פני משה/סוטה/ט/ה

פני משה סוטה ט ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' נפטרו זקני ירושלי'. שאין עליהם אלא למדוד כדכתיב ויצאו זקניך ושופטיך ומדדו:

אשר לא משכה בעול כו'. בגמרא מפרש:

אע"פ שאין איתן כשר. שלא נאמר איתן לעיכובא אלא למצוה:

מקופיץ. כמין סכין גדול:

מאחריה. ממול ערפה:

אסור. לעולם:

ומותר לסרוק כו'. שהן עבודה שאינה בגופה של קרקע כדמפרש בבבלי דכתי' אשר לא יעבד בו ולא יזרע מה זריעה מיוחדת שהיא בגופה של קרקע אף כל העבודה שהיא בגופה של קרקע:

ולנקות. לסתת שם אבנים:

גמ' אשר לא עבד בה. כתיב ולקחו זקני העיר ההיא עגלת הבקר אשר לא עבד בה וקרינן לא עובד ודרשינן מה עבד דניחא ל' אף עובד דניחא לי' והיינו לדעת דאפילו ממילא צריך שיהא ניחא לדעתיה. אשר לא משכה בעול. דמשכה משמע אפי' ממילא דאעגלה קאי הילכך אין חילוק בזה דבין לדעת בין ממילא ולא ניחא ליה פוסל בה משיכ' העול ופליגי ר' יונה ור' יוסי בפירושא דסיפא דהאי ברייתא:

ר' יונה פתר מתניתא כו' והוא שימשוך. אותה בעול כלומר שתטלטל המשא מעט דבעגלה אין העול פוסל עד שתמשוך כמלא העול כדאמר לקמן וקאמר ר' יונה דאפי' לדעת צריך עד שתמשוך:

ר' יוסי פתר מתניתא. דהא דקאמר בין לדעת בין שלא לדעת לומר שהכל פוסל בעול אבל מ"מ יש חילו' בענין הפסול דלדעת אם הניח עליה עול אפי' לא משכה פסולה ושלא לדעת אם עלה עליה ממילא צריך עד שתמשוך:

ואתייא דר' יונה כו'. פלוגתייהו אזלא בפלוגת' דר"י ורבנן:

דר' ישמעאל אמר כו'. שנינו בברייתא דר"י כל דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר החדש אי אתה רשאי להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתו' לכללו בפירוש. ופליגי בזה בפ' איזהו מקומן דף מ"ט דאיכא למ"ד התם דנעקר לגמרי מהכלל דלא כללא גמיר מיניה ולא הוא גמר מכלל':

נעקר מכללו כו'. דר"י סבר דאין לך בו אלא חידושו ולא גמרינן מידי מהכלל והכא נמי דאשר לא עבד בה הוי כלל כל העבודות פוסלין בה סתם ויצא עול מן הכלל ולידון בדבר החדש דכתיב ביה אשר לא משכה וצריך עד שתמשוך:

לפום כן צריך מימר כו'. הילכך צריך לפרש הברייתא דה"ק דבעול בין לדעת בין שלא לדעת פוסלין בה ולעולם צריך עד שתמשוך דלא גמרינן מידי מכללא:

דרבנן אמרין הרי הוא בכללו והרי הוא בחידושו. דסברי לא נעקר לגמרי מן הכלל אלא גמרינן מיניה למקצת והילכך צריך לפרש דאפילו בעול אם הוא לדעת פוסל אפי' לא משך דבזה גמרינן מהכלל הואיל ולדעת הוא כוותיה ושלא לדעת הוא דצריך עד שימשוך:

כמה ימשוך. בעול ותפסול:

כמלואו. כמלא עול לארכו:

מלא העול לרחבו. והוא טפח כדאמר בבלי פירקין. אשר לא עבד בה כלל. כל העבודות:

אין בכלל אלא מה שבפרט. ונימא עול אין מידי אחרינא לא:

אילו הוה כתי'. אלו היו הכלל והפרט שוין דהוה כתיב אשר לא עובדה ואשר לא משכה ומינה הוי דרשינן דבשניהם לא צריך שיהו לדעת שפיר תיקשי דנדרוש לה במדת כלל ופרט ואין בכלל אלא מה שבפרט:

לית כתיב. השתא דלא כתיב אלא אשר לא עבד בה ודרשינן עובד דומי' דעבד דדוקא שיהא לדעת ובפרטא כתיב לא משכה דאפי' ממילא כדלעיל והיכא דאין הכלל והפרט שוין לא דרשינן להו במדת כלל ופרט אלא ריבויין הוא דאשר לא עבד בה ריבויי' הוא וריבה כל העבודות:

עול עול לג"ש. נאמר בפרה אשר לא עלה עליה עול ולא מפורש בה שאר עבודות וילפינן גזירה שוה עול עול מעגלה דמפורש בה אף שאר העבודות:

מה העול האמור בעגלה עבודה פוסלת בה כו'. דילפינן נמי בגזירה שוה דעול דפרה פוסל בה אף שלא לדעת מעגלה כדאמר לעיל דעול פוסל בה אפי' שלא לדעת:

מה עול האמור בפרה העול פוסל בה. כלומר דפוסל בה לעולם ואפי' שלא בשעת עבודה אלא שהניח עליה להקל משא מעליו דכתיב אשר לא עלה עליה עול מ"מ:

אף עול האמור בעגלה העול פוסל בה. אפי' שלא בשעת עבודה אבל מ"מ צריך עד שתמשוך דכתיב אשר לא משכה וכדלעיל. אי מה עול האמור בפרה המומין פוסלין בה. כלומר דנילף נמי בג"ש מעול עול דהמום פוסל בעגלה כמו בפרה:

ת"ל אשר אין בה מום. בה מיעוטא הוא דבה פוסל מומין ואינן פוסלין בעגלה:

ואמר אשר לא עבד בה כו'. השתא דאמרת בה מיעוטא הוא ואימר נמי דבה בעגלה למעוטי שאר עבודות דאינם פוסלין בפרה ולא נילף מג"ש דרחמנא מיעטה:

ומשני הכא אשר לא עבד בה בה עבודה פוסלת אין עבודה פוסלת במוקדשין גרסינן. כלומר לעולם בה מיעוטא. הוא אלא דבה דעגלה אתי למעוטי קדשים דלא פסלי בהו עבודה:

אית לך מימר תמן. אבל בה דפרה אם יש לך לומר דבה דנאמר אצלה למעוטי דבה המומין פוסלין ואין המומין פוסלין במוקדשין בתמיה דהא בכולהו תמימים כתיבי בהו והילכך ע"כ למעוטי עגל' אתי דאין המומין פוסלין בה:

מחוסרי אבר מהו שיפסלו בה. בעגלה דגרע טפי משאר מומין או דילמא אין פוסלין כמו דאין פוסלין בה מומין:

ומתמה הש"ס דמאי תיבעי לך הא אפי' בקרבנות בני נח דהמומין כשירין בהן אבל מחוסרי אבר אינם כשרין דלא כן אמר ר' יסא דר"א קאמר בפשיטות לחברייא דאסורין לבני נח דכתיב ומכל החי וגו' שלימין באיבריהן דאמרה תורה הבא בהמה שחיין ראשי איברין שלה דהזהיר הקב"ה לנח מלהביא מחוסר אבר בתיבה מפני שעתיד להביא מהם קרבן:

תמן. וקאמר הש"ס דמשם אין ראיה דהתם יש מהן למזבח כלומר להקריב בבמה דכמזבח שלהן הוא ולפיכך אסורין:

ברם הכא. הא אין העגלה קריבה למזבח היא:

וקאמר ר' חונה. דלא קשיא מכיון דמצינו דנאמר בה כפרה כקדשים כדכתיב ונכפר להם כמי שיש ממנה למזבח דמי ומחוסרי אבר פוסלין בה:

טריפה. דאין מחוסר אבר מהו שתפסל בה ופשיט לה מכיון דאת אמר כמי שיש ממנה למזבח דמיא טריפה נמי פוסלת בה כקדשים:

בהי. כמו בהא פשיטא כו' כלומר זה ודאי פשיטא לך דהטרפה פוסלת בה מהאי טעמא דאמרן אבל הא קמיבעיא לן:

היתה רגלה קלוטה כשל חמור מה את עבד לה. לאיזה דבר את מדמית לה כמחוסרת אבר או כבעלת מום וכדמפ' ואזיל:

אין תעבדינה כמחוסרת אבר פסולה גרסינן ואין תעבדינה כבעלת מום כשירה גרסי'. דמומין אימעיטו בעגלה מבה ולא איפשיטא:

דמה מהו שיכשיר. את הזרעים לקבל טומא' אם נפל עליהן מי נימא דלכולה מילתא איתקש לקדשים ודם קדשים אינו מכשיר או לא:

מן מה דתני ר' חייא. נוכל לפשוט זה דר"ח תני דמה טמא ותני מקבל טומא' הוא ש"מ דלא איתקש לקדשים לגמרי דהא קי"ל דם קדשים דכן ואינן מכשירין וא"כ כמו כן דמה מכשיר:

עריפתה. של עגלה מהו שתטהר עריפתה מטומאת נבילה שלה:

אמרין ליה. רבנן מה את בעי ולאו מתני' היא דתנן פ' אותו ואת בנו השוחט ונמצא טרפה השוחט לעכומ"ז והשוחט פרה חטא' ושור הנסקל ועגלה ערופה ר"ש פוטר וחכמים מחייבין ואמרינן בפ' כיסוי הדם מאן חכמים ר' מאיר היא דס"ל שחיט' שאינה ראוי' שמה שחיטה וש"מ דעריפת עגלה כשחיטה משוינן לה והה"ד נמי שאטהרנה מטומאתה כמו בשחיטה דקי"ל בפ"ז דזבחים ובהרבה מקומות דשחיטת טריפה מטהרתה מטומאתה:

אמר לון מה. הוא זה בלשון תמיה:

אנן בעיין טריפה. כלומר עריפה דדרך טריפה היא ואין דרך שחיטה בכך:

ואתון מייתי ליה. ראיה משחיטת טריפה דשאני התם הואיל ושחיטה בעלמא מכשרת לאכילה היא כדקאמר בזבחים שם שחיטתה שהיא מכשרתה לאכילתה מטהרת טריפתה מטומאתה:

אמרין ליה. אין דודאי ראיה גמורה היא:

דלא כן אמר ר' ינאי. לקמן הלכה ו' לדברי ר"מ דמחייב בשוחט עגלה ערופה משום אותו ואת בנו:

אפילו טריפה חייב. אפילו ערפה וטרפה חייב ולאו דוקא שחטה קא' דעריפתה זו היא שחיטתה וכן לענין טומאת נבילה דעריפתה מטהרתה כשחיטתה:

ומן הדא דרבי ינאי אתון מגיבין לי. מן דברי ר' ינאי אתם משיבין לי בתמיה דלא שמיע ולא סבירא לי כר' ינאי אלא כר"ל דאמר לקמן אפילו לדברי ר"מ ערפה פטור והשוחט דוקא קאמר:

איתן כשמועו. כמשמעו שהוא קשה כדכתיב איתן מושבך ל' קושי וחוזק:

אע"פ שאין איתן כשר. קתני במתני' ומפרש האי תלמוד' דאיתן לשון חוזק ועל הנחל קאי שלכתחילה צריך שיהא הנחל שוטף בחזקה אבל בדיעבד אינו מעכב שיהא שוטף בחזקה ולפיכך בעי:

ודכוותה. אם נימא נמי אע"פ שאין נחל כאן כלל דכשר:

תני רבי שמעון בן יוחי. דהנחל עצמו נמי אין מעכב:

הורידו. הוי מצי למיכתב וכתיב והורידו וגו' אל נחל איתן דהוי"ו לרבות הוא אף על פי שאין נהר כלל כשר:

דהדא. וקאמר הש"ס דאלו הדברים דרבי שמעון בן יוחי אין סומכין עליהן:

מן אלין דהכא תמן. שהן מן אלו הלועגים שבבבל ודרך גנאי הוא כדאמר ר' יוחנן כו' וכן אמר לעיל הלכה ב':

וצריך כו'. בעיא היא אם צריך לערוף בעגלה כל שני הסימנין או ברוב שנים סגי:

נשמעינה לזה מן הדא כו'. דעד מקום שצואר כשר לשחיטה בדיעבד דברוב שנים סגי וכן במליקה:

וכן הוא. אומר אכן. וכאן נמי הכא דעריפה נמי מול ערפו כמו במליקה וכן הושוו בהכשר רוב הסימנין:

תמן תנינן. פ' ואלו הן הלוקין:

וחייב עליו משום שמנה לאוין. דבחרישת תלם אחד נלקטין עליו כמה איסורין כדחשיב התם:

ניתני החורש כו' והרי תשעה. דעובר בלאו אשר לא יעבד בו:

תיפתר. תפרש הכתוב דלשעבר קאמר דצריך שיהא המקום שלא נעבד ולא נזרע בו מעולם דאשר כתיב ולשעבר משמע וקס"ד דדוקא לשעבר אמרה תורה אבל מכאן ולהבא מותר:

אמר לון. דלא היא דמאן דאית ליה לשעבר כ"ש דלהב' אסור ופלוגתא היא בברייתא הובאה בבבלי דף מ"ו ומסיק שם נמי דכ"ע מודים דלהבא. אסור ולא פליגי אלא בלשעבר:

מקום גיסתה. מקום שעורפין אותה ולשון גיסטרא הוא ובתוספתא גריס גיתתה כמו פרת חטאת ששרפה חוץ מגיתה:

ותפיסתה. תפיסת מקום שסביבות מקום עריפה הרי אלו אסורין מלעבוד ולזרוע:

ארבע אמות. ובתוספתא גריס לת"ק ארבעים אמות:

ר' שמוחל כו'. שאל דנימא אשר לא יעבד בו כלל שהוא כולל כל העבודות:

אין בכלל אלא מה שבפרט. ונימא זריעה אין מידי אחרינא לא:

אילו הוה כתיב כו'. בתרווייהו אשר דהוי משמע לשעבר בשניהן יאות הוי דרשינן ליה בכלל ופרט:

לית כתיב כו'. אין כתיב כאן אשר אלא בלא יעבד ולא יזרע להבא משמע והיכא דאין משמעות כלל ופרט שוין לא דרשינן בכלל ופרט:

כי הא דאמר ר"ז. לעיל גבי אשר לא עבד בה:

אלא ריבויין. כלומר דדרשינן לה בריבוי ומיעוט והמיעוט לא ממעט אלא מקצת מהריבוי והיינו עבודה שאינה בגופה של קרקע כמדת ריבה ומיעט וריבה הכל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף