מראה הפנים/בבא בתרא/ג/ג

מראה הפנים בבא בתרא ג ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אמר ר' חנינה שני ערלה ביניהון. אין כאן מקומו וגרסי' לעיל סוף הלכה ב' כמו שנתבאר בדיבור דלעיל ואפלוגתא דר' ישמעאל ור"ע קאי וע"ש:

אין חזקה לבורח ולא מארץ לארץ. פלוגתייהו דרב ושמואל בדין בורח ע"כ גם בבורח מחמת ממון מיתפרשא דהא מייתי ראיה לשמואל מקרא דשונמית והיא לא ברחה מחמת מרדין שנאמר בה שהיתה יריאה למחות ואין הטעם אלא מפני שברח מן הארץ לא היה יכול למחות והכי מיתפרשא פלוגתייהו התם דף ל"ח ע"ב ורבא הכריע שם לחלק בין מחמת ממון למחמת מרדין וכדפסקו הפוסקים כוותיה ואתיא שפיר האי קרא דשונמית לפי המסקנא ובדין מארץ לארץ כבר פירשתי בפנים דלא תיקשי דברי רב אהדדי מהא דלעיל:

רב אמר עיקר חזקה הכנסת פירות. הרמב"ן ז"ל בחידושיו רצה ללמוד מכאן בהא דאמרו התם דף ל"ו ניר אינו חזקה היינו שאף ימים שחרש אין עולין לו וכבר השיב עליו הטור בסי' קמ"א. ולדידי צ"ע בדעתו ז"ל דמה ראיה איכא מדהכא הא בהדיא קאמר מודה רב במנכש ומעדר וכו' אלמא דה"ק דתרווייהו בעינן דאם עשה בה בדבר שלא נהנה אכתי לא הויא חזקה עד שיהנה ממנה לבסוף וכיון דנהנה חזקתו חזקה ונמנין משעה שנכנס לתוכה דאל"ה לענין מאי מודה רב במנכש ומעדר ומה שכתב שם וה"נ משמע בהדיא לקמן בפרקין וכו' גם משם אין ראיה מוכרחת כ"כ ואין להאריך. וכן דעת הרמב"ם ז"ל כדעת רוב הפוסקים דאם נהנה הוא לבסוף מונין לו משעה שהתחיל לחרוש בה כדנראה מדבריו בפרק י"ב מטוען הלכה ט' ע"ש. ובדין דחליצה כבר נתבאר בחיבורי שם במקומו:

אפילו ערר עמו בפני פועלין ערר הוא. כן המסקנא לדינא דאפילו מיחה בפני שנים שאין יכולין לומר לו הויא מחאה וכן הוא גוונא דהכא דאף דמסתמא הפועלין שלו אין מודיעין אותו מ"מ יודיעו לאחרים וחברא חברא אית ליה עד שיצוה להם אל תוציאו דבר זה מפיכם כדכתב הרמב"ם בפי"א שם הלכה ו' ואתיא כשמואל דהכא כדרב דהתם ולמאי דאמר רב יהודה משמיה דשמואל התם יש לפרשו כעין דהכא:

גידול בר מניימין הוה ליה עובדא וכו'. והכי איתא גם התם דף ל"ט ע"ב האי עובדא וא"ל חייא בר רב כיון שמיחה שנה ראשונה שוב אין צריך למחות. ומשמע דא"צ למחות כלל כדמשמע מדהכא כדמייתי ראיה מהתוספתא אבל הרשב"ם ז"ל פירש שם דה"ק שוב אין צריך למחות בהני ג' אבל בסוף ג' צריך למחות וכר"ל משום בר קפרא לקמן שם וכן מסקנת הפוסקים דבסוף כל ג' שנים צריך למחות. וראיתי בחידושי הרמב"ן ז"ל שהביא להא דהכא וגריס שם הגירסא נכונה כמה שהגהתי בפנים לפי התוספתא. ותני כן היה אוכל שש שנים ערר עמו ג' ראשונות א"ל אתה מכרתו לי אתה נתת לי אינה חזקה שמע שמואל וכו' וכתב הוא ז"ל ושמעת מהך גמ' דבני מערבא דאינו צריך למחות לעולם קאמר. ופי' שם בתוספתא ב' פירושים ואין להאריך בשכבר פירשתי' בפנים. ובענין עיקר הדין י"ל דגם מסקנת האי תלמודא ס"ל הכי והיינו דקאמר שמואל אם מזו אין אנו מניחין לגדולי א"י כלום וכלומר דעדיין הדבר שקול הוא וצריכין לשאול גדולי א"י מה יאמרו בדין הזה משום דס"ל דבאמת צריך למחות בסוף כל שלש שנים ולפ"ז יש לפרש ג"כ הא דלעיל בניחותא וצריך לעוררו על כל שלש שנים דלדינא קאמר דצריך הוא למחות בסוף כל שלש שנים ודברי שמואל דלעיל הן דבריו דכאן ופליג על הא דקאמר חייא בר רב הכא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף