מראי מקומות/אבן העזר/כה

מראי מקומות אבן העזר כה

בדברי הב"י גבי להוציא ש"ז בשלא כדרכה באקראי

הב"י בסעיף ב, הביא שתוס' הקשו סתירה בש"ס אי שרי לבעול שלא כדרכה, ותירץ ר"י ב' תירוצים, ותירוצו השני הוא דבאקראי שרי ובקבע אסור, וכתב על זה הב"י דאילו היה רואה ר"י את הזוהר שהחמיר באיסור זה לא היה כותב מה שכתב, ע"כ, ולכאו' אינו מובן דר"י תי' ב' תירוצים ולתירוץ ראשון הוא אסור בכל גוונא, ולא מצינו שר"י התיר למעשה לסמוך על תירוצו השני דנימא דאם היה רואה את דברי הזוהר לא היה מתיר, דהא אפשר דבאמת חשש ר"י, ועל כרחך כוונת הב"י דעצם תירוצו לא שייך לפי דברי הזוהר, והיינו דכיון דהוא איסור חמור א"כ לא שייך לומר דבאקראי שרי דהוי כמו דנימא דשרי לרצוח או לעבוד ע"ז באקראי, אמנם באמת אף ללא דברי הזוהר מ"מ כיון דהוי איסור דאורייתא דהא מחמת כן מתו ער ואונן, ואף הש"ס בנדה יג:, החמיר הרבה באיסור זה, א"כ כיצד שייך לומר דבאקראי שרי, דהא לא מצינו היתר כה"ג בשום דוכתא, ונראה פשוט דכוונת ר"י דכיון דגדר האיסור הוא השחתה א"כ היינו דוקא כשמזלזל ועושה כן אף בלא צורך גדול, אבל כשמתאוה ויש לו צורך גדול בזה א"כ לא הוי השחתה, וכמו דשרי באיסור בל תשחית את עצה, להשחית העץ אם גזעו שוה הרבה, כדאיתא בב"ק צא:, דבכה"ג לא הוי השחתה, ולפי"ז אף אם היה רואה ר"י את דברי הזוהר היה אומר מה שאמר, ומ"מ אפשר דלענין דינא לא היה מתיר.

אם יש איסור הוצאת ש"ז בטיפות של לפני ואחרי הביאה

עי' במה שנתבאר בזה באו"ח בסי' רמ.

אם ספרים שאינם עשויים בגלילה צריכים כלי בתוך כלי

הטור בסעיף ב, כתב דצריכים, ועי' במה שכתב הב"י בזה באו"ח בסי' רמ,ו, ובמה שנתבאר שם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף