שו"ת צמח צדק (קרוכמל)/עז
|
< הקודם · הבא > |
- שאלה ע"ז
אב המון, צח ואדמון, מלא תודה ומצות כרימון, האלוף המרומם התורני נ"י פ"ה ע"ה כמהר"ר אברהם יצ"ו:
על אשר שאל מכ"ת אותי שיש באתריה דמכ"ת אלם אחד שיודע במלאכת חייטין והוא פקח גדול ומבין בטוב וישא את אחותו דמכ"ת היאך יש לנהוג בקידושין ונראה ליה למכ"ת שאין זה חרש אלא אלם מפני שהוא יודע בסדר התפלות להראות מתוך הסידור איזה הם תפלות של חול ואיזה של שבת ויום טוב ומה שמוסיפין לומר לפי סדר המועדים ונושא ונותן עם כל אדם, ויודע לחתום בחתימת ידו והיה נראה למכ"ת שיכניס ברמיזה בכה"ג שיהיו כותבין לו על הנייר הרי את מקודשת לי וכו' והרב יהא מראה לו על הכתב ולרמז לו כוונת הכתב והאלם ירכין בראשו הן, כי לפי דברי הבעלי בתים מבין הוא מתוך הכתב ויודע לקרות, אלה הם תורף דברי מכ"ת בשאלה:
תשובה החייט הזה אשר הוא באתריה דמכ"ת אני מכיר אותו ואינו מיקרי אלם אלא חרש שהרי אינו שומע ואינו מדבר ולא מיקרי אלם אלא מי ששומע ואינו מדבר דהכי איתא פרק מי שאחזו דף ע"א שומע ואינו מדבר זהו אלם דכתיב ואני כחרש לא אשמע וכאלם לא יפתח פיו וכו' וכן פסקו כל הפוסקים והכל מבואר בטור א"ה סימן ק"ך וקכ"א והב"י האריך בחלוקי דינים שבין חרש ואלם וכן בטור ח"מ סימן רל"א אבל בכגון זה דבאתריה דמכ"ת שאינו שומע ואינו מדבר לא מיקרי אלם אלא חרש מיקרי אף על פי דהוא פקח ביותר אין לחלק בין החרשים וראיתי מרבותי נוהגין שהולך לחופה עם החרשאחד שהוא רגיל עמו כגון אחד מן אחיו או שאר קרוביו הרגילים עמו בבית ומכירים ברמיזותיו ואותו הרגיל עמו מראה לו ברמיזות, ענין קידושין והחרש מושיט הטבעת לאשה ומקדשה וזה ראיתי בקראקא מחרש אחד שגם הוא היה חייט ופקח גדול היה והיה סוחר עם מלבושים שעשה הוא למכור וראיתיו כי היה פעמים הרבה תובע לאחרים לפני הב"ד ופעמים היה הוא נתבע והיו הרבה מבני הקהלה שהיו מכירין ברמיזותיו כי פקח גדול היה ובקל היה מבין ואפ"ה היה מקדש ע"י אחד מן אחיו שהיה נכנס עמו לחופה כדלעיל:
ומה שכתב מכ"ת מענין כתיבת הרי את מקודשת לי וכו' על הנייר ולרמז לו ענין קידושין נראה דלאו שפיר דמי למיעבד כך כדי שלא לחלק בין החרשים ואיכא למיחש לתקלה בהרואים יסברו דקדושיו קדושין גמורין הן מן התורה כיון שאינה מקדשה כשאר חרשים ובפרט שמחזיקים אותו לפקח גדול ואם יקדשנה אחר שהוא פקח לא יצטרכו גט משני שיאמרו אין קידושין תופסין ככל שאר אשת איש שנתקדשה שאין קידושין תופסין בה, ובאמת קידושין אלו של חרש אינן קדושין גמורין מן התורה ואם נתקדשה אחר כך מן פקח צריכה גט ממנו כמו שפסק הטור א"ה ריש סימן מ"ד לכך אין לשנות ממה שנהגו בכל החרשים שיקחו אחד מקרוביו הרגיל עמו שילך עמו לחופ' והוא ירמז לו ענין קדושין החרש יושיט הטבעת לאצבע של האשה ויקדשה הנראה לעניות דעתי כתבתי:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |