קרבן העדה/יומא/ג/ו

קרבן העדה יומא ג ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' הביאוהו לבית הפרוה. לטבול טבילה שנייה עם שאר כל הטבילות במקום קדוש:

רבי מאיר אומר. פשט תחלה ואח"כ מקדש:

בגדי לבן. כתונת ומכנסיים מצנפת ואבנט שכל עבודות פנימיות היו בהן ועבודות חיצונים כגון תמידין ומוספין היו בבגדי זהב שהוא משמש בהן כל השנה ובין כל חליפה וחליפה היה טעון טבילה ושתי קדושי ידים ורגלים מן הכיור:

בשחר. בגדים שלובש הוא מפשתן של מדינת פילוסיא שהוא חשוב ומעולה:

ובין הערבים. ובגדים שלובש להוצאת כף ומחתה:

הנדיון. מארץ הודו:

גמ' מ"ט דר"מ. דכתיב ופשט את בגדי הבד ורחץ בשרו במים במקום קדוש ולבש את בגדיו וגו' והאי ורחץ היינו קידוש ידים ורגלים ושדינן האי ורחץ אפשיטה ואלבישה דבעי קידוש לאחר פשיטה דומיא דקידוש דלבישה שהוא לובש ואח"כ מקדש לכ"ע אף פשיטה פושט ואח"כ מקדש:

מה לבישה מקדש. לאחר שלבש אף קידוש דפשיטה כשהוא לבוש מקדש:

ע"ד דר"מ רחיצה חולצת. בתמיה דקס"ד דלר"מ פשט וקידש ורחץ וקידש ואח"כ לבש וקשיא ליה וכי רחיצה בלבד תהא חציצה בין שני הקידושין:

ורחץ ולבש וקידש. וכדתנן במתני' אחת פשוט ואחת לבוש. כלומר בין הקידוש שבפשיטה בין הקידוש שבלבישה שניהן לבגדים שלובש תחת הראשונים הן דסובר ר"מ לכל לבישה דבגדי קדש בעינן שני קידושין ולר"מ קאמר ליה ונמצא דמתני' דלעיל דלא כר"מ דתני פשט ירד וטבל וכו' ולא הזכיר אלא קידוש א' ולר"מ כיון דבגדי קדש לובש צריך שני קידושין:

לבא. לעתיד:

אחת לבא ואחת לשעבר. קידוש דלבישה הוא לעתיד לבגדים שלובש וקידוש דפשיטה לבגדים שפשט ורישא כר"מ נמי אתיא:

שתיהן לבוש. ל"ג:

הכל מודים בקידוש ראשון שהוא לבא. לצורך לבישת בגדי קדש דלפשיטת בגדי החול ודאי שאינו צריך קידוש:

ה"ג מה טעם והיתה להם חק עולם לו ולזרעו לדורותם. בקידוש כתיב ודריש הכי דבר המעכב בזרעו כהנים הדיוטים דהיינו קידוש הראשון שבשעת כניסה נוהגת בכל הכהנים מעכבת באהרן ביה"כ דהא חוקה כתיב:

שהוא לשעבר. לבגדים שפשט דלבגדי חול שלובש אינו צריך קידוש:

מתניתא אמרה כן. שקידוש האחרון לפשיטה:

ר"י אמר. אמר קרא ורחץ בשרו במים ולבשם שינה הכתוב בלבישה לעכב דכתיב ילבש ולבשם ולהכי כתיב הכא עיכובא למעוטי עיכובא דחוקה דלא קיימא אהאי קרא דאיירי ברחיצה ולבישה אלא אשאר דברים האמורים בפרשה וללמדך שאין קידוש ידים ורגלים מעכב:

ודכוותה לבישה מעכבת ואין קידוש ידים ורגלים מעכבת. ל"ג:

ה"ג בד שיהו כפולים. וה"פ תניא בברייתא מדכתיב בד בבגדי כהונה ילפינן שיהו כפולים אע"ג דבד לחודיה משמע כמו מלבד ה"ק בגדים שנאמר בהן בד צריכין שיהיו של בוץ ובבוץ כתיב שש משזר דילפינן מיניה שיהו חוטין כפולין ששה:

וקיימינה. ואוקימנא דברייתא זו אתייא דלא כר' יוסי דבסמוך:

לא נחת. לא ירד לבית המדרש אח"כ קם עם ר"ז וא"ל מה חידוש היה בבית המדרש היום:

ה"ג א"ל בד שיהו כפולים וכו':

שתי כתנות לכל א' וא'. דכתנות לשון רבים משמע וכדמסיק ושמעי' שיהו כפולין:

למאה בני אהרן תעשה כתנות. כלומר אכתונת דעלמא קאי ובהרבה כהנים משתעי קרא אבל לכהן אחד אין עושין אלא כתונת אחד הרי דלר' יוסי לא בעינן כפולין:

בד שיהו חדשים. כך שנוי בברייתא ודריש הכי שיהו כשעה שהיה בבדי פשתן:

ופריך אם ללמד דחדשים דוקא בעינן אבל שחקים פסולים והא תנן ולבשם אפי' שחקים:

במחלוקת. הך ברייתא שנויה במחלוקת דרבנן ורשב"ג והא דדרשינן שיהו חדשים לאו למעוטי שחקים אלא שלא נשתמש בהן להדיוט מעולם כרשב"ג ודלא כרבנן:

עור שעיבדו לשם קמיע. ושלאי לשם מזוזה אפ"ה כותבין עליה מזוזה דמזוזה אינה צריכה עיבוד לשמה:

רשב"ג אוסר. דבעי עיבור לשמה וה"ה לענין בגדי קדש פליגי וכדמסיק:

הוינון סברין. היינו סוברין הא דפליגי ת"ק ורשב"ג היינו להדיוט כלומר למזוזה אע"ג דמצוה נינהו מ"מ צורך הדיוט הוא אבל לצורך גבוה כגון לבניין בה"מ ובגדי כהונה כ"ע ל"פ דבעינן לשמן:

מן מה דתני וכו'. מוכח דפליגי נמי לגבוה:

צריך שתהא חציבתן בקדש. דהיינו לשם קדש:

ובקדש יחצבו. כלומר אע"ג שהתחיל לחצוב לשם קדש לא מהני עד שיהא כל מעשיהן לשם קדש:

במחלוקת היא. הך ברייתא כרשב"ג אבל רבנן פליגי וסוברין דאבני קדש ובגדי קדש אין צריכין חציבה ואריגה לשמה וכדתניא באידך ברייתא:

מותר להשתמש בו הדיוט. דהזמנה לאו מילתא היא. שמעינן מיהת דאע"ג דנשתמש בו להדיוט מותר אח"כ לגבוה ופליג אברייתא דבד דבעינן שיהו חדשים:

ופריך והתני העושה כלי לגבוה אל ישתמש בו הדיוט. והך ברייתא כרבנן דלרשב"ג מאי אירי' העושה לגבוה הא כל כלי גבוה היו אסורין להדיוט מעולם וקשיא לברייתא קמייתא דתני עד שלא נשתמש לגבוה מותר להשתמש בו הדיוט:

ר' חנניא וכו' עד ר' חונה ל"ג ליה וכפל ענין הוא:

תיפתר. הא דתנן העושה כלי לגבוה אל ישתמש בו הדיוט היינו שנעשה הכלי מתרומת הלשכה לפיכך אסור להדיוט:

כלי שרת. הנעשים לגבוה מאימתי הן קדושין:

מיד. אפי' את"ל דבעלמא הזמנה לאו מילתא היא גבי הקדש גבוה שאני דאיכא הזמנה בפה בקדשי מזבח וקדשי בדק הבית:

או בשעת תשמיש. בשעה שנותנין בהם דברים קדושים:

ה"ג כאחד הן קדושין ומתקדשין. וה"פ בתמיה וכי אפשר שיתקדש ומקדש:

ניחא של משה וכו'. בשלמא בשל משה לא קשיא שהם נמשחו בשמן המשחה ומשיחתן מקדשתן כדכתיב וימשחם ויקדש אותם:

ברם של שלמה. אלא בכלים שעשה שלמה קשיא וכי כאחת הן קדושין ומתקדשין:

ומשני בכניסתן לארץ. היו נותנין מתוך של משה לכלי של שלמה. ובזה נתקדשו שמה שניתן לתוכו כבר נתקדש בתוך כלי משה:

ופריך לא היה שם של משה. כגון בעלייתן מן הגולה וכי כאחד הן קדושין ומתקדשין א"נ ה"ק ואם א"א שלא היה שם של משה אין לבטל בשביל כך עבודת המזבח והראשון נראה:

ומשני בעלייתן מן הגולה. היו נותנין מתוך של שלמה לתוך כלים החדשים והן מתקדשין:

ופריך לא היה שם של שלמה. ע"כ לומר שכא' הן קדושין ומתקדשין:

אסורים בהנאה דגמר שם שם מעגלה ערופה דבמת כתיב ותמת שם מרים ובעגלה ערופה וערפו שם העגלה מה ע"ע בהזמנה אסורה בהנאה אף במת הזמנה מילתא היא:

לשם חי. לכשימות יקבר בו:

ולשם מת. שכבר מת:

לפני מטתו של מת. מפני צערו רוצה לאסור על עצמו ממונו:

אסור בהנייה. דמת תופס ד' אמות ונחשב כאלו הוא על המת עצמו:

ופשט ורחץ ולבש. הטיל הכתוב ורחץ בין ופשט ולבש ליתן רחיצה לפשיטה ורחיצה ללבישה:

במקום שאינו טעון טבילה. כל ימות השנה הבא לעבוד אין טעון טבילה מדברי תורה אלא מדברי סופרים לזכור טומאה ישנה:

טעון קידוש. דכתיב בבואם אל אהל מועד ובקרבתם אל המזבח ירחצו:

מקום שטעון טבילה. ביה"כ לכל חליפות בגדים:

מה לבישה בקידוש. דנפקא לן בק"ו מטבילה:

לא מסתברא אלא. למידרש ההיקש בהיפך:

מה פשיטה בקידוש ידים ורגלים. שנא' ופשט ורחץ אף לבישה בקידוש:

ופריך ואין שני של פילוסין. כלומר הגרוע שבפילוסין טוב הוא כמו הטוב שבהנדוין ולמה קאמר שלבש בין הערביים הנדויין דוקא כדי שיהיה חילוק בין שחרית לערבית היה ראוי ליקח השני של פילוסין וחילוק גדול ביניהן ועדיף מן הנדויין:

ומשני משום מילה דשמעה פרוטי. התנא קא משמע לן דבר בפרוטרוט דאפי' הנדויין שרי וכל שכן השני של פילוסין:

תמן תנינן. במנחות פרק ט':

הראשון שבראשון. השמן הראשון היוצא מן הזית הראשון כלומר מן הגבוה שבעצי זית:

אין למעלה ממנו. ליכא דעדיף מיניה והוא הראוי להקדים שנאמר ממבחר נדריך:

השני. שבזית ראשון והראשון שבזית השני שוין:

ופריך וכי אין השני שבראשון. עדיף מהראשון שבשני ואיך קאמר שהן שוין:

משום מילה. דשמעה פרוטי. מפרש דבר הברור דלענין מנחות הראשון שבשני והשני שבראשון שוין ולא אמרינן דהואיל וראשון הוא יקדימנו קא משמע לן דשוין וממילא ידעינן דמצוה להקדים השני שבראשון:

מאי כדון. ומאי טעמא של ערבית גרוע משל שחרית:

בד ד' פעמים. שיהא מן המובחר שבבד:

שהיה. בשרו נראה מתוכה כאלו הוא ערום:

מילא את הכתונת מים. ונסתמו הנקבים גם כהה בו הלבנונית והזכות שהיה בו ולכך סבב את המזבח שבעה פעמים כדי שייבש מיד מחום המערכה שבגדי כהונה המטושטשין פסולין לעבודה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף