לחם שמים/בית הבחירה/ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לחם שמים בית הבחירה ג

יב

וכן נרות המנורה. עיין השגת הראב"ד ז"ל:
ואיני מוצא קורת רוח במה שהשיב בכ"מ לסייעו לרבינו דפסק כר' אלעזר בר' שמעון משום דמסייע ליה קרא, דמאן שם ליה ומאן ספין מאן רקיע לאכרועי בהא, אטו קראי כרבי לא דייקי, אדרבה מסתברא כוותיה דרבי דייקי טפי דהא כתיב יערוך אותו לפני ה' מכלל דכולהו לאו לפני ה' נינהו, ומאי מהדר ליה ראב"ש ההוא דמצדד אצדודי, רבי נמי ס"ל מצדד אצדודי בודאי דלהכי אתי אל פני המנורה יאירו, ומודה רבי בהא דמצדדין פניהם כלפי אמצעי אלא שאין אמצעי לפני ה', ואהני ליה יערוך אותו לנר מערבי שהוא אחר ולא של פני המנורה, ואיברא לדידן חזי סברא דרבי עדיפא דכולהו לפני ה' מיקרו, אי ס"ד צפון ודרום מונחין ולא סגי בצידוד, וקרא נמי אייתר ליה אליבא דראב"ש וק"ל:
אלא שאין צורך להטריח עצמנו בכזה ולהשיב תשובות חבילות שאין בהן ממש אחר שלא חששו להן רבותינו בעלי התלמוד ז"ל, לא נשאר לנו פתחון פה להכריע על פי סברתינו, ואין לנו כי אם להמשך אחר הכללים שמסרו לנו, וזה אין בו ספק דהלכה כרבי מחברו אפי' לגבי ר' אלעזר בר' שמעון איתמר, ואין צורך להוכחת הכ"מ שכן הוא פשוט בכל מקום ולא אשכחן מאן דמפליג בהא כיון דסתמא איתמר מחברו, ופירוש מחברו בכל מקום חברו הנחלק עמו ואפי' גדול ממנו, ומשו"ה אשכחן למ"ד דאפי' לגבי אבוה הילכתא כוותיה ודוק. גם מ"ש עוד בכ"מ דמתני' דשתי הלחם אתיא כוותיה דראב"ש דאי כרבי קשיא מאי שייר דהא שייר, גם זה אינו מוכרח, עיין בתוס' ר"פ מרובה שכתבו דיש מפרשים דלא אמרינן מאי שייר דהאי שייר אלא כי נחית למנינא דווקא ובעלמא לא, והכא נמי הא לא נחית למנינא:
והנראה לענ"ד בפסקו של רבינו דסמך לו על הירושלמי (שקלים יא') שהביאו התוס' משקלים דהגירסא הפוכה דרבי סבר צפון ודרום, ודילמא הכא בגמרא דידן נמי הוי גריס הרמב"ם פלוגתייהו דרבי ור' אלעזר בר"ש איפכא, משו"ה שפיר פסיק כוותיה דרבי, ונראה להכריח עוד פסקו של הר"מ מדאיתא הכא בגמרא דידן דפ' שתי הלחם דר' אלעזר בן שמוע סבר דעל כל הי"א שולחנות היו מסדרין, ור' יוסי בר' יהודה פליג עליה וס"ל דאין מסדרין אלא על של משה, וכי היכי דפליגי בשולחנות הכי נמי פליגי במנורה וכדאיתא בירושלמי נמי כה"ג, וכתבו התוס' בשם הירושלמי דלמ"ד מזרח ומערב מונחין כולן ראויין לשירות כר"א בן שמוע, ולמ"ד צפון ודרום אין מסדרין כי אם על של משה לבד, ומשמע קצת דתלמודא סליק בהכי כשיטת ר' יוסי בר"י דעל של משה לבד מסדרין ומוקי קרא לשלחנות שבאולם, ולר"א בן שמוע לית ליה קרא לשולחנות של אולם, אולי לא סבר ר"א בן שמוע דהוו שולחנות באולם, וסוגיא דתלמודין אזלא כר' יוסי בר"י בשולחנות דאולם, שמע מינה דצפון ודרום היו מונחין, ומנורה נמי דכוותיהו צפון ודרום קיימא (דהא בהא תליא כדאיתא בסוגיין) כפסקו של רבינו:
ואי גירסת הירושלמי הנזכר אמיתית תיתי כוותיה דרבי, ואי לא הרי חביריו חלוקין עליו רבי אלעזר בר' שמעון ור' יוסי בר"י, ולא קיי"ל הלכה כרבי מחביריו כדאיתא פ"ב דכתובות, כל שכן היכא דמסייע נמי סוגיא דתלמודא ומתני' וזה נכון בדעת רבינו, ותו איכא לסיועיה דבמסקנא דחיק תלמודא טובא אליבא דמ"ד מזרח ומערב מונחין, אבל למ"ד צפון ודרום אתי שפיר וק"ל:

טו

ובין כל חלה שלשה קנים. איני יודע היאך הקנה השלישי מונח אם היה לו ג"כ פיצול בצניף לסומכו, שהצניפין יהא להן בצד אחד שני פצולין ואחד בצד השני כזה, [א"ה: נראה שבדפוס הראשון הושמט כאן ציור המחבר] או הניח הסניפין נקובים באמצע בין שני הפצולין עובר חור א' כזה [כנ"ל]. ומדברי הרא"מ פרשת תרומה נראה שפיצול אחד היה משמש לכל שלשה קנים שבין חלה לחלה וכתב שהיו הסניפין רחבין כשיעור שיש מקנה הראשון לשלישי בכדי שיספיק החריץ שבסניף להשען עליו כל השלשה קנים, א"כ הפיצול אינו כי אם חריץ ישר לרוחב הסניף שהיה מגורר במגרה ונחרץ מצד אחד חריץ רחב בשיעור מספיק לרוחב שמן קנה הראשון לשלישי:
וגובה הסניפין כתב הרא"ם שהיה כ"א טפחים, ט' טפחים כנגד גובהו של שולחן וי"ב טפחים לגובה החלות בלבד, והנה לא נתן חשבון הקנים המפסיקין בין חלה לחלה, ומעדיפים בגובה המערכת, שבודאי לא היו בנס עומדות, ויש להם איזה מדה וכמות כל שהוא, ונראה דעתו ז"ל שהסניפין לא היו עולין כנגד גובהה של חלה העליונה, לפי שלא היו צריכין להגביהן כל כך, שהרי אין עליהן קנים מלמעלן א"כ נמצאו שני טפחים עודפים לפרנס בהן עודף הקנים, אבל יותר נראה שהסניפים מגיעים גם כנגד כותלי החלה העליונה כדי שלא יטו החלות העליונות לצדדין, א"כ בהכרח להוסיף על הכ"א טפחים כדי שיעור הקנים ולא נודע כמותן:

יח

הכיור היו לו י"ב דד. עיין מ"ש בעזה"י בפי' המשנה דיומא:
ובפירוש מוכני עיין מ"ש בתוס' יו"ט בסוף פ"ג דיומא בשם בעל כף נחת, ומלבד מה שהשיב עליו בתוס' יו"ט נראה ודאי דבורכא ובדותא היא ואי אפשר לאומרו כלל, לפי שאותו אופן מתחבולת המכחול בשפופרת אין המים העליונים שבכיור מיטהרים שאינן נעשים מחוברים על ידי כך למימי הבור שבתחתיתו, שמעשה המכחול הוא לתלוש המים מלמטן למעלן ע"י דחיקת המכחול בכח המושך למעלה, ונפסק הקלוח מן המחובר עד שלא יבוא אל הכיור, וכשמגיעין לכיור תלושים הם ולא יטהרו מימי הכיור, ואנן בעינן לטהר מי הכיור שנפסלו ע"י השקה ודוק:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.