אבן הראשה/מח

		דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי.
		אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. תוכלו להגיה את הדף מול דף הדפוס המקורי	עריכה

אבן הראשה ‏ מח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

סימן מח

יש לבאר בדין פטור בהמת הפקר מבכורה כמ"ש הח"ס ? מהתוספתא איך כדין אם לא הפקיר אלא הולד [ומשכחת לה כס"ג וע' שבת קל"ס ומים סקצס"ח ומשיש] אי אץ טלד קדושת בטרה. ולכאורה יש לפשוט מדפרש"י בתמורה (דף כ"ד) דיה ילדה זכר יקרב עולה דבטר לא קדים אלא ברחם וכיון דסעיקרא אתפסיס בקהשס אחריתא סו לא סיילס קדושת בטרס . ויש להבין דכא בחולין(דף ק"ל) גבי בטר אינו נוהג במוקדם'! פרש"י דבקרך וצאנך כתיב ולא של הקדש ועוד תקדים כתיב וצא אח שכבר קדום ואמאי לא פירש"י גבי ילדה זכר יקרב עולה משוס דבטרי אינו נוהג במוקדשין ולמה הוצרך לפרש שאינו חל על קדושה הקודמת דהא בלאיה מוקדשץ אינו חייב בבטרה ומוכח מזה דסיכא שהאם אינה של הקדש לא נמעט מכלל בקרך וא"כ נס לענין הפקר סיכי דהאם אינה של הפקר חייבת בבכורה דהקדש והסקר שניהם ממשמעות אחד נתמעטו מבקרך רק דבמוקדשין יש טפס נוסך אך אס כולד לבד קדום דתקדים ולא שכגר קדום ושאין קדושה חל פל קדושה שקדם לה, וע' חודיה והמשחחך דלא טכל למעט מבקרך אלא שוחטת האם וממילא גם הפקר והקדש דממעסינן מבקרך הוי נ"כ דוקא באס ולא בולד:

ובזה יש ליישב מה שהקשה בקצה"ח (סי' ר"ט) על כחסיד שכתב דמים סאויז דמסני מכירת העובר דסובר ככרשב"ם דסכני מכירה לכשתלד. והקשה דהאמרי' בתמורה (שה) אמר על סבטר עס יציאת רובו עולה הוא מולה הוי או בטר כוי כו' היינו דבעי אילפא אמר על הלקט עם נשירת רובו יהא הפקר לקט הוי או הסקר הוי ט' דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין וח"כ בסוכר לכשתלד כרי קדושת סבטר ומכירתו באין כאחד ודברי סרב קודמין והוי בכור ולפמ"ם איש דדוקא התם שלא נפקע חיוב בטרה במה שמקדיש הולד וסא דנפקע מקדושת בכורה היינו משום שאץ קדושת בטרם יטלס לחול מל. קדושה שקדם לה מש"ה כשבבאין בנח אמס שאין כאן קדושה שקדם לה הוי בכור דדכרי הרב שומעי!. משאיכ הכא דכמכירחו הולד לארמאי נסקע בו קדושח בכורה בעצם ולא שייך דברי הרב קודמי! כיון שפטורה מבכורה מצד הדין (ולפ"ז י"ל דסובר האו"ז כמ"ד למפרע קדוש) . ואי! להקשוס מדקאמר היינו דבעי אילפא אמר על כלקט כו' דהא לפ"ו לא דמי להמר על הלקט עם נשירת רובו יהא הסקר דאן" אס נאמר הפקר הוה משוס דממילא אין בו חיוב לקט וכדפרש"י דלס מחייב בלקט אלא כל שהוא אוכל ונשמר ככא דאין הקדש הולד פוטר מנטרה אלא מפני שאינו מל על קדושה שקדם צו כיון שלא קדמה הקדושה דהא עם יציאת רובו היא דהוי עולה ממילא בכור הוי ונם יפאר קושיית הקצוה"ח מהא דאמר על הלקט ט' דלא קשיא דהא עיקר הטעם דהפקר סטור מלקט הוא משום שאינו נשמר וילסינן מקצירך דדרט להיות משומר ואין סברא לומר דברגע הראשונה שאמר להפקיר יהא משוב היכן! כאינו נשמר דהא לא עבר עדיין זמן שלא היה נשמר ופטור ההפקר בא לאחר זמן אמירתו דאז נחשב כאינו נשמר כיון שהפקירו מקודם ודמי לקט לבכור דכמו דבבכור בעינן שקדושס העולה ממול מקודם רגע אמת ואז מפקיע קדושס בכורה שאינה יכולה למול על קדושה שקדמה כמו כן אמרינן גם בלקט דבעינן שההפקר ימול רגע אמס מקודם ואז לא מל הלקט והא דמיבעי ליה אמר על הלקט וט' לא מיבעי ליה משום דהפקר יסטור מלקט דזס אינו כיק שלא כיה הסקר מקודם ומיבעי ליה כיון דמם נשירת רובו הוא דמל הלקט והוא אמר שיהא . הסקר ג"כ באותו רגע איזה מהן מלה הא עדין! או הא אבל סשיטא דהלקס מל וכן גבי בכור שאמר יהא עולה נמי מיבמי ליה כיון דברגע יציאתו לעולם מלו שניהם הי עדין! שתחול אם קלושח המולה עדיפא דכליל הוא או בכור שקדושתו מרמם וסשיס אביי שפיר דקדושח התורה עדיפא מקדושתו בין למטן בכור נין לעני! לקע דדנרי הרב ? קידמין והיי בטר ולקט וכ"ז גבי בטר ולקט דמלו שניהם ובעי הי עדין! וגבי מוכר לארמאי שהמכירה סוטרת בעצם קדושת בכורה לא שייך לומר דברי הרב קודמין דכיון דנימא דהמכירה מלה אק כאן דברי הרב כלל דמעולם לא היה עליה קדושת בטרה: ועס"ו יש ליישב קושיית רי"ס אלגזי ס"ג מבכורות לסום דססק הרמב"ם דלמסרע הוא קדוש ומ"מ כתב דדוקא אמר על הבטר סם יציאת רובו יהא עולה הוי בכור אבל אמר עם יציאת מיעוטו כוי מולה דהא כתב הרמנים ס"ו מערכין שהאומר זה יהא הקדש מעכשיו לאחר ל' יום אם הקדישו בתוך הל' יום למזבח אינו קדוש וק""ל לעני! קדושין דהאומר מעכשיו צימר ל' יום־ ספק תנאה ססק חזרה הוא וכיון דלצד שהוא הנאה מסלי חלי קדושת בדיה עד ל' יום ומ"מ אם הקדישו בתוך הל' יום אינו קדוש יקשה הא דהכא אע"ג שקדוש למפרע כיון דמחלי הלי קדושת בכור עד שיצא רובו קדוש קדושח עולה. ועפמ"ש י"ל דשאני הכא דכיק שקדם והקדישו עולה ושוב אין קדושת בכורה מלה על קדושה שקדם לה וגם דחקדיש כתיב ולא שכבר קדוש לא היה בה למפרע קדושת בכורה דדוקא כשמל עליו קדושת בכורה כיציאה רובו קדום למפרע מיציאת מיעיטו מםא"כ כשהקדישו בתוך ל' יום למזבח שלא נסקע בזה מה שהקדישו מעכשיו לאחר ל' יום לבד"ה דהא גם' המקדיש קדשי מזבח לבדיה ההקדם מל עליו ותפדה ויפצו דמיה לבדק הבית וא"כ לא מזר וכסל בזה קדושת בד"ה שעליו וכיון שקדושה מעכשיו קדושת בדים אין קדושת מזבח מלה עליה ובלא"ה י"ל דכמו דטחא לצד שהוא מזרה משום דאי! מזרה בהקדש אפי' תכי ד ס"נ טמא לצד שהוא תנאה אם לא יחזור בו תוך ל' כיון־ דל"מ מזרה ואינו מסר השלמת הסנאי למעשה ההקדש אלא שעשה תנאי שאם יחזור בו לא יחול ההקדש אינו חל הקדושה למזבח שימזור בזה מקדושה ראשונה משא"כ הכא שכיון שהקדישו עולה נסקע מעצמו למפרע קדושת בכורה וא"צ לחזרה כלל:

ועפמ"ש י"ל קושיית החום' דה והמשתתף דהכא ממעטים שותפות ארמאי מנישראל ובמולין (קל"ה) קאמר בקרך וצאנך למה צי למעוטי שותפות ארמאי די"ל מסניחין אתי כרשב"ג דולדוח קדשים בהויחן קדושין וליכא למעט הקדש מבכורה משוס דחקדיש כתיב ולא שכבר קדוש כיון דבכויח: קדושין ואצטריך בקרך למעט הקדם ואצטריך למעט שותפות.ארמאי מבישראל דמיפוט בקרךאחי להקדש וסוגיא דמולין אחי כרבק דולדוח קדשים במעי אימן קדושין ונוכל למעט הקדם משוס דחקדיש כתיב ולא שכבר קדוש ומיעוסא דבקרך אסי למעט שותפות ארמאי אך אי טמא דבקרך ממעט של הסקר א"כ גם למיד במעי אימן קדושי! ולא אצטריך למעט הקדם מבקרך לא אייתר לשוחסות ארמאי דאצסריך למעט הפקר. ויקשה כגמ' דמולי! (קל"ה) דסריך אלא בקרך וצאנך ל"ל דהא אצטריך למעט של כסקר ואק לומר דהש"ס כבר מייחי קרא דבכורוס בקרכס וצאנכם לאתויי שותפות ומהאי קרא ג"כ יש למעט בקרכם ולא של הסקר ושפיר מקשה בקרך למה לי אלא דאסי לדייק מדנקס בקרך כלשון יחיד למעט שותפות ארמאי ולא נקט למעט שוחסוס הסקר דמדא מינ"הו נקט או דמססבר טסי למעוטי שוחפוח ארמאי דבשוחסות הסקר אין לסבעצים שותף בעצם או דבאמח גס שוחסוח הסקר ממעט מבקרך שט הכתוב כפרשה. דז"א דהא מצעו כמה פעמים בפרעה בקרך וצאנך וליכא למצוא מיעוטי ככל מדא וחדא אע"כ דלא ממפטינן מכקרך אלא מהאי דכחכ נכי כל הככור וכן דקדק רש"י כלשוני בקיך וצאנך דכל הככור וט' והיינו משום דקרא זה מיירי בדין קדושח ככור טפא"כ שארי קראי ודוקא מלשון בקרכס דאף של שוחסוס ים לרבות כגם דלא כחיב גבי כל הבכור משום דעכ"ס מוכח מהלשון דאף של שותפות (עוי"ל דלמיד במעא"ק ול"צ למעט הקדש ע"כ ממעט הפקר ולס"ד בהויחן קדושין בסי למעט הקדש והסקר חייב בבטרה)נ ונטף כבנין סטור בכמח הפקר מבכורה שהביא מהרי"ס אלגזי והמיס [בתשובה שט"ז שי"ז] מהחוססחא ומכא דקאמר בבטרות (דף נ"ה) מה בנך אינו בלקוח אף צאנך ט' דהיה שאינו בהפקר דומיא דבנך לכאורה משמע מהרמב"ם ומושיע שלא הזכירו הך דינא דלא סכרי הכי ודס"ל שאין הפקר פוטר מנטרה. ומשום דליכא למימר מה בנך אינו בהפקר אף צאנך ק דאדרבה י"ל מה בנך אף כשאק עליו בעלים. [דגם אי נימא דאבי הבן משיב בעליו אכסי הא בטר אדם חייב לפדות עצמו אף כשכבר מס אביו] אף צאנך ישנו בבכורה גם כשאין להם בעלים . ובלא"ה הא אמריק דילסותא דאף צאנך ובקרך אינו בלקוח ומחנה הייט למטן מעשר הגם דקרא בבכור כחיב ומשום דאיק כן מעשה אם אינו עטן לבכור דליחא בעשיה דמרמם קדוש תנהו ענק למעשר בהמה. ובחוד"ה מה בנך הקשו דלעיל דרשינן לה לענין בטר כדאמר א"ק כן תעשה הוסיף לך הכתוב עשיה אמרח בשורך ותירצו דדרשינן בבכור משום דכתיב ביה קרא וכיון דאסקיה רחמנא בלשון משיה דרשינן ליה למעשר משום דבבכור לא שייך קדושס עשיה. ולכאורה כוונת דבריהם ז"ל הוא דלעטן מיעוט לקוח ומחנה מגוף הקדושה לא מוקמינן בבכור הקדוש מרמם וא"צ עשיה להקדישו וכיק שמשעה שנולד קדוש לא מסחבר למעט שלא ינהג הקדושה בלקוח ומחנה משא"כ לסכין חיוב כטיפול בבטר בדקה ל' יום דשפיר ים להעמיד זה בבטר וא"כ גם לעטן מיעוט הסקר מגוף הקדושה לא קאי קרא בבכור דליתיה בעשיה דמרמם קדום ואי טמא ילפותא דמה בנך ט' גבי בכור יקשה דנימא מס בנך אינו בשותפות שאין לו אלא אב אחד אף צאנך אינו בשותפות וכיון דיליך מקרא דשותפין חייבין בבכורה גלי קרא דלא הוי דוסיא דבנך וסיפופא קאי על מעשר:

ולכאורה קשה למה לי לסטס מיהיה לך ולא של שותפות שפנוורין סמטשר בהמה דתיפוק ליה דמה בנך אינו בשותפות והגס שהאב והאם שותפין בולד מ"מ קרא דבכור בניך תת! לי קאי טל האב לבד. ואין לשרן לפמ"ש בחודה ומה בנך דהא אין מין משאי אפשר ודלא שייך לומר דט"כ הקישן הכתוב כיון דאצטריך ההיקש לבאר דברים יטו"ש וה"נ כיון דצריך היקשא לילפותא דמה בנך אינו בלקוח ומתנה אץ ללמוד סמנו שאינו בשותפות שסק דנין סשא"א דזיא דלא דמי למ"ש החום' גבי הא דר"ט לא יליך פסח דורות מפסח מצרים שאינו בא אלא מן החולץ שאין דנין סשא"א ומשוס דאצסריך היקישא שכל טרל לא יאכל בו וכמה טנינים שאינם מסוג וטנץ הילפוחא שאינו בא אלא מן החולין משא"כ הכא דהא דיליך" שאינו בלקוח ומתנה ובשותפות ושיהא ברור לך הכל הוא טנין אחד שיהא מיוחד לך וי"ל ט"כ הקישן הכתוב וכמו דיליך שאינו בלקוח ומתנה אך לס"ד דסחנה אינה כמכר ומשום דהוי כענין אחד:

גם קשה לפס"ש בירושלמי פרק כחולץ והביאו ההוס' בסוטה (דף ס"ב) ד"ה מאה פפי דטד שלא נסרחה הזרט אשה סחטברת משני בני אדם כאחד וכתבו החוס' דסשמט שכולן היו אבוסיו של גליח שהרי מכולן נתטברה חמו וא"כ גם בנך אפשר במציאות שיהא משני בט אדם בשותפות כשנתטברה משני בנ"א כאחת . וס"מ קרא דבכור בניך תת! לי ודאי לא מיירי בכה"ג דכשאין הדבר ברור שהוא בנו אי! החיוב טליו לפדותו כיון שאינו יודט אם הוא בנו דכל ככ"ג אין הדבר ברור שנתטברה גס סמנו דשמא נחטברה מהאחר לבד ונם האמריק ביבמות (דף טיח) דאי לא כתב קרא ופרש"י מידי דט"י טבירה קאתי לא כתב קרא לסיסר בנים אשר יולדו ט' דהא לא שכיס למיתי לידי דור שלישי וה"נ לא סיירי קרא בבנך של שותפות שהוא בא בטבייה ולא משכחת לה בהיתר אך כשגרשה זה וניסת מיד לשני דכא אכתי הוי באיסורא שצריכה להמתין נ"ס כדי להבחין בץ זרטו של ראשון כמבואר :יבמות (דף מ"ב) ונם אי קרא דאיסור הבחנה כר אסמכתא בטלמא אכתי קרא דבטר בניך לא מיירי בשותפות וכמ"ש והדק"ל דנילך מה בנך אינו בשותפות דליכא למימר דאין מין אפשר משא"א ואצסריך כיקשא לשאר דברים חה אינו דהא גס בנך אפשר בשותפות אלא דקרא לא מיירי בזה [דליכא למימר דקרא דבכור בניך חק לי שייך גם בספק משום שהבן חייב נפדות טצמו בכל גוונא דז"א דהאמרינן מה בנך בברור לך ומשום דכשאינו ברור לך ליכא מיובא טל האב כגם שהבן חייב לפדות עצמו בכל גוונא] וכיון דטצס הדבר שיהא בשותפות ישנו במציאות לא מקרי אי אפשר וכדיליך מה בנך בברור לך שנולד ברשותך אך שורך וצאנך ולא קאמר דכיון דאצנוריך היקשא לסילתא אחריני אץ דמן צאנך דאפשר שלא יהא ברור לו ושיהא בחיוב כגון האמין שחלקו מבנך דאי אפשר שיחייב כשא"י אם הוא בנו (והגם דהיינו לפי הס"ד ומסקנא לא קאי הכי דבאמת סבר בכל דוכתי דאין ברירה אכתי מוכס כס"ש). ואץ לומר דהא דקאמר הש"ס אליבא דר' יוחנן דמה בנך בברור לך היינו משוס דר' יוחנן לנופמיה בנדרים (דף ל"ו) יע"ש בר"ן ד"ה אלא סטתה יביא אדם פסח טל סבירו לדידך דדניס אפשר משא"א וס"ל לר' יוחנן דדנין משא"א דזיא דהא סתס הסוגיא דנדרים הוי כווחיה דר' יוחק הנס דקיי"ל דאין דט! משא"א כר"ט לגבי ר"א (ביבמות (דף מיו) ובספרא שמיני (ק"מ) מה כ"ס משחגמר מלאכתו אך תטר דברי ר"א איל ר"ע וכי דטן סשא"א] וטכצ"ל דהא דיליך משסביא טל מיו הקנונים לא חשיב כל כך ילפותא משאי לא ב1 אפשר וא"כ צ"ל דכיון דמשכחת בנך שא"ב לך לא חשיב לה אי אפשר וכ"נ לפמ"ש דמשכחת כן של שותפות יקשה למה לי קרא למטם של שותפות תיפוק ליה ממה בנך כו' וכמ"ש : ולכאורה י"ל לפמ"ש מהרי"נו אלנזי (ריש בכורות) דמש־ה לא יליך בתמורה (דף י"ג) דאץ תמורה בלקוח כמו מטשר בהמה משום דמט"ב נופיה נלמד מהיקשא דבנך ואין הדבי הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש. והשתא י"ל דמש"ה בטי קרא למטס שותפות דאי לא הוי ילפיק לה אלא מהיקשא דבנך לא היה יכילין ללמוד מינה בהיקש דאץ שוהפין עושץ תמורה . ועדיין יקשה לפמ"ש הלח־מ (פ"ה ממעסיק ה"ג) שגם דטת הרמב"ם הוא דהיכי דילפינן מהדבר הנלמד בהיקש גם הדבר הכתוב בגופיה יל פיק מיטה גס הדבר דלא ידטינן ביה אלא מהיקשא וא"כ הכא דילפינן גם דברים הכתובים במטשר גופיה גילך מינה גס הא דלא ידפינן בה אלא מהיקשא דמט"ב אינו בשותפין ובלאיה קשה לומר דלא אתי קרא לגופיה אלא כדי שנלמוד ממט דשוחפץ אינן ממירין וצ"ט:

ואין להקשות מהא דאמרינן בתמורה (דף ס') גבי כהנת שנתערב ולדה כו' הני ספיקות מדחו לכהן כל חד וחד אמר דאנא ככן ואנא כהן ולא מפרש שבאותו העדר הנשאר לכס בירושה נולד בכור דהעבד אין לו בנכסים והוי הבכור ודחי של בן הכהנת אע"כ דגם לענין למעט מגוך הקדושה ילפינך מה בנך בברור לך ט' וכל שאינו ידוט מי הוא בעל הבהמה פטור מבטרה וליכא לאוקמי בבכור שנולד בעדר שנפלה בירושה דמספקא לן מי הוא האדון ומי הוא העבד ופטור מבכורה וט"כ דמיירי בבכור שנולד לבהמה שקנה אחר חלוקה דידעינן מי הוא בעליו וחייב בבכורה אם לא מטטם שיוכל לדסוח כל חד וחד את הכהן מספק. דייל דמשיה לא משני הש"ס דממ"ג של בן כהנת הוא דפיו! שהוא בספק סי? הוא בן האדון יסלוקו ויש לכל אחד מחצה בדין וסד"א שיתבע הכק סכל סד וחד לפי שהוא ספק . [וט'(סי' רכ"ג ססיך ב') דעת הרמב"ם והרייך בזה אוסר אינו יודע וז"א איני יודט ואינו ברשות אחד מהם יחלוקו ואך לדעת הטור דטל הלוקח להביא ראיה היינו משום דאוקי ממונא בחזקת מריה והכא ליכא חזקה צחד מינייהו וכאו"א אומר איני יודט ואינו ברשות אחד מהן שאינו ידוט של סי הוא הרשות ואך אס יתפוס בידים או אחר השחרור דמהט כמ"ש בתקפו כהן לכשיך דהיכא דחולקין וליכא חזקת סרא קמא אם קדם אחד ותסס אין מוציאין מידו. ולפ"ז אס חזר השני ותפס א"ס מידו אכסי בשעה שהוא ברשות זה הוא שלו ק הדין וא"כ אינו יטל לומר לכהן ממ"נ הוא של בן כהן דאך דמכני תפיסתו מ"מ ספק הוא בעצם שמא הוא טבד נס די"ל הכא דטוטן שמא וכבר נחלט הדין שמחצה הוא לזה ל"מ תפיסה ואך אי מהני תפיסה מ"מ קודם שחרור אך אי הפס בידים ודאי דל"מ לפמיש הסל"מ והובא בקונטרס הספיקות דבקרקע היכא דהוי הדין יחלוקו אי אזיל אחד והחזיק בקרקע לא עשה ולא כלום דכל היכא דאיתי' ברשות שניהם איהיה וה"נ כל היכא דאיתיה ברשות רט איתיה שאין לעבד יד ואך אם תפס העבד בידים ל"מ ובעת השחרור ודאי עושץ תקנה שלא יוכל לתפוס זמ"ז שמקנה כאו"א לסבירו חלקו במתנה]. ובלא"ה עדיפא מתק לאוקי מתניתין בכל גווני:

ונתבאר דלא שייך למעט הפקר מבכורה מטעם מה בנך אינו בהפקר כמ"ש התוס' דלענין למעט מעצם הקרושה לא סמעסינן בבכור וצ"ע לענ"ד מ"ש החים בחלק סו"ס (תשו' ק"ה) להקל בישראל שקנה פרה מארמאי ושניהם לא ידעו שהיחה מעוברת ואמר הסוכר לולי פני כקונה אני נושא חזרתי מהסקח כי אדפתא דהכי לא מכרתי דאך דאגלאי למפרע שלא היה מקח מעות וברשות ישראל נולד מ"מ כיון שלא היה מבורר בשעת לידה שהוא בכור פטר רסס בעי צאנן דומיא דמן דמבורר מיד בשטח לידס ובשעת לידה עדיין לא סוברר שסוא מקח כדין דלפי מיש מדברי סחוס' דבבטר לא אמרינן מיעוסא דומיא דמן לעני! טף סקדושס צ"ע להקל מסעם זה:

ובטורי אבן ר"ה (דף י"ג) ד"ה קצירכס סוכיח מדבא עומר בבביעיס דקצירכס אינו ממעט של ספקר וסיס דשל ספקר חייב בבכורס. ומ"ש די"ל דמש"ס אין שניעיח פטור מסומר מסעם ספקר משום דבלא"ס פריך במנחוח (דף פ"ד) דלאכלס אמר רחמנא ולא לשריפה ומשני רחמנא אמר לדורוחיכס וא"א לבטל סומר בשביסיח . כנס מדברי סחוס' שם יש להוכיח דלא כסטו"א שסקשו סיכי שרי לסכיא עומר מספיחיס המשומרים סא בעי ממשקה ישראל ט' ואין לומר משוס דכחיב לדורוחיכס דכא יטל לסכיא ק המופקר וחירצו שלא היו מונסין בני אדם מליקח אבל היו מודיעי; לסם וסן פורשים מאיליהן ואסיר דקצירכס ממעט של הפקר היו יכולין להביא מהמשומר כיון דכחיב לדורוחיכס בעומר ־ וצריך שיקיים מצוחו גס בשביעיח כמו בכל השנים שאינו בא מן ההפקר וידמה איסור שימור ומוכח דהחוס' סברי דקצירכס אינו ממעט של הפקר ויש לדחוח דגבי עומר קרינן ליה קצירכס כיון דבעח הקצירה יוכל לזטח בעד הקדש בדרן זכיס מהסקר כמו שיוכל כל אדם לזנוח אכל לעק בכורה שפיר יש לומר דבקרן ממעט של הפקר. ומה שהביא הסו"א מהא דרב מרי הוה מקנס אודנייהו לארמאי וטורח זה למס יפמירס אס"כ דהפקר חייב בבטרה לענ"ד אין קושיא שיפקיר טלו שלא רצה להפסיד כולו וסוטר מבטרס כשטלו הפקר ולא כשהפקיר מקצחו ודוקא שוחפוח ארמאי במקצח סוטר כדילפינן מכל בכיר בישראל(ואף לפ"מ דממעס מבקרך מסתבר ספי למעט שוחפוח ארמאי משוחסוח הסקר) והשקר האוזן אינו סוטר דמ"ס קרינא ביס בקרן גם י"ל שהיה ירא פמא יחזיק בה ישראל אמר וישאר בחיוב בכורה:

ויש להעיר מהא דאמרינן בחמורה (ח') ובסנהדרין(קייב) מיחבי ר"ש אומר בהמסס פרס לבהמת בטר ומעשר ט' סיפוק ליה משללה ולא שלל שמיס. ולא קאמר דאצסרין לממס כשנולד בטר לבסמח עיר הנדחס אמר שכבר נגמר דיק דהוי שללה שכבר סיס הבהמה של סיר הנדחס ומססס לבהמח בכור דלאו בהמחה הוא לפי שקדוש הוא לגבוה. ומוכרח מזה דבהמח הסקר פטורה מבכורה ובכמה של עס"נ שעמר דינה אין לס בעליה וכבהמה של הפקר דמי ואין מהג כולדה דין בכורה וע"כ הא דאמר פרט לבכמח בכור היינו בנולד כבכור קודם שנעשיח עה"נ ופריך שפיר דהיינו כלל שמיס . ועמ"ש הסיס' גבי ישראל שנהן מסוס לארמאי קנס ומייבס בבטרה דאצסריך לאשמועיק דמייבח בבכורה דלא סימא קנס מספק או דרבנן ואס־ד דבהמח הפקר מייבח בבכורה לא מוכח מהא דמייבח בבטרס דקנה קנין גמור דסאמרינן נב"ב (ניד) ארמאי מכי מסא זוזי לידיה אסחלק ליס כו' וכיון שנח; מעוח לארסאי בבסמחו אע"פ שלא קנה ישראל אוחה כבר יצחה מרשוח הארסאי מכי מסא זוזי לידיה ומונח דבהמס הפקר פסורס ואי לא קני ישראל קנין גמור היחה פסורס דכפקר פוטר מבכורה [והגס דייל דמיכח מסיפא דקנס לגמרי מדארמאי שנחן מעוח לישראל פסור מבכורה מבואר מסחיס' דסוכח כן מהא דמייבח בבטרה]. ובירושלמי(פ"א דמעשרוח) דגנך ולא של הפקר וה"נ בקרך ולא של הסקר וע' בקצה"מ'(סי' רסיג) מהרמביס ופרש"י פסחים(ד') דהפקר עדיין שלו הוא ואינו אלא כנדר ולא נסמפט מלך וסארכסי במק"א-לסוכיח שחיכף יצא מרשוחו כיון דל"צ אחי לרשוח זוכה וכן מוכח מכסוגיא דחמורס דאלח"ה שאני לקס שלא יצא עדיין מרשותו אלא שנדר להפקיר ובשפה שזוכה בו אסר כבר נעשה לקט משא"כ אמר על סנטר כו' שקדושת העולה חלה תיכף ובאין בב"א:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף