מדבריהם, אם תנשא ותתגרש בזה הגט אח"כ, משא"כ לחשש לעז שפיר פסלו מחשש לעז דיאמרו גיטה קודם לבנה.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |