גליוני הש"ס/פסחים/ד/א
דכתיב וביום השמיני ימול כו'. נ"ב עיין שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תרי"ד דכ' דוביום השמיני ימול משמע איחור ואעפ"כ זריזין מקדימין כו' ע"ש וצריך ביאור ועיין מאירי יומא כ"ח ב' דכ' כל היום כשר למילה כו' ומ"מ ראוי לזריזים להקדים בה בשחרית שלא יראה כמתרשל בה מצד חמלתו על הבן ולאחוז בדרכי האבות שנאמר עליהם בכיוצא בה וישכם אברהם בבוקר עכ"ל משמע מדבריו דזריזין מקדימין איננו חיוב גמור ועניינו רק מפאת שראוי לאדם לאחוז בדרכי אבות ואולי טעמו משום דאין למידין מקודם מתן תורה וגם לא נאמר בתורת חיוב שצריך לעשות כן רק הכתוב סיפר שאברהם עשה כן וע"כ עניינו רק שראוי לאחוז בדרכי אבות ולעשות כמו שעשה אברהם וגם יוצא מדבריו חידוש דהמילה יש עוד חיוב פרטיי להקדים שלא יראה כמתרשל מצד חמלתו על הבן משא"כ בשאר מצוות דאין חיוב זה ועיין רש"י יומא כ' ב' ד"ה ואי דאוריתא הוא דכ' ומה לנו אם יאחר וע"ש תוד"ה היכי דעמדו ע"ז דהא זריזין מקדימין וי"ל דההרמה דהוא סילוק מקדושת המזבח לא שייך בזה קדימת זריזות והוא כעניין אפוקי יומא דכמה דמאחרינן ליה עדיף שלא להסתלק מן הקדושה והתם נמי אין למהר להפרידו מן המזבח ודו"ק ועיין יומא כ"ד א' וע"ע תוס' מגילה ג' א' ד"ה מבטלין דכשאין מקיים זריזין מקדימין נקרא זה ביטול המצוה עש"ה וע"ע חידוש בתוס' ב"ב ה' ב' ד"ה כי היכי דלא ליטרדן דשייך ג"כ עניין זריזות לזריזות במצוות היינו לעשות הדבר עוד קודם הזמן באופן שבבוא הזמן תהי' המצוה מקוימת מיד בהתחלה כדין זריזין מקדימין עש"ה ורדב"ז הנ"ל דכ' דביום משמע איחור נזכרתי דכן הוא ברש"י יומא ל"ד א' ד"ה ביום דכ' דביום משמע באור עצום היום ולא בבקרו עש"ה:
שנאמר וישכם אברהם בבוקר. נ"ב עיין תה"ד ח"ב סי' צ"ט ועיין שו"ת רד"ך בית ב' חדר ה' דכ' בהך דמצות חליצה קודמת למצות יבום מחשש שמא לא יכוין לשם מצוה ונמצא פוגע בערוה דאי לא מקדים לחליצה רק מייבם נקרא פושע וע"ד שאמרו בברכות כ"ח א' דמי שאין מקדים התפלה בזמנה נקרא פושע ובחגיגה ז' א' תניא ואין נראין חצאין שנא' כל זכורך כו' סבר ר' יוסף למימר מאן דאית ליה י' בני לא ליסקו האידנא ה' ולמחר ה' א"ל אביי פשיטא הי מינייהו משוית להו פושעים והי מינייהו משוית להו זריזים כו' ומדפריך אביי ל"ל קרא מסברא נפקא שלא יוקראו פושעים א"כ נראה שיש כל כך איסור גדול למי שאין מקיים המצות בתחלת זמנן כאילו נכתב בתורה שא"ת חייב להקדים מצוה פלונית ואם לא הקדמת אתה עובר איסור תורה ונ' דה"ה נמי או כ"ש בקדימת חליצה שהטעם דילמא פגע בערוה שמי שאינו מקדימה יקרא פושע עכ"ל ולא הבנתי מ"ש ומדפריך אביי כו' א"כ נ' שיש כל כך איסור כו' כאילו נכתב בתורה והרי פשיטא דהאיחור אסור מה"ת וכנלמד כאן מקרא דוישכם אברהם דזריזין מקדימין ואביי נמי להא איכוון וכדאמר הי מינייהו משוית להו פושעים והי זריזין דכמו שהקדימה זריזות הפוכו האיחור פשיעה וכמובן וע"ש עוד ברד"ך שכ' ואע"ג דהיכא דמצות ייבום קודמת לא אמרי' שהחולץ יקרא פושע וכן בשאר המצות הקודמות כגון יעידה לפדי' וכיוצא שאני התם שהתורה תלתה ברשותו עכ"ל ועמ"ש בגליון נזיר ד' א' בשם שו"ת רדב"ז דהנשבע לחלוץ כו' לא חשוב נשבע לבטל את המצוה ע"ש ועיין שו"ת גאונים בתראי סי' מ' דכ' כן בשם שו"ת הרא"ש ונתן ג"כ הטעם כיון דהתורה תלתה בדעתו וכ' שם כזה עוד דהנשבע שלא למחול לחבירו שביישו ג"כ לא הוי נשבע לבטל כו' כיון דתלוי בדעתו ואף שמצוה למחול עש"ה ונ' הכוונה דמצוה שהוא על הרצון כגון מחילה דהוא דבר מחשביי ורצוניי והתורה ציותה שיתפייס וירצה למחול וכן בייבום דאמרה דאם אינו חפץ בייבום אין מצווה לייבם וכמ"ש ואם לא יחפוץ וגו' ורק שהתורה מבקשת ממנו שיחפוץ וירצה בייבום [וזהו עניין קדימת מצות יבום לחליצה] ע"כ ה"ל מצוה על הרצון ועל כזה שבועה חלה ועדיין צריך טעם ועיין מאירי יומא פ"ז א' דמשמע מדבריו דהוא רק מדת חסידות למחול ומי שאינו מוחל אמדת חסידות הוא שעובר ע"ש וא"כ בפשיטות לא הוי נשבע לבטל את המצוה דהנשבע לבטל מדת חסידות וודאי דשבועה חלה והנה מ"ש בשם הרד"ך דבביטול הקדימה נקרא פושע יל"ע עוד בחידושי רמב"ן יבמות מ' א' ד"ה הא דאמרי' הכא ע"ש שכ' דכיון דאין אכילת פסחים מעכבת לכן האוכל את הפסח אכילה גסה לא מיקרי פושע ע"ש וא"כ מוכח דבביטול קדימה לא מיחשיב פושע כיון דאין הקדימה מעכבת בגוף הקיום ואולי יש חילוק בזה בין ל' פושע דקרא דרמב"ן שם לל' פושע שבדברי חכמים:
למאי נ"מ לישייליה כו'. נ"ב נודע דכל הראשונים דקדקו מכאן דאע"ג דאזלינן בתר חזקה ורובא מ"מ כשאפשר לברר צריך לברר ועיין שו"ת הר"ן סי' ס"ו ומצאתי בשו"ת רד"ך בית כ"א חדר י"ג הביא ג"כ הך דכאן וכ' דזהו רק בחזקה אבל לא ברוב ע"ש וכזה חילק עוד בין חזקה לס"ס בבית כ"ח חדר ב' ד"ה ולענ"ד שיש להביא ראי' כו' ע"ש:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |