רש"י/שבת/קב/ב

רש"י שבת קב ב

הבונה. שאמרו באבות מלאכות כמה יבנה כו':

מסתת. מרבע את האבן ומתקנה הכל לפי המקום שיש מקומות שרגילין להחליק, ויש מקומות שרגילין לחרוץ בה חריצים חריצים בארץ אשכנז:

המכה בפטיש. גם הוא באבות מלאכות והוא בלעז פי"ק שמפוצץ בו את האבן מן הסלע לאחר שחצב את האבן סביב ומבדיל מן ההר קצת הוא מכה בפטיש מכה גדולה והיא מתפרקת ונופלת וזהו גמר מלאכה של חוצבי אבן וכל הגומר בשבת מלאכה תולדת מכה בפטיש היא:

מעצד. אף הוא כמו קורנס גדול של ברזל לבנין של ברזל:

והקודח. נוקב עץ או אבן בכותל:

כל שהוא. אכולהו קאי אמסתת ומכה בפטיש ובמעצד והקודח:

כל העושה מלאכה ומלאכתו מתקיימת. שיש מתקיימת כיוצא בו [ואין מוסיף עליה]:

בשבת. אעושה מלאכה קאי:

על הסדן. בלע"ז אינקלימ"א:

קורנס. מרטי"ל:

מפני שהוא כמתקן מלאכה. ואע"פ שאינו מכה על הפעולה אלא על הסדן ובגמרא מפרש מאי מתקן:

גמ' דמשתכי. מעלין חלודה המחטין רואי"ל:

פטפוטי. רגלי כירה כמין כלי ברזל שקורין טרפיי"ד מעמידין הכירה של חרס:

מבשלי סממנים לצבוע שחסרה מלאכתן. שצמצמו צמר צביעתן וחסרה למלאכתן והוצרכו לחזור ולבשל סמנין ולצבוע מעט:

יורה קטנה גרסינן הכא:

אין עניות במקום עשירות. לא עשו דבר בצמצום אלא הכל מתחלתן דיים והותר:

בבירתו. בירה נאה שהוא אוכל ושוכב מקפיד על חור קטן שבה אם מגונה הוא וסותמו בטיט:

דרנא. תולעת:

המצדד את האבן. מושיבה ומצדדה עד שמתיישבת בקרקעית יסוד הבנין יפה מתוך שהוא מצדדה הוא מכינה תחתיה ומושיבה בארץ חייב ואפילו לא נתן טיט הוי בונה כל שהוא דיש מקיימין כן בלא טיט:

הנותן את הטיט חייב. אבל הנותן האבן פטור:

דימוס. שורת אבני חומה אלמא בהנחה בעלמא חייב ואפילו לא צידד ועדיפא הא מדשמואל:

אלא. לאו קושיא תלתא בנייני הוי:

תתא. יסוד החומה תחתית שמושיבין אבנים על הארץ בלא טיט בצדודי ועפר כל עצמו אינו אלא לצדד את האבן שתשב בשוה ולא תטה לכאן ולכאן ויהא עפר סביב לה לסומכה ובההוא אמר שמואל מילתיה וברייתא במיצעא כל הבנין כולו שמן היסוד עד שורה העליונה בעי נמי טינא עם הצידוד:

עילאה. דימוס העליון שאין על גביו עוד דימוס אינו חושש אם נוטה האבן לצד אחד הלכך בהנחה בעלמא סגי והוא מילתא דרבי יוסי:

משום מאי. איזו תולדה מן האבות הוא:

מכה בפטיש. גמר מלאכה הוא שהמקום שחרץ חריץ זה לא יחרוץ עוד:

לול של תרנגולין. של עץ הוא וסתום ומנקבו שיצא הריח של צואה ולא יזיק להו:

משום מכה בפטיש. שהיא גמר מלאכת הלול וכל מידי דהוא גמר מלאכה חייב משום מכה בפטיש כדאמרי' בפ' כלל גדול (דף עה:):

עייל שופתא בקופינא דמרא. שופתא יתד קטן שתוחבין בתוך בית יד של מרא בהיותו בנקב הברזל להדקו שלא יצא שקורין קאיינ"ל:

קופינא. הוא חור שבראש המר:

מרא. בלע"ז פושי"ר:

מסתת. דרך בנין בכך:

ואי אשמעינן בהא. בעושה נקב בלול:

דדמי לבנין. שאף בבנין הבתים עושין נקבים לאויר כדקאמר ועבדי לאוירא חורים וחלונות:

ואי איתמר בהא. בשופתא:

בהא קאמר שמואל. דאי אתרו ביה משום בונה לא מיחייב דלאו בנין הוא:

אחוי בידיה. מכה באגרופו על כפו כמכה בפטיש:

אימא המסתת המכה בפטיש. וה"ק המסתת שהוא חייב משום מכה בפטיש חייב בכ"ש:

הקודח

---

---

שולי הגליון

---

---

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף