קרבן העדה/יבמות/יב/ב

קרבן העדה יבמות יב ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' בסנדל של עץ כשרה. והוא שיהיה מחופה עור:

בגדול. שהסנדל גדול ממידת רגלו אם יכול להלוך בו כשרה:

או בקטן. ממדת רגלו אם חופה רוב רגלו כשירה:

גמ' שופר של ע"ז. ששימשו בו לע"ז או אפי' בשל ע"ז ממש והוא של נכרי כיון דבביטול סגי לא מיכתת שיעורי' אבל בע"ז של ישראל שאין לה ביטול עולמית כתותי מיכתת שיעורי' ולדברי הכל אין יוצאין בו:

תני ר"ח כשר. כר' לעזר:

משלכם. שיהא ראוי לכם לאפוקי איסורי הנא':

יום תרועה יהיה לכם. יהי' משמע בכל ענין ששמע יצא:

אר"ל. בלאו קרא נמי איכא לחלק בין שופר ללולב דבלולב יוצא בגופו והוא אסור בהנאה ה"ל מצוה הבאה בעבירה:

ברם הכא. אבל כאן בשופר בקול שופר לחוד הוא יוצא ויש קול אסור בהנאה בתמי':

בסנדל של עיר הנדחת. אף על פי דלשריפה קאי כשר:

והך. והוא שלא יהיה של עץ אלא אותו חתיכה שע"ג המנעול שאוחזין בו להלבישו והוא מכה ודופק ע"ג המנעל ובלשון אשכנז נקראים קלפפי"ן לשון מכה וחבטה אבל שאר המנעל של עור:

מעמידין. הוא מה שתחת המנעל והולך בו על הארץ:

תרסיותיו. רצועות המנעל:

מתני'. ברייתא דמייתי בסמוך מסייעא לר"י:

סנדל של קש. משמע שכולו קש:

לא הודו למדרס. כיון שאינו יכול לעמוד אלא זמן מועט אינו מקבל טומא' מיהו מודו שכשר לחליצה:

אזניו. מקום קביעות הרצועות אחת מבחוץ ואחת מבפנים כעין שיש למנעלי' שלנו:

חבטין. עור שע"ג הרגל לאחוז בו כשנועלו:

תרסיותיו. רצועות המנעול:

מכפיו. שול"א בלע"ז עור שתחת פרסת הרגל:

טהור. דתו לא מתקני לי' ואי נמי מתקנו חידוש הוא והשתא מיהא בטיל ליה:

טמא. לא פרחה טומאה מעליו דאכתי מנא הוא ואפילו נפסקה אזן החיצונה דאי בעי מפיך לי' מימין לשמאל ונמצא חיצונה נעשית פנימית:

והחיצונה טהורה. דבטיל ליה מתורת מנעל:

הלכה כר"י לענין שבת. שאם נסדקה החיצונה אסור לצאת בו דלאו כלי הוא כדמסיק דלענין שבת נמי פליגי:

הוה ליה עובדא. אירע לו מעשה שנפסקה החיצונה ושאל לריב"א ולר' חייא בר בא אם מותר לצאת בו בשבת:

והורי ליה כרבנן. כלי הוא ומותר לצאת בו בשבת:

ה"ג שמע מימר הלכה כר"י וכו'. וכ"ה בשבת פ' במה אשה וה"פ היה מתמיה על ריב"א דאמר משמיה דרב הלכה כר"י ולמה פסק הלכה כרבנן:

אם כדברי מי שהוא מטמא. והיינו רבנן מותר לצאת בו דכלי הוא:

ולא אפיק גביה כלום. לא הוציא מתשובתו הלכתא כמאן:

אבל מטייל הוא בו. בסנדל שנפסק בשבת עד שמגיע לפתח חצירו אע"ג שאסור לצאת בו לכתחלה ברה"ר מ"מ כשנפסק ברה"ר מותר לטייל בו עד ביתו:

הוון. היו הולכים לטייל ברחובות קטנות שבתוך החצר:

ה"ג איפסק סנדלא דר' אחא:

מן דמטין פילי. כשהגיעו לשער הרחבה:

א"ל ר"ז. זו היא פתח חצרך ואסור לך לצאת בו מכאן והלאה:

כרך סבנא. סיב של דקל כרך ע"ג סנדל שנפסק ויצא בו:

כרך אגוד מלבניקי. כרך על סנדל שנפסק אגודת ירק ששמו מלבניקי:

סבר ר"א. ש"מ דקסבר ר"א אגוד מלבניקי מאכל בהמה הוא ומותר לטלטלו לכל דבר הצריך לו:

טלקא לחנותא וכו'. סנדל שנפסק לו ברה"ר זרקו לחנות שמוכרים בו תכשיטים ומרגליות ודברים יקרים ואמר אף שנפסק דבר מועט מ"מ כבגד שרד היקר הוא נחשב ומותר להביאו לרה"י:

טלקא. לשון השלכה ותשלך את הילד מתרגמינן וטלקת ית טליא:

חליטרא. תכשיט ותעד נזמה וחלייתה מתרגמינן ואיתקנת בקדשהא ובחליט מרגליתא:

ציבחר. מועט:

סרד. שרד מתרגמינן סרד:

ה"ג יקר ר' לעזר מטלק לה. וה"פ ר"ל היה זורקו ברה"ר במקום שנפסק:

מהו להחליף. סנדל יש לו שתי רצועות אחת מבחוץ ואחת מבפנים בין שתי הרגלים כעין שיש למנעלים שלנו ושנפסקה החיצונה ראוי להפך המנעלים וליתן של שמאל בימין ומיבעיא ליה אם מותר להחליף ולצאת בו בשבת ולא גזרינן דלמא מחייכא עליה ואתי לאתויי ארבע אמות ברה"ר:

א"ל שרי. ואף שאני מתיר לך צא וראה אם יסכים עוד זקן ות"ח אחד להתיר אז תוכל לסמוך עלינו למעשה להיתר:

ה"ג מתני' אמרה שהוא מין מלבוש. וה"פ מתני' נמי דייקא שמנעלים הפוכים מין מלבוש הן:

חליצתה כשרה. ש"מ דמלבוש הוא אפי' ע"י היפוך:

הדא דתימר. לא אמרן דשל שמאל בימין חליצתו כשרה ויוצאין בו בשבת בשנתנו לאורך רגלו אבל אם נתנו לרוחב רגלו צריך שיחפה הסנדל רוב רגלו:

מתני' לעיני הזקנים. וירקה לעיני הזקני' ובלילה אי אפשר לראות הרוק לפיכך בלילה חליצתה פסולה:

פרט לב"ד הסומא. שאינו יכול לראות הרוק שפסול לחליצה:

ר"י. פריך קשיא דר"א אדר"א:

תמן. גבי מצורע כתיב על בהן רגלו הימנית ולדברי הכל ימין מעכב ובחליצה מכשיר ר"א בשמאל:

אזנו אזנו. ר"א יליף רציעה שהיא באזן ימנית מגז"ש דאזנו אזנו נאמר במצורע על אזן המטהר הימנית ונאמר ברציעה ורצע אדוניו את אזנו מה מצורע ימנית אף רציעה ימנית:

ופריך ואמר רגלו רגלו. ונילף נמי בחליצה דבעינן רגל ימנית מגז"ש דרגל רגל ממצורע:

ומשני מאן דאית ליה וכו'. אפי' מאן דאית ליה גז"ש דאזנו אזנו לית ליה גז"ש דרגלו רגלו דאינו מיותר:

ופריך והא תני וכו'. וקשיא ברייתא ומתני' אהדדי:

הוי. הרי ע"כ לומר תרי תנאי אליבא דר"א:

והדא מתני'. כלומר ולמשנתינו לית ליה לר"א גז"ש ממצורע לא אזנו אזנו ולא רגלו רגלו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף