שו"ת דברי חיים/א/אבן העזר/נ

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת דברי חיים א אבן העזר נ

סימן נ

שאלה בתולה נשאת לאיש ואחר הריונה נשתטתה כמה שבועות ונתחלמה עד מלאת ימיה ללדת. ושוב נשתטית כמה חדשים ונתוודע הדבר שגם קודם הנשואין היתה לפעמים נשתטית ורק אבי' העלים הדבר מבעלה בשעת השידוך. והנה האיש בעל האשה הזאת הוא צורבא מרבנן ורך בשנים ואינו יכול לדור עם האשה הנשתטית בכל פעם כי בעת שטותה היא כמשוגעים ההולכים ערום בשוק וכמעט הוא מסוכן להיות אתה עוד מורא על ראשו פן עוד תשתטית אחר לידה שניה ושוב לא תתרפא כאשר אירע כן לאחותה הבכירה ולפי הנראה כי זה חולי המשפחה ולכן רוצה להוציאה עתה בגט פטורין כדמו"י והאשה אינה רוצה ונשאל מה דינו אם ליתן לה גט בע"כ או להתיר לו לישא אשה אחרת:

תשובה הנה בנידון דיני ממונות אשר בזה לא אדבר עתה כי לא נשאלתי בזה רק העיקר אם מותר לו לגרשה גם בלא כתובה אם אין לו והכתובה יהי' נשאר חייב אם יגיע לה עפ"י דין כאשר יוחתך ביניהם לאחר הערכת טענותיהם משני צדדים לפני איזה בד"צ:

והנה מוצא דין זה מבואר ברמ"א סי' קי"ז ס"ס וז"ל ודווקא במום גדול כזה אשר אם היה באיש היו כופין להוציא מדין התלמיד ולא תיקן ר"ג ז"ל שיהיה כח אשה עדיפא מאיש ע"כ ודין זה מקורו בתשובת הרא"ש ז"ל כלל מ"ב ושם בתשובה מבואר בשם ר' יצחק בר"מ דיליף נכפה מנשתטית דז"ל שם כן נ"ל שאין מום גדול מזה שהרי מדמה בפרק האומנין נכפת לשוטה דאמרינן המוכר שפחתו וכו' הואיל וסופר בין המומין ושוטה אין לה קדושין ונשואין [וכו'] אעפ"י שלפעמים יש לה קידושין כגון עתים חלומה גם בנכפה יש לה לפעמים קדושין מ"מ במום גדול כזה לא תיקן ר"ג ז"ל עכ"ל הרי דדין נכפה ושוטה שווין ואדרבא שוטה מום גדול מנכפה וא"כ כיון דרמ"א פסק בנכפה דכופין כ"ש בשוטה דכופין וכן מבואר בהדי' בתשובת מהרי"ט סי' קי"ד דשוטה דומה לנכפה ובתשו' ב"ח סי' צ"ג אך במה דכופין לא נתבאר היטב ובב"ש ז"ל סי' הנ"ל מבואר דזורקין לה גט בע"כ וכן נמצא בתשובת זקיני מהרמ"מ ז"ל סי' א' מביאו הב"ש והנה באמת דברי הב"ש ומהרמ"מ ז"ל תמוהין לכאורה דמפשטות דברי הרא"ש ז"ל שם נראה רק דכופין אותה לקבל גט אבל הא לא פסיקא לן לזרוק הגט דהא כתב בתחלה שר"ג ז"ל לא גזר ע"ז ואח"כ כתב את"ל דר"ג ז"ל לא פליג בתקנתא מ"מ במה שהאיש כופין אותו גם האשה כופין אותה ע"כ א"כ נראה מזה די"ל שר"ג ז"ל לא פליג בתקנתא ואסור לכל אדם לתת גט בע"כ ורק שכופין אותה כמו שכופין לאיש עד שיאמר רוצה אני:

והנה ראיתי אח"ז שגם הנב"י במהדורא תנינא [סי' ק"ד] ובספר הפלאה בק"א סי' קי"ז כתבו כן לדחות דברי הב"ש ז"ל. והנה באמת יש מקום לתרץ דבריו וכוונתו כיון דהרמב"ם ז"ל כתב הטעם דמהני רוצה אני גם שאנחנו יודעים שהוא אנוס הוא מטעם דמסתמא כ"א מישראל רוצה לקיים הד"ת תורתינו הקדושה ורק יצרו אונסו וכיון שהתיש כח היצר ע"י הכפי' רוצה באמת לקיים הד"ת וא"כ י"ל דיכול עכ"פ לזרוק לה הגט היינו דכל כמה דלא ידעינן שאינה רוצה אוקמה לה אחזקה דמסתמא תקיים ככל בנות ישראל המקיימים דברי חכמינו ז"ל ובשלמא באיש דצריך דעתו דוקא ואנן חזינן דאינו רוצה רק ע"י כפי' צ"ל דווקא רוצה אני דהא חזינן אונסו אבל באשה הגם דעד [השתא] לא היתה מרוצה עכשיו בשעה זו כשרה היא ככל בנות ישראל ואינו עובר כלל על הח' בזה דהוי מדעתה ממש ואם שאח"כ אינה מרוצה מה דהוי הוי והגט כשר כנ"ל להליץ בעד ב"ש וזקיני מהרמ"מ ז"ל אבל באמת לפי הנראה מפשטות דברי הרא"ש ז"ל יראה דאין זורקין לה גט בע"כ דלא פליג ר"ג ז"ל בתקנתא אולם לא ברירא ליה הך מילתא כמבואר שם. וכן נראה להדיא מתשו' הב"ח ז"ל שהבאתי שכתב דלא פליג רמ"א עם מהרש"ל ז"ל שרש"ל ז"ל אוסר לגרש שוטות בעת חלומה בע"כ מכח הח' דר"ג ז"ל ורמ"א מתיר וכתב הב"ח ז"ל דגם רמ"א ז"ל אינו מתיר רק לישא שתי נשים ולא לגרש בע"כ ולכאורה קשה הא מבואר בסי' קי"ז בסופו דרמ"א ז"ל ס"ל כר' אשר ז"ל דכופין גבי נכפה א"ו שגם הוא ז"ל הבין דכוונת הרמ"א ז"ל רק כפי' בשוטין אבל לא לזרוק לה גט בע"כ אך דלכאורה קשה הא כפי' היא שמכריזין עלי' והב"ד גזרו עלי' כמו שיתבאר בש"ע [סי' קנ"ד] וא"כ כיון דלא ציית' לדברי ב"ד ודאי נקראה עוברת על דת ובעוברת על דת מבואר בסי' קט"ו ברמ"א ז"ל (שכופין) [שנותנין לה גט בע"כ ע' בסי' שאח"ז] ואין חולק בזה בש"פ אך די"ל דכה"ג לא נקראת עבריינית שמכוונת לדור עם בעלה ויהיה אך שיהיה דעת מהרש"ל וב"ח ז"ל והאחרונים דאין זורקין גט רק שכופין כמו שמבואר בסי' (קי"ד) [קנ"ד] ואך שקשה על מהרש"ל ז"ל למה כתב בסוף התשובה שם שמבקשין ממנה והב"ד יעשו פעולות אולי תפתה לקבל גט ולמה לא כתב שיכפה דע"ז לא מצינו מאן דפליג על הרא"ש ז"ל שכופין וצ"ע:

אך דנלפענ"ד בנ"ד כיון שכבר היתה כן קודם הנשואין כופין אותה כמ"ש הב"ש ז"ל הואיל והוא עשה שלא כהוגן וכו' אולם האחרונים הניחו זה בצ"ע ויעויין בהפלאה בק"א סי' הנ"ל גם י"ל דלא עשה בזה שלא כהוגן דחשב האב שנתרפאית כבר אך זה נ"ל כיון דמבואר בח"מ ז"ל סי' (קט"ז) [קי"ז ס"ק י"ב] דאם הי' לו צרעת או נכפה קודם הנשואין גם שנתרפאית הוי מום א"כ בנ"ד כיון שעם עתה יש לה חולי השיגעון שהי' לה קודם הנשואין הוי מקח טעות. והנה בהפלאה ז"ל הוכיח דאם לא היה תנאי בקידושין בוודאי אם נתרפאית אינו מום ורק בהתנה הוי מום בנתרפאית משום שמאוסה עליו. אך באופן זה שעדיין נתעורר חולי הראשון לכ"ע הוי מום די"ל דעדיין לא נתרפאה לגמרי וי"ל דבזה אפילו בסתם בלא שום תנאי הוי מום וכן כיוצא בזה מצאנו בח"מ [סי' ר"ל] גבי חביות [שכר] ונמצא חמץ קודם ג' ימים דכתב בסמ"ע שם [ס"ק י"ד] דהוי ספק שמא החמיץ מקודם כיון דליכא חזקה דגופא כן הכא כיון דיש מקום לומר דלא נתרפאית אז לגמרי וכמו שכתב הח"מ ז"ל [הנ"ל] דיש חשש בכל מום שתחזור וכתב הב"ש ז"ל [שם ס"ק י"ב] דבש"ס דגבי מומין איירי שנתרפאית לגמרי לחלוטין וא"כ י"ל דאם שוב נתעורר המום דעדיין לא נתרפאה מאז והוי מום אולם אין זה וודאי די"ל דזה המום שהיה בה אז נתרפאה ועכשיו נסתפחה שדהו ונולד מחדש. והנה מתניתין דתני בהמדיר [דף ע"ה] שיביא ראיה משנתארסה הי' בה או לס"א שגורסין נולדו בה יש להוכיח דבר זה דקשה למה לא יביא האב ראיה שבשעת ארוסה לא הי' בה מומין הללו וממילא שנולדו לאח"כ א"ו דזה לא מהני דעדיין י"ל שנתרפאה אבל לא לגמרי ומש"ה נתעורר גם עתה החולי ולכן צריך להביא האב ראי' שנולדו בה מומין עתה לאחר ארוסה מחדש ולא הי' בה מעולם אך די"ל דמתניתין איירי דוקא בהותנה ומש"ה כל שאינו מברר שנולדו עתה וי"ל שנתרפאה וחזרו לא קיים התנאי אבל בסתמא כל שלא הותנה י"ל דזה לא הוי ביטול מקח די"ל דמומין הראשונים נתרפאו ועתה עלתה בה מחדש דנסתפחה שדהו ועכ"פ מידי ספיקא לא נפקא. ועפי"ז יש מקום ליישב קושית התוס' בכתובות [דף ע"ב ע"ב ד"ה ע"מ] שהקשו למה תני התנה הא בסתמא נמי סמפון מבטל קדושין די"ל דאם מסתמא הוי סגי להאב שיביא ראיה שלא היה בה בשעת אירוסין ולהכי אשמעינן התנה להשמיענו דצריכה דווקא להביא ראי' שנולד בה עתה המומין כנ"ל וא"כ בנ"ד עכ"פ ספיקא הוי אם נתרפאית מאז וא"כ דכנסה סתם הוי רק ספק קדושין וי"ל בכיוצא בזה כ"ע מודים לדברי הרא"ש ז"ל אשר הסכים הוא וכמה מגדולי הראשונים שכיוצא בזה לא גזר ר"ג ז"ל לגרש בע"כ. ויותר נראה כיון דכבר נתחזקה אחותה ג"כ למשוגעת ולפי דקי"ל כרבי בתרי זמני הוי חזקה וא"כ הוי כמו נשאת לשני דמבואר בנ"י ובח"ר יבמות [דף ס"ה ע"א] דאין לה כתובה דהוי מקח טעות לכמה גדולי הראשונים ואפי' להחולקים שם הטעם משום שנשאת בהיתר. אבל הכא בוודאי לא בהיתר נשאת כיון שהי' משוגעת גם (היא) קודם הנשואין. ולפענ"ד דגם לענין כתובה יש לדון כן בנ"ד אולם כבר אמרתי שאין עתה דברי רק לענין הגירושין עכ"פ נראה דהוי מקח טעות ושפיר בכיוצא בזה לא גזר הגאון שלא לגרש בע"כ וביותר לפי אשר נראה לי בכוונת דברי הח"מ ז"ל [הנ"ל] דדוקא בנכפית ומצורעת דשכיח שיתעורר המחלה חשב למום גם אם נתרפא. אבל לא בשארי מומים כמו שהבין הב"ש ז"ל [הנ"ל] בכוונת דבריו כן נ"ל ברור. וא"כ בנשתטית דעינינו רואות דדבר זה חוזר ומתעורר ובפרט בעת הריון ולידה דשפיר הוי מקח טעות ויוכל לגרשה בע"כ דיש מקום לדון על גוף הקידושין ויותר מקדושי ספק וודאי אינם. וא"כ מותר לזרוק הגט בע"כ וכן נראה להדי' מתשובת רש"ל ז"ל [שם סי' ס"ה] שהוא המחמיר בזה ביותר ומ"מ כתב כיון שנסתפחה שדהו שהיו לאחר הנשואין משמע שם בהדי' דאם י"ל שהי' קודם הנשואין מותר לזרוק לה גט בע"כ וזה ברור למאוד. אולם הב"ח ז"ל בתשובה [הנ"ל] רוצה להחמיר ליתן גט בע"כ מטעם דזה נפל ברבוותא אם ליתן גט לעתים חלומה משום גרירה והנה מלבד מה דמבואר בהמבי"ט [ח"ב ס"ס כ'] דזה לא מקרי עתים חלומה בשכמה ימים היא חלומה ומביאו הגט פשוט ז"ל [בסי' קי"ט ס"ק ל"א] אולם ביותר באשה זו שנראה שאין לחוש רק לימי עיבור והלידה כי לא נתחזקה לפנינו עתה רק בימי עיבור ולידה ומספק אם תהי' כך גם בלא עיבור אין לחוש לגרירה כמבואר בט"ז סי' קי"ט [ס"ק י"ב] ואין לומר דהא מדברי הט"ז שם משמע דאם לא נתחזקה לפנינו שנשאר כך לא מחזקינן לי' ואמרינן שנתרפא וא"כ היכא מתירין לו לגרש בע"כ ז"א דקי"ל בחגיגה [דף ג' ע"ב] כיון דעביד תלתא זמני' הוי לי' כמו [שנגח] וכו' ומבואר שם (באבני מלואים) [בטורי אבן] להגאון שאגת ארי' ז"ל דלרבי בתרי זמני נתחזק. וא"כ הכא הרי נתחזקה לענין עיבור ולידה וגם כי אחותה העיד עלי' ואין לומר שבמשפחה לא מחזקינן רק בג' פעמים. זה ליתא דזה הוא דווקא לענין משפחה שלימה אבל בלא"ה קי"ל כרבי גבי מלה בנה הראשון ושני וכו' וא"ל דקי"ל כרבי הוא רק מספיקא מ"מ הא כבר נתחזקה עם הפעם דקודם נשואין למשוגעת לענין איזה פעולה שבין עיבור ולידה וא"כ כיון דלא שייך טעם גרירה לפענ"ד יותר טוב להתיר גט בע"כ משיהי' באיסור שתי נשים כל ימיו ובפרט דלפי מה שכתוב הב"ש ומהרמ"מ [הנ"ל] פשוט להתיר גט בזריקה. אך יש מקום לומר ד"ח דשתי נשים אינו חמור כל כך וכבר ביאר זה הגאון בנ"ב ז"ל [קמא סי' א' ומה"ת סי' ק"ב] ולכן נכון יותר להתיר לו לישא ב' נשים ועפ"י מאה רבנים או שיכפי' בכפי' ועפ"י ב"ד בכל מה דאפשר למכפיהו אח"ז מצאתי בשאלות תשובות מקום שמואל הסכים ג"כ בכה"ג לזרוק לה גט בע"כ ולכן לפענ"ד אם לא יוכל להשיג לישא אשה עפ"י היתר מאה רבנים שיוכל לזרוק לה גט בע"כ ובא' מאלו יד הבעל על העליונה או לכפותה עפ"י ב"ד בשוטים שתקבל גט או להתיר לו לישא אשה אחרת או לזרוק לה גט בע"כ ואין עליו שום איסור ח"ו אדרבה מצוה קעביד לקיים מצוה זה הנלפע"ד וד' יצילנו משגיאות ויראנו בתורתו נפלאות דברי הבא עה"ח הק' חיים הלברשטאם:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף