קרבן העדה/כתובות/יא/ז

קרבן העדה כתובות יא ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' היתומה. בגמרא מפרש ביתומה שמיאנה איירי:

השנייה. שניות לעריות שהן מדברי סופרים המפורשים ביבמות פרק שנו:

אין להן לא כתובה. הממאנת משום דמעצמה יצאה ושנייה קנסא דרבנן מפני שהיא מרגילתו לנשאה שאינה מפסדת כלום בנישואין שאינה נפסלת בהן וולדה כשר ואיילונית משום דמקח טעות הוא:

ולא פירות. בגמרא מפרש:

ולא מזונות. כגון אם לותה ואכלה בעודה תחתיו ואחר כך מיאנה אין הבעל חייב לשלם דממאנת בעודה תחתיו ודאי יש לה מזונות:

ולא בליות. שחקי בגדים שהביאה לו בשומא ולבשן הוא אינו מחזירן לה ביציאתה ודוקא שנאבדו ובלו לגמרי אבל בלאותיה הקיימים נוטלת לעולם:

אלמנה לכה"ג וכו'. בגמרא מפרש טעמא:

גמ' ופריך ניחא שניה ואיילונית. שאין להן כתובה כדפרישית טעמא במתני' אלא יתומה מ"ט וכי יתומה שהשיאה אמה ואחיה לית לה כתובה בתמיה:

תיפתר. יתומה דמתני' ביתומה שמיאנה וטעמא כדפרישית במתני' ובבבלי הגירסא במתני' הממאנת והשנייה:

ליידא מילה. לאיזה דבר קנסו אותו הא הוא אינו נותן לה כלום ומעכב מה שנתנה לו:

ומשני שאם קידשה. אפי' בליטרא של זהב הרי הוא שלה ואינה מחזרת לו כלום:

אלא אכילת פירות בלבד. לענין זה היא כאשתו שאוכל פירות נכסיה אבל לשאר דברים אינה כאשתו ומתני' ה"ק ולא פירות שאין הפירות שאכל שלה אלא שלו אף על פי שאינו חייב בפרקונה וחכמים התקינו שיאכל הבעל פירות תחת פרקונה וזו דלא קרינן בה ואותבינך לאינתו פטור מלפדותה מ"מ אינו חייב לשלם פירות שאכל מנכסי מלוג שלה:

תני ר"י צדונייא. ברייתא לפני ר' ירמיה והיא קשיא על ר' ירמיה:

צידונייא. מצידון היה א"נ אומן לעשות מצודות:

ה"ג ר' יהושע אומר מעשה קטנה כלום ובעלה זכאי במציאתה ובמעשה ידיה כללו של דבר הרי היא כאשתו לכל דבר אלא שיוצאה במיאון וכ"ה בבבלי בפרקין. ובמתני' תנן נמי יתומה וקשיא לר' ירמיה דמהך ברייתא שמעינן דלאו לאכילת פירות לחוד היא כאשתו:

מהו ולא פירות. כלומר אלא מהו ולא פירות דתנן במתני' שאינה יכולה להוציא ממנו אכילת פירות שאכל. בממאנת שכל זמן שלא מיאנה היא כאשתו לכל דבר ובשנייה משום קנס ובאיילונית כיון שראתה שהוא אוכל פירות ושתקה מסתמא מחלה ליה כי היכי דתיפוק עלה קלא דאישות:

בכל שעה. כלומר תמיד היה מרגלא בפומיה דר' אילא רבו דשנייה יורשה ומטמא לה דכיון דהוא יורשה ה"ל כמת מצוה שאין לו קוברים ואפי' הוא כהן מטמא לה:

ותני ר"ח כן. ובברייתא דר"ח לא תני כן ל"א ותניא נמי הכי בשם ר"ח דתני ואינו מטמא לאשתו הפסולה היינו הפסולה מדאורייתא דאל"כ ה"ל למתני ואינו מטמא לנשים האסורות לו:

היא אוכלת. דהא מדאורייתא קנין כספו היא:

ועבדיה אינן אוכלין. בתמיה הרי אין הפסול בעבדים אלא בה וכיון שהיא אוכלת עבדיה מיבעיא:

תמן תנינן. בגיטין פ' הזורק:

מעושה. בחזקה שכפוהו ליתן גט:

פסול. וצריכה גט אחר:

ופוסל לכהונה. משום ריח הגט:

אין מעשין. הא דתנן במתני' גט מעושה היינו כגון אלמנה לכה"ג וכו' וקס"ד דבא למעט פסולי דרבנן כגון שניות:

ופריך והא תנינן. ביבמות פ"ט בשנייה שכופין אותו להוציא וקשיא לשמואל:

ה"ג בגין דא אמר שמואל כגון. וה"פ בשביל כך אמר שמואל כגון אלמנה וכו' לרבויי אפי' הנך דאסורין מדרבנן ולא בא אלא למעט נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה שאין ביאתו בעבירה שאין כופין אותו להוציא:

ופריך והא תנינן. לעיל בפ' המדיר:

יעמיד פרנס. שליח שיפרנסנה:

יתר מכאן יוציא ויתן כתובה. וקס"ד דה"ה דכופין:

ומשני שמענו שמוציא. שמבקשין ממנו ליתן לה גט וכי שמענו ממתני' שכופין אותו בתמיה וכיון שאין עברה בנישואין אין כופין אותו להוציא:

מה בין אלו לאלו. אמתני' קאי מה בין שניות דתנן שאין להן כתובה לאלמנה לכה"ג וכו' דתנן בסיפא שיש להן כתובה:

ומשני אלו. אלמנה לכה"ג וכו' שהן אסורין מדאורייתא אינן צריכין חיזוק לפיכך יש להן כתובה:

ואלו. שניות שהן מדרבנן צריכין חיזוק שלא יעברו עליהן לפיכך אין להן כתובה כדי שלא תינשא להן:

אית דבעי מימר. כמו איבעית אימא:

אלו ע"י שקנסן בידן וכו'. אלמנה לכה"ג ע"י שהיא נעשית חללה ע"י ביאתו והולד ממנו חלל לא איצטרך תו לקנסן בקנס אחר:

ואלו. שניות שהיא לא נפסלה בביאתו וגם הולד ממנו לא מפסיל הוצרכו חכמים לקנסן בדבר אחר שלא יהיה לה כתובה:

מה נפיק מן ביניהון. מאי איכא בין הנך תרי טעמי:

וזו הואיל והוא דבר תורה. דכתיב לא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה אחרי אשר הוטמאה:

וזו הואיל ואין קנסה בידה וביד הולד. דאי למיפסלה לכהן לא מיפסלה בהך חזרה דהא פסולה וקיימא משעת גירושין ואי למיפסלה מתרומה לא מיתסרא בהכי ובניה כשרים דכתיב בהכי תועבה היא ודרשינן היא תועבה ואין בניה תועבין ובניסת לישראל איירי:

במזונות פליגין. אם יש לאלמנה לכה"ג מזונות פליגי ר"י ור"א:

ה"ג א"ל ר"א אומר לו הוציא. ב"ד כופין אותו להוציא ואת אמרת הכי שיש לה מזונות בתמיה:

ה"ג הוון בעא מימר בתנאי כתובה פליגין מ"ד בתנאי כתובה פליגין כל עמא מודיי וכו'. וה"פ סברוהו למימר איכא מ"ד דפליגי ר"י ור"א בתנאי כתובה כגון כתובת בנין דיכרין ומזונות הבנות לאחר מיתת אביהן וקאמר דלמ"ד דבתנאי כתובה פליגי סובר דלכ"ע אין לה מזונות דהשתא דסד"א דאפילו ביורשיה קנסו לא כ"ש בה דעבדא איסורא א"נ ה"ג רי"א יש להן כתובה א"ל ר"א כל עמא מודיי שאין לה מזונות בה קנסו לא כ"ש ביורשיה:

הא בתנאי כתובה לא. פליגי אלא לכ"ע יש להן דבה קנסו דעבדא איסורא אבל יורשיה לא קנסו:

הדרן עלך פרק אלמנה ניזונית

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף