קרן אורה/עירובין/עט/ב

דף ע"ט ע"ב

תוס' בד"ה דכל פחות מג' כו'. ולא ידענא מי הכריחם לזה לומר דאביי חולק דלא אמרינן לבוד בכה"ג ואמאי לא נימא דלהכי לא מוקי כר"ה ברי' דר"י משום לישנא דנתמעט מעשרה:

שם גמרא כיצד הוא עושה נועל את ביתו ומבטל רשותיהם הנה לפ"מ שפירש"י ז"ל דבתים היו פתוחים לאותו בית וכשנתמעט אסרי אהדדי א"כ הוי האי ביטול כמו ביטול מחצר לחצר וא"כ היכי דייק לקמן מברייתא זו דאין מבטלין וחוזרין ומבטלין הא למ"ד יש ביטול מחצר לחצר מבטלין וחוזרין ומבטלין ובירושלמי נמי קרי לה ביטול רשות מחצר לחצר. וי"ל דסוגיא זו אתיא אליבא דרבא דאמר טעמא משום חוכא ואיטלולא ועיין ריטב"א ז"ל בזה:

שם גמרא ה"ק או נועל את ביתו כו' ולהאי לישנא מהני נעילת דלת בלא ביטול ולא מצינו היתר זה בכולי' מכילתין וראיתי בירושלמי שאמרו עלה דלא כר"מ דאמר הבית הנעול אוסר ונראה דהא דנעילת דלת תליא בהא דפליגי בדירה בלא בעלים למ"ד דירה בלא בעלים לא שמה דירה ה"נ מהני נועל את ביתו דהוי כמו שהלך למקום אחר ולמ"ד שמה דירה ה"נ לא מהני נעילת בית דהא לא גרע מדירה בלא בעלים כלל דאסרי וא"כ מוכח מזה דלא בעינן נעילת בית בכל ביטול דאל"כ למ"ד דירה בלא בעלים לא שמה דירה למה הוזכר ביטול כלל כיון דסגי בנעילה לחוד אלא ש"מ דנעילה לחוד סגי וביטול לחוד נמי סגי ודו"ק היטב:

שם תוס' בד"ה ומזכה להם כתבו בשם ר"ת דקטן ואינו סמוך ע"ש אביו הוי גדול כמו במציאה לר"י והקשו הא אין יד לקטן ותירצו דשיתופי מבואות דרבנן והכי אמרינן להדיא פ' התקבל ובירושלמי אמרו כאן בקטן שאין בו דעת. והא דאמה העברי' ביש בה דעת ותמה הק"ע אמאי לא הביאו הפוסקים דברי הירושלמי ואני תמה עליו דמש"ס דילן מוכח דאין חילוק בקטן שסמוך על שלחן אביו ועד שיביא שתי שערות הוי ידן כידו ובאין סמוך ע"ש אביו יש לו זכיה כשיעורא דפ' התקבל ובש"ע הביא ב' דעות בקטן שאינו סמוך ע"ש אביו ולא ראיתי טעם ברור לזה אם אינו סמוך על שלחן אביו למה יגרע מאמה העבריה דיש לה זכי' ועיין ב"י סי' שס"ו ומלשון הרי"ף והרמב"ם ז"ל דכתבו סתמא אין הכרח משום דסתמייהו סמוכין על שולחן אביהם הם:

שם תוס' בד"ה וע"י אשתו כו'. וכתבו אוקימתא דנדרים כשיש לה בית באותו חצר ומיירי שאינה מקבלת פרס ממש והקשו א"כ עבד נמי ומסקו דאתיא כר"י ב"ב דאוסר בנשים ומתיר בעבדים וקטנים הוי כעבדים ויש לדקדק על עיקר קושייתם דבשלמא באשה מצינן למימר דיש לה בית כמש"כ הר"ן ז"ל בנדרים שכ' לה בעודה ארוסה דין ודברים אין לי בבית זה אבל בעבד לא משכחת לה דמה שקנה עבד קנה רבו אלא דלא ידענא למה הוצרך הר"ן ז"ל לזה אפילו אין הבית שלה אלא דהיא דיירי בי' הרי היא אוסרת על בני החצר אף שגוף הבית הוא של הבעל ואכתי יש לדקדק דהא כתב הר"ן ז"ל התם טעמא דזכי' לנפשה משום דהוי כמתנה שנתן לה הבעל דאינו אוכל פירות אבל עבד דגם רבו אינו יכול ליתן לו גם לנפשו אינו זוכה וכ"כ התוס' להדיא בקידושין לחלק במתנה בין עבד לאשה אלא דהתוס' כתבו כאן דע"כ אית לי' זכי' לנפשי' כיון שאוסרין אבל אין זה מוכרח די"ל דאין להם זכי' גמורה ואפ"ה מהני לעצמו אם נותן חלקו לעירוב והוי כמו שאוכל ע"ש רבו אבל לענין לזכות לאחרים לית לי' זכיה והנה כ"ז לאוקימתא דנדרים דאזיל אליבא דר"מ דאמר אין קנין לאשה בלא בעלה אבל רבנן דאמרי שקנין לאשה בלא בעלה אפילו אין לה בית יש לה זכי' וכן פסק הרי"ף והרמב"ם ז"ל בסתמא דע"י אשתו יכול לזכות אלא דקשיא לפ"ז אפילו ע"י עבד נמי יכול לזכות לרבנן דס"ל יש קנין לעבד בלא רבו ובכל הש"ס מדמינן אשה לעבד בין לר"מ בין לרבנן הן אמת דהר"ן ז"ל כתב בקידושין אליבא דהרי"ף ז"ל לחלק בין אשה לעבד אליבא דרבנן דבאשה מהני ע"מ שאין לבעליך רשות בה לחוד ובעבד לא מהני אלא אם מפרט הדבר שנותן לה וא"כ אליבא דרבנן נמי א"ש הא דע"י עבד אינו יכול לזכות אבל לדברי הרמב"ם ז"ל דלא מחלק בין אשה לעבד כלל ודאי קשה אמתניתין מ"ש עבד מאשה ועיין בפ"ג מה' זכי' ותראה שאין שום חילוק בין עבד לאשה לדעתו וצ"ע בזה כי ענין עמוק הוא בכמה מקומות בש"ס ובירושלמי מוקי למתני' כר"מ ומחלק אליבי' בין עבד לאשה דבאשה מודה דיש קנין לאשה בלא בעלה וכרשב"א אליבא דר"מ במעשר שני ע"ש ודו"ק ועיין בדברי הרי"ף בביצה פ' שני וצריך ביאור:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף