שדי חמד/אסיפת דינים/חמץ ומצה/ט/כה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד אסיפת דינים חמץ ומצה ט

כה) בנוסח שטר מכירת חמץ שבספר ראשית ביכורים להג' רב"ך בסי' ה' סקי"ז כתוב ולראיה וכו' באתי עה"ח ביום י"ד לירח (לא ידעתי טעם לכתוב לירח במקום לחדש הנהוג בכל השטרות) ניסן בשעה חמישית שהיא שעה זמנית קודם חצות היום בשעה שאסור באכילת חמץ ומותר בהנאה שנת וכו' עי"ש ראה זה חדש הוא לכתוב שעת המכירה ובנוסח שטר מכירה של הג' נו"ב שהובא בשו"ת שיבת ציון סי' י"א וכן בנוסח שטר מכירה שבש"ע הג' מוהרש"ז לא נכתב בהם אלא ביום י"ד ניסן בלתי מורה שעת המכירה ולא הוה ידענא טעמיה דר"ב בזה עד שהגיע לידי ספר אגודות אזוב מדברי וראיתי שם בחלק א"ח סוף סי' י"ד שכתב שנכון לפרש בשטר מכירת חמץ השעה שנכתב ונמסר לנכרי דאם אין כתוב השעה אין השטר חל עד רגע אחרונה של היום כמו שכתב הסמ"ע סי' ק"ד סקכ"ד ואז כבר נאסר החמץ על כן צריך שיהיה מוכיח מתוך השטר שהמכירה חלה בתחלת שעה חמישית ואין לומר שמצד איסור חמץ מיקרי מוכח מתוכו שחלות השטר היה קודם שעת האיסור דהתינח לגבי החמץ אך כיון דבעינן גם הקנאת הקרקע ולגבי הקרקע לא הוי מוכח מתוכו עד כלות היום וכיון שמקנה החמץ אגב קרקע גם החמץ לא נקנה לו אלא בסוף היום וכבר נאסר מקודם והיכא שהחדר שהחמץ בתוכו הוא שלו ממש שאז צריך למכור החדר לנכרי ולא סגי בשכירות משום דשכירות לא קני כמו שכתב המקור חיים והוי חמצו של נכרי בבית ישראל ואחריות אנס על הישראל אפילו בלא הקנה לו החמץ אגב קרקע יש לדון על מכירת קרקע דלא חיילא עד סוף יום י"ד וממילא עד אותו זמן הוי כאחריות אנס עליו בביתו ויש להסתפק אם איסור קבלת אחריות הוא מחצי היום או לא הוי אלא מתחלת הלילה כמו שנחלקו הפוסקים באיסור בל יראה דאם אינו אסור עד הלילה יש לומר דמהני בלא פרישת השעות כשאין צריך להקנות החמץ אגב קרקע ושמעתי שבנוסח מכירת חמץ להג' חתם סופר מפורש בו שעות מטעם שכתבתי אלו תורף דב"ק ואין ספק דמטעם זה הוא מה שהצריך הגאון רב"ך לכתוב שעת המכירה ויש לפקפק בדבריו דמשמע דמה שכתב בתחלה הוא אף כשהחדר שהחמץ בתוכו הוא אצלו רק בשכירות דאז סגי בשכירות מכל מקום כל שמקנה החמץ אגב קרקע ועל קרקע לא מוכח מתוך השטר חלות הקנין עד סוף היום לא מהני והוא תמוה דהא שכירות קרקע נקנה בלא שטר כמו שרשמתי לעיל אות כ"ב ואם כן כבר נקנה שכירות הקרקע בשעתו ושפיר הקנה לו החמץ אגבו וגם כשהוא קרקע שלו לפי מה שכתבו כמה גדולים דעדיף להשכירו לנכרי מלמוכרו כמו שרשמתי בסי' זה אות ד' אם כן אין צריך שטר כלל ונקנה להנכרי בשעת מכירת חמץ ומה שכתב בשם נוסח מכירת חמץ להג' חת"ס תמוה בעיני דמתבאר מדבריו בתשו' סי' ח"ק וסי' ק"ט דמסתמיך ואזיל ונקיט בשיפולי גלימא דרביה הג' מוהר"ר נתן אדלר בנוסח מכירת חמץ ובתשו' בית שלמה סי' ע"ד הוא הע"ד מעיד בגדלו דנוסח מכירת חמץ של הג' מוהרנ"א הנ"ל הוא להשכיר לנכרי ולהקנות לו אגב קרקע שכור וכדעת הנו"ב ואם כן איך יתכן שיהי' מקום לחוש מה שלא נכתב שעות בהשטר מאחר שכל עיקר השטר הוא אך למותר ודל מהכא השטר כמאן דליתיה הרי נקנה שכירות הקרקע להנכרי בכסף שנתן על זה ואין לומר דכיון דנחית לכתוב שטר אינו קונה בכסף כי ההיא דאמרינן כיון דנפל גלי אדעתיה דבנפילה ניחא ליה ולא בארבע אמות דודאי אין לחוש לזה כמו שמתבאר ממה שרשמתי בסי' ח' אות י"ג מסק"ה והלאה עי"ש ובקונטריס הכללים מערכת הכ"ף אות קל"ו:

ועוד נראה לדעתי העניה דכיון דבשטר שכותב השכירות כותב גם כן שמוכר לו החמץ וכו' אין לך מוכיח מתוכו גדול מזה שבשעה שמותר למכור את החמץ השכיר לו החדר וכולי עלמא ידעי שכן הוא האמת ומהיכא תיתי לחוש ולומר שמא נעשה כל זה בסוף היום אחר שנאסר ויתכן שמפני זה לא חשו הגאונים מוהרש"ז והנו"ב לכתוב שעות וכן ראיתי בנוסח שטמ"ח ששלח אלי הגאון המפורסם מוהרי"ז שטערין בע"ס זכר יהוסף (על פי דרשתי מאתו) שלא נכתב בו שעת המכירה וכן אנחנו נוהגים גם בזה וראיתי להגאון עמודי אש יצ"ו סי' ו' אות ח' בד"ה (והנה ראיתי בס') שכתב בשם ס' זכרון שמואל בקונטריס נשמת חיים סי' י"א שכתב בשם החת"ס לכתוב שעות כנז"ל וסיים וז"ל ואף שיש לפקפק דקרקע בשכירות אין צורך כלל לשטר מכל מקום כיון דכתב שטר לא סמכא דעתיה עד זמן קניית השטר ע"כ איני מבין איך שייך לומר על הנכרי דלא סמכא דעתיה עד זמן קניית השטר דאטו הנכרי הקונה וגם הישראל המוכר דינא גמירי דאינו קונה אלא בסוף היום הרי מסתמא דעתם היא דכי מטא שטרא לידיה הרי זה גמר הקנין וכיון דלפי האמת כבר נקנה השכירות לנכרי בכסף בלבד ואין לנו חשש אלא משום סמיכות דעת נראה לי דאין שייך בזה לומר דלא סמכא דעתיה דודאי הוא אינו יודע מדין זה כלל ובפרט שכל עיקר מכירת חמץ והקרקע אינו אלא להפקיע איסור חמץ ואף כשתהיה ההקנאה בכל אופן המועיל ודעת כל אדם סומכת עליה מכל מקום אין דעת הנכרי סומכת בזה לגמרי ואפילו הכי מהני וכל שכן בזה דלפי האמת גם הנכרי יוכל לסמוך על קנין הכסף והשטר כי אינו יודע כלל שלא יחול השטר עד סוף היום כנ"ל וידוע שכתבו הפוסקים דלענין הפקעת איסור הולכים אחר דיני ישראל בין להחמיר בין להקל אף אם אינו מועיל בדיניהם ופשיטא דמה שאינו מועיל בדיניהם אין דעת הנכרי סומכת עליו בשאר קניינים ואף על פי כן בזה סומכת דעתו על מה שעושה הישראל לטובתו להציל עצמו מאיסור ומהני שפיר ובשו"ת דברי חיים ח"ב סי' ל"ז הביא דבריו הגאון מנחת משה יצ"ו בקונטריס חקת הפסח אות יו"ד כתב דאף דבערי אשכנז דינא דמלכותא הוא שלא יועיל שום שטר הנכתב בלשון הקודש אלא בלשונותם אנן אזלינן בתר דינינו בין להחמיר בין להקל כדכתב הרב שע"א סי' ע"ט ובהכרח צריכים לזה דהא לא מהני בדיניהם שום שטר במכירה כזו שהיא לאפקועי איסור אלא שסומכים על מה שהוא דינינו וכו' עי"ש הרי דאף דאין דעת הנכרי סומכת מצד דיניהם כי זה אינו נחשב מכירה כלל מהני בזה ואמרינן דסמכה דעתו על מה שהוא דינינו וכל שכן שיסמוך על מה שלפי הראות נראה שיש בזה גמר הקנין וגם הג' עמודי אש נר"ו האריך לקיים מנהג העולם שלא נהגו לכתוב שעות וכתב ועם כל זה אנא עבדי עובדא בנפשאי כדברי הגאון חת"ס הואיל ויצא מפי אותו צדיק ומה שכתב בעמודי אש דאנן סהדי דכדי להפקיע איסור חמץ גמור ומקני וכו' עיין מה שרשמתי בזה במערכת בכור בהמה סי' ג' אות א' ס"ק ל"ה וס"ק ל"ו (ונדפס בשדי חמד ח"א בחלק אסיפת דינים) ולעיל בסי' ה' אות טו"ב סק"א והלאה דלא סמכינן אהאי סברא אלא כשאי אפשר בענין אחר:

ודאתאן עלה לענין אם להזכיר שעות במכירת חמץ נראה ודאי דאף דמן הדין אין חשש נכון להחמיר לכתוב שעת המכירה וכדכתב הרב עמודי אש יצ"ו וכדחשו לה הרבנים אגודות אזוב וראשית ביכורים הנ"ל וכן ראיתי עתה בספר הזכרון לידידי הרה"ג אבד"ק ראזישטאש יצ"ו בהלכות פסח ד' ט"ו. ע"א שכתב שנוהג לכתוב קודם זמן איסור הנאת חמץ וכן תקנתי לכתוב בשטר מכירת חמץ שלנו איה"ב:

ואם גם בערב פסח שחל בשבת צריך לכתוב שעות בשטר המכירה שכותב בערב שבת עיין לקמן אות ל"ה:

ומה שכתב בשו"ת דברי חיים הנ"ל איך יועיל מה שנכתב בלשון הקודש שהוא חוץ מחקי הממשלה וכו' הנה לפי הנראה מטעם זה הוא דהצריכו לכתוב בהשטר ורשות להעתיק כל זה בכתב רוסיא במקום משפטי הקיר"ה וכו' ככתוב בנוסח השטר מכירה שבש"ע הרב מוהרש"ז ובס' ראשית בכורים ס"ק י"ז הנ"ל וכן כתב הרב שואל ומשיב במהדורא תניינא ח"ב סוס"י ס"ג דנכון לכתוב שרשות ביד נכרי להעתיקו בלשונם דכתב שלנו אינו מועיל מצד דינא דמלכותא וכו' וסיים שם דכל דלא מהני בדד"מ אף אם מועיל בדינינו לא מהני עי"ש וזה שלא כדברי הרב דברי חיים דמהני מה שמועיל בדינינו ומנוסחי שטר מכירה הנ"ל אין הכרח דסברי כהרב שואל ומשיב דאפשר דלרווחא דמילתא הצריכו כן ולפי הנראה לא ראה הרב שואל ומשיב דברי הרב חתם סופר בסי' קי"ג והובא במנחת משה שם דגם בדיניהם מועיל שטר כזה אלא דהיה צריך לשלם תחלה מס המלך שהוטל על זה ובחסדי הקיר"ה לא הטיל מס בשטר זה עי"ש וראיתי עוד במנחת משה שם באות כ"ט שהביא שו"ת שערי דעה סי' ה' דכל שמועיל הקנין בדינינו אף אם אינו מועיל בדיניהם מהני:

ובשו"ת דבר אליהו (להגאבד"ק טארלא) בסי' יו"ד עמד לבאר על מה שכותבים השטר מכירה בכתב משיט"א והוא מפורסם שמחוק הקיר"ה כתב עברית אין לו תוקף כלל ושטר שאינו עשוי על פי דינא דמלכותא אינו מועיל וכו' ואחר שהאריך מענין לענין בקנייני מטלטלין אם בכסף או במשיכה ואם מהני איזה קנין מהם מדין סטומתא וכו' סיים (בסוף ד"ה ולכאורה) דאם באנו לחוש לדינא דמלכותא צריכים אנו לחוש תחלה לדינא דמלכותא ולכתוב כפי הנימוס הגם דבדיעבד בקנין מעות בלא שטר גם כן אין יכול לחזור א סוף לכתחלה צריכים לכתוב שטר בלשון המועיל ועוד הא צריכים להקנות בקנין אגב גם כן ומהמועיל בזה הדיעבד לכן נראה לומר הא עיקר השטר הוא רק על הקרקע ושטרא למטלטלי לא עבדי אינשי ואין צריכים שטר רק על הקרקע כדי לקנות אגבו המטלטלטין אם כן די לכתוב שטר בלשון המועיל כנימוס רק על הקרקע ושוב אין צריכין על המטלטלין כי יכול להקנותם אגב קרקע אף בעל פה ועל ידי קנין מעות גם כן כי זה הערבון הניתן הוא על הקרקע ועל המטלטלין ובאם שלא נכתב שטר על הקרקע כנימוס לדעתי יש לחוש בזה החמץ טובא ואין לומר אם כן כפי שכתבנו צריכים גם כן לכתוב על נייר סטעמפעל יש לומר על פי מה שכתב הרב חתם סופר יען דבדיניהם השטר כשר רק מקודם מוכרחים לשלם דמי הסטעמפעל אם כן כשהשטר כשר שוב לית לן בה וגם נשאלה שאלה זו לפני הקיר"ה על מה שישראל מעלימין דמי הסטעמפעל בשטרי מכירת חמץ והשיב שזהו רק רעליגיאהן היינו נימוס תורני ואין זה ענין למקח וממכר עי"ש מתבאר מדבריו דהא דנימוס תורני דמהני בהסכמת הקיר"ה אינו אלא לענין תשלומי מנת המלך אבל מה שנכתב בכתב משיט"א אף ששטר זה הוא שטר מנימוס תורני אין בו תוקף כלל משום דדינא דמלכותא הוא שיהא דוקא בגופן שלהן ולי הדל נראה שגם לזה מהניא הסכמת הקיר"ה שהוא נימוס תורני ומסכים גם ליתן לו כח יפה בזה כדין שטר גמור ויש לצרף סברא זו לדעת הפוסקים דאף אם אינו מועיל בדיניהם בתר דינא דידן אזלינן:

ושם (בדבר אליהו) בסי' י"ב נסתפק הרב השואל אם שטר מכירה שלנו מועיל מאחר דמדינא דמלכותא לא מהני כתב בלשון יהודית והשיב על זה בסוף הסימן וז"ל ומה שנסתפק הא בעינן שטר המועיל בדיניהם היינו שיהיה נכתב ככתבם וכלשונם י"ל דזה היה תינח אם לא היה נותן נכרי הקונה ערבון שקורין זידאטיק להישראל המוכר אבל המנהג הוא שהנכרי נותן ערבון להישראל לכן מצד דינא דמלכותא כסף קונה לגמרי ואינן יכולין לחזור ובפרט לדעת הרמב"ם ודעמיה דס"ל שכסף בנכרי קונה:

ובשו"ת חשק שלמה הנדפס מחדש בשנת כבוד התורה לפ"ק להגאון מוהר"ר משה שלמה בסי' ב' כתב אודות הרעש הנשמע מחמת הפקודה החדשה ששטר הנכתב בלשון עברית אינו מועיל ידע כ"ת שאין זה חדש ומבואר בספר מקור חיים בסי' ת"מ ובסי' תמ"ח שגם בזמנו לא היה מועיל המכירה על פי דינא דמלכותא שמחזיקים הדבר להיתול בעלמא ומאי נפקא מינה בזה אם מחמת הכתב אם מחמת דבר אחר וכשהייתי לפני הגאון חמדת שלמה דברתי אתו מזה שעל פי דינא דמלכותא אין המכירה הלזו כלום שמחשבים זאת ללעג וקלס וביניהם הן היהודי המוכר הן הנכרי הקונה יכולים לחזור והנה אנחנו נוהגים מאז על פי דרך הרב הקדוש מוהרש"ז על ידי ערב קבלן ואין בזה שום מיחוש ופקפוק כלל גם הפקפוק של המקור חיים ניחא לפי שהתנאי מפורש שלא יהיה שום אחריות על הישראל המוכר והערב מתחייב לשלם לו בעד כל החמצים ולהערב קבלן לא היה החמץ שלו מעולם ואין שייך בזה אחריות עלין גם משום שרוצה בקיומו אין כאן בית מיחוש כמובן ובשטר מכירה שלי נהגתי מאז לכתוב בו שאף אם הקנין אינו מועיל בדינא דמלכותא יקנה ויזכה הנכרי בקנין המועיל בדיננו ואין לפקפק במה יזכה הנכרי הקונה אף שכתב המקור חיים שקנין שאינו מועיל מדאוריתא לכאורה אינו מועיל לגבי מכירת חמץ והוכיח כן מהתוס' בריש לולב הגזול גבי אוונכרי המעיין שם היטב יראה שאדרבה משמע משם קצת להיפך וכן משמע מדברי מרן הב"י באה"ע סי' כ"ח גבי קדשה במעמד שלשתן והוא רק קנין מדבריהם וכן הוכיח בקצות החשן סי' צד"ק וכיון שיש פוסקים שאף קנין מדבריהם מועיל למכירת חמץ דאורייתא זכה הנכרי הקונה מטעם ספק ספיקא ויש בזה כמה ספיקות שנוכל לומר שעל פיהם יזכה הנכרי הקונה החמץ. א') הרבה פוסקים סוברים שקנין כסף לבד מועיל לנכרי. ב') קנין חליפין אף שהש"ך פקפק בזה הרבה חולקים על הש"ך ומידי ספיקא דדינא לא נפיק. ג') קנין אודיתא אף שמדברי התוס' בבבא קמא ד' ק"ד משמע שאודיתא אינו מועיל לאיסור תורה בקצות החשן שם האריך הרבה צדדים שקנין אודיתא מועיל לאיסור תורה וכתב שם אף אם נאמר דאודיתא אינו מועיל לגבי דאורייתא בחמץ שמן התורה בביטול בעלמא סגי ומכירת חמץ הוא רק מדרבנן ודאיסגי בקנין אודיתא. והנה דעת התבואת שור ושאר אחרונים לבטל גם את החמץ הנמכר ושמועיל הביטול ואף שקצת האחרונים פקפקו בזה מכיון שמכר החמץ איך יבטל החמץ שאינו שלו באמת אין זה פיקפוק דאנן סהדי שכל ישראל מבטלים חמצם אם לא תהיה המכירה כדין תורה הקדושה לכן אין בזה שום מיחוש ואף שיש כתבו להפקיר החמץ גם כן אין דעתי נוחה בזה כלל מכמה טעמים ולדעתי זוכה הנכרי מטעם ספק ספיקא ובפרט שיש בזה כמה ספיקות אשר הנכרי זוכה על פי דין תורה הקדושה לכן בל יעלה על דעתם שום חשש בזה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף