שו"ת מבי"ט/ג/פד
|
< הקודם · הבא > |
שאלה בפנינו בית דין ח"מ הועד בתורת עדות גמורה איך הר' אהרן בן טיפא יצ"ו התיר ליהודי אחד אשר באה לו שמועת אחיו שמת קודם יום הכיפורים והשמועה לא נשמע' לאחיו רק אחר עבור יום הכיפורים והתיר לו שיסתפר ערב חג הסוכות יום שמוע' כיום קבורה ואם קבר מתו קודם החג אחר יום הכיפורים בטלה ממנו גזרת ז' וזה ששמע אחר יום הכיפורים אם היא שמועה קרובה בטלה גזרת ז' ומונה אחר החג ט' ימים כמו שכתב הרמב"ם ז"ל ד"י ולא היה יכול זה להסתפר אלא אחר החג ט' ימים עוד הועד כי אמר שיום טוב שני של ר"ה שאינו עולה למנין אבילות וגזר על היהודי האבל שיתאבל יום אחד כיון להלכה כמו שכתב הרמב"ם ז"ל ספ"י גם בעינינו ראינו ובאזנינו שמענו כי ביום שבת הביאו נער למול אותו והמוהל אמר זה הנער הוא מהול והר' אהרן הנז' היה בצד המוהל וסלק למוהל והטיף הוא תיכף ממנו דם ברית ורננו הקהלות אחריו ואחר גמר התפלה קראוהו קצת חכמים לצד א' מבית הכנסת לשמוע מפיו איך עשה המעשה ההוא ולא רצה לבא ולא לומר שום התנצלות וטענה ואח' כך יום ראשון הביא הוא הנער עצמו לבית הכנסת ואמר שהיו לו ציצין המעכבין את המילה ושמל אותו ואמרו לו כי כל האנשים העומדים מסביב ראו כי היה מהול ושלזה לא מל אותו המוהל הראשון והנה אם האמת כדבריו היה לו לומר באותה שעה הנה מאחר שיש מחלוקת בדבר באו עד הנה חכמי העיר הביטו וראו אם הנער הזה מהול אם לא או היה לו לשאול אם יש מוהלים אחרים בעיר יבואו ויראו הרמב"ם ז"ל ואחרים כתבו שאין מחללין את השבת להטיף ממנו דם ברית ומה שאמ' אחר כך שהיו ציצין אינו נאמן כנגד העדים עוד הועד כי ביום שבת אחר אחר שמל רחץ הסכין אשר בו מל ושהה זמן ברחיצה אין סחיטה בשער ובעור כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ט והוא הדין בברזל וכתב מגיד משנה ומיהו איסורא איכא ע"כ כיון שאינה צורך שבת ואינו כמו סכין שהוא מטונף שרוחצין אותו לחתוך בו אוכל עוד הועד ששחט עופות בבית הכנסת לפני היכל שחיטה בבית הכנסת יש בו ביזוי כי אפילו בחצירו מקפיד האדם כ"ש בבית הכנסת לפני היכל ה' עוד הועד כי השוחטי' המובהקים בעיר הטריפו כבש א' והוא הכשיר אותו וחתך מיד הסרכה ואח"כ ראו מקום הטרפות חכמי העיר בפניו והטריפו אותו והוא שלח אנשים שיביאו לו מהכבש ההוא ושיאכל ממנו לא טוב עשה לחלוק על חכמי העיר וכ"ש לומר שיאכל ממנו עוד הועד איך התיר נזירות שמשון אשר הנוזר אמר אכון נזיר וכו' אין כאן אעבור לבית אחי מן אל יום לשנת"ן והנוזר היה בא לשאול לכל א' וא' מחכמי העיר ולא מצאו לו התר ואחר עבור שנה וחצי ולא היה נשאר לו זמן רק חצי שנה והתר לו נזירותו ואמרו לו קצת מחכמי העיר איך מצא התרה לזה ואמר הנוזר אמר לי שאמר אכון נזיר שמשון וכו' אין מה אעבור לבית אחי מן אל יום לשנתי"ץ ואמרו לו חכמי העיר כי הנוזר בהמשך הזמן שכח נוסח הנזירות ושעתה אינו נאמן כי כשבא לשאול התר מקודם אמר הלשון אשר אמר לעיל והוא עדין עומד בסברתו ואומר שאפילו התרה אינו צריך לפי שאמר אכון נזיר שמשון וכו' ולא אמר כשמשון כי אי אפשר שיהיה הוא שמשון ולהיות כל הכתוב למעל' אמת ויצי' חתמנו שמותינו פה שמוא' בכ"ר מרדכי נ"ע משה בכר' סעדי':
אינו יכול לחזו' בו במה שאמ' לפני מי שבא לפניה' שיתירו לו גם מה שאמר מפני שלא אמר כשמשון כי אי אפשר שיהיה הוא שמשון אם היה או' אהיה שמשון היינו אומרים אי אפשר שיהיה שמשון אבל כשאמר אהיה נ"ש משמע שמקבל עליו הנזירות של שמשון כיון שגמר בלבו והוציא דבר שמשמעות שיהיה נזיר וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פרק א' אם היה נזיר עובר לפניו ואמר אהיה הרי זה נזיר הואיל ובלבבו היה שיהיה כמו זה הרי שלא אמר כמו וחל עליו נזירות אע"פ שלא פי' ואני גוזר עליו שלא יורה שום הוראה להקל כי אם בהצטרפותו עם חכמי העיר בכל מקום שימצא נאם המבי"ט:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |