מראה הפנים/בבא קמא/ו/ב

מראה הפנים בבא קמא ו ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תני רועה וכו'. האי תוספתא כמסקנת הבבלי לרבא שם נמי אתיא בפירושא דמתני' דאפילו שומר שמסר לשומר חייב. מתניתא איירי דמסריה לברזיליה דאורחיה הוא וכדפרישית במתני' ר' יוחנן ור"ל תריהון אמרין וכו'. וכן ס"ל לר' יוחנן שם דף נ"ח אפי' מערוגה לערוגה וכו' אלא דהכא מוסיף הש"ס לקמיה דאפילו מגינה לגינה ס"ל הכי ופשוט הוא דכן נמי דינא למאי דאמר התם דהא עד שתצא לדעת קאמר דבעי' שידעו הבעלים ביציאתה וא"כ מערוגה לערוגה ומגנה לגנה חדא טעמא וחדא דינא אית להו דכל זמן שלא ידעו הבעלים מיציאתה משם אינו מועל עליו לשומרה והיינו דקאמר עד שתצא מתוכה לר"ה שאז בודאי נודע לו יציאתה. אלא דבענין חזרה לשם כבר מוסכם מכל הפוסקים כרב פפא דהתם דאפילו חזרה שלא לדעת הבעלים חייב שיהיה לו לשומרה שלא תחזור. ובענין אם שמרה אח"כ בנעילת דלת כראוי כבר כתב הה"מ בפ"ג מנ"מ הל' י"ב שדעת הרמב"ם ז"ל שפטור אם אח"כ חזרה ויצאת והזיקה ושהראב"ד ז"ל בעצמו חזר בו בפירושיו מביאו הרשב"א ז"ל בחידושיו. ומה שכתב הכ"מ וכן בב"י שדברי רבינו סתומים הם וסובלים איזה פירוש משני הפירושים. לענ"ד נראה להדיא מסתימת דברי הרמב"ם כפי' הה"מ שהרי כתב מפני שהיה לו לשמרה שלא תחזור והדבר ידוע דסתם שמירה בנעילת דלת כראוי סגי כמו שביאר ריש פ"ד ואם היה דעתו ז"ל לחלק כאן משום שכבר יצאתה פעם אחת היה לו לבארו לומר שהיה לו לשומרה בשמירה מעולה:

אמר ר' יוסי בר חנינה היא מתניתא. מבואר להדיא מהכא דמפרש בפשיטות להמתני' דנפלה אפי' במקום שראויה לירד פטור ולא הוי תחילתו בפשיעה וסופו באונס שהרי יש לו רשות להעביר בהמתו בר"ה וכל שנפלה פטור. וכ"כ הרשב"א בשם הראב"ד ז"ל. והתימא על התוס' בסוף דף נ"ז וכן הרא"ש ז"ל שכתבו דוקא שאינה יכולה לירד ומחמת זה הוצרכו לדחוק דמה דקתני בסיפא ירדה כדרכה אלא הה"ד נפלה. והוא נגד המסקנא דהכא. וכן נראה מסתימת דברי הרמב"ם ז"ל והרמ"א בהגהה סי' שצ"ד הביא לדעת הרשב"א והראב"ד בשם יש מי שחולק. והוא תלמוד ערוך דהכא ועיין כדיבור דלקמן:

דא צריכא לדא וכו'. מבואר הוא לכל מי שמורגל בלשון הש"ס הזה דצריכה לשון בעיא היא בכל מקום בתלמוד הזה. וכבר פירשתי היטב בפנים מה הוא הספק להאי גיסא ולאידך גיסא. ולכאורה נראה להביא ראיה מדמספקא ליה הכא דהיכא דשכיחא נפילה טפי כגון במקום שראויה ליפול דאיכא למימר דמשלם מה שהזיקה ומטעמא דהיה לו להזהר ביותר וא"כ ש"מ להא דרב כהנא דבמה דנחלקו שם הוא ורבא דרב כהנא פי' שנפלה מחמת שהוחלקה וקאמר התם דלדידיה דחפה חבירתה הוי פשיעה דהוה ליה לעבורי חדא חדא וכן פסק הרמב"ם ז"ל שם הל' י"א והרי זה דומה להאי דהכא דכל מקום דשכיחא ליפול טפי יש לו להזהר אלא דהכא בעיא דלא איפשיטא היא ומספקא ליה להאי גיסא ולהאי גיסא ומ"ש התיו"ט בזה לימא מסייע ליה להרא"ש וסייעתו דס"ל דחפו חברותיה לא הוי פשיעה מדקתני בסיפא ירדה כדרכה ולא קתני רבותא דאפי' הפילוה חברותיה משלם מה שהזיקה. ואי משום הא לא אריא דמי לא נוכל לפרש להרמב"ם וסייעתו דה"ק נפלה דוקא אבל הפילוה נעשה כמי שירדה כדרכה וכדאמרי' בעלמא. וכדפרישית במתני'. ועוד דבירדה כדרכה איכא רבותא טפי דאפי' ירדה למקום שראויה ליפול וכדקאמר הכא. והא לא הוה שמעינן אי הוי תני הפילוה חברותיה והשתא איכא סייעתא נמי להאי פירושא דהרשב"א והראב"ד בדיבור דלעיל דמפרשינן למתני' דבדוקא קתני נפלה ואפי' במקום שראויה לירד וירדה אפילו במקום שראויה ליפול דבתר השתא אזלינן בין ברישא ובין בסיפא:

תני אין שמין בית כור וכו'. מה שפירשתי בפנים הוא מרווח לפי' התוספתא ולסוגיא דהכא עד המתני' ועולה לפי פי' התוס' דף נ"ח ע"ב ד"ה שמין בית סאה וע"ש:

נטיעות שמין לו נטיעות. ובתוספתא פ"ו גריס ר' יהודה אומר משום ר"ע אכלה פירות נטיעות שמין להן נטיעות נטיעות עצמן שמין להן בית סאה. ולפי האי גי' היה צריך לחלק אליבא דר"ע בין פירות גמורין ובין פירות נטיעות ששמין להן אגב נטיעות. ולפי הגי' דהכא ולמאי דפירשתי עולה שפיר כפי המסקנא דהתם בכעין דין זה וכפי' הרמב"ם בסוף ס"ד מנ"מ דכתב שם לחלק בין דקל רומי שאין התמרות שלו יפות דשמין אגב קרקע ובין דקל פרסי שהתמרים שלו יפות ששמין הדקל בפני עצמו. ונכון הוא לפרש לנטיעות ג"כ בכיוצא בו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף