קרית ספר/תרומות/ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

קרית ספר ‏ תרומות ו

א

התרומות נאכלות לכהנים בין גדולים בין קטנים בין זכרים בין נקבות דלא מיעטינהו רחמנא כמו גבי טומאה וקטנים נמי בכלל כהנים איתנהו ועבדים כנעניים ובהמות שלהם דכתיב וכהן כי יקנה נפש קנין כספו ובהמה נמי בכלל נפש (נמי) איתא דאף על גב דכתיב ויליד ביתו הם יאכלו הם אוכלים ואין בהמה אוכלת היינו במידי דמאכל אדם אבל כרשינין כתיב נפש בלחמו לאיתויי בהמה ולא מיעט אלא מת דאין לו לחם. עבד כהן שברח ואשתו שמרדה אוכלין בתרומה דהא אכתי קנין כספו הוו.

ב

כל שהוא בחזקת כהן ולא ריע חזקתיה נראה דאוכל תרומת תורה דאוריתא דהא חזקה מדאוריתא כדאמ' בכמה דוכתי אלא דחשו חכמים בה משום דאית בה עון מיתה דלא ליכלה בחזקה לחודה וניתנת נמי לכל כהן שירצה מדאוריתא.

ג

ישראלית שניסת לכהן אפילו בת ג' שנים ויום אחד תאכל בתרומה וחזה ושוק דהא הוי קנין כסף וכתיב נמי גבי מורם כל טהור בביתך יאכלנו לרבות אשתו ומשנתארסה אוכלת בתרומה מן התורה דהוי קנין כסף כדאמר' וכן חרשת ושוטה נמי שנשאו לכהן אוכלות מן התורה ורבנן הוא דגזרו:

ה

אזהרת קעג שלא יאכל זר תרומה דכתיב וכל זר לא יאכל קדש:
אזהרת קעד שלא יאכל בתרומה תושב כהן או שכירו דכתיב בתרומה תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש תושב זה קנוי קנין עולם עבד עברי הנרצע דאין גופו קנוי ושכיר זה שכיר שנים היוצא בשש ואיצטריך שכיר לגלויי אתושב דהוו קנין עולם וכהנת אשת הזר הרי היא כזר דכתיב וכל זר בין הוא בין אשתו ומדקאמר רחמנא וזרע אין לה ושבה מכלל דבחיי בעלה לא אכלה.

ו

וכל זר שאכל כל תרומה חייב מיתה בידי שמים דכתיב ומתו בו כי יחללוהו ולוקה על אכילתה ואינו משלם דאף על גב דאין לוקין על אזהרת מיתת ב"ד היינו ב"ד של מטה אבל של מעלה לוקין כחייבי כריתות דלוקין ונפטרו מידי כריתן וכיון דלוקה אינו משלם דכתיב כדי רשעתו גבי מלקות לומר משום רשעה אחת אתה מחייבו ולא משום שתי רשעיות ואם אכל בשגגה דאינו לוקה מוסיף חומש דכתיב ואיש כי יאכל קדש בשגגה ויסף חמשיתו וגו':

ז

אזהרת קעה שלא תאכל חללה תרומה ולא מורם מן הקדשים דכתיב ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל כיון שנבעלה לפסול פסלה מן התרומה כדכתיב היא בתרומת הקדשים לא תאכל לעולם כחלל שהוא כזר לכל דבר ואי לתרומה לחודה אתא קרא לימא היא בקדשים לא תאכל דכולה פרשתא לתרומת הקדשים קא דריש מאי בתרומת הקדשים שמע מיניה תרתי דאם נשאת לישראל נישואין גמורין כשחוזרת לבית אביה במיתת הבעל וזרע אין לה אינה חוזרת לחזה ושוק של שלמים לאכול כשאר אחיות האוכלות כדכתיב אתה ובניך ובנותיך דמדכתיב בתרומת יתירא שמע מיניה דלמורם מן הקדשים הוא דאתא דבתרומה אוכלת כשחוזרת כדכתיב וסמיך ליה ושבה אל בית אביה כנעוריה מלחם אביה תאכל דהיינו תרומה דכתיב מלחם ולא כל לחם חוזרת היא לתרומה ולא לחזה ושוק דמשלחן גבוה קא זכו כמשאת מאת פני אלהים שהם שיירי שלחן אבל תרומה הוא לחם הקנוי לאביה דהיא קנויה לכהנים שאינה שיירי שלחן מלך והכי משמע קרא לחם אביה שהיא תרומה כדאמר.

י

ולא כהנת בלבד אלא אפילו לויה וישראלית שנבעלה לפסול לה אסורה לאכול בתרומה לעולם דכתיב בהאי קרא ובת יתירא דהא כתיב לעיל מיניה וכהן כי יקנה נפש וגו' ויליד ביתו ומצי למיכתב אבתריה וכי תהיה לאיש זר והוה שמעינן דאבתו קאי להכי כתב ובת יתירא לאיתויי בת לוי וישראל אפילו יש להם זרע מכהן. הנבעלת לבהמה לא נפסלה לכהונה ואוכלת בתרומה דאין זנות לבהמה דכתיב לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב וגו' גם שניהם שנים ולא ארבעה דאלו אתנן כלב שאמר אדם לזונה הילך טלה זה והבעלי לכלבי ומחיר זונה שהחליף זונה בטלה מותרים לגבי מזבח אלמא לאו זונה משוי לה רביעת בהמה ואף על גב דבסקילה.

יב

ישראלית שיש לה זרע מכהן אוכלת בשבילו דכתיב בהאי קרא דכהן כי יקנה נפש קנין כספו דאשתו הוי קנין כספו כתיב ויליד ביתו ודרשי' יליד מאכל את אמו ואפילו טומטום ואנדרוגינוס דזרעו הם והוו בכלל ילוד. ובני בנים הרי הם כבנים כדילפינן מדכתיב מני מכיר יצאו [ירדו] מחוקקים דאפילו בן הבת עד סוף הוי כבנו ואם כן זרע הזרע עד סוף כל העולם מאכיל וכתיב נמי גבי בת כהן הנשאת לישראל ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה ודרשינן עיין עליו עד סוף העולם אם יש לה זרע מישראל אינה אוכלת וכשם שזרע ישראל עד סוף העולם פוסל אותה כך זרע הכהן מישראלית המאכילה הוא עד סוף העולם דהוי נמי בכלל ילוד המאכיל ואפילו הוא זרע פסול מאכיל כשם שפוסל לבת כהן הנשאת לישראל דכתיב וזרע אין לה אין לי אלא זרע כשר זרע פסול מנין תלמוד לומר וזרע אין לה מכל מקום וקאי נמי האי וזרע אין לה אובת דרישיה דקרא דאוקמינן ליה דהוא יתירא לומר דהדרה ואכלה בשביל בנה כדבסמוך.

טז

העבד אינו פוסל ואינו מאכיל דאם (בנה) [בא] על השפחה וילדה ממנו בן ומת הוא אין עבד זה נקרא זרע לפסול או להאכיל דכתיב האשה וילדיה וגו' דמשמע דבתרה גרירי ועבדים נמי אין להם יחוס כדכתיב שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור.

יז

בת ישראל דאמרינן דאוכלת בשביל בנה כהן כשמת בעלה אם נשאת לישראל לא תאכל בתרומה דלא עדיף מה שאוכלת בשביל בנה מאם היתה כהנת דאם נשאת לישראל אינה אוכלת כדכתיב ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל ומת ישראל זה שנשאה ויש לה ממנו בן לא תאכל נמי כבת כהן דיש לה זרע מישראל דאינה חוזרת לאכול בתרומת בית אביה אבל מת בנה מישראל חוזרת לאכול בתרומה בשביל בנה הראשון דכתיב ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה ובת יתירא הוא דהא כתיב לעיל מיניה ובת כהן כי תהיה לאיש זר וסמיך ליה ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וגו' והוה מצי למיכתב וכי תהיה אלמנה וגרושה ואנא ידענא דבבת כהן משתעי קרא דהא מינה סליק אלא להכי אתא לומר דאם היתה אוכלת בשביל בנה דהיינו כבת כהן האוכלת בשביל אביה דכשאין לה זרע חוזרת לבית אביה הך נמי כיון שאין לה זרע מזה שנשאה אחר כך חוזרת לאכול בשביל בנה כל מה שהיתה אוכלת קודם אפילו חזה ושוק דהא אמרי' דילוד מאכיל כאביו שהיה מאכילה בחזה ושוק ותרומה.

יח

בת כהן שנשאת לישראל וילדה ממנו בן פוסלה כדא' אם חזרה ונשאת לכהן אוכלת בתרומה דלא גרעה מישראלית שאוכלת מפני שהיא קנין כסף ובנה נמי מכהן מאכילה כישראלית מת בנה מכהן אסורה לאכול מפני בנה שמישראל הפוסלה מת בנה שמישראל חוזרת לבית אביה כנעוריה כדכתיב ושבה אל בית אביה ואוכלת בתרומה כדכתיב מלחם אביה תאכל ולא בחזה ושוק דלאו לחם אביה קרינא ביה כדאמר' לעיל והאי מיעוטא לא כתיב אלא גבי בת כהן אבל בת ישראל החוזרת לאכול בתרומה בשביל בנה חוזרת אף לחזה ושוק כדאמר.

יט

בת ישראל שנשאת לישראל תחלה ויש לה ממנו בן חזרה ונשאת לכהן אוכלת בתרומה אפילו אם יש לה בן ממנו דילוד מאכיל כאביו כדאמרינן לעיל:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.