אילת השחר/גיטין/נה/ב
אוקמוה רבנן ברשותיה כי היכי דליחייב עלה. יש כאן חידוש דהא במציאות לא הי' ראוי להקרבה, דהא אם לא הי' שוחט בחוץ לא היו מתקנים שיהי' שלו לפרש"י. כמו שפי' בתוס' רעק"א דרק כששחט בחוץ קנסו ואמרו שזה שלו וההקדש חל משא"כ כשלא שחט בחוץ, ומ"מ שייך לחייבו דלפי"מ שנתחדש כעת מקרי ראוי אע"ג דלא הי' יצויר שיהי' ראוי לפתח אהל מועד.
שם אוקמוה וכו'. כמדומה דלא מצינו במקום אחר שיקנסו כדי שיהי' לו עבירה גדולה ויתחייב עונש גדול מהקב"ה.
לא הי' סיקריקון ביהודה. מפרש בגמ' דבתרי גזירות קמייתא גמרי ואקני. וצ"ע לשיטת הרמב"ם (בפ"א מהלכות מכירה הל' י"ז) דאין עכו"ם קונה בחזקה, א"כ נהי דגמר ומקנה כמש"כ הרשב"א דאינו מצפה שיחזור לנחלתו, מ"מ איך קנה העכו"ם בלי כסף, וגם שטר הא לא עשה, דבשטר הא לרב כבר קונה גם אחרי גזירה ג'.
ואולי סובר הרמב"ם דגוי שאנס קרקע באופן שזה נגד חוק המלך ודאי לא מקרי כיבוש, אבל באופן שאין התנגדות מהמלכות אולי זה נקרא כיבוש, ואם זה נקרא כיבוש לא צריך להטעם דגמר ואקני. והנה רש"י כתב דהא דמהני לקנות בגזירה הראשונה, דתלוהו וזבין זביני' זביני. ובתוס' רעק"א תמה דהא אין כאן זביני רק כמש"כ הרשב"א דכאן גמר ואקני כיון דאינו מצפה שיחזור לנחלתו. אמנם במרדכי מבואר דהוי כמוכר את הגוף היהודי בזה שהיהודי נותן הקרקע שלו להגוי וא"כ הוי כתליוהו וזבין. וצ"ל דאע"ג דהגוי לא קנה את הגוף של היהודי, מ"מ זה מקרי שנותן לו את גופו, וא"כ יתכן דהוי כנותן לו דבר ששוה ושייך שיקנה במעות, וצ"ע.
יש לעיין למאן דס"ל בב"ב דף מ"ח דתלוהו וזבין לא מהני, איך לדבריו הי' קונה את הקרקע בגזירה הראשונה.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |