מראי מקומות/שבת/קב/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רבינו חננאל
רש"י
תוספות
רמב"ן
רשב"א
מהרש"ל
מהר"ם
חי' הלכות מהרש"א
פני יהושע
חתם סופר
רש"ש
אילת השחר
שיח השדה

מראי מקומות
שינון הדף בר"ת


מראי מקומות TriangleArrow-Left.png שבת TriangleArrow-Left.png קב TriangleArrow-Left.png ב

מסתת[עריכה]

הראשונים נחלקו מהו מסתת המוזכר במשנתנו, רש"י פירש: מרבע את האבן ומתקנה הכל לפי המקום שיש מקומות שרגילין להחליק, ויש מקומות שרגילין לחרוץ בה חריצים חריצים בארץ אשכנז. והר"ח (ד"ה ובהא) פירש כעין זה שלוקח אבני גויל שאינן משופות, ומקצעם ומשוום עד שנעשות גזית. והרמב"ם (בפיהמ"ש) מבאר גם כן שהחלקת האבן בכלל מסתת, וכ"מ בפסקי הרי"ד (ד"ה והמסתת), אמנם יעו"ש דריבוע האבן אינו בכלל מסתת, אלא מעשה בנין גמור, ולכו"ע חייב משום בונה. ובתוס' לעיל (עה: ד"ה והמסתת) פירשו דהמרבע את האבן חייב משום מחתך, והמחליק את האבן חייב משום ממחק, ומסתת דהכא היינו המייפה את האבן אחר הריבוע והתיקון, ועושה בה שירטוטים.

ובמאירי (ד"ה המסתת) פירש דמסתת, היינו חיתוך הבליטות של האבן וריבועה, אבל החלקת האבן שאח"כ בכלל ממחק, אמנם במאירי לעיל (עה: ד"ה השף) כתב דאין ממחק רק כשמחליק הדבר שיהיה נוח לו לתשמיש כגון ממרח רטיה, משא"כ בהחלקת האבן שהיא לצורך נוי בעלמא, ועיי"ש דהטעם שאין ממחק כשמחליק לנוי בעלמא, דבמשכן היו ממחקים העורות להכשירם למלאכתם, לפורסם על האוהל. וע"ע מיוחס לר"ן (עה: ד"ה והמסתת) שהביא שיטה זו, שזה דלא כפירש"י. ורבינו פרחיה (עה: ד"ה חייב) הביא מפירוש הרמב"ם, בשם הר"י מיגש, בטעם שמסתת אינו חייב משום מחתך, דמחתך היינו הרחקת החתיכות שאינן נצרכות לו מן העור, והמסתת מתקן צורת האבן עצמה להתאימה לשאר אבני הכותל, ובאמת אם יסתת ע"מ לחתך קרנותיה של האבן, הוי מחתך. ובמיוחס לר"ן לעיל שם, פירש דסיתות היינו הכאה על האבן אחר שנתנה בבנין, כדי לקובעה יפה בכותל:

וצריכא[עריכה]

הקשו התוספות (ד"ה אבל) מדוע הוצרכה הגמרא להביא שלש אופנים למחלוקת רב ושמואל, מסתת, לול של תרנוגלים ושופתא בקופינא דמרא, הלא לכאורה סגי בהבאת שני המקרים הקיצוניים, מסתת שהוא דרך בנין ואעפ"כ מחייב שמואל משום מכה בפטיש ולא משום בונה, ושופתא שאף שאין דרך בנין בכך מכל מקום מחייב רב משום בונה.

וכתבו התוספות שאם היתה הגמרא מזכירה רק שני אופנים אלו לא היינו למדים מכך לאופן האמצעי בלול של תרנגולים.

ובביאור דבריהם, כתב המהרש"א דפסיקא ליה לתלמודא שום סברא דמקמייתא ובתרייתא לא הוה ידעינן מציעתא[1], וכ"כ במרכבת המשנה (שבת פ"י הי"ג).

והחתם סופר, שבט מיהודה וברכת ה' ביארו שסמכו התוס' על דבריהם לעיל (ד"ה לול) ששמואל לא חשיב לול של תרנוגלין בונה לפי שאין פתחו חשוב פתח העשוי להכניס ולהוציא, הרי שאם היה נחשב פתח העשוי להכניס ולהוציא היה מחייב שמואל משום בונה אף שמסתת אינו חייב משום בונה, ואם כן אם לא היתה מביאה הגמרא אופן זה אלא רק מסתת ושופתא היה מקום לומר שקודח בלול של תרנגולין חשיב פתח העשוי להכניס ולהוציא ויהיה חייב משום בונה אף לדעת שמואל, וכן לדעת רב אף אם היינו יודעים דעתו במסתת ובשופתא אכתי היה מקום לומר שאינו מחייב משום בונה אלא באופנים אלו אך בלול של תרנוגלין אפשר שאין מחשיבו פתח העשוי להכניס ולהוציא וכדעת שמואל ואינו חייב משום בונה[2].

ובלמנצח לדוד, חיי אברהם וברכת דוד ביארו שסברת התוס' היא לדעת שמואל שאף שמסתת אינו חייב משום בונה אף שדרך בנין בכך לפי שלא דמי לבנין אבל בלול שהוא דרך בנין יותר משופתא ודמי לבנין יותר ממסתת, שמא יתחייב אף לשמואל משום בונה[3].

ובשבת של מי ביאר, שלול של תרנוגלין יש בו מעלה יותר ממסתת, כי מסתת אף שאינו גומר מלאכת הבנין מ"מ גומר המלאכה שבאותו אבן ולכן יש מקום לחייבו דווקא משום מכה בפטיש, אך בלול של תרנוגלין הרי נקב זה גומר כל מלאכת הלול ועביד ליה כלי ראוי ואפשר ששמואל יודה בכה"ג לרב דחשיב בנין. ומאידך יש בלול גריעותא לעומת שופתא שהרי שם בונה כלי מתחילה שהיו נפרדים ועכשיו חיברם, משא"כ לול של תרנוגלין שאינו עושה כלי מחדש אלא רק מנקב הכלי הקיים וא"כ הו"א שאף רב לא יחייבנו משום בונה אלא רק משום מכה בפטיש שגומר מלאכת הלול.

דעת הרמב"ם[עריכה]

הרמב"ם (שבת פ"י הי"ג) פסק בשופתא כרב וכן בלול של תרנגולים שחיוב משום בונה ואילו במסתת פסק כשמואל שאין חיובו משום בונה אלא משום מכה בפטיש. ובחיי אברהם תמה איך במסתת שהוא דרך בנין יפסוק כשמואל שאינו חייב משום בונה ואילו בשופתא שאין דרך בנין בכך יתחייב משום בונה כרב.

אחוי ליה בידיה[עריכה]

באילת השחר הקשה מדוע לא אמר לו בפיו הרי יש מצוה יותר לדבר בדברי תורה[4]. ולדעת השו"ע (או"ח סימן מז ס"ד) שמותר להרהר קודם ברכת התורה אפשר ליישב שהיה זה קודם ברכת התורה ולא יכל לומר לו בפה אך לדעת הגר"א שאוסר הרהור קודם ברכת התורה אכתי קשה.

והגרי"ש אלישיב[5] יישב בזה כמבואר ביומא (יט:) מתני ליה רב חנן בר רבא לחייא בר רב קמיה דרב אמר רבי זכריה בן קפוטל, ומחוי ליה רב בידיה קבוטל. ומקשה הגמרא ונימא ליה, ומשני קריאת שמע הוי קרי. וה"ה הכא אפשר להעמיד בקורא קריאת שמע.



שולי הגליון


  1. וראה נטעי נתן שהעיר שהיה לתוס' לפרש כן, ומדלא הזכירו זאת משמע שהסברא בזה פשוטה ולא שהוה פסיקא לתלמודא שום סברא בזה. ובשבט יהודה תמה על המהרש"א שעשה עצמו כאילו לא ידע הסברא, ועיין להלן.
  2. וכ"פ בקרבן תודה, בחיי שלמה ובנטעי נתן. וכעי"ז בחפץ ה'.
  3. ועי' שבת של מי שכתב: ומה שכתב כאן הרב למנצח לדוד, אחר המחילה לא נהירא לי, ע"כ. וע"ע בראש משביר ובחדש האביב מה שביארו עוד בדברי התוס'.
  4. וכלשון הברכה והערב נא כו' את דברי תורתך בפינו.
  5. בהערות רבינו הגרי"ש אלישיב.


< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף