תוספות הרי"ד/שביעית/ד/ב

תוספות הרי"ד שביעית ד ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

והוא חורש ב' פעמים וכא כן אר"י בר"ב תמן אין המלכות אונסת ברם הכא המלכות אונסת פי' המפרשים ז"ל לא הבנתי והנראה לפע"ד ברור לאמיתה ש"ת בע"ה דהסוגיא הזאת כפולה בפ"ז במס' שביעית ובפ"ג במס' סנהדרין ולא נמצא שינוים רק בתיבה אחת שכן ראוי להיות כל אחד לפי מקומו ונראה לפע"ד פי' הסוגיא ויתברר ויתלבן הענין ויתבאר על הא דהרמב"ם ז"ל פסק בפ"י מה' עדות לענין סוחרי שביעית ולענין משחק בקוביא דלענין סוחרי שביעית כתב וז"ל בני אדם שיושבין ובטלין כ"ש שבוע כשבא שביעית פושטין ידיהם ומתחילין לישא וליתן בפירות שחזקת אלו שהן אוספין פירות שביעית ועושין בהם סחורה וכן משחק בקוביא שאין לו אומנות אחרת הרי זה בחזקת שאוכל מן הקוביא וא"כ ס"ל להרמב"ם ז"ל דהלכה כר"י א"כ קשה למה קאמר גבי שביעית שחזקת אלו שהן אוספין פירות שביעית ועושין בהם סחורה אבל אם עוסק במלאכתו כל שני שבוע כשר מפני שיש לומר שהפירות הללו פירות של ער"ש היא כדאיתא בכ"מ ז"ל וקשה הא בירושלמי מפורש דעוסק במלאכתו בכ"ש שבוע מותר אפילו לישא וליתן בפירות שביעית א"כ הו"ל להרמב"ם ז"ל לפרש דמותר אפילו בפירות שביעית אם יש לו מלאכה אחרת ואם אין לו מלאכה אחרת אסור ולא מצאתי בהמפרשים ז"ל שעמדו על זה. אבל כאשר יתבאר הסוגיא הזאת יתבאר באר היטב בע"ה דהנה הסוגיא הזאת איתא בג' מקומות כאן ובסנהדרין ובפ"ז במכלתין במקצת ומהרא"פ ז"ל והפ"מ ז"ל מפרשין דהעיקר הוא הכא וביתר המקומות הוא באגב כדרך הש"ס הזה ולפענ"ד דהעיקר הוא בפ"ז דמכילתין ובפ"ג דסנהדרין כי שם עיקר דהאי סוגיא ואגב גררא מה ששייך לכאן לענין דידן הובאה כאן ועיי' בפ"ז במכילתין דגרסינן שם על המתניתין דה"א צידי חיות ועופות ודגים שנזדמנו להם מינין טמאין מותר למוכרן ר"י אומר אף מי שמתמנה לו לפי דרכו לוקח ומוכר ובלבד שלא תהא אומנתו בכך גרסינן שם תמן תנינן א"ר יהודא אימתי בזמן שאין לו אומנות אלא הוא אבל אם יש לו אומנות שלא הוא מותר האיך עבידא היה יושב ובטל ממלאכתו כל שני שבוע כיון שהגיע שביעית התחיל מפשיט ידו ונושא ונותן בפירות עבירה אם יש עמו מלאכה אחרת כשר ואם לאו פסול אבל אם היה יושב ועוסק במלאכתו כ"ש שבוע כיון שבא שביעית כו' אע"פ שאין עמו מלאכה אחרת מותר ר"ב ב"ז ר"א בשם ר"א הלכה כר' יהודא דמתניתין אקלס רבב"ז דמר שמועה בשם זעיר מיני' תני ר"ח לחומרא האיך עבידא היה יושב ועוסק במלאכתו כ"ש שבוע ובשביעית התחיל מפשט ידו כו' אם יש עמו מלאכה אחרת מותר ואם לאו אסור אבל אם לא היה עוסק במלאכתו [כן מועתק בשנו"א ז"ל] כ"ש שבוע כיון שבא שביעית התחיל מפשט כו' אפי' יש עמו מלאכה אחרת אסור [כן מועתק בשנו"א ז"ל בפ"ז דשביעית ופשוט הוא] לא בדא רבב"ז בשם ר"א הלכה כר"י דמתניתן אקלס רבב"ז כו' [ובסנהדרין מועתק תמן רבב"ז כו' דמר שמועה כו' ותיבת תמן אין לו מקום] אוף הכא כן אר"י בר"ב תמן אין המלכות אונסת ברם הכא המלכות אונסת ע"כ הסוגיא ופי' הר"ש והרע"ב ז"ל דהטעם דת"ק דפליג עם ר' יהודא דת"ק ס"ל דווקא ציידין התירו חכמים משום דהמלכות מטיל מס על אומנתם ע"כ מותר לו בנזדמן לו משום שיהא לו לפרוע מס המלך משא"כ באינש דעלמא לא ור"י פליג וס"ל אף באינש דעלמא כן ולמדו מהאי ירושלמי דמפרשי תמן המלכות אונסת לחלק בין ציד לאינש דעלמא ועוד רוצה הר"ש ז"ל לפרש פי' אחרת בירושלמי אבל הרמב"ם ז"ל ברור דלא מפרש כן ולא מחלק בין ת"ק לר"י בצייד לאינש דעלמא משום דצייד צריך לפרוע מס המלך והמלכות אונסו דהא פסק בפ"ח מה' מאכלות אסורות הי"ז הצייד שנזדמנו לו חיה ועוף ודגים טמאין וצדן או שניצדו לו טהורין וטמאין מותר למוכרם אבל לא יכוין מלאכתו לטמאים עכ"ל ז"ל ולא כתב בד"א בזמן שהמלכות אונסין הרי ע"כ דלא מחלק בזה וברור הדבר שס"ל דהפלוגתא דת"ק ור"י הוא בזה דהת"ק ס"ל דווקא בצידה דלא מכוין לטמאים ולא ידע דיתצוד טמאין מותר אבל בלוקח בהזדמניות דבר טמא אסור כיון דרואה שלוקח דבר טמא בזה אסור אבל ר"י ס"ל דאפילו לוקח דבר טמא בכיון רק בהזדמניות ואין אומנתו בכך מותר דסבירא ליה דהתורה לא אסרה רק במכוין למסחור ולוקח דבר לקיים לסחורה אבל בהזדמניות מותר כמו בנבילה דהתורה התירה למוכרה לעכו"ם משום דנעשה בהזדמניות ולא מחלק ר"י בין מכוין ללא מכוין אלא כיון דהתורה התירה בהזדמניות מותר אפי' במכוין וגמר לה מהיתר מכירה דנבילה משום דהוי בהזדמניות וכ"כ הרא"ש ז"ל בפ"ז דמס' שביעית עיי"ש ועיי' בכ"מ ז"ל בפ"ח מהל' מאכלות אסורות הי"ז דמשמע כן ואח"כ מצאתי שמבואר קצת כן בתוס' אנשי שם ז"ל עיי"ש וזה ברור לפענ"ד דהרמב"ם ז"ל לא ס"ל הטעם דצייד משום דהמלכות אונסת דאל"כ הול"ל הנ"מ בזמן שהמלכות אונסת וז"ב ופירוש הירושלמי אתא שפיר ע"פ דרכן דה"פ דר"י דמתניתן ור"י דברייתא דר"ח נחלקו דבמתניתן תנינן בדר"י לקולא דלא בעינן שיעסוק במלאכתו כ"ש שבוע וגם בשביעית גופיה אלא בחדא סגי או דעוסק במלאכתו כ"ש שבוע או דיש לו מלאכה בשביעית אבל ברייתא דר"ח ס"ל דבעינן תרתי שיהא עוסק במלאכתו כ"ש שבוע וגם שיהיה לו מלאכה בשביעית גופיה ומפרש האיך עבידא הי' יושב בטל כו' והוא ר"י דמתניתין דתנינן לקולא ומסיק רבב"ז ר"א בשם ר"א הלכה כר"י דמתניתן וקאזיל הגמ' ומפרש מאי קמ"ל ר"י דמתניתן תיבת דמתניתן מאי כוונתו בזה ע"כ מסיים תני ר"ח לחומרא האיך עבידא כו' אע"פ שיש עמו מלאכה אחרת אסור לא בדא פי' לא בזה הלכה כר"י לפום כן כצ"ל רבב"ז ר"א בשם ר"א הלכה כר"י דמתניתן לאפוקי דלא בדא כר"י דברייתא דר"ח ופריך הגמ' אוף הכא כן ובסנהדרין פריך אוף תמן כן ונשתרבב תיבת תמן דגרסינן לבתר תיבת דמתניתן ושייך כאן ופשוט מאד וה"פ דשאל במתני' דשביעית דמתיר ר"י בהזדמניות ובלבד שלא תהא אומנתו לכך אם מתיר ר' יהודא ג"כ בשיש לו מלאכה אתרת לעשות מסחר אפילו שלא בהזדמניות כמו בפירות שביעית או לא ובשנו"א ז"ל נראה דשאל אם גם כאן הלכה כר"י כמו במשנה דסנהדרין ע"כ במס' שביעית שייך הלשון אוף הכא כן ובמס' סנהדרין שייך אף תמן כן דקאי על מתניתן דמס' שביעית וקאי בסנהדרין והכא דקאי במס' שביעית בהמשנה דציידין שייך למשאל אוף הכא כן וע"ז מסיק ר"י בר"ב בלשון דמס' סנהדרין ומועתק גם כאן כלשון הזה כמצוי כו"כ פעמים בירושלמי תמן אין המלכות פי' במשנה דמסכת שביעית דמיירי שאין המלכות אונסת ע"כ לא התירו רק בהזדמניות כדגמרינן מהיתר מכירה דנבילה כנ"ל אבל לא בהזדמניות אפילו יש לו מלאכה אחרת אסור ברם הכא במס' סנהדרין דמיירי בסחורה דשביעית שם מיירי בזמן שהמלכות אונסת כדאיתא שם ברישא ומשרבו האנסין קראו אותם סוחרי שביעית אבל מותר לאסוף בשביל המלכות אבל לסחור אסור אף דיצטרף לפרוע המס ע"ז ס"ל לר"י דאימתי אסור לסחור בשביל המס רק לאסוף בזמן שאין לו אומנות אלא היא אבל כשיש לו אומנות בלעדו התירו חכמים משום מס המלך ודווקא שיעשה מסחור רק מזה לבד לא התירו חכמים אפילו משום מס המלך ולהשנו"א ז"ל דלא משני ג"כ דבסנהדרין הלכה כר"י להקל משום דהמלכות אונסת ברם הכא אין המלכות אונסת וז"ב ולפיכך התחיל הגמ' במס' סנהדרין להעתיק המשנה מהרישא מדברי ר"ש מתחלה קראו אותן אוספי שביעית משרבו האנסין כו' וע"כ לפ"ז ניחא הא דהרמב"ם ז"ל דאפילו באינו יושב בטל כ"ש שבוע ויש לו מלאכה אחרת מ"מ אסור לישא וליתן בפירות שביעית רק בנישא ונותן סתם תלינן שהם מפירות היתר אף דמבואר בירושלמי שיש לו מלאכה אחרת מותר לישא וליתן אף בפירות שביעית ז"א דהא הירושלמי ס"ל דמותר משום שהמלכות אונסת דהא ר' יהודא קאי אדברי ר"ש דקאמר משרבו האנסין ע"ז ס"ל לר"י דאם יש לו מלאכה אחרת מותר אף בסחורה משום דרבו האנסין והא דלא פסק הרמב"ם ז"ל כן בשהמלכות אונסת לחלק בין יש לו מלאכה אחרת לאין לו מלאכה אחרת דבאין לו מלאכה אחרת אסור אף שהמלכות אונסו ז"א דהרמב"ם ז"ל ס"ל דהש"ס דילן פליג על ההיא דירושלמי דהא הירושלמי ס"ל דהא דתני במתניתין אר"י אימתי בזמן שאין לו אומנות אלא הוא לא קאי רק אסוחרי שביעית וקאי על מה דסמיך ליה אדברי ר"ש דר"ש קאמר משרבו האנסין חזרו לקרותן סוחרי שביעית ע"ז קאי ר' יהודא וס"ל דגבי סוחרי שביעית נמי אימתי בזמן שאין לו אומנות אלא הוא דאם יש לו אומנות בלא הוא מותר משום לפרוע המס אבל לא קאי על משחק בקוביא וכיוצא בה דהא קי"ל דאסור להציל עצמו בממון חבירו והאיך מותר להציל עצמו בגזל אבל בהבבלי ע"כ לא ס"ל דביש לו אומנות אחרת מותר בשהמלכות אונסו דהא הבבלי ס"ל דהא דקאמר ר"י אימתי כו' אבל יש לו אומנות בלא הוא מותר קאי אכל המתניתין אפירות שביעית והמשחק בקוביא וס"ל להבבלי דהטעמא משום ישובו של עולם וכדפירש הכ"מ ז"ל בשיטת הרמב"ם ז"ל בפי' הגמ' בישובו של עולם הוא דבמשחק עם ישראל בלא מעות מ"מ פסול לעדות משום דחזקתו דכיון דאינו עסוק בישובו של עולם חזקתו דשוחק במעות ע"כ ג"כ אבל ביש לו אומנות להחיות א"ע אינו מוחזק במשחק בלא מעות שחזקתו משחק בקוביא במעות וכמו כן בסוחרי שביעית אם יש לו אומנות ועוסק בישובו של עולם ואינו יושב בטל תלינן שהוא פירות היתר משא"כ כשאינו עוסק בישובו של עולם כל ימות השבוע תלינן שחזקתו מפירות שביעית הוא עיי' בכ"מ ז"ל שפירש כן בפ"י מה' עדות וא"כ לפ"ז ע"כ לשיטת הבבלי שפיר ס"ל להרמב"ם ז"ל דאם יש לו מלאכה בשאר שני שבוע אמרינן שפירות דלפני שביעית הן אבל בשביעית אסור אפילו כשהמלכות אונסת ולפיכך לא פסק הרמב"ם ז"ל כהירושלמי משום דסמך אבבלי ושיטת הבבלי אינו כן אלא כיון דהוא עסוק במלאכה והוא מן הישוב אמרינן דבפירות היתר עסוק ומשחק בקוביא בהיתר וכשר לעדות ואינו בחזקת פסול וע"כ לא מחלק בסוחרי שביעית בשהמלכות אונסת באם יש לו מלאכה אחרת או לא דביש לו מותר לעסוק ובאין לו אסור לעסוק ז"א אלא דפסק כהבבלי:

הארכתי בזה כדי להוציא מלב הטועים שמוע שמעתי שבשנת השביעית עמדו איזה רבנים והתירו לאחינו ב"י לעבוד בשביעית לחרוש ולזרוע ולעבוד את עבודת הכרם כדי להחזיק את יסוד המושב בתחלה וסמכו עצמם על הגמ' דמס' סנהדרין מכריז ר' ינאי פוקו וזרעו בשביעית משום ארנונא והק' בתוס' ז"ל וא"ת משום ארנונא התירו לו לחרוש ולזרוע דהוי איסורא דאורייתא וי"ל דמיירי בשביעית בזה"ז דרבנן א"נ י"ל דפיקוח נפש הוא כו' והכי איתמר בירושלמי משום חיי נפש עכ"ל ז"ל וסמכו עצמם על תירוץ הראשון שבתוס' ז"ל כיון דמדרבנן הוא בזה"ז התירו משום ארנונא וא"כ אין לך ארנונא גדול מאשתו ובניו בתחילת התיסדות המושב שלא להתרושש וע"ז סמכו להתיר ובאמת אין ממש כלל בזה ואין שום יסוד ומקור מכאן דהא ע"כ מודו הני רבנים ג"כ דאין להתיר איסור דרבנן במקום פסידא דאל"כ נבטל ח"ו כל איסור דרבנן במקום פסידא וזהו עקירה ח"ו בתורה ואנן קי"ל גבי שבת אמירה לעכו"ם שבות ולא שרי במקום פסידא רק שבות דשבות אבל חדא דרבנן לא שרי במקום פסידא ובל"ס לא אמרו הרבנים כן בכל הדרבנן בעולם א"ו דלא אמרו רק במקום דאשכחן דשרו רבנן את דבריהם במקום פסידא וסמכו דבריהן ע"ז דאשכחן דשרו רבנן בשביעי' את דבריהם משום פסידא דארנונא וע"כ פסידא דלפרנס אשה ובנים לא גרע מארנונא לפי דבריהם ובאמת מהגמ' הזה גופא מוכח דאסור דהא גרסינן אלא בתחלה היו אומרים אחד זה ואחד זה פסולין משרבו האנסין ומאי ניהו ארנונא כדמכריז ר' ינאי פוקו וזרעו בשביעית משום ארנונא חזרו לומר אוספין כשירין סוחרין פסולין ע"כ והנה נפ"מ בין אוספין וסותרין הוא מבואר בירושלמי ומביאו הר"ש ז"ל וכן פסק הרמב"ם ז"ל דאוספין מלקטין לעצמן וסותרין מלקטין למכור וצ"ב מ"ש בין אוספין לסוחרין הא בירושלמי מפורש דהמלכות אונסת הוי אף בסותרין דצריכין מעות לפרוע מס המלך ובזה ליכא למימר דפליגי הבבלי והירושלמי בהמציאות האיך היה המעשה א"ו דהנפ"מ בין אוספין לסותרין היא בזה כדפי' הרמב"ם ז"ל כפי' המשניות במס' סנהדרין שם דאוספין כשירין מפני שלא היו אוספין לעצמן עיי"ש ולא התירו חכמים רק כשהמלאכה הזו יהיה בעד המלך כההיא דר"י פוקו וזרעו מפני ארנונא דלא היו זורעין רק בכדי שיעור הכירין ששייך למלך וכדאיתא בירושלמי [כמבואר בדברינו בפנים] וכמו שכ' הרמב"ם ז"ל בפ"א מה"ש דאין מותר לחרוש אלא רק כשיעור הצריך למלך ונמצא דהחרישה והקצירה גופיה הוא למלך וכן המלאכת אסיפה האסיפה גופה היא למלך דגוף התבואה הוא להמלך אבל לעסוק במסחר דגוף התבואה אינו להמלך אלא להרויח כדי שיכול ליתן מס להמלך לא התירו הרי בפירוש אף דהמלכות אונסת ושייך ארנונא בין על אסיפה בין על הסוחרים מ"מ לא התירו רק באוספים ולא בסוחרים ואפילו לר"י דמתיר בסוחרים ג"כ בשהיה עוסק כל שני שבוע לא התיר לסחורה בשביעית לשיטת הבבלי אלא דכשר לעדות דתלינן שסוחר בפירות היתר לשיטת הבבלי כדס"ל להרמב"ם ז"ל ואפילו לשיטת הירושלמי דלר"י התירו בסוחרים ג"כ כשהיה עוסק בכל שני שבוע מ"מ לא דמי לאוספים דאוספים דפירות גופיה הוא למלך מותר אפי' כשהיה בטל כ"ש שבוע משא"כ בסוחרים דאין התבואה גופיה למלך אינו מותר אלא בשהיה עוסק כ"ש שבוע ואנן לפי שיטת הבבלי דפסק הרמב"ם ז"ל דסוחרים אפי' עסק במלאכה כ"ש שבוע מ"מ אינו מותר רק דכשר לעדות דתלינן שסוחר בפירות היתר א"כ היאך נתיר לאחינו ב"י היושבים בא"י ליטע אילנות ולעשות יין למכור ולפרנס אשה ובנים האם בזה יתיסדו כשישתו בעצמם היין הלא כל עיקר הוא שימכרו סחורתם ויעשו מזה ממון והרי בזה אפילו ארנונא אסור ג"כ דהא הוכחנו דאפילו בסוחרים איכא ג"כ ארנונא כדמפרש בירושלמי ולית מאן דפליג בזה ואפ"ה לא התירו רבנן בעד ארנונא רק ליתן גוף התבואה שעוסק בה לארנונא גופיה ואפי' לפי' הר"ש ז"ל בירושלמי מוכח ג"כ דשייך המלכות אונסת בארנונא דסוחרים ג"כ דמפרש דהאיך עבידא דמתניתן דמס' שביעית ס"ל לר"י לחומרא דבעינן תרתי עוסק במלאכה לש"ש ויש לו אומנות ובמס' סנהדרין ס"ל לר"י לקולא ופריך אוף הכא כן ומשני תמן המלכות אונסת הרי מפורש דבארנונא דסוחרים נמי איכא מלכות אונסת וכן הגר"א ז"ל בשנו"א ז"ל נמי מפרש הירושלמי קרוב לדברינו ומפרש ג"כ מפורש דגבי ארנונא דסוחרים נמי איכא מלכות אונסת וע"ז ליכא פלוגתא כלל ומ"מ לשיטת הבבלי ולפסקי הרמב"ם ז"ל לא הכשיר ר"י בסוחרים אלא לענין עדות דלא היו בחזקת רשעים אבל לענין איסור לית מאן דפליג דאסור לחרוש ולזרוע ולאסוף על למכור היין וליתן לארנונא וע"כ ממקום הזה גופיה מוכח דאין ממש בדבריהם כלל וכלל ואין שום סמיכות ומקיר מכאן אדרבה מכאן מוכח בפירוש לאסור בלא שום ספק והמקום יקרב קץ משיחו ונזכה למנות שמיטין ויובלות בקדושה ובטהרה אמן:

הדרן עלך בראשונה

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף