גליוני הש"ס/שבת/קב/ב

דף ק"ב ע"ב

ומלאכתו מתקיימת. נ"ב יל"ע היכא דמתקיים מצד עצמו רק שהוא לא עשאו לקיום ואין רוצה בקיומו אי פטור על עשייתו בשבת ע' ר"ש כלים פי"א מ"ג דלעניין טומאה לא חשיב כלי כל כה"ג שלא עשאו לקיום רק לפי שעה ולשברו אח"כ ואין מקבל טומאה עש"ה וע' לקמן קכ"ג א' מדלעניין טומאה לאו מנא הוא לעניין שבת נמי לאו מנא הוא כו' ועמש"ש בגליין וע"ע דוגמת הך דכלים פי"א שם פט"ז מ"ה בר"ש ד"ה סוגניות וד"ה חותל דכלי שמלאכתו ותשמישו מלאכת ותשמיש עראי לא חשיב כלי לעניין טומאה ע"ש וכזה עוד שם בר"ש מ"ח ד"ה העשוי לחפוי וע"ע שם פי"ז מט"ו בר"ש מן התוספתא העושה כלים מדבר שהוא של מעמיד (פי' מתקיים) טמא מדבר שאינו של מעמיד טהור וע"ע שם בר"ש מי"ז ול' הר"ש פי"א מ"ג הנ"ל דמפאת אין רוצה בקיומו לא הוי כלי מ' כזה ל' תוספתא המובא בר"ש שם פי"ט מ"א דמפאת רוצה בקיומו הוי חיבור ע"ש ובמלאכת קושר הוזכר גם בשבת קשר של קיימא וכזה הוזכר ג"כ לעניין טומאה ע' כלים פכ"ו מ"ד כלי חמתות צרורות טהורות כו' רמ"א צרור שעה טהורות צרור עולם טמאות ובר"ש שם ונ' לפרש דצרור שעה היינו דאינו עשוי לקיימא וצרור עולם קשר של קיימא וע' לקמן ק"ג ב' אינו חייב עד שיעשה מלאכה שכיוצא בה מתקיימת כו' ולקמן ק"ד ב' כתב במשקין כו'] ובכל דבר שאינו מתקיים פטור ולעיל ע"ד ב' והתופר שתי תפירות והא לא קיימא כו' [ויל"ע לעיל ע"ד ב' דמירפא רפי והדר קמיט כו' מ"ד כיון דהדר ואקושי אימא לא כו' ואמאי חייב באמת אחרי שהוא בישול שאינו מתקיים שחוזר ומתקשה ויש ליישב ופשוט] וע' רי"ף ביצה פרק ב' דקצ"ב ע"ב מדפי הרי"ף התם ליכא כיבוי כו' ובר"ן שם שאין כאן כיבוי שסופו מבעיר והיינו דהוא כיבוי שאינו מתקיים ולא חשיב כיבוי [וע' לעיל מ"ד א' רש"י ד"ה מן הנר הכבה דכיון דכבה והולך לא מיחייב תו משום מכבה והיינו דכיון דהאש אינו מתקיים וכבה והולך לא חשיב אש ואין בכיבויו משום כיבוי אולם מלאכת מבעיר כולה רק באין מתקיים דכל אש כלה בכלות הדבר להשרף וצ"ל דכבה דייקא דכיון דעומד בכיבוי המכבהו הוי רק קירוב כיבוי ולא מיחייב עלי' וגם בזה יש לדון הרבה וע' תוס' ביצה כ"ב א' ד"ה והמסתפק ואכ"מ] וע' ביצה ל"ב ב' דבניין עראי אין בו משום בונה מה"ת וברש"י בניין עראי שאינו מתקיים:

רב אמר משום בונה. נ"ב פי' מרא זאת מחוסרת בניין בחסרון שופתא הילכך לא הוי העלאת שופתא מכה בפטיש דלא חשיב מכה בפטיש אלא בדבר שאינו מחוסר בניין דהכאת פטיש הוא לאחר גמר בניין וזהו שאמר רב משום בונה לא לומר שיש חיוב בונה בדבר דהא אין בניין וסתיר' בכלים אלא הכוונה רק להסירו מתורת מכה בפטיש שהוא לאחר בניין שלעולם בחסרון בניין לא תהי' מלאכת מכה בפטיש והכוונה בקוצר משום בונה אין כאן אלא תורת בונה ומחמתו אין כאן חיוב דאין בניין בכלים וכל הסוגיא נוח לפרש אחר פירוש זה, ס' יריאים סי' ק"ב ואין מדוקדק כל כך לכאורה עם התחלת ל' הגמ' משום מאי מיחייב:

אחוי לי' בידי' כו'. נ"ב ע' יומא י"ט ב' ומחוי לי' רב בידי' קבוטל ונימא לי' מימר ק"ש הוי קרי כו' וצ"ע מדוע לא פריך גם כאן כן דנימא לי' מימר וע"ע דוגמא להך דכאן דאחוי לי' בידי' ציור מכה בפטיש בב"ב קנ"ב ב' ואחוי לי' בידי' כו' במייפה את כחו ע"ש ברשב"ם שהראה לו רמז וציור כעין ייפוי כח:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף