שו"ת דברי חיים/ב/אבן העזר/סו

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שו"ת דברי חיים TriangleArrow-Left.png ב TriangleArrow-Left.png אבן העזר TriangleArrow-Left.png סו

סימן סו

להרב הה"ג החריף כו' האבד"ק רימנוב והרב הג' הגדול החסיד המפורסם כו' האבד"ק קאדטשין יע"א:

שאלה איש בליעל בא לבית פונדק אחד ובידו טבעת והלך למקום הכירה הנקרא קוימען ועשה עצמו כלוקח אש לעשן כנהוג ושם היתה עומדת אשה קצת בהחבא ממקום הפנוי ואמר מיחד עדים והרי את מקודשת לי וע"א אמר שראה שהלביש הטבעת להנערה והנערה זרקה הטבעת והוא ברח מהבית והאשה זרקה אחריו הטבעת ואיננו זוכר אם בעוד הי' המקדש בפנים או לאחר שברח לחוץ ואח"כ אמר שהזכיר עצמו שהי' הזריקה ממנה לאחר שיצא לחוץ ועד השני העיד שלא ראה כלל נתינת הטבעת ולא ידע אם נתן לידה או הלביש באצבעה כי לא ראה כלל רק שמע הרי את מקודשת ומסופק אם אמר לי אבל נתינת הקידושין לא ידע כלל ורק ראה טבעת נפל לארץ והאשה אומרת שלא שמעה כלל דבריו ולא הבינה מה דאמר ולא הי' נתינה לידה רק שזרק לידה ומידה נפל תיכף לארץ ולאחר כמה ימים נתחרט העד שאמר שראה והודה שגם הוא לא ראה כלל וגם לפי הנראה כפי שמציינים עתה המקום שהי' המעשה שא"א כלל לראות משם ע"כ:

תשובה הנה הע"א שאמר שלא ראה כלל אם נתן דבר להנערה זה אינו עד קדושין כלל כיון שלא ראה המעשה ובזה כ"ע מודים דאין כאן הוכחה כלל שבא לידה דדלמא נפל על איזה מקום שם ונתגלגל משם או כדברי הנערה שנפל על ידה ומשם ממילא נתגלגל ונפל לארץ ולא קבלתו כלל לתוך ידה כי תיכף נתגלגל לארץ ולכן לכ"ע אין עדותו כלל לקדושין. אולם אחרי שראיתי שדחיתם דברי הב"ש [סי' מ"ב סקי"ב] משום דברי האחרונים שבטלו דבריו ראיתי להעתיק מתשובה אחת שכתבתי להראות דדברי הב"ש אמתים וזה לשוני במחברת שלי (בהפנקס הישן סי' ט"ז דף ע"ב בד"ה והנה הקצה"ח והעצי ארזים עד סה"ד וז"ב. וא"כ לפ"ז להך שיטות כו' יעי"ש דף ל"ה ע"ד) [כעת נדפס תשובה זו בחלק הראשון בחלק אהע"ז סי' פ"ז] וא"כ בנ"ד כ"ע מודים דאין עדות שלא ראה וליכא הוכחה כלל על נתינה לידה לכ"ע לא הוי עד כלל וא"כ לא הוי רק ע"א ובקדושי ע"א לרוב הפוסקים אין חוששין ורק הסמ"ג מחמיר ומביאו בש"ע סי' מ"ב להחמיר שלא במקום עיגון אך כ"ז בששניהם מודים אך בהכחשת בע"ד רוב הפוסקים הסכימו דגם הסמ"ג ז"ל אינו מחמיר וכמבואר בכנה"ג על אה"ע ובספרו דינא דחיי והנה ראיתי שהבאתם מהח"ס [אהע"ז ח"א סי' ק"ה] שכתב להתיר דכתב דהטעם של הסמ"ג הוא משום דהימני' והיינו דסמכו עליו לקדושין אבל היכי שהוא סבר שיש שני עדים ואמר [שהוא] מייחד עדות א"כ לא הימני' לע"א [וא"כ בנד"ד] אם ע"א לא ראה לא שייך הימני' ולכ"ע אין להחמיר וזה פלא בעיני דמאי מהני מה שהם הימנוהו הא חב לאחריני כמבואר [בקידושין ס"ה ע"ב] (בשם יהודאה) והימנוהו שלהם לא מהני כמבואר שם ואם נימא דהאי מ"ד דחיישינן לע"א לא ס"ל דבר דבר מממון א"כ בלא"ה ע"א נאמן כמו באיסורין וכמו דס"ל לאביי [במס' קידושין ס"ו א'] ועיין פ"י שכ' בשם (הריטב"א) [התוס' רי"ד] דהאי מ"ד כאביי [ס"ל] וגם קשה למ"ל ליתן טעם כי האי דלא מתיישב על הלב הלא טעם פשוט מבואר ברש"י [שם ס"ה ע"א ד"ה ואי ליכא עדים] דע"א נאמן לשבועה גם בממון וכ"ז שלא מכחשי לי' אפילו בממון כתרי וה"נ ס"ל להך מ"ד דמש"ה במודים לע"א נאמן כמו בממון בשלמא במכחשי לי' דאין אחד נאמן בהכחשה ורק זוקק לשבועה והכא לא שייך שבועה ומש"ה לא מהימן דילפי דבר דבר מממון אבל היכי דגם בממון נאמן בדיבורו הע"א בלא העדאת דבע"ד וכמו שאיל"מ ה"נ בקדושין כ"ז שלא מכחשי נאמן כמו בממון ולמה לי' טעם אחר דהוא קשה להבין וגם מי סני לן מה דכתב הרשב"א ז"ל דבשתיקה נאמן העד ודבר (מכירי) [דבר מיירי] רק בהכחשה או שהוא רק מדרבנן ולכן נעלם דרכם ז"ל ממני שבאו ליתן טעם חדש בהפלאה ומכח זה לפסוק דין ולכן דבריהם ז"ל צ"ע ואני בעניי אמרתי טעם פשוט לאביי ולהך מ"ד דחיישינן לע"א והוא משום דבאיסורים קיי"ל דע"א נאמן בשותק וכתיב דבר דבקדושין צריך ב' עדים ס"ל לאביי ולהך מ"ד דלענין איסור נאמן אחד לאוסרה לעלמא ולעונש בעי שנים עדים [דילפי' דבר] דבר מממון וכמו שקיי"ל [קידושין ס"ג] דאב נאמן לאסור בתו ולא לסוקלה ולזה מדייק רבא בלישנא דאמר הוי דבר שבערוה ואינו פחות משנים מי לא ידע דא"א הוא דבר שבערוה הל"ל אין דבר שבערוה פחות מב' אך גם אביי ס"ל דלא מהימן רק לאיסור בעלמא ולא לענוש כעל א"א ורבא פליג ואמר דזה הוי דבר שבערוה אפילו איסור בעלמא מקרי דבר שבערוה ואפילו להסוברים דלאו לא מקרי דבשב"ע יעוין בנ"ב {מה"ק אהע"ז סי' י"א ונ"ה] מ"מ איסור זה דהוי איסור א"א הוי דבש"ע ממש אך אביי ס"ל דזה לא הוי דבשב"ע וזה י"ל שלזה כוון הרשב"א ודו"ק. אך עכ"פ למאן דמחמיר בקדושי ע"א אפילו בנ"ד שייחד עדות לשנים ואחד לא ראה נמי מחמיר וזה שחזר בו העד אינו יכול לחזור כיון שהגיד ואם משום דהוי דין מרומה וצריך דו"ח ויכול לחזור [כ"ז שלא נחקר בב"ד] ז"א דהא מבואר בח"מ [סי' ט"ו ס"ג] דא"צ דו"ח ממש כמו בד"נ רק לחקור היטב ומסתמא אתם חקרתם במה דאפשר וא"כ שוב לא מצי לחזור וגם לפמש"כ דהוי רק דנאמן מטעם ע"א נאמן באיסורין די חקירה היטב אך לא באיזה יום וכו' כמבואר בתשו' הר"ן ז"ל [סי' ל"ד] הגם דמשגירת לישנא דתשו' בהר"ן ז"ל משמע דבד"מ צריך דו"ח כבד"נ אך ע"כ כוונתו ל"ד כד"נ ועיין בתשו' הריב"ש ז"ל רס"ז שכתב בפירוש והב"ד לא חקרו כלל יעי"ש והאיך ניקל מטעם זה דיכול לחזור מעדותו ולכן הי' מקום להחמיר אך כיון דגוף הדבר להחמיר בהכחישתו להעד הוא דעת יחידי כמעט וגם נראה הדבר שהוא שקר ומבואר בכה"ג היכי שנראה לעינים הערמה אפילו בשני עדים מקילין ובפרט בע"א כמבואר שם לכן ראוי להקל:

Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף