שו"ת מהר"ם אלשקר/כה

גרסה מ־22:31, 4 ביוני 2023 מאת עמד (שיחה | תרומות) (העלאה אוטומטית מתוך דיקטה + התאמה ראשונית)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שו"ת מהר"ם אלשקר TriangleArrow-Left.png כה

הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה
נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה

תונס שאלה ספינה אחת של עובדי כוכבים היתה הולכת מאפרקא לאסכנדריאה של מצרים והלכו בה ל"ו נפשות מישראל אנשים ונשים וטף ויהי בדרך במלון בשמונה ועשרים יום לחדש עמד עליה נחשול של ים ונשברה הספינה אחר חצות הלילה קרוב מהיבשה ויהי חשך אפלה לא ראו אנשיה איש את אחיו וטבעו כלם בים לא נמלט מהם אלא מעט מן העובדי כוכבים וחמשה יהודים בלבד ואחד מאותן החמשה שנמלטו ששמו רבי יצחק כשיצא מן הים הלך לו לאחד מן המקומות הקרובות לאותו מקום שנשברה שם הספינה לפי שבאותו מחוז היו שם עיירות של עובדי כוכבים וישראלים דרים ביניהם ואחר שמונה או עשרה ימים הגיע כתב אחד מאותן עיירות הקרובות אל החכם של אותו מקום שהיה ר' יצחק הנז' יושב שם ואמרו לו דע לך שהלכנו למקום שנשברה שם הספינה והלך עמנו יהודי אחד מהנמלטים מהספינה עצמה שמו פלוני וקברנו היהודים שטבעו בים והיה מספר הקבורים נ"א נפשות: וכן הגיע כתב אחר לרבי יצחק הנז' מהיהודי חברו שהלך עמהם לקבור את המתים והגיד לו איך קברו את היהודים ומכללם פלוני ופלוני בשם ואחר זמן בא זה רבי יצחק הנזכר לכאן והעיד לפני ב"ד כדברים האלה שמעשה שהיה כך היה ושנתאמת אצלו מכח אותן הכתבי' שנקברו כל היהודי' שהיו בספינה שלא היו בספינה כי אם הל"א נפשות שזכרו שקברו חוץ מהחמשה הנמלטים אשר הוא היה אחד מהם: ועתה באה אשתו של אחד מאותן הנטבעים אשר לא נקבו בשמות לפני ב"ד ושאלה מהם שיתירוה לינשא כיון שזה ר' יצחק העיד בפניהם כי כל הל"א נפשות מתו וקברו אותן היהודי' ושבעלה היה מכלל אותו החשבון כי כן העיד רבי יצחק הנז' ג"כ שבעלה של אשה זו היה מכלל הל"א נפשות: יורנו המורה אם די בעדות כזה עד מפי כתב להשיא אשה זו לכתחל' וגם אם צרי' להעיד על בעלה של אשה זו בפי' ולפרט אותו בשם או אם די במה שאמר העד שהוא היה מחשבון הל"א נפשות שאמרו שקברו: וג"כ יורנו אם צרי' האומר הראשון לומר ראיתי אותם כשעלו מן הים או אם די במה שאמר קברתים דחזקה ראה אותן בשעתן והכירן ויכולה זאת האשה להנשא לכתחלה או לא:

תשובה אם דרך אניה בלב ים: ודרך אשה במי': שאין להם סוף הלא המה נפלאו מכל הגבורים אשר היו לפנינו: אשר צפרנם טובה מכריסנו: כי זה מקצוע גדול ועמוק עמוק מי ימצאנו: ואף כי אנכי אעננו: אערכה לפניו משפט: ולדין אתיצב להנהיג בעיזא ושיבוטא ולטהר את הכלבית ואת הצב: היוכלו לדין עם מים שאין להם סוף: קטלי באגמא קנה וסוף: זחלתי ואירא לנפשי פן תשטפני שבולת מי השילוח ההולכים לאט מי השלולית ומי אפסי' ואיך אכנס בין מים למים מים עמוקים הים הגדול רב מצולה ורחב ידים: זאת אשיב אל לבי כי הכל מסייעים למלאכת שמים המרבה והממעיט כקטון כגדול רך הלבב ואיש הבינים: רב וצעיר כבן שמונים לשוח אפרוח שלא נתפתחו לו העינים: ולהביט אל לובן השינים: הלא זאת התעודה וגמול ידו הדה: ולמרחוק אשא דעי: ורחמנא ליבא בעי:

מה ששאלתם ראשונה אם די בעדות אשר בזה עד מפי כתב להשיא אשה: איברא דעדות כי האי גוונא לגבי אשה שמת בעלה עדות גמורה היא וכן כתבו כל המפרשי' והמחברים ז"ל והכי איתא בירושלמי הביא אותו הריא"ף ז"ל בהלכותיו מצאו שטר כתוב איש פלוני נהרג ר' ירמיה אומר משיאין את אשתו: ר' בון בר כהנא אמר אין משיאין את אשתו ופסקו ז"ל כדברי המיקל: וכן כ' הרמב"ם ז"ל מצאו כתוב מת פלוני או נהרג פלוני ונודע שזה כתב ישראל משיאין את אשתו: אלא שהרשב"א ז"ל כתב דנראה כי לדעת הרמב"ם ז"ל דוקא כשנתקיים אותו כתב כלומר ואפי' בעד אחד שיעיד שפלו' כתבו אבל אי לא ידעינן מי הוא שכתבו אין משיאין: ומ"מ הוא ז"ל הסכים לדברי האומרי' שאפי' בלא מקויים דלא ידעי' מי הוא שכתבו משיאין את אשתו: וכ"ש בנדון שלנו שהיה ניכר מי כתב הכתבים ועדות מעליא הוא ודבר פשוט הוא ואין צריך לפני': וכן נמי במה שהעידו שקברו הל"א יהודים ולא נזכר בעלה של אשה זו בשם נראה לי דאי משום הא ליכא למיחש דאף על גב דלא זכרו אותו יכולה היא לינשא וכדמוכח בשלהי יבמו' דאמרי' התם מעשה בקולר של בני אדם שהיו מהלכין לאנטוכיא ובא עובד כוכבים אחד ואמר חבל על קולר של בני אדם שהיו מהלכין לאנטוכיא ומתו וקברתים והשיאו את נשותיהם: ושוב מעשה של ששים בני אדם שהיו מהלכי' לכרקום בתר ובא עובד כוכבים אחד ואמר חבל על ששים בני אדם שהיו מהלכין לכרקום בתר שמתו וקברתים והשיאו את נשותיהם אף על גב דלא זכרו לכל אחד בשמו: וכן כתבו המפרשי' ז"ל דאם השיח העובד כוכבים ואמר אותה חבורה של אנשים שהיו הולכים בדרך מתו וקברתים ואע"פ שלא היה יודע אותן ולא הזכיר שמם משיאין את נשותיהם וכן נראה מדברי הרמ"בם ז"ל: הם הכא נמי כיון שידוע שבעלה של אשה זו היה בתוך הספינה כשנשברה והוא היה מכלל הל"א נפשות שזכרו שקברו אותן אע"פ שלא זכרו אותו בפי' אין לחוש וכדבעי' נמי למימר קמן: אך במה ששאלתם אם צריך העד לומר ראיתיהו כשהעלוהו מן הים ודאי שאלה גדולה היא זו וצריך להתישב בה הרבה כי לפי הנראה מן המחברים והמפרשים ז"ל שצריך לומר ראיתיהו בשעתו וכדאיתא התם: וה"מ דכי אסקוה חזיוה בשעתיה אבל אישתהי מיתפח תפח: וכן כתב הרי"אף ז"ל בהלכותיו ודוקא היכא דאמר אסקוה לקמן וחזיתיה לאלתר ואשתמודענא ליה דהוא פלוני כדאסיקנא במעשה דשני תלמידי חכמים שהיו באים עם רבי יוסי בן סמאי: וכדאמרינן בההוא גברא דטבע בדיגלת דאסקוה אגשרא דשביסיתנא וה"ה לעד אחד במלחמה היכא דאמר מת וקברתיו ואי לא מסהדי הכי אפילו תרי סהדי לא סמכינן עלייהו וכל שכן עד אחד או אשה דחיישינן דדילמא באומדן דעתא קמסהדי וכן הלכתא ע"כ: וכן נמי כתב בתשובת שאלה מי שטבע במים שאין להם סוף אין אשתו ניתרת עד שיבוא מי שאמר אני ראיתיו בשעה שהשליכהו הים ליבשה והכרתיו ע"כ: וכן נראה נמי ממה שכתב הרמ"ה ז"ל וה"ה בעד אחד אפי' במים שאין להם סוף שנאמן כשאמר בפני העלוהו ואני הכרתי אותו ואין צריך לומר שני עדי' שנאמין אותם בכיוצא בזה במים שאין להם סוף ע"כ: וכן כת' הרשב"א ז"ל בשאלותיו וז"ל צריך אתה לדעת כי לדברי כולם אפי' עד אחד מישראל ואפי' שנים אין משיאין אשה על פיהם במי שטבע ופלטוהו המים אלא במעידין שפלטוהו המי' לעיניהם וראוהו מיד והכירוהו שהוא פלוני שאם לא כן חוששין שמא בין זמן שפלטוהו המים לזמן שראוהו תפח ונתהפכה צורתו ע"כ: וכן נמי כתב בעל אדם וחוה כבר אמרנו שהמים שאין להם סוף שצריכין שיעידו שראו אותו מיד כשהעלוהו משם שאם לא כן הוא משתנה ובענין זה עד אחד נאמן ומשיאין את אשתו ע"כ: וכן נמי כתבו הרבה מן המפרשים ז"ל: ונראה מדבריהם שצריך העד לומר ראיתיהו מיד כלומר קודם שעברה עליו שעה אחת משיצא מן הים או דוקא מיד תכף לעליותו מן המים לדעת קצתם ז"ל: ובלאו הכי אלא שאמר הכרתיו וקברתיו סתם לא סגי ואין משיאין את אשתו וליכא למימר דלא אמרו זה אלא לומר שאם ידוע שלא ראהו בשעתו אין משיאין הא סתמא משיאין דהוה להו למימר ואם אמר העד שלא ראהו בשעתו או ואם ידוע שלא ראהו בשעתו וכיוצא בזה אין משיאין אבל מאמרם ז"ל וצריך לומר שראוהו מיד או משיאין אלא במעידין שראוהו מיד וכן מדברי הריא"ף ז"ל נראה דלא סגי בלאו הכי ואם לא אמר כך בפירוש אין משיאין: וכן נמי כתב הרמב"ם ז"ל בנוסחא דיקנית שלו דאחר ששהה שעה אחת אחר שהושלך מן המים אין מעידין עליו וז"ל טבע בים והשליכהו הים ליבשה אפי' שהה כמה ימים במים אם הכירו פניו וחוטמו מעידין עליו שאינו משתנה במים אלא עד זמן מרובה ואם שהה ביבשה אחר שהושלך מן המים שעה אחת ונתפח אין מעידין עליו שהרי נשתנה ע"כ: ואף על גב דאפשר לפרושי מילתיה דקאי אדלעיל אשהה במים יותר משלשה ימים אחרי מותו הוא דבעינן חזויה בשעתיה אבל שהה במים פחות משלשה ימים יכולין להעיד עליו עד שימלאו לו שלשה ימים משעת מיתתו דומיא דיבשה והרי זה בכלל מאי דתנן אין מעידין עליו לאחר שלשה ימים הא בתוך שלשה מעידין: מכל מקום צריך העד להעיד כך כמו שהוכחנו מדברי הריא"ף והמפרשים ז"ל וכ"ש שכבר דחו הרמב"ן והרשב"א ז"ל סברא זו בשתי ידים וכתבו דבכל ענין ואפילו לא שהה במים שלשה ימים בעינן דחזיוה בשעתיה כיון שמת במים דכל שמת במים הוא משתנה אחר שעה אחת ע"כ דבריהם: וכן הסכים הרי"בש ז"ל בשאלותיו ואפילו בספק אישתהי כתב ז"ל דאפי' נשאת תצא וז"ל ואם כן לפי מה שכתבתי היכא דאשתהי אם נשאת תצא ואם יש ספק אי אישתהי אי לא אישתהי אם נשאת תצא כדעת הרשב"א ז"ל בנסתפק לאחר שלשה ימים אלא דבאשתהי בודאי אין כאן עדות כלל ובחזקתה עומדת והבא עליה בחטאת קאי ובניה בחזקת ממזרים ובספק אישתהי אפשר שאינו כן אבל אם נשאת תצא ע"כ: ואפי' לדברי הרא"ש ז"ל שכתב בפסקיו דאם נמצא הרוג ומכירין אותו בטביעות עין ואין ידוע מתי נהרג תולין שהוא בתוך שלשה:

וכן יש מי שכתב גם כן ויכול להיות דהיכא שאין ידוע מתי נהרג אין לתלותו אלא תוך שלשה ימים ע"כ: איכא למימר דהני מילי במת ביבשה והיכא דאיתמר איתמר אבל בטבע הא אמרינן דבעינן שיאמר ראיתיהו בשעתו כדכתיבנ': ובכי האי גוונא דאם הכירו תלינן נמי דבשעתו ראה אותו לא משכחת לה שום איסור בדבר עד שאמר בפי' לא ראיתיהו בשעתו וזה הפך מה שכתבנו לדברי כל המחברים ז"ל ולדבריו ז"ל דאף הוא גם הוא כתב בזה כדברי הריא"ף ז"ל דאי לא אמר אסקוה לקמן וחזיתיה לאלתר אין משיאין את אשתו אלא שהוא ז"ל חילק בין ראה הטביעה ללא ראי הטביע ואין להאריך בזה כיון דהכא בנדון שלנו העד שהכיר אותן והעיד עליהם היה אחד מהנטבעים עצמן ואע"ג דלענין טביעה כראוי דלקמן לא חשבינן ליה ראה הטביעה מיהו לענין בדדמי ראה וראה הוא ואפי' בנסתפק ביבשה אפשר לומר לדבריו ז"ל דלא מיירי אלא בשני עדים דהכי משמע לשון ומכירין אותו שכתב אבל בעד אחד שנסתפק לעולם תולין להחמיר וחיישינן שמא לא דקדק בהכרתו וסמך על איזה זה דמיון כמו שיש מן המפרשים ז"ל שחלקו בין עד אחד לשני עדים לענין בדדמי והוא ז"ל מכללם: וכ"ש שהרשב"א ז"ל נסתפק בזה והוכיח ממתניתין להחמיר ולא חילק בין עד אחד לשנים: ואי איכא דמותיב והא קיימא לן כת"ק דרבי טרפון דאמר אין בודקין עידי נשים בדרישה וחקירה וכיון שאמר העד שקבר את היהודים אין צריך לדרוש אותו אם ראה הדבר בשעתו או לא: לאו מילתא היא דעד כאן לא פליגי אלא בדרישה וחקירה כגון לחקור את העד אולי יהפך את דבריו וכההיא דאמרינן התם שילהי מכילתין דאמר ליה סהדא לרבי טרפון יוחנן בן יונתן אריה דמכפר שיחרא אמר לו רבי טרפון לא כך אמרת לי יונתן בן יוחנן לא יוחנן בן יונתן לא כך אמרת לי דמכפר שיחרא אריה לא אריה דמכפר שיחרא ודקדק עמו שנים ושלשה פעמים וכיון דבריו והשיא רבי טרפון את אשתו ע"כ בגמרא: ופרש"י ז"ל שם דרישה בדיקה כה"ג לכוין את דבריו: חקירה באי זה יום באי זו שעה כלומר באי זה יום מן השבוע באי זו שעה מן היום וכיוצא בזה וכמו שפיר' ז"ל גבי חקירה ודרישה ובכי האי גוונא הוא דפליג ת"ק אבל לשאול לו בעיקר העדות כגון שאמר טבע פלוני בים לומר לו איך טבע או אם ראה אותו בשעתו ולומר לו קברתיו במילתא דבעינן קברתיו וכיוצא בזה אפי' ת"ק מודה דאי לא תימא הכי לימא אין בודקין לעידי נשים כלל ומדקאמר בדרישה וחקירה ש"מ דבדרישה וחקירה הוא דאין בודקין אבל שואלין אותן על כל מה שצריך לעיקר העדות כמו שנתבאר וכן כתב הרמב"ם ז"ל דשואלין אותו היאך ראית וכו' וכדבעינן למיכתב וכ"ש בטבע בים שצריך לדקדק מאד בענין העדות וכמו שכתב הרשב"א ז"ל וזה ששאלת עליו עכשיו אף על פי שמעיד עליו ממש שראהו על שפת הים עם כל זה צריך להתישב בו מאד ולחקור עליו מצד הלשון שאמר וכיצד העיד ומתי ראהו מת אם מיד שפלטהו הים או לאחר שפלטו הים עד כאן: וידוע הוא דאין לנו להקל אלא במה שאמרו ז"ל להקל בפי' דאפשר שהעדים דנין אותו במת או שפלוני הוא בדברים שאין חכמים דנין אותו בהן דכולהו אינשי לאו דינא גמירי וכמו שכתבו מן המפרשים ז"ל בענין זה: הילכך נקטינן דאם לא אמר העד הראשון ראיתיהו בשעתו אין משיאין אשתו ואין לתלות דחזקה ראה אותן בשעתן כיון שהכירן אלא שצריך לומר כן כדכתיבנ': וכ"ש הכא גבי ל"א נפשו' כי כפי תוכן הענין והמעש' רחוק הוא לתלות שראה אותן בשעתן ואין צורך באריכו': ואם היה שם מי שמעיד על הטביעה כראוי הנה היתה זאת האשה אסורה מדרבנן ואם היינו תולין בה להקל היינו מקילין בדרבנן אבל כל שאין מי שמעיד על הטביע' כראוי אסורה מדאורייתא היא: תדע דהא דאמרו רבנן מים שאין להם סוף אם נשאת לא תצא ואע"פ שלא פלטוהו המים ולא נראה ולא נמצא הני מילי כשיש מי שמעיד על הטביעה כראוי כגון שראהו טובע בים ושהה עליו כדי שתצא נפשו דבכי האי גונא ליכא איסורא דאורייתא דרוב הנטבעי' מתו' ומדאורייתא אזלינן בתר רובא כדמפורש בכמה דוכתי אבל אם לא ראהו טובע בים וכסוהו המים ושהה עליו כדי שתצא נפשו ואע"פ שראה שנשברה הספינה בלב הים אין זו טביעה ועדיין הוא בחזקת חי ואשתו אסור מדאורייתא ואם נשאת תצא: וכן כתב הרשב"א ז"ל בתחלת אותה שאלה וז"ל או שמא ראה שנשברה הספינה בלב הים כי רוב העולם קוראין לכלל הדברים האלה טביעה ואין מדקדקין בין שנשבר' במקום רחוק מן העיר שיחשבו הרואים שאי אפשר למי שנפל שם להנצל ולצאת אל היבשה ובין שראוהו טובע בים ממש וכסוהו המי' ושהה עליו והפרש יש בין זה לזה עד כי במעיד שטבע ממש ושהה עליו אע"פ שלכתחלה לא תנשא אם נשאת בדיעבד לא תצא כמו שאז"ל בסוף יבמות אמ"רב אשי ש"מ הא דאמור רבנן מים שאין להם סוף אשתו אסורה הני מילי לכתחלה אבל בדיעבד לא תצא: ומכל מקום מי שמתירה לבעלה בר נדוי הוא כדאמרינן בההוא פירקא: ואם אינו מעיד אלא שנשברה הספינה זה אינו כלום ואפילו נשאת תצא כי שייך ניצל על גבי עץ כמו שניצלין הרבה פעמים ע"כ: וכן כתב הריב"ש ז"ל בשאלותיו וז"ל ואם היה בכאן ומי שמעיד בטביעה במים שאין להם סוף כראוי אז לא היתה אסורה אלא מדרבנן לכתחלה ואם היינו מקילין בה היינו מקילין בדרבנן אבל כאן אין מי שמעיד בטביעה כראוי אלא שמזכיר שאחר יום שנהפכה הדוגיא ראה את מכלוף מת על שפת הים ואינו אומר בפי' שמכלוף היה בדוגיא ושהוא ראה בטביעתו ושהה כדי שתצא נפשו ע"כ: וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל ומן המפרשים ז"ל: והכי נמי הכא גבי האי אתתא דעסקי' בה לית מאן דמסהיד על הטביעה כראוי כל שכן דלא שייכא הכא עדות כי האי כיון שזאת הספינה נשברה בלילה כשמונה ועשרים לחדש ויהי חשך אפלה ולא ראו איש את אחיו דאפילו לאור הלבנה לא שייכא הכא עדות טביעה כראוי ולא אפשר למיקם עלה דהאי מילתא הילכך אשה זו אסורה מדאורייתא היא ומי הוא שיקל ראשו להקל בשל תורה: ואל יקשה עליך דברי הרמב"ם ז"ל שכתב פי"ג דעד אחד שאמר ראיתיו שמת במלחמה או שטבע בים הגדול ומת אם אמר קברתיו נאמן ותנשא על פיו וכו' דמשמע דסגי במת וקברתיו להשיא אשה בטובע בים דע"כ לא מיירי אלא בשהעיד שראהו בשעתו ואפילו הכי בעינן וקברתיו כי היכי דלא נימא דאמר לאמר בדדמי דאף על פי שמעיד שראהו בשעתו והכירו אכתי איכא למיחש לדדמי ושמא בלבלוהו המים וסבור הוא דמת ולא מת אלא כיון שידע שטבע סמוך על רוב הנטבעים שמתים: וכן במלחמה נמי כהאי גונא ולפי' בעינן שיאמר וקברתיו לדעתו ז"ל ולאו למימרא דאם אמר העד טבע בים וקברתיו דלא בעינן ראהו בשעתו דאפילו בשני עדים בעינן חזיוה בשעתיה כמו שנתבאר וכמו שכתב הרשב"א ז"ל על דבריו ז"ל על ודברי הכל ז"ל: ותדע דאפילו לר"ת ז"ל דאמר דאם הגוף שלם מעידין עליו בטביעות עין אפילו אחר שלשה ימים צריך לומר דהני מילי במת ביבשה והיכא דגלי גלי:

אבל במת במים או אשתהי מתפח תפח ואפילו כשהגוף שלם בעינן ראהו בשעתו דהא התם גבי ההוא גברא דטבע בדיגלת הא קאמרי אסקוה אגשרא דנהרא דמשמע דשלם אסקוה: ואפילו הכי אמרינן התם והני מילי דכי אסקוה חזיוה בשעתיה אבל אי אשתהי מתפח תפח: אלמא אפילו בגופו שלם דומיא דההוא אמרינן מתפח תפח ואף על פי שמדברי הרא"ש זכרונו לברכה נראה דאפילו מת במים אפשר לומר זה דאם הגוף שלם מעידין עליו אפילו אחר כמה ימים והוכיח כן מדברי רבינו תם זכרונו לברכה שכתבנו שכתב כך גבי אין מעידין אלא עד שלשה ימים: מכל מקום אין נראה כן מדברי קצת המפרשים זכרונו לברכה דלא כתבו זה אלא גבי מת ביבשה דוקא: וכן כתב הריב"ש זכרונו לברכה בפירוש: וכל שכן שכבר הושג ר"ת בזה ונדחו דבריו וכמו שכת' עליו הרשב"א ז"ל ועוד דאפילו לדברי הרא"ש ז"ל לפום מאי דמסיק הוא ז"ל התם ומחלק בין ראה הטביעה ללא ראה הטביעה אין לחלק בין ראהו שלם ללא ראהו שלם אלא גבי מי שלא ראה הטביעה אבל במי שראה הטביעה כי הכי בנדון שלנו על כרחין דאפילו בראהו שלם בעינן ראהו בשעתו והדברים מוכרחין שם והכי מוכח באבן העזר שחיבר הר"י בנו ז"ל וכל שכן דלא ידעינן אם נמצא שלם או בלתי שלם:

מיהו מכל מקום מוצא אני היתר לאשה זו מדברי ז"ל בתשובותיו להר"ר שלמה עמיאל ז"ל וז"ל מה שכתבת וזה לשונך ואי משום טביעות עין היינו צריך לידע תוך כמה ימים ראה כדי שתהיה טביעות עין ראיה הא ליתא כי עד הבא לפנינו ואמר מצאתי פלוני נהרג והכרתיו אין דורשין וחוקרין אותו תוך כמה ימים ראה אותו כי בירושלמי פוסק הלכה כתנא קמא דרבי טרפון דלא מצריך דרישה וחקירה ע"כ: ונראה דה"ה נמי למי שמעיד על מי שפלטהו הים וקבר אותו שאין דורשין וחוקרין אותו אם ראהו בשעתו אם לאו דהרי מת במים אחר שעה כמת שלא במים אחר ג' דמי ואף על גב דאיכ' לחלק קצת מ"מ כך נראה מכלל דבריו ז"ל: ועוד אני אומר דאפילו לדברי הכל יש למצוא לה התר נמי דכי אמרינן דצריך לידע אם ראהו העד בשעתו הני מילי באומר ראיתי ואיתיה קמן דנשאליה אבל באומ' שמעתי והאומר הראשון ליתיה קמן אף על גב דלא מעיד אם ראהו בשעתו או לא תלינן דראהו בשעתו ומשיאין את אשתו: ומצאתי און לי מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב פי"ג. וז"ל כבר אמרתי שעד שאמר שמעתי שמת פלוני אפילו ששמע מאשה ששמעה מעבד הרי זה כשר לעדות אשה ומשיאין על פיו: אבל אמר העד או האשה מת פלוני ואני ראיתי שואלין אותו היאך ראה או במה ידע שמת אם העיד בדבר הברור נאמן ואם העיד בדבר שרובן למיתה אין משיאין את אשתו שאין מעידין על האדם שמת אלא כשראוהו ודאי ואין בו ספק ע"כ: אישתכח השתא לפי מה שכתב ז"ל דאם. אמר העד שמעתי שמת פלוני אף על פי שאין אנו יודעין האומר הראשון כיצד היה אומר שמת ועל מה אומר כן משיאין את אשתו אבל אם אמר ראיתי שמת אין דנין אפשר משאי אפשר אלא כיון דאפשר שואלין אותו שיש לחוש שמא הוא אומר בדומה לו: וכמו שכתבו מהמפרשים ז"ל אף הכא נמי כיון שאין זה העד מעיד שראה אלא ששמע מאחרים אין לחוש לדברי האומר הראשון אם יאמר ראיתיהו בשעתו או לא: ולבי מהסס דאכתי איכא למימר הני מילי כשאמר האומר הראשון מת סתם שהמיתה מצויה ותלינן שמת כדרך כל הארץ אבל באומר טבע פלוני בים וקברתיו כהכא אפשר דצריכין לידע איך ראה ובאי זה זמן ראה: ואלמלא דמסתפינא הוה אמינא דאפילו כי איתיה לאומר הראשון וקאמר דלא ראהו בשעתו ואף שלא הכירו בפרט שהוא בעלה של אשה זו אלא שהכיר שהוא יהודי מכלל השלשים ואחד נפשות שקברו משיאין את אשתו דהא כי בעינן בעלמא חזיוה בשעתיה היינו לידע שזה שפלטוהו המים הוא פלוני בעלה של אשה פלונית ולא אדם אחר שנשתנית צורתו לצורתו אבל הכא לא בעינן אלא שיכיר שכל אחד ואחד מהם הוא יהודי ולא עובדי כוכבים ולהבדיל בין ישראל לעובדי כוכבים כהכא אפשר דלא בעינן ראהו בשעתו כיון דידוע הוא שהעובדי כוכבים שהיו בספינה היו כולם אנשים ערלי בשר וכל ישראל בעלי ברית הם ואין טהור מתחלף בטמא: הילכך כל שנתאמת אצלו שכל השלשים ואחד נפשו' שקברו היו כולם יהודים וידוע לנו שבעלה של אשה זו הוא מכלל אותו חשבון של הקבורי' בהכי סגי: ואע"ג דאם היה הנמצא על שפת הים אדם אחד היינו חוששין שמא ישראל אחר מאותן מקומות הוא ונשתנית צורתו לצורתו גבי ל"א נפשו' כאלו ע"כ לא מצית למימר הכי דרחוק הוא לומר זה ומילתא דלא שכיחא כי האי לא חיישינן לה ואין לך בדבר זה אלא מקומו ושעתו: וגם אין לחוש נמי שמא בעלה של אשה זו בפרט יצא מן הכלל והלך לו ונכנס ישראל אחר מאותן המקומות במקומו דלמילתא כי האי לא חיישי' לה דכיון דלא איתחזק לן שפיר' אחד מהם הויא לה כספיקא דספיקא ספק פי' אחד מהם ונכנס אחר במקומו ספק לא פירש ואם תמצא לומר פי' ספק היה בעלה של זאת האשה ספק היה אחר וכולי האי לא אחמור רבנן: ודמיא הא מילת' להנהו תרי עובדי דקולר. של בני אדם שהיו מהלכין בדרך לאנטוכיא וששים בני אדם שהיו מהלכין לכרקום בתר שכתבנו שבא עובדי כוכבים אחד ואמר חבל על קולר של בני אדם וכו' חבל על ששים בני אדם שהיו מהלכין לכרקום בתר שמתו וקברתים והשיאו את נשותיהם: ואע"ג דאותו העובדי כוכבים לא היה יודע לשום אחד מהם השיאו כל נשותיהן ולא חששו אם אותן בני אדם הלכו להן ואלו שמתו אחרים הם או שמא הלכו קצתם ונכנסו אחרים במקומם: ולא מיבעיא גבי חבורה של בני אדם הרבה שהדבר רחוק שיתחלפו כולן או מקצתן כמו שכתבנו אלא אפי' באדם אחד לא חששו וכדאיתא התם נמי מעשה בישראל ועובדי כוכבים שהיו מהלכין בדרך ובא העובדי כוכבים ואמר חבל על יהודי שהיה עמי בדרך שמת וקברתיו והשיאו את אשתו ולא הזקיקו בית דין לחקור מן העובדי כוכבים אם היה אותו היהודי עצמו שנתלוה עמו כי שמא אותו היהודי הלך לו ושוב נתלוה אחר עמו ואותו מת אלא כיון דאותו יהודי נתלוה עמו תלינן בודאי דאותו היה שמת וכמו שכתב הרא"ש ז"ל גבי ההוא עובד' ואע"ג דהני עובדי לא אתו בתוספת' הכי מ"מ הכי איתנהו בגמרא כמו שכתבנו וכן הביאום כל המפרשי' והמחברים ז"ל: ונראה דאין לחלק בזה בין מת סתם ביבשה לטבע בים כיון שאין אנו צריכין לידע אלא שכל הל"א נפשות שקברו היו ישראל וזה האיש היה מכללם ואע"פ. שלא ידעם כמו שביארנו וכ"ש שאפשר הוא שראה העד הראשון את זה האיש בשעתו והכירו ואלו הוה קמן הוה מעיד כך:

Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף