מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
במה טופלות הנשים שערותיהן?
בנות עניים בסיד (או בשאריות מבנות עשירים), בנות עשירים בסולת ובנות מלכים בשמן המור (שמן מזיתים שלא הביאו שליש או שמן מבושם).
למה הוצרכה המשנה להזכיר גם כלל וגם דוגמאות של מאכלים שיש בהם חמץ?
שיכיר את הדוגמאות וכך לא יכשל, וכאותו אדם שבא מארץ ישראל לבבל והיה עמו בשר ורצה לקבל מטבל וכששמע שאומרים כותח פירש כי ידע שיש בו חלב.
מה הדין באוכל תערובת חמץ וחמץ נוקשה?
כרת חייב רק על חמץ ממש, באוכל תערובת וחמץ נוקשה: לדעת חכמים - פטור, לדעת רבי אליעזר - חייב על תערובת (כך למסקנה. לדעת רב נחמן אף בחמץ נוקשה) מלקות, לדעת רבי מאיר - חייב על תערובת ועל חמץ נוקשה. לדעת רבי אלעזר - חייב אף על חמץ נוקשה בתערובת (הגהות הב"ח מב.).
מה לומדים מהפסוקים "כל מחמצת לא תאכלו" ו"כי כל אוכל מחמצת ונכרתה"?
מחמצת - נתחמץ על ידי דבר אחר. לרבי אליעזר - "כל" בלאו, לתערובת. "כל" בכרת - לנשים. "כי" - קשיא. לרבנן - "כל" בלאו וכרת לא דורשים, "כי כל" בכרת - לנשים.
האם נשים אסורות באכילת חמץ וחייבות באכילת מצה ומנין?
אסורות באכילת מצה מ"כל" או "כי כל" הכתוב לענין כרת, ולומדים בהקש לאכילת מצה שחייבות אף בזה אף שהיא מצות עשה שהזמן גרמא.
מה לומד ר"א מהכתוב "כי כל שאור" האמור לגבי הקטרת שאור?
מ"כל" לומד היתר מצטרף לאיסור או שחייב על הקטרה פחות מכזית. מ"כי כל" - תערובת כשאינו בעין.
מעבר לתחילת הדף