תוספות הרי"ד/תרומות/ח/א

גרסה מ־16:15, 6 ביולי 2023 מאת עמד (שיחה | תרומות) (העלאה אוטומטית מטקסט בנחלת הכלל (ספריא) + התאמה)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

פני משה
מראה הפנים
רידב"ז
תוספות הרי"ד
עמודי ירושלים




תוספות הרי"ד TriangleArrow-Left.png תרומות TriangleArrow-Left.png ח TriangleArrow-Left.png א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

גירשך. מי לא ידעה כו'. הירושלמי הזה מובא בתוס' ז"ל במס' קידושין דף י' ע"א ומביאין ראי' מכאן לקטנה שנישאת. וע"פ הירושלמי הזה יש לדין בדין ביטול הגט בתנאי דמעכשיו בעובדא שהי' באחד שנתן גט לאשתו על תנאי באם לא יבוא מכאן ועד ב' שנים תהיה מגורשת מעכשיו וקודם כלות משך הב' שנים ביטל הגט בהסכמת האשה ובכלות הזמן לא בא והוא כהן ונשאלתי להלכה אם יכול לדור עמה והשבתי להקל. ידוע השיטות מרבותינו הראשונים ז"ל בזה אם מהני ביטול הגט בתנאי דמעכשיו דעת הרא"ש והעיטור ז"ל דיכול לבטל הגט אף בתנאי דמעכשיו אף לאחר נתינה ודעת הרמ"ה ז"ל דלא מהני. והב"ש ז"ל בס"ס קמ"ד כתב דגם שיטת הרי"ף והתוס' ז"ל כהרמ"ה ז"ל ודעת הרמב"ן ז"ל בתנאי דבידו לבטולי בפועל יכול לבטל הגט ולומר אע"פ שנתקיים התנאי כאילו לא נתקיים לפיכך באומר הר"ז גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז יכולין שניהם לבטל הגט ולומר אע"פ שתתן כאילו לא נתנה מאחר שבידה שלא ליתן ע"כ יכולין לבטל בהסכם שניהם אבל הוא לבדו א"י לבטל הגט ואפי' בהסכם שניהם דוקא בתנאי שבידה אבל בתנאי המתקיים בע"כ אף ברצון שניהם אין יכולין לבטלו. ודעת הר"ן ז"ל דבתנאי שהוא לטובתה יכולין לבטל משא"כ בתנאי שאינו לטובתה כו' כן תוכן כל השיטות מרבותינו הראשונים ז"ל. והנה מה שהביא הב"ש ז"ל ג' שיטות רבותינו ז"ל דס"ל דא"י לבטל הגט הרי"ף ז"ל והתוס' ז"ל והרמ"ה ז"ל כבר כתב הב"מ ז"ל דשיטת הרי"ף ז"ל אינו כן אלא דהרי"ף ז"ל ס"ל דיכולין לבטל הגט בהסכם שניהם וכן מבואר בהדיא בר"ן ז"ל פמ"ש עיי"ש ומה שהוכיח הב"ש ז"ל מהתוס' ז"ל בגיטין (דף יח ע"ב) דס"ל דאינו יכול לבטל הגט בתנאי דמעכשיו אפי' ברצון שניהן ובתנאי דבאם יכול לבטל ברצון שניהם דווקא כתב גם בזה הב"מ ז"ל דז"א דלשון שמא פייס בגמ' מפרשים התוס' ז"ל לא בריצוי דידה אלא שהוא נתפייס בדעתו וחזר בו מלגרש ותדע אטו החשש שמא פייס דריש פרק כה"ג שמפרש נמי ר"ת ז"ל שבטל הגט תאמר נמי שגט ביד שליח צריך ריצוי דידה עכ"ל ז"ל. וא"כ אף אנו נאמר מניין להב"ש ז"ל להוכיח מהתוס' ז"ל דבתנאי מעכשיו אין יכולין לבטל אף ברצון שניהם מדכתבו שהפי' שמא פייס הוא במעכשיו אם לא באתי שמא פייס ובא ולא כתבו שמא ביטלו שניהם. ז"א דהא הם מפרשים שמא פייס לא ברצון שניהם אלא שנתפייס הוא בדעתו לבדו והוא לבדו אינו יכול לבטל בתנאי דמעכשיו אלא ברצון שניהם ע"כ פירשו שמא פייס ובא. סוף דבר אין לי הכרע בדעת התוס' ז"ל שהן בשיטת הרמ"ה ז"ל ונמצא דעת הרמ"ה ז"ל יחיד בדיעה זו דלא מהני ביטול אף בהסכם שניהם. אבל לכאורה יש להוכיח מדעת רבותינו בעלי התוס' ז"ל דאף ברצון שניהם לא מהני ביטול דגרסינן במס' יומא דף י"ג ע"ב דמגרש לתרווייהו לחדא אמר לה הר"ז גיטך ע"מ שלא תמות חבירתך ולחדא אמר לה הר"ז גיטך ע"מ שלא תכנסי לביהכ"נ ודילמא לא מייתא חבירתה ולא עיילא היא לביהכ"נ והוה ליה גיטא דתרווייהו גיטא וקם לי' בלא בית אלא לחדא אמר לה הר"ז גיטך ע"מ שלא תמות חבירתך ולחדא אמר לה ע"מ שאכנס אני לביהכ"נ דאי מייתא הא קיימא הא ואי מייתא הא קיימא הא מאי א"ל דילמא מייתא חבירתה בפלגא דעבודה ועבד לי' עבודה למפרע בב' בתים אי חזי לה דקא בעי' למימת קדים איהו ועייל לביהכ"נ ומשוי לגיטא דהא גט למפרע עכ"ל הגמ' ופרש"י ז"ל שלא תכנסי לביהכ"נ ביוה"כ עכ"ל ז"ל והתוס' ז"ל ד"ה אלא לחדא הק' ואע"ג דכבר הקשה ליה דילמא לא עיילא לבי כנישתא ה"מ גבי דידה שהנשים עצלניות הן אבל כהנים זריזין הן וכ"ש כהן גדול דזריז טפי ולא ישכח ועוד גבי דידה חיישינן טפי לפי שאינה תדירה בכאן לראות אם לא תמות חבירתה שתיכנס היא לביהכ"נ ואטו בכפה תלי לה עכ"ל הרי לפנינו דהתוס' ז"ל לא פי' כרש"י ז"ל דע"מ שלא תכנסי לביהכ"נ הוא ביום הכפורים דא"כ ע"כ דהגמ' פריך בפשיטות ודילמא לא מייתא חבירתה ונמצא דהשני' מגורשת והיא ע"כ ג"כ מגורשת דהא כל יוה"כ אסורה ליכנס לביהכ"נ דילמא מתה בפלגא דעבודה ועביד פלגא דעבודה בב' בתים דהא כל עיקר דיהיב לה גיטא הוא בשביל זה דילמא מתה בפלגא דעבודה ועביד פלגא דעבודה בב' בתים ומאי תועלת יהי' בשתכנס לביהכ"נ לבטל גיטא ול"ל כל המשא ומתן לגרשה ולבטל גיטא אלא ע"כ דאסור לה ליכנס לביהכ"נ כל יו"כ וא"כ שפיר פריך הגמ' ודילמא לא מייתא חבירתה ונמצא דהשני' מגורשת והיא ע"כ אסורה לילך לביהכ"נ כל יוה"כ ונמצא שהיא ג"כ מתגרשת וקם לי' בלא בית. וא"כ מאי פריך בתוס' ז"ל דאמאי גבי דידה חיישינן דילמא לא עיילא לבי כנישתא ולא גבי דידי' ומתרצין דגבי נשים עצלניות חיישינן אבל כהנים זריזין הן דמאי מדמה זל"ז הא גבי דידה לא חיישינן דילמא לא תרצה לילך לביהכ"נ אלא רק דחיישינן דילמא לא מייתא כו' ולביהכ"נ ממילא אסורה ליכנס כל היום כדי שלא לבטל גיטא וכנ"ל ונמצא שאם לא מייתא חברתה ע"כ שתיהן יהיו מגורשת אבל גבי דידי' דמותר לי' ליכנס לביהכ"נ שפיר אמרינן דעייל לביהכ"נ. ואלא ע"כ דס"ל להתוס' ז"ל דהתנאי ע"מ שלא תכנסי לביהכ"נ לאו ביוה"כ לחוד אלא עוד יום א' למחרת יוה"כ דאז מותרת ליכנס ומחויבת ליכנס כדי לבטל גיטא ומ"מ פריך הגמרא דילמא לא עיילא וע"כ שפיר הקשו בתוס' ז"ל דאמאי גבי דידה חיישינן דילמא לא עיילא לביהכ"נ ולא גבי דידי' ע"ז שפיר מתרצין דגבי דידה חיישינן דנשים עצלניות הן אבל כהנים זריזין הן. וכן פי' הגאון רעק"א ז"ל בגליון הש"ס עיי"ש. ולפ"ז מוכרח ע"כ דלרבותינו בעלי התוס' ז"ל אינן יכולין לבטל הגט בתנאי דמעכשיו אף ברצון שניהם דאל"כ אמאי חיישינן גבי דידה מתוך שהנשים עצלניות הן חיישינן שמא לא תרצה במחרת יוה"כ לילך לביהכ"נ מאי איכפת לן אם עצלניות הן יבטל הוא את הגט בהסכמתה דבהסכם שלה לא שייך עצלניות ונמצא דהגט בטל קודם קיום התנאי דהא בידה לילך למהכ"נ הרי בידה לומר אע"פ שלא אלך לביהכ"נ יהי' כמו שאלך לדעת הרמב"ן ז"ל ולמה חיישינן שמא תהי' עצלנית לילך אפי' כשלא תלך יכולה לבטל ולומר שיהי' כמו שאלך. בשלמא על התו"י ז"ל לא קשה כנ"ל דבתו"י ז"ל ליתא כנ"ל וז"ל וא"ת מ"מ אם לא מתה חבירתה יוליכוה בע"כ לביהכ"נ ותתבטל גיטא י"ל דס"ל לתלמודא כיון דבדעת אחרים הדבר תלוי שמא לא תלך עכ"ל ז"ל ע"כ לא קשה כנ"ל יבטלו שניהם את הגט ז"א דחיישינן שמא לא תרצה לבטל את הגט ותרצה דוקא להתגרש. אבל לדעת התוס' ז"ל דלא משני הכי שמא לא תרצה אלא דעיקר מדנשים עצלניות הן וכהנים זריזין הן ולא מחלקינן בין דידה לדידי' דלמא היא לא תתרצה והוא ירצה אלא העיקר דנשים עצלניות הן ע"כ יקשה כנ"ל יבטלו שניהם את הגט ובאמת לא תלך ובזה לא שייך עצלניות להסכים על הביטול. אלא ע"כ מוכרח דלרבותינו בעלי התוס' ז"ל בתנאי דמעכשיו אין יכולין לבטל אף בהסכם שניהם וזה הוי לכאורה הוכחה גמורה. והראני חכם אחד בס' היקר דברי אמת ז"ל בקונטרס י"ח דמקשה מהגמ' הזה על בעל העיטור ז"ל דס"ל דהבעל לחוד יכול לבטל את הגט דמאי פריך ודילמא לא עיילא לבי כנישתא יבטל הכה"ג את הגט [ובשמים עדי וסהדי במרומים שלא ראיתי את הס' הנ"ל וכוונתי מעצמי] אבל הקושיא הזאת לא הבנתי דהבעל העיטור ז"ל יפרש כפי' רש"י ז"ל דהתנאי שלא תכנסי לביהכ"נ הוא ביוה"כ וביוה"כ אין יכול לבטל את הגט דלמא מתה בפלגא דעבודה ועביד עבודה למפרע בב' בתים כדאי' בסוגי' עיי"ש אבל מה שאנו מכריחין מהתוס' ז"ל דע"כ לשיטתם א"י לבטל את הגט אף בהסכם שניהם הוכחה גמורה היא לכאורה. ועוד הקשה הגאון בעל ד"א ז"ל מהסוגיא הזו על שיטת הרא"ש ז"ל דס"ל דיכול לבטל התנאי לקיומו של גט דלמה לו לרוץ לביהכ"נ לפי האוקימתא ע"מ שאכנס אני כו' יבטל את התנאי ונמצא דמגורשת ממילא והוי לכאורה קושיא עצומה ע"כ נלפע"ד דבר חדש בזה הענין ויתורץ קושית הגאון בעל ד"א ז"ל הנ"ל דאתיא שפיר הסוגיא הנ"ל לשיטת הרא"ש ז"ל באר היטב דבאמת לכאורה קשה על רש"י ז"ל דמפרש שלא תכנסי לביהכ"נ ביוה"כ מנ"ל דהתנאי על יוה"כ לחוד דילמא גם על מחרת יוה"כ ואי דקשה קושית התו"י ז"ל דלמה חיישינן דלא עיילא לביהכ"נ אמאי לא תכנס אלא ע"כ דהתנאי הוא על יוה"כ לחוד וביוה"כ אסורה ליכנס והא דפריך הגמ' בלשון ודילמא הוא רק דילמא לא מייתא חבירתה אבל לא קאי האי ודילמא על ולא עיילא לביהכ"נ אלא בוודאי לא תכנס דהא אסרה ליכנס ביוה"כ לביהכ"נ וכן כתב הגאון רע"א ז"ל בפירוש רש"י ז"ל אבל כ"ז קשה על הגמ' גופי' דלמה מתנה דוקא על יו"כ לחוד וע"כ דחיישינן שמא לא תמות וממילא חבירתה מגורשת והיא בע"כ לא תכנס לביהכ"נ והיא ג"כ מגורשת ונמצא דקם לי' בלא בית ומוכרח הגמ' לתרץ בע"א דע"מ שאכנס אני לביהכ"נ וקדים הוא ועייל לביהכ"נ בעת דקחזי דקבעי איהי למימת ל"ל כל זה הא אוקימתא ראשונה שפיר דמי ויתנה עמה ע"מ שלא תכנסי למחרת יו"כ לביהכ"נ ונמצא באם לא מתה תכנסה למחר לביהכ"נ ותבטל גיטא ואי דחיישינן לעצלות דנשים כדפי' בתוס' ז"ל א"כ ל"ל לפרש ע"מ שלא תכנסי ביו"כ לביהכ"נ הא על מתר נמי מצינן לפרש. ועוד קשה קושית הגאון רעק"א ז"ל בגליון הש"ס על דברי התוס' ז"ל בתירוצם השני לפי שאינה תדירה בכאן לראות אם לא תמות חבירתה שתכנס היא לביהכ"נ דאטו בכפה תלי לה וז"ל לא זכיתי להבין מה לה ולחבירתה הא ממילא אינה יכולה ליכנס עד אחר שפנה היום מעבודתו שמקודם החשש שמא תמות והוי העבודה למפרע בב' בתים ואח"כ שנשארת בחיים כל היום ונגמר גירושין דחבירתה תכנס לביהכ"נ לבטל גט דידה ע"כ ומסיים וד' יאיר עיני עכ"ל ז"ל. וע"כ נלפע"ד שע"פ שיטת הרא"ש ז"ל יומתק מאד הסוגיא דלשיטת הרא"ש ז"ל דס"ל דיכול לבטל התנאי לקיומו של גט המובא בטור ז"ל סי' קמ"ג וקמ"ד הוא תשובת הרא"ש ז"ל כלל מ"ו וז"ל שם בסי' ה'. ועיקר הטעם דיכול לבטל התנאי ונשאר המעשה קיים משום דילפינן מתנאי ב"ג וב"ר שיש כח בתנאי לבטל המעשה אם לא יתקיים התנאי ואי לאו דילפינן מהתם לא הי' כח בתנאי לבטל המעשה אם לא יתקיים התנאי וכיון שכן הוא זה מעשה הוי דבר בפ"ע וראוי להתקיים בלא קיום התנאי אלא דילפינן מב"ג וב"ר א"כ יכול לבטל התנאי ואין קיום המעשה תלוי בו דדיבור בעלמא הוא ואתי דיבור של ביטול התנאי ומבטל דיבור של התנאי והמעשה קיים כו' כ"ש דיבור של ביטול התנאי מבטל דיבור של התנאי דליכא מעשה אלא דיבורא בעלמא עכ"ל. הרי שיטתו ז"ל דתנאי אינו מגוף המעשה אלא דיבורא בעלמא הוא וכ"כ המהרי"ט ז"ל דלשיטת הרא"ש והתוס' ז"ל במס' כתובות דף ע"ג דתנאי אינו מגוף המעשה אלא דיבורא בעלמא הוא עכ"ל והמהרי"ט ז"ל מקשה ע"ז [דלשיטת המהרי"ט ז"ל כולן ס"ל דיכול לבטל התנאי ונמצא מגורשת למפרע בלא תנאי] מהתוספתא שהביאו הרשב"א והר"ן ז"ל הר"ז גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז וחזר ואמר הר"ז גיטך מעכשיו לא אמר כלום כיצד יעשה יטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה והעמידו הרשב"א והר"ן ז"ל האי ברייתא אליבא דרשב"א דבעי אמירה בשעת נתינה במס' גיטין דף ע"ח ע"א אבל לדידן דקיי"ל כרבי סגי בביטול בעלמא באומר הר"ז גיטך בלא תנאי ואי דמגורשת למפרע ל"ל לחזור וליטול ממנה ומתרץ דהאי תוספתא לאו בביטול התנאי לקיים גירושין ראשונים בלא תנאי מיירי שאילו רצה לבטל תנאי אף רשב"א מודי דא"צ לחזור וליטול ממנה אלא בגירושין שניים מיירי דרוצה לגרשה מעכשיו ולא לקיים גירושין ראשונים בלא תנאי מיירי עכ"ל. והנה מלשון הה"מ ז"ל בפ"ח מה' גיטין על הא דכתב הרמב"ם ז"ל ע"מ שתתן לי כלי פלוני אינו גט עד שתתן לו אותו כלי בעצמו או עד שיבטלו את התנאי [דמזה למד הרא"ש ז"ל דביטול התנאי מהני לקיומו של גט דדיבור מבטל דיבור ונמצא מגורשת למפרע] כתב ע"ז הה"מ ז"ל וז"ל ומ"ש או עד שיבטלו את התנאי פי' שיכול לומר הר"ז גיטך בלא שום תנאי עכ"ל [והט"ז ז"ל בסי' קמ"ג ס"ד כתב לפי הה"מ ז"ל דפי' הר"ז גיטך בלא תנאי דשפיר מהני כיון דהוי כאילו נתן הגט מחדש ונעקרו דבריו הראשונים וכו' יש לו זכות ליתן באופן אחר עכ"ל] וכ"כ הר"ן ז"ל בפ' מ"ש על סוגית הר"ז גיטך ע"מ שתשמשי את אבא וז"ל ואחרים פירשו דמיירי בשנתן לה את הגט ואמר לה ע"מ שתשמשי את אבא שתי שנים ואח"כ אמר ע"מ שתתן לי מאתים זוז וכה"ג לא ביטל אלא רצתה משמשתו רצתה נותנת לו מאתים זוז שכיון שלא קיימה תנאי ראשון נמצא הגט לבעל ומתגרשת בתנאי של אמירה שני' ואע"ג דתנאי דתוספתא הר"ז גיטך מעכשיו ליתא אלא אפי' אמר לה הר"ז גיטך בלא שום תנאי הרי זה גט דקיי"ל כרבי דאמר בפ' הזורק עד שיאמר לה הרי זה גיטך וכו' עכ"ל הרי לשיטתו דלא נתגרשה למפרע בביטול התנאי אלא דיאמר לה הר"ז גיטך בלא שום תנאי ומתגרשת מאמירה שניה ואילך אלא לפי המהרי"ט ז"ל משמע דלכו"ע נתגרשה למפרע בביטול התנאי [ומצאתי בס' א' מגדולי זמנינו יחי' שהקשה זאת ונשאר בצ"ע] אבל עכ"פ לדעת הרא"ש ז"ל מהני הביטול למפרע דדיבור מבטל דיבור דהתנאי אינו מגוף המעשה. ולכאורה קשה לי קושיא עצומה על שיטת הרא"ש ז"ל דביטול התנאי הוא דמבטל דיבור ראשון ונמצא ממילא מגורשת למפרע דגרסינן בירושלמי במס' תרומות ר"פ האשה האשה שהיתה אוכלת בתרומה ובאו ואמרו לה מת בעלך או גירשך ר"א מחייב קרן וחומש וקפריך בגמ' בירושלמי ניחא מת בעליך גירשך מי לא ידעה תפתר כמשנה ראשונה שכן אביה מקבל את גיטה וכו' אפי' תימר כמשנה אחרונה תפתר שאמרה לו הבא לי את גיטי ממקום פלוני והי' דרכו לילך בעשרה ימים ומצא סוס רץ והביא בה' ימים ולא דר"א כר"א דתנינן תמן ר"א אוסר מיד ולא מודי ר"א שאם אמרה אל תקבל לי גיטי אלא במקום פלוני שהיא אוכלת בתרומה עד שיגיע הגט לאותו מקום אר"ח מכיון שאמרה הבא לי גיטי ממקום פלוני כמו שאמרה אל יהיה גט אלא עד עשרה ימים מה שאכלה בהיתר אכלה ע"כ ופי' האמיתי הוא דר"ח פליג על האי אוקימתא דאמרה לו הבא לי גיטי ממקום פלוני מכיון דדרכו להביא בעשרה ימים רק בדרך נס הביא בחמשה ימים נמצא דאינה מתגרשת אלא עד עשרה ימים דלא עשתו שליח לקבל את הגט אלא עד עשרה ימים ונמצא דאכלה בהיתר וכן פי' המהרא"פ ז"ל הירושלמי הזה מובא בתוס' ז"ל במס' קידושון דף יו"ד ומדייקינן מהירושלמי הזה דאין האב יכול לקבל גט לבתו קטנה משנשאת דאלת"ה ל"ל לאוקמא כמשנה ראשונה בארוסה הא משכחת לה בקטנה שנשאת ומדלא קאמר הכי מוכח דע"כ אין האב יכול לקבל גט לבתו קטנה עיי"ש וא"כ לפי' הרא"ש ז"ל קשה הא משכחת לה בפשיטות דנתן לה גט ע"ת שתתן ר' זוז אן תנאי אחר ועברה ע"ת או אפי' תנאי שתלוי בו כגון אם לא אבוא מכן ועד ב' שנים ולבסוף ב' שנים בא והי' יום א' בביתו או תנאי אחר שעשה על זמן שתתן לו ר' זוז לזמן פלוני ועבר הזמן ולא נתנה לו ונמצא דאינה מגורשת ואכלה בתרומה דהרי היא א"א ורשאה לאכול בתרומה ואח"כ אמרו לה דהבעל ביטל התנאי לקיומו של גט ונמצא דהיא מגורשת למפרע והיא היתה רשאית לאכול בתרומה דמן הדין לא היה לה לחוש שמא ביטל הבעל את התנאי לקיומו של גט וראיה גמורה לזה מהא דגרסינן במס' גיטין דף ע"ב ובמס' קידושין דף ס' הר"ז גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז ומת נתנה אינה זקוקה ליבום לא נתנה זקוקה ליבום ופי' הרמב"ם ז"ל באם קבע זמן להנתינה ומת ולא נתנה זקוקה ליבום ומתיבמת וקשה האיך מתיבמת ניחוש שמא ביטל הבעל את התנאי לקיומו של גט אלא מוכרח ע"כ דאין לחוש שמא ביטל הבעל את התנאי לקיומו של גט ומכיון שלא נתקיים התנאי אינה מתגרשת ומתיבמת וא"כ ע"כ דאוכלת בתרומה [ואח"כ באו ואמרו לה דנתגרשה למפרע דהבעל ביטל התנאי] והא דחיישינן שמא פייס וביטל הגט בפ' מ"ש דף ע"ו ע"ב כבר כתבו בתוס' ז"ל ובראשונים ז"ל דחיישינן דוקא במקום זה דחזינן דאין דעתו לגרשה וע"כ חיישינן שמא ביטל התנאי לביטולו של גט אבל בכ"מ לא חיישינן לביטול התנאי לקיומו של גט ובשלמא לשיטת הה"מ והרשב"א והר"ן ז"ל דצריך לגרשה פעם שנית ולא לבטל התנאי לקיים גירושין ראשונים ניחא אבל לשיטת הרא"ש ז"ל קשה הא מן הדין לא צריכה לחוש לביטול התנאי ואוכלת בתרומה ואח"כ נתוודע שביטל התנאי ונמצא מגורשת למפרע ע"כ נלפענ"ד ברור בלא ספק דאף לדעת הרא"ש ז"ל דס"ל דיכול לבטל התנאי לקיומו של גט משום דדיבור מבטל דיבור והתנאי אינו מגוף המעשה מ"מ לא מהני שיבטל בפני עדים או בפני ב"ד שלא בפני האשה אלא צריך לבטל בפני האשה והגם דאשה מתגרשת בע"כ וע"כ כתב הרא"ש ז"ל מובא בטור ז"ל סי' קמ"ג אפי' האשה אינה רוצה בביטולו ולא היתה מקבלת הגט אלא בתנאי זה אפ"ה יכול לבטלו דכיון שבא הגט לידה מגורשת דלא בעינן דעתה עכ"ל מ"מ צריך שיאמר בפני האשה שמבטל התנאי דהא קי"ל דבעינן בגירושין נתינה ואמירה וצריך שיאמר לה הרי את מגורשת ואם נתן לחוד ולא אמר אינה מגורשת וא"כ כאן דבאמירה ראשונה לא אמר לה הרי את מגורשת בסתם אלא בתנאי באם שיהיה תנאי זה אז הרי את מגורשת ואם לא יהיה תנאי זה אז אין את מגורשת וא"כ אינו מועיל שיבטל התנאי שלא בפני האשה לסלק הדיבור של התנאי ונשאר המעשה קיים ז"א דאפי' שיסלק הדיבור כל תנאי מ"מ צריך לומר לה הרי את מגורשת וצריכה היא שתדע שבנתינה זו של הגט היא מתגרשת וע"כ צריך האמירה לנתינה של הגט אבל אם יבטל התנאי שלא בפני האשה נמצא דהוי נתינה לחוד בלא אמירה והיא לא ידעה שנתגרשה בנתינת הגט שהרי לא שמעה מאתו הרי את מגורשת בנתינה זו רק על תנאי ובאם לא יתקיים התנאי אין את מגורשת וא"כ אפי' יש בידו לבטל הדיבור של התנאי וכאילו לא התנה אבל היא לא שמעה עכ"פ שנתגרשה בנתינה זו של הגט ואנן בעינן שתשמע היא שנתגרשה בנתינה זו וא"כ לפ"ז צריך שיאמר לה עוד הפעם הרי את מגורשת בלא תנאי וע"כ צריך אמירה שניה לקיים גירושין הראשונים ולפ"ז אפי' לשיטת הרא"ש ז"ל צריך אמירה שניה וא"כ לא משכחת לה בשום אופן שבעולם שתהא אשה מגורשת והיא לא ידעה מזה ע"כ שפיר שקיל וטרי בירושלמי במס' תרומות ר"פ האשה האיך משכחת לה שהאשה מתגרשת והיא לא ידעה מזה דהא אפי' בביטול התנאי צריך אמירה שניה לקיים גירושין הראשונים וא"כ ל"ל דלא נתקיים התנאי והרי היא בחזקה שלא נתגרשה ומותרת לאכול בתרומה ולא צריכה לחוש שמא ביטל התנאי כדקי"ל דמתיבמת ואח"כ נתודע לה שהבעל ביטל התנאי ז"א דאם אפי' נתבטל התנאי מ"מ אינה מגורשת אלא באמירה שניה וכיון דלא אמר לה אמירה שניה לא מהני הביטול וא"כ אכלה בהיתר ואם אמר לה אמירה שניה האיך היתה אוכלת בתרומה ונמצא לפ"ז דאף לדעת הרא"ש ז"ל צריך אמירה שניה לקיים גירושין הראשונים וע"כ לא קשה קושית הבעל ד"א ז"ל דלמה לו לרוץ לביהכ"נ יבטל הגט ביו"כ ז"א דהא ביטול לחוד לא מהני אלא בעינן אמירה הרי זה גיטך והרי את מגורשת שנית בנתינה קמייתא וזה אסור ביו"כ כדקי"ל אין מקדשין ואין מגרשין בשבת ויו"ט ואפי' אם היתה הנתינה בע"ש ובעיו"ט מ"מ אמירה נמי אסורה בשבת דהא האמירה היא מעיקר הקנין כמו הנתינה בשלמא קדים הוא ועייל לביהכ"נ שפיר דמי דהא הקנין ממילא אתי וקיי"ל גבי שבת דכל מילי דאתי ממילא שפיר דמי במס' שבת דף נ"ט גבי טוען בית הבד ועגולי הגת וכן נמי אם יבטל כה"ג את הגט והקנין ממילא אתי שפיר דמי אבל אמירה שניה דהיא עיקר הקנין בודאי אסור [ולפי דברינו נוכל לומר דגם הה"מ והרשב"א והר"ן ז"ל דמפרשים דברי הרמב"ם ז"ל או עד שיבטל התנאי פי' שיאמר לה הר"ז גיטך בלא שום תנאי לאו למימרא שנתגרשה מאמירה שניה ואילך ז"א אלא דלעולם מתגרשת מנתינה ראשונה אלא דאף לקיים גירושין ראשונים צריך אמירה חדשה והא דכתב הר"ן ז"ל בתנאי שתשמשי את אבא ב' שנים וחזר ואמר הרי זה גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז דנתגרשה מאמירה שניה התם שאני משום דמחדש הי' תנאי אחר ולכן אינה מגורשת מגירושין הראשונים אבל אם לא התנה תנאי אחר שפיר מקיים גירושין הראשונים ואפי' לקיים גירושין הראשונים צריך נמי אמירה חדשה כדברינו ונמצא דשפיר כתב המהרי"ט ז"ל דלכו"ע מתגרשת למפרע ולא קשה משיטת הה"מ והרשב"א ז"ל דס"ל דצריך אמירה חדשה ולא סגי בביטול התנאי לחוד משמע דמתגרשת מאמירה שנייה ז"א אלא אפי' לקיים גירושין הראשונים צריך נמי אמירה חדשה] והשתא לדברינו דלא קשיא על שיטת הרא"ש ז"ל מהסוגיא הנ"ל יתבאר לפי שיטת הרא"ש ז"ל הסוגיא כנכונה דגרסינן בסוגיא באוקימתא שניה ע"מ שאכנס אני לביהכ"נ כדחזי איהו דקבעיא למימת קדים איהו ועייל לביהכ"נ והקשו בתוס' ז"ל וז"ל וא"ת לאחר מיתה נמי יעול לביהכ"נ כדקי"ל הרי זה גיטך מעכשיו אם לא באתי מכאן עד י"ב חודש ומת בתוך י"ב חודש הרי זה גט לא דמי דהתם קיימתה לתנאי שחיתה לאחר י"ב חודש אבל הכא מתה קודם קיום התנאי עכ"ל וראיתי באחרונים ז"ל שמתמיהים מאד על דברי התו"י ז"ל דמחלקין בין מת הוא קודם קיום התנאי בין מתה היא קודם קיום התנאי מהאי סוגיא גופא דניחוש דילמא תמות אותה שאמר לה הרי זה גיטך ע"מ שלא תמות חבירתך בפלגא דעבודה מאי אמרת הא למיתה דתרתי לא חיישינן וממילא תחי' חבירתה בסוף היום נמצא מתגרשת למפרע ז"א דהא נתקיים התנאי לאתר מיתתה וכן קשה לי באוקימתא קמייתא בע"מ שלא תכנסי לביהכ"נ וע"כ שלא תכנסי לביהכ"נ בסוף היום ניחוש שמא תמות בפלגא דעבודה והתנאי יתקיים. לאתר מיתתה ולדעת התוס' ז"ל לא מהני ולבעל ד"א ולבעל שה"מ ז"ל דמחלקין בין תנאי דקום ועשה ובין שב ואל תעשה דבתנאי דקום ועשה לא מהני ובתנאי דשב ואל תעשה מהני ומת הוא מהני קיום התנאי אפי' דקום ועשה כדקי"ל במס' גיטין דף ע"ד גבי ע"מ שתתני לי מאתים זוז ומת נותנת לאביו וכו' ולא מצינו בשום פוסקים ראשונים ואחרונים ז"ל דמחלקין בזה וכן תמה הגאון בעל הרש"ש ז"ל ע"ז דלא נמצא זה בשום פוסק ובאמת צריך ביאור דמ"ש בין קיום התנאי לאתר מיתתה או אחר מיתתו וכבר כתב השה"מ ז"ל דדברי התו"י ז"ל סתומים וחתומים לכן נלפענ"ד לפרש דברי התו"י ז"ל בכונה אמיתית דגרסינן במס' גיטין דף פ"ד ובסוגי' אמר רבא הרי זה גיטך ע"מ שלא תשתי יין כל ימי חייכי אין זה כריתות פי' רש"י ז"ל דהא כל ימיה אגידא בו וא"כ קשה לפ"ז לאוקימתא בתרייתא לחדא אמר לה הרי זה גיטך ע"מ שלא תמות חבירתך ולחדא אמר ע"מ שאכנס אני לביהכ"נ הא אין זה כריתות דהא כל ימיה אגידא בו דהא א"א לה להתגרש בחייה דהא ביו"כ אסור לו ליכנס לביהכ"נ דלמא מתה חבירתה בפלגא דעבודה דלמיתה דחדא חיישינן וקם בלא בית דחבירתה מתה והיא מתגרשת ואם שתשאר בחיים לאחר יו"כ נמצא כיון דחיה היא ממילא חבירתה מתגרשת למפרע ואיך יכנס לביהכ"נ למשוי גיטא גט למפרע ונמצא דקם בלא בית למפרע וע"כ א"א לקיים התנאי אלא באם תמות היא ביו"כ גופא וא"כ אין זה כריתות דהתנאי א"א לה להתקיים בחייה וא"ל דאפשר להתקיים בחייה כגון שימות הכ"ג ביוה"כ או יטמא ולא יהיה כ"ג ואז יהא מותר לילך לביהכ"נ ביוה"כ גופא ז"א דכיון דלא שכיח שימות בזמן מועט כדאיתא בתו' ז"ל בריש מס' יומא וגם לא שכיח שיטמא כדאי' בדף י"ג שם כהנים זריזין הן כו' כיון דעבדינן לי' צרה וכו' וכיון דלא שכיח נקרא אינו ראוי להתקיים בחיי' כדאיתא ברשב"א ז"ל במס' גיטין דף כ"א גבי ע"מ שלא תכנס לבית אביך ולדעת הרשב"א ז"ל מובא בהה"מ ז"ל בפ"ח מה' גירושין דלאו דוקא דאמר לה כל ימי חייכי אלא אפי' התנה תנאי שא"א ממילא להתקיים אלא לאחר מיתתה נמי אין זה כריתות וה"נ התנאי א"א להתקיים בחייה הא כ"ז שהיא חי' א"א לו ליכנס לביהכ"נ בין ביו"כ ובין לאחר יוה"כ ולא מיבעי אליבא דאביי במס' גיטין דף פ"ד גבי ע"מ שלא תאכל בשר חזיר דחשיב דבר שא"א להתקיים ודאי קשה כנ"ל אלא אפי' אליבא דרבא דס"ל דאפשר דאכלה ולקי ונקרא דבר האסור דבר שאפשר להתקיים הנ"מ בדבר שתלוי בה אבל באיסור שתלוי באחר כגון ע"מ שתבעלי לאבא ולאביך נקרא א"א לקיים כדאיתא בסוגיא וכן פסקו כל הפוסקים ז"ל וא"כ בתנאי זה ע"מ שאכנס אני לביהכ"נ שתלוי האיסור בכפרת כל ישראל נקרא דבר שאי אפשר להתקיים וא"כ קשה הא אין זה כריתות וע"כ שפיר קאמר הגמ' דאי חזי איהו דקבעיא למימת קדים איהו ועייל לביהכ"נ כו' לומר לן דהתנאי אפשר להתקיים בחיי' וזה כוונת דברי התו"י ז"ל דהתם גבי י"ב חודש הרי מתקיים התנאי בחייה אבל הכא מתה היא קודם קיום התנאי כלומר דע"כ אין התנאי מתקיים אלא אחר מיתתה ואין זה כריתות וע"כ נקט הגמ' דקדים איהו ועייל לביהכ"נ כדי שיתקיים התנאי בחיי' ולפ"ז יש מקום לתרץ קושית בד"א ז"ל דמקשה לשיטת הרא"ש ז"ל דלמה לו לרוץ לביהכ"נ יבטל התנאי דדיבור כו' ז"א דע"כ קאמר הגמ' האי עצה דקדים איהו ועייל לביהכ"נ דאי דליכא הך עצה לא מהני ביטול התנאי דהא דס"ל להרא"ש ז"ל דמהני ביטול התנאי ומתגרשת מנתינה ראשונה דוקא שיהיה כריתות מנתינה ראשונה רק שתלוי הגירושין בתנאי ע"כ מהני ביטול התנאי ונמצא דהוי כריתות בלא תנאי אבל במקום דתנאי הראשון הי' מבטל הכריתות לגמרי דתנאי דא"א לקיימו בתיי' הוא ונמצא דלא היה בנתינה ראשונה כריתות כלל שוב לא מהני ביטול התנאי דהא לא היה כריתות כלל בנתינה ראשונה ע"כ שפיר קאמר הגמ' הך עצה דקדים איהו ועייל לביהכ"נ ואיפשר להתקיים בחיי' וכיון שכן מהני נמי ביטול התנאי לקיומו של גט ג"כ. ועפ"ז יתבאר הסוגיא כעין חומר דבאוקימתא קמייתא בע"מ שלא תכנסי לביהכ"נ שפיר פריך הגמ' דילמא לא מייתא חבירתה ולא עיילא היא לביהכ"נ כלומר דע"כ לא תיעול לביהכ"נ דהתנאי הוא ע"כ שלא תכנסי לביהכ"נ ביוה"כ גופא כדפי' רש"י ז"ל וכן התוס' ז"ל יפרשו ג"כ כרש"י ז"ל כאשר נבאר אי"ה ואין להקשות כנ"ל על הגמ' גופיה דלמה לן לאוקמא התנאי בע"מ שלא תכנסי ביוה"כ וע"ז קשה ודילמא לא מתה כו' לוקמא התנאי ע"מ שלא תכנסי למחרת יוה"כ ז"א דהא התנאי א"א להתקיים בחיי' דאם תחי' לאחר יוה"כ יוליכוה בע"כ לביהכ"נ כדאיתא בתו"י ז"ל הנ"ל דהא הוא תקנות כל ישראל ונמצא דהתנאי א"א להתקיים בחיי' דאם תחי' לאחר יוה"כ ממילא חבירתה מגורשת ויוליכוה בע"כ לביהכ"נ ואלא ע"כ דהתנאי הוא ע"מ שלא תכנסי לביהכ"נ ביוה"כ ואם שתשאר בחיים לאחר יוה"כ אז כבר נתקיים התנאי בחיי' וע"כ פריך הגמ' ודילמא לא מתה חבירתה וע"כ לא עיילא לביהכ"נ דהא התנאי ביוה"כ גופא ונמצא דקם בלא בית ול"ל דהתנאי הוא על מחרת יוה"כ ז"א דאם כן א"א להתקיים בתיי' ואין זה כריתות ונמצא דהי' לו שני בתים באם תמות בפלגא דעבודה דהא אין זה כריתות כו' ואין להקשות דלמה לי התנאי דאידך שלא תמות חבירתך ונמצא דאם היתה בחיים ע"כ חבירתה מתגרשת ויוליכוה בע"כ לביהכ"נ כדי לבטל גיטא ונמצא דהתנאי א"א לקיים בחיי' וע"כ לא יוכל להתנות ע"מ שלא תלכי לבהכ"נ רק על יוה"כ ולא מתרת יוה"כ יתנה עם חבירתה תנאי אחר והוא ג"כ ע"מ שלא תכנסי לביהכ"נ עד מחרת יוה"כ ואם יחיו שתיהן תלך אחת מהן לביהכ"נ למחרת יוה"כ ונמצא דאחת מתגרשת ואתת אינה מתגרשת אבל ז"א ואמינא בה דבר נחמד מאוד דע"כ צריכין לאלה ב' התנאים לאחת ע"מ שלא תמות חבירתך ולאחת תנאי אתר ע"מ שלא תכנסי לביהכ"נ או ע"מ שאכנס אני לביהכ"נ והוא דגרסינן במס' גיטין דף פ"ד אמר רבא הרי זה גיטך ע"מ שלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני הרי זה גט כריתות וכתב הרא"ש ז"ל דמשמע מהסוגיא הזו דמותרת להנשא לאלתר ולא חיישינן שמא לא תקיים התנאי והקשו מהך סוגיא דף ע"ד דגרסינן שם ולאחר לא תנשא עד שתתן אלמא חיישינן שמא לא תקיים התנאי ומתרץ בשם בה"ג ז"ל לתלק בין תנאי שבידה ובין תנאי שאינו בידה וכן הרמב"ן ז"ל מחלק בין תנאי של שב ואל תעשה שבידה לקיימו ובין תנאי דקום ועשה ורבו בזה שיטת הפוסקים ז"ל ולכאורה יש לתקור במגרש על תנאי אי אמרינן דכ"ז שלא נתקיים התנאי לא חלו הגירושין למפרע וכשנתקיים התנאי אז יחולו הגירושין למפרע או דילמא דכשנתקיים התנאי לא בטלו הגירושין למפרע וכשלא נתקיים התנאי אז בטלו הגירושין למפרע ולכאורה משמע משיטת הרא"ש ז"ל והפוסקים ז"ל דכשלא נתקיים התנאי אז נתבטלו הגירושין למפרע וכשנתקיים התנאי לא נתבטלו הגירושין למפרע דאלת"ה אלא כשנתקיים התנאי תלו הגירושין קשה מאד האיך ס"ל להרא"ש ז"ל והפוסקים ז"ל דמותרת לינשא קודם קיום התנאי על סמך שבוודאי יתקיים התנאי וקשה מאוד דהיכן מצינו שמותר לאדם לעשות איסור על סמך שיתקן אח"כ למפרע עיי' בירושלמי גיטין פ' המגרש דמבואר בפירוש דאסור דא"כ לפ"ז מותר לכ"א לעבור על נדרו ואיסורו על סמך שיתקן שישאל אח"כ על נדרו למפרע וסתם נדרים לאיתשולי קיימי כדכתב הרשב"א ז"ל במס' נדרים דף פ"ה ואדרבה משמע מכמה סוגיות בש"ס שאסור לאדם לעבור על נדרו במס' נדרים ובמס' שבועות עיי"ש ואיך נימא הכי שמותר לבעול א"א בביאת איסור על סמך שיתקן אח"כ למפרע אלא ודאי דלא אמרינן אם נתקיים התנאי אז יבוא לידי תיקון למפרע ז"א אלא דכשלא יתקיים התנאי אז יבוא לידי קילקול למפרע וע"כ אמרינן שבוודאי יתקיים התנאי ולא יבוא לידי קילקול למפרע דתנאי מילתא אתריתא הוא ואינו מגוף המעשה כמו שכ' הרא"ש ז"ל ונמצא דהמעשה של הגט נגמר אך התנאי מבטל מגזה"כ את הגט למפרע אם לא יתקיים התנאי אבל כשיתקיים התנאי לא מבטל להמעשה [והא דגרסינן במס' נדרים דף י"ד ע"ב גבי קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר בסוגיא ובפוסקים ז"ל דמשמע מהתם דבקיום התנאי אז חל המעשה עיי"ש ז"א דהתם המעשה נמי דיבור הוא דקונם הוא דיבור והתנאי נמי דיבור הוא משא"כ תנאי של דיבור לגבי מעשה] והנה הכא בסוגיא דידן יש לחקור בזה החקירה ונ"מ גדולה מזה מאד דלכאורה קשה הכא במסקנא דמגרש לתרווייהו לחדא כו' ממ"נ אם ס"ל דכשלא נתקיים התנאי אז בא לידי קילקול למפרע או דילמא בשנתקיים התנאי בא לידי תיקון למפרע קשה הכי ממ"נ אם ס"ל בשנתקיים התנאי אז בא לידי תיקון למפרע ונמצא דלא הוה גרושה אלא כשנתקיים התנאי אז נתגרשה למפרע א"כ קשה איך מותר לו לעבוד עבודה לכ"ג בב' נשים על סמך שיתקן אח"כ פי' שאח"כ תתגרש למפרע ואיך מותר לו לעבור על מ"ע על סמך שיתקן אח"כ ואי ס"ל דמעשה הגירושין נגמר מיד ורק דהתנאי מבטל להמעשה ובאם שלא יתקיים התנאי יבוא לידי קילקול למפרע א"כ איך מותר לו לכ"ג ליכנס לעבודה בלא בית על סמך שלא יתקיים התנאי של אחת מהן ויתבטל הגט של אחת מהן למפרע וקשה ממ"נ איך מותר לו לעבוד עבודה ולעבור על מ"ע שבתורה על סמך שיתקן אח"כ למפרע ע"כ שפיר קאמר הגמ' דמתנה ב' תנאים תנאי אחד אשר המעשה אינה ראויה להתקיים בלתי קיום התנאי ותנאי שני אשר המעשה ראויה להתקיים בלא קיום התנאי וע"פ מה שכ' הרא"ש ז"ל דהתנאי הוא מילתא אחריתא ואינו מגוף המעשה שהמעשה ראויה להתקיים בלתי קיום התנאי עכ"ל נמצא לפ"ז כדמשמע מדברי הרא"ש ז"ל יש נ"מ בין תנאי שהמעשה ראויה להתקיים בלעדי התנאי ובין תנאי דהמעשה אינה ראויה להתקיים בלעדו דהתנאי דהמעשה ראויה להתקיים בלעדו אז התנאי אינו מגוף המעשה אלא מילתא אחריתא והגירושין נגמר מיד אלא באם שלא יתקיים התנאי אז יתבטלו הגירושין למפרע ותנאי שאין המעשה ראויה להתקיים בלעדו התנאי הוא מגוף המעשה ואם יתקיים התנאי אז יבוא לידי גט למפרע ע"כ שפיר ניחא סוגיא דידן דמתנה ב' תנאים תנאי אחד אשר המעשה אינה ראויה להתקיים בלעדו והוא ע"מ שלא תמות חבירתך והוא תנאי שאין המעשה ראויה להתקיים בלעדו דאם מתה חבירתה אינו יכול לגרשה ותנאי ב' ע"מ שלא תכנסי לביהכ"נ או ע"מ שאכנס אני לביהכ"נ דהוי תנאי שאין המעשה תלוי בו דהא יכול להתנות תנאי אחר כמו ע"מ שתתן לי ר' זוז נמצא דאין התנאי מגוף המעשה וע"כ שפיר ניחא סוגיא דידן דאזיל הכ"ג לק"ק ועביד עבודה בבית אחד דבעת שהכ"ג בפנים הוא בבית אחד דאחת גרושה ואחת אינה גרושה וע"כ שפיר קאמר הגמ' הנך ב' תנאים ע"מ שלא תכנסי או ע"מ שאכנס אבל בתנאי הראשון ע"מ שלא תמות חבירתך מזה לא זז הגמרא והוא דווקא משום דתנאי הזה ע"כ הוא מתנה וק"ל. ונמצא לפ"ז באוקימתא קמייתא בע"מ שלא תכנסי לביהכ"נ ע"כ דהתנאי הוא על יוה"כ גופא דאי על מחרת יו"כ א"כ אין התנאי ראוי להתקיים בחיי' דאם תחי' לאחר יו"כ אם כן חבירתה מגורשת וע"כ יוליכוה לביהכ"נ כדכתבו התו"י ז"ל אלא ע"כ דהתנאי הוא על יוה"כ דוקא ואם תחי' לאחר יו"כ אז כבר נתקיים התנאי וע"כ פריך הגמ' שפיר דלמא לא מתה חבירתה והיא ע"כ לא עיילא לביהכ"נ והוי לה גיטא דתרווייהו גיטא וקם ליה בלא בית ולפי דמסקינן דע"כ התנאי הוא על יו"כ דוקא וכפי' רש"י ז"ל ודפריך הגמ' ולא עיילא לבי כנישתא הוא דע"כ לא עיילא א"כ מאי מקשין התוס' ז"ל על אוקימתא שניה דקדים איהו ועייל לביהכ"נ כו' ואע"ג דכבר פריך ודילמא לא עיילא לביהכ"נ מאי קושיא היא זו הא הגמ' פריך דע"כ לא עיילא לביהכ"נ כדכתב הגאון רעק"א ז"ל וע"כ כתב דלדעת התוס' ז"ל הוא על מתרת יוה"כ ולפי דברינו הוא דוקא על יוה"כ אפי' לדעת התוס' ז"ל ולא על מתרת יוה"כ אכן הפי' האמיתי בתוס' ז"ל לפענ"ד הוא כך דמקשין על הגמרא באוקימתא שניה ע"מ שאכנס אני לביהכ"נ דלמה משני הגמ' במסקנא בתנאי שתלוי בו הא כל הסוגיא מתתילה ועד סוף הוא בתנאי שתלוי בה ובמסקנא תנאי שתלוי בו וה"נ במסקנא הול"ל דלחדא אמר לה הרי זה גיטך ע"מ שלא תמות חבירתך ולחדא א"ל ע"מ שתיכנס חבירתך לביהכ"נ דאי תזי דקבעיא למימת קדים חבירתה ותכנס לבהכ"נ ואלא ע"כ דלא משני הכי משום שכבר הקשה דילמא לא עיילא לבי כנישתא דלא סמכינן על אשה דתקדים ותיכנס לביהכ"נ בעת דקחזיא דבעיא חבירתה למימת ולמה סמכינן בדידיה ע"ז מתרצין משום דנשים עצלניות הן וזה צריך זריזות גדולה דבעת דחזי דקבעית למימת קדים ועייל לביהכ"נ טרם יציאת הנפש ע"כ בדבר שצריך זריזות גדולה דבר רחוק הוא שיתקיים ע"י נשים עצלניות וע"כ הוא כפירושינו דאל"כ קשה מאי שייך עצלניות גבי אשה למיעל לביהכ"נ הא כתבו התוס' ז"ל במס' פסחים דף ד' ע"ב דלא אמרינן נשים עצלניות הן אלא בדבר שצריך טירחא גדולה הא לאו הכי סמכינן אנשים ומ"ש טירחא זו של עיול לביהכ"נ אבל ע"פ דברינו דצריכה לרוץ לביהכ"נ טרם יציאת הנפש כדקאמר קדים ועייל לביהכ"נ בזה קשה להתקיים ע"י נשים ועוד מתרצין דגבי דידה אינה תדירה בכאן לראות אם לא תמות חבירתה שתכנס לביהכ"נ כלומר שאינה תדירה לראות אם עדיין לא מתה שתכנס היא לביהכ"נ בחיי' וע"כ פי' זה הוא אמת דאי כמו שפי' מתחילה הל"ל לראות אם מתה חבירתה ומדכתבו אם לא תמות חבירתה ע"כ דהכי הוא לראות אם תספיקה בחיי חבירתה ליכנס לביהכ"נ ולשון קושית התוס' ז"ל הוא כך דאע"ג דכבר הקשו דילמא לא עיילא לבי כנישתא כלומר דהא דלא רצה לאוקמי התנאי בדידה ע"מ שתכנס תבירתך לביהכ"נ הא משום חיישינן דלמא לא תכנס כמו באוקימתא קמייתא דלפיכך קאמר הגמ' ולא עיילא היא לביהכ"נ בתר לשון ודילמא לא מייתא ולמה לא קאמר מפורש בלשון וע"כ לא עיילא לבהכ"נ וע"כ הוא לאלומי הקושיא כדי שלא תוכל לשנויי דיכול להתנות עמה ע"מ שתכנסי לביהכ"נ ואז לא קם לי' בלא בית וע"כ הקדים הגמ' דחיישינן דילמא לא עיילא וע"כ חיישינן דילמא מייתא בפלגא דעבודה ועביד עבודה בב' בתים ע"כ משנה הגמ' מדידה לדידיה וע"כ קשה מאי נ"מ מדידה לדידי' [ולשון כזה נמצא בתוס' ז"ל במס' יומא בכ"מ דאינו ממש כלשון כל התוס' ז"ל] והשתא דמסקינן דאין מהתוס' ז"ל שום הוכחה דס"ל כהרמ"ה ז"ל אלא דלעולם יכול לבטל הגט בתנאי דמעכשיו ונמצא לפ"ז להלכה דעת הרמ"ה ז"ל הוא יחיד בדעה זו וכל הפוסקים ז"ל חלקין ע"ז וס"ל דיכול לבטל הגט בתנאי דמעכשיו טרם כלות משך זמן התנאי ונמצא דמהני הביטול ודוק:

מה בין סבור שהוא כהן ונמצא ישראל שהוא פטור א"ל מהוריית ב"ד. עי' בפנים בדברינו וע"י דברינו יתורץ קושיית הנו"י ז"ל דמקשה על הסוגיא דמס' פסחים דף ע"ב הנ"ל מאי משני דתרומה עבודה היא לפיכך פוטר ר"י הא תינח בבן גרושה ובן חלוצה אבל ברישא דקתני האשה שהיתה אוכלת בתרומה וכו' וכן העבד ואמרו לו מכרך רבך או נתנך במתנה דפוטר ר"י ג"כ מחומש והא התם לא שייך למימר דעבודה היא באכילת תרומה דידהו דהא הם אינן אוכלין בתרומה אלא מפני שהם קנינו של כהן ולא שייך הך תירוצא אבל לדברינו שפיר ניחא דמאשה ועבד לא צריכין לתירוצא דעבודה דהתם פטור מטעם הוראת ב"ד כההיא ירושלמי דסוגיין דידן ובבן גרושה ובן חלוצה שייך תירוצא דהבבלי ע"כ עולה שפיר כהוגן הכל דבירושלמי לא פריך מבן גרושה ובן חלוצה אלא מה בין סבור שהוא כהן ונמצא ישראל דהוא רק מאשה ועבד ולא פריך מה בין סבור שהוא כשר ונמצא פסול דהוא מבן גרושה ובן חלוצה דז"א דבן גרושה ובן חלוצה פטור מטעם דתרומה עבודה רק כל הקושיא מאשה יעבד וע"ז שייך תירצא דהוראת ב"ד ונמצא לפי דברינו דהבבלי במם' פסחים דף ע"ב הנ"ל לא פריך רק מבן גרושה ובן חלוצה אבל לא מאשה ועבד דהא התם פטור מטעם הוראת ב"ד ולא משום דטעה בדבר מצוה רק מבן גרושה ובן חלוצה ע"ז משני דעבודה היא והירושלמי לא פריך מבן גרושה ובן חלוצה דהתם פטור מטעם עבודה ורק מאשה ועבד פריך כמדויק מה בין סבור שהוא כהן ונמצא ישראל ע"ז משני מהוראת ב"ד ודו"ק:

ר"י בעי אף לשאר הדברים כן מקבל ואח"כ זורק שורף ואח"כ מזה קומץ ואח"כ מקטיר ריב"ז בשם ר' יצחק מן מה דתני עשו אותה כחטאת גזולה שלא נודעה לרבים וכו'. פי' הפ"מ ז"ל ומהרא"פ ז"ל דמיבעיא ליה אם מותר לגמור העבודה וקפשיט ליה דמותר:

ריב"ז בשם ר' יצחק שאל היה עומד ומקריב ע"ג המזבח ונודע לו שהוא בן גרושה ובן חלוצה מה את עביד ליה כמו שהוא מת ויחזור הרוצח למקומו או כמו שנגמר דינו בלא כ"ג ואינו יוצא משם לעולם. רהיטת לשון הוא האי היה עומד ומקריב ע"ג המזבח ועיקר האיבעיא הוא לענין רוצח ונדפס בשם הגר"א ז"ל בפירוש בזה"ל רוצח שגלה וכו' ובירושלמי שת"י לא משמע שזאת היא מהגר"א ז"ל אבל עכ"פ כונת האיבעיא בודאי פשוט דקאי לענין רוצח וע"ז פשיט ליה נשמעינא מן הדא מעשה של מגורת דיסקים ביבנה שנמדדה נמצא חסירה והיה ר"ט מטהר וכו'. הסוגיא הזאת חמורה מאי פשיטות היא להאיבעיא ועוד קשה להבין במאי דגרסינן בסוגיא הזאת אר"י זאת אומרת היה עומד ומקריב ע"ג המזבח ונודע שהוא בן גרושה ובן חלוצה שעבודתו כשירה עד שיופסל בב"ד מאי קמ"ל ר"י בזה ועוד קשה להבין מאי דמסיק הדא אמרה ספק טמא ספק בע"מ עבודתו כשירה ומהרא"פ ז"ל והפ"מ ז"ל מגיהים בזה ונראה לפענ"ד לפרש בע"ה הסוגיא הזאת דהנה הסוגיא הזאת בענין פלוגתא דר"ט ור"ע איתא בבבלי מס' קידושין דף ס"ו ע"ב והקשו בתוס' ז"ל וא"ת מאי משל הוא זה הרי במשל אפילו שנודע שפסול היה בשעת עבודה אפ"ה עבודתו כשירה כדמוכח בסמוך מקרא ובכה"ג גבי מקוה אם נמצא שמדידתו היתה תחלה בטעות טהרותיו טמאות למפרע אפילו לר"ט ואור"י ז"ל דבתרתי פליגי פליגי בטהרות שנעשו ע"ג למפרע מר אזיל בתר חזקה דמקוה ומר אזיל בתר חזקה דאדם ובשלא נודע חסרון המקוה למפרע ופליגי נמי במקוה שטבל בה כהן ועבד עבודה ובאו עדים והעידו שהיה המקוה חסר קודם הטבילה ר"ט אומר כשירה העבודה מידי דהוה אבן גרושה ובן חלוצה ואהא קאי המשל עכ"ל ז"ל ואילולי דברי התוס' בדבריהם הקדושים ז"ל הייתי מפרש כפשוטו דפליגי במקוה שספק הוא אימת נחסרה וכ"ת מאי משל הוא זה דהתם במשל אפילו נודע שהוא בן גרושה ובן חלוצה למפרע אפ"ה עבודתו כשירה וכן המהרש"א ז"ל הוסיף דכן קשה נמי מבעל מום דע"כ שנודע עתה שהיה בעל מום בעת עבודה דאל"כ אימא השתא נעשה בעל מום דאוקמיה אחזקה שהיה שלם דהכא ליכא שוה חזקה אחרת לומר שהיה כבר בעל מום כמו במקוה דאיכא נמי חזקה להחמיר אדם זה בחזקת טמא וא"כ הוא מאי מייתי מודאי בעל מום אספק שהיה המקוה חסר ובתירוצם דבתרתי פליגי הא נמי ניחא דבתרתי פליגי ומייתי מודאי אודאי ודוק עכ"ל ז"ל ונראה לפענ"ד דאתי שפיר דנחקור הא דגזה"כ גבי כהן דהיה עומד ומקריב ע"ג המזבח ונודע שהוא בן גרושה ובן חלוצה דעבודתו כשירה אם הוא מטעם דגזה"כ הוא דהכהן הוא בכהונתו עד שעה שנתודע להעולם דהוא פסול אבל בלא ידיעה לעולם כ"ז שאין ידיעה לעולם הרי הוא כהן כשר ואפילו לאחר שנתודע להעולם דהוא למפרע בן גרושה ובן חלוצה לא נפסל הכהן רק מכאן ולהבא מזמן הידיעה לעולם או דילמא דנפסל הכהן למפרע ורק הוא גזה"כ דאפ"ה הקרבן שהקריב כשר ומרצה ואי נימא דגזה"כ הוא דהכהן כשר כ"ז שאין ידיעה לעולם ומזמן הידיעה לעולם ולהבא נפסל שפיר ניחא דר"ט ור"ע פליגי אי אזלינן בתר המטהר או בתר המתטהר דר"ט ס"ל דאזלינן בתר המטהר דהרי הוא בטהרתו עד שיודע שנפסל ור"ע ס"ל דאזלינן בתר המתטהר דהרי הוא בטומאתו עד שיודע שטהר וע"ז אמר ר"ט ראיה לדבריו דאזלינן בתר המטהר עד שיודע לך שהוא חסר מנמצא בן גרושה ובן חלוצה דגזה"כ דאין הכהן נפסל רק משעה שנתוודע להעולם ואפילו כשנתודע להעולם על למפרע מ"מ הוא בכשרותו עד שעה שנתוודע להעולם וכן הוא גזה"כ אלמא דמצינו בתורה דאזלינן בתר המטהר דהא גבי כהן שהקריב כפרות דמחוסר כיפורים דהוא בטומאתו עד שעה שנתכפר כפרתו ולא אמרינן דטמא זה בחזקת טומאה הוא עומד לעולם הוא בטומאתו עד שיודע שטהור והי"ל להיות טמא עד שיודע שהכהן הוא בודאי אינו בן גרושה ולמה אמרינן דהכהן המטהר הוא בכשרותו עד שעה שנודע הפסול ולמה לא אמרינן להיפך דהטמא הוא בטומאתו עד שנודע לו כשרות הכהן ודאי וילפינן מזה לכל התורה כולה דאזלינן בתר המטהר ולא בתר המתטהר דנהי דבזה לא דמי מקוה לכהן שנמצא בן גרושה ובן חלוצה דבבן גרושה ובן חלוצה אפילו דהוא למפרע מ"מ אינו נפסל טרם הידיעה לעולם ובמקוה שנמצא חסר למפרע ע"י עדים היא פסולה למפרע וזה לא מצינן למילף מקוה מכהן שנמצא בן גרושה ובן חלוצה דהתם גזה"כ וחידוש הוא אבל זאת מצינן שפיר למילף מקוה מכהן בזה דאזלינן בתר המטהר דהמטהר בחזקתו עד שיודע פסולו בבירור ולא דהמתטהר בטומאתו עד שיודע טהרתו בבירור ז"א אלא דאזלינן בתר חזקת המטהר דאי ס"ד במקוה אזלינן בתר חזקת המתטהר והיא מבטל' חזקת המטהר אלא דהוא בטומאתו עד שיודע בבירור טהרתו ולא מפני חזקה דמקוה כמו כן הי"ל להיות גבי כהן נמי דיהא המחוסר כפורים בטומאתו עד שיודע ודאי הכשירו דכהן ולא מטעם חזקת הכהן דלא מהני חזקה דמטהר הגם דכהן הוא כשר עד שנודע ודאי פיסולו מ"ש אינו אלא מטעם חזקה דהא באמת הוא בן גרושה ובן חלוצה ולא היה כהן ודאי מעולם רק חזקת כהונה ועכשיו שנמצא בן גרושה ובן חלוצה למפרע ואינו נפסל למפרע לא שייך למימר דהשתא נתעלה בכהונתו והוי ודאי כהן ז"א דמהכ"ת נימא דהשתא הוא עדיף ממעיקרא דהא מעיקרא לא היה ודאי כהן אלא שהי' לו חזקה לחוד ובמאי עדיף השתא אלא ע"כ דחזקתו לא נפסל רק מכאן ולהבא אבל לא למפרע ולא איתרע חזקתו רק מכאן ולהבא אבל למפרע הרי הוא בחזקתו ואי ס"ד דחזקת טומאה דמתטהר אינו נטהר מחזקת המטהר אלא מודאי טהרה ולא מטעם חזקה הי"ל להיות בחזקת הטומאה דמחוסר כפרה ולא יטהר מחזקת כשרות דכהן עד שיודע ודאי הכשירו אלא מדמצינו גבי בן גרושה ובן חלוצה דהקרבן כשר ומרצה דהוא בחזקתו ואינו נפסל אלא מכאן ולהבא והקרבן כשר מצד דהוא בחזקתו הראשונה עד שעת ידיעה ולא אמרינן דחזקת טומאה דמחוסר כפורים לא נטהר מחזקת כהונה אלא עד שנודע בבירור כהונתו אלא אזלינן בתר חזקת המטהר ה"ג במקוה לא אמרינן דחזקת טומאה דאדם לא נטהר מחזקת המקוה עד שנודע בבירור טהרתו דבאמת מקוה וכהן שוין הן רק חילוק אחד ביניהם דבכהן גזה"כ הוא דלא נתרע חזקתו עד השתא ובמקוה בלא גזה"כ לא איתרע חזקתו עד השתא וכל החידוש דכהן דהוא דומה למקוה דהשתא הוא איתרע ועבודתו כשירה בלא חידוש אלא דכן הדין בעלמא ועפ"ז יומתק הירושלמי בסוגית דידן ויהי' ראיה מירושלמי לדברינו דהא דכהן שנמצא בן גרושה דעבודתו כשירה לאו דאמרינן שהוא פסול למפרע רק גזה"כ דעבודתו כשירה ז"א אלא דגזה"כ דכהן הוא בחזקתו עד השתא והשתא איתרע וילפינן מאל הכהן אשר יהיה בימים ההם וכי יש כהן עכשיו ואין כהן לאחר זמן אלא וכו' שנמצא בן גרושה ובן חלוצה וקרינן עליו אל הכהן אשר יהיה בימים ההם אלמא דהוא כהן על הימים ההם ונ"מ לדינא באם נימא דהוה כהן והשתא איתרע או דהוא איתרע למפרע לענין גלות דערי מקלט אם נימא דהוא כהן ועכשיו איתרע הוי כמו שמת וחוזר למקומו ואי נימא דלא הוי כהן ונתחלל למפרע אך עבודתו כשירה מגזה"כ נמצא דהוי כנגמר דינו בלא כ"ג ואינו יוצא משם לעולם וזה הוי האיבעיא דריב"ז בשם ר"י ע"ז קאמר הפשיטות מהך ברייתא מפלוגתא דר"ט ור"ע וכדברינו דמוכח דע"כ הכהן כשר והשתא איתרע חזקתו משעה שנודע פסולו בעולם ור"ע מסיק עוד דאין פסולו אלא בב"ד וע"ז מסיק א"ר יוסי זאת אומרת היה עומד ומקריב ע"ג המזבח ונודע שהוא בן גרושה ובן חלוצה שכבודתו כשירה עד שיופסל בב"ד פי' דלעיל מסקינן דקומץ ואח"כ מקטיר דאפילו כשנתודע באמצע העבודה גומר עבודתו בזה יש נ"מ בין אם נימא דהכהן כשר ועכשיו איתרע או דהכהן פסול למפרע רק עבודתו כשירה דאי עבודתו כשירה שפיר גומר עבודתו אבל אי הטעם משום דאין הכהן נפסל למפרע אלא משעה שנפסל בב"ד א"כ אם נפסל בב"ד באמצע העבודה אז אינו משלים העבודה והיינו דקאמר שעבודתו כשירה עד שיופסל בב"ד כלומר ומשנפסל בב"ד ונמצא דהכהן פסול א"כ אינו גומר העבודה ומסקינן בשמעתתא זו דאחר מיתת הכה"ג חוזר הרוצח לביתו ומשעה שנפסל בב"ד אז אינו גומר העבודה דהעיקר דלאו דרחמנא אכשר לעבודה אלא דרחמנא אכשר לכהן והשתא הוא דאיתרע וכ"ז פשטינן לה מברייתא דר"ט ור"ע הנ"ל ומסיק עוד הדא אמרה ספק טמא ספק בעל מום עבודתו כשירה דאת מדמה לה לבן גרושה ובן חלוצה פי' כי לפ"מ שביארנו דר"ט ור"ע פליגי בספק שנחסרה המקוה ואין אנו יודעין מאיזה זמן ור"ט אזיל בתר חזקה דהמטהר יליף לה מבן גרושה ובן חלוצה ור"ע אזיל בתר חזקת המתטהר ויליף לה מבעל מום כמו דנמצא בעל מום וספק אימת נעשה בעל מום דעבודתו פסולה דאזלינן בתר חזקת הטומאה של מחוסר כפרה או של חזקת אינו נתכפר בקרבן חטאת או של חזקת אינו שלמים ועולה אלא חולין ואינו נטהר ואינו מתכפר מחזקת התמות של הכהן עד שיודע בבירור תמימותו ועד שיודע שטהר א"כ לפ"ז מסיק בירושלמי עוד דבר חדש דממתניתין י"ל דהא דקתני ונמצא בעל מום דעבודתו פסולה דנמצא דמעיקרא היה בעל מום אבל בנמצא בעל מום עכשיו י"ל דעבודתו כשירה דאזלינן בתר חזקת המטהר ע"ז קאמר ספק בעל מום עבודתו כשירה אימתי בזמן שאתה מדמה לבן גרושה ובן חלוצה היינו לסברת ר"ט דאזלינן בתר המטהר אבל אם את מדמי לבעל מום דאזלינן בתר המתטהר וכסברת ר"ע דיליף מקוה שהוא ספק מבעל מום וס"ל דאזלינן בתר המתטהר א"כ גם בספק בעל מום עבודתו פסולה ע"ז מסיק ומקוה לאו ספק הוא בתמיה אלמא דאף בספק אזלינן בתר המתטהר ודו"ק:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף