מלמד להועיל/א/נב
מלמד להועיל 
א נב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה:
אין איינעם פריוואט - מנין היער ווירד, וואז זאנזט היער ניכט געברויך איזט, אויך אין ג' רגלים הזכרת נשמות געמאכט. פאן דארט ערהיעלט איך פאלגענדע אנפראגע, עז זיי אים אללגעמיינען זיטטע וואהרענד דעז טרויעריאהרעז אום איינען נעדר איהן ניכט מזכיר צו זיין. עז ליעגט נון איין פאלל זא, דאסס דיע י"ב חדש בערייטז פאר דעם רגל פארבייא ווארען, דאסס אבער דיע ערזטא יאהרצייט ערזט אים חשון זיין ווירד, ווירדע מאן אין איינעם זאלכען פאללע אם רגל מזכיר נשמות זיין.
תשובה:
בצדק איתא בשו"ת הרשב"ץ א"ח סי' רצ"ב שהטעם שאין מזכירין נשמות בשנה הראשונה למיתת הנעדר יען כי בשנה הראשונה המתים נדונים למעלה. ואף שפוסקים לומר קדיש בסוף חדש י"א כדי שלא לשוי' לאבות כרשעים (סי' שע"ו) מ"מ לענין שלא להזכיר דהוי בשב ואל תעשה אין מזכירין גם בחדש י"ב. וא"כ כיון דאין נידונים יותר מי"ב חדש וגם האבלות אינו נוהג אלא י"ב חדש על אב ואם (ע' סי' שצ"א) יש להזכיר אחר י"ב חדש אף בשנת העבור. אמנם עדיין צ"ע לפי מ"ש הד"מ סי' שע"ו סק"ח בשם ר"י מקרוביל דצ"ל קדיש משום נוחי נפש י"ב חדש וי"א יום נגד שנת דור המבול (וע' בספר שושן עדות על משנה עדיות סוף פ"ב) ואף דלא קיי"ל כר"י מקרוביל לענין קדיש מ"מ שמעינן מיניה דיש נידונים י"ב חדש וי"א יום ולפ"ז כיון דחוששין לענין הזכרת נשמות לדין של מתים אין להזכיר אלא אחר י"ב חדש וי"א יום. אך זה אינו דא"כ בכל שנה יהיה צריך להמתין י"ב חדש וי"א יום, וזה אינו מנהג בשום מקום. גם מדברי הראב"ד משמע דלית ליה כדעת ר"י מקרוביל דגבי משפט דור המבול כ' שם בפירושו למשנה הנ"ל וז"ל ועוד נוסף עליהם י"א ימים ששנת החמה יתרה על שנת הלבנה, ובמשפט רשעים כתב והיה מדי חדש בחדשו וכו' משמע באותו חדש עצמו מניסן לניסן או מתשרי לתשרי וכו' ולא כתב ועוד נוסף י"א יום. וא"כ לראב"ד די בי"ב חדש. ועוד דאם ימתין עוד י"א יום ולא יזכיר אף שהוא בשב ואל תעשה מ"מ הוי מילתא דתמיה ונראה כמשוה אבותיו רשעים אבל אם ימתין רק י"ב חדש אינו תמוה כל כך כי לא יזכיר כל ימי אבלו שהם י"ב חדש, וע"כ נראה שיזכיר אחר י"ב חדש.
עוד י"ל טעם אחר דאין מזכירין נשמות אב ואם תוך י"ב חדש דיש לחוש כיון דהוא תוך ימי אבלו שע"י הזכרה יעורר אבל בי"ט. וא"כ לאחר י"ב חדש שכבר שלמו ימי אבלו אין לחוש לכך. אך עדיין צריך עיון דהא איתא בברכות נ"ח ע"ב דאין המת משתכח מן הלב עד י"ב חדש, ונפקא לי' מקרא דהייתי ככלי אובד ופירש"י דבאבדה צריך ג' רגלים עיי"ש. וא"כ כאן נמי אין משתכח עד שעברו ג' רגלים. ואיתא במ"ק כ"ג ע"א מתה אשתו אסור לישא אחרת עד שיעברו עליו ג' רגלים, והטעם כמ"ש הרא"ש פ' א"מ סי' מ"ח והט"ז ריש סי' שצ"ב כדי שתשתכח הראשונה מדעתו ע"י שמחת הרגלים. עכ"פ חזינן דצריך ג' רגלים כדי שישתכח המת. אמנם בנ"ד הרי כבר עברו ג' רגלים דהא כ' הדגול מרבבה שם דשמיני עצרת חשיב רגל בפני עצמו לענין זה (איברא דהרבה אחרונים מחולקים על הדג"מ בזה כמ"ש בספר בית דוד בסי' שצ"ב) אך צריך עיון לענין יום הכפורים אם מזכירין נשמות אם עדיין לא עברו ג' רגלים. אך נלענ"ד דע"כ לא דמי נ"ד להא מילתא דא"כ אם עברו ג' רגלים קודם י"ב חדש כגון שמת אביו קודם פסח יהי' צריך להזכיר בשמיני עצרת (לדעת הדג"מ) ואם מת קודם סכות יזכיר ביה"כ, אלא ודאי דאין לדמות נ"ד להני גוני דבשלמא באבדה בהכרזה תליא מילתא ובמתה אשתו בשמחת הרגל תליא מילתא כמ"ש הרא"ש (ואפשר משום דחייב לשמח אשתו ברגל) אבל בנ"ד ע"כ צ"ל דבאבלות תליא מילתא כמ"ש לעיל. אחר זה ראיתי בס' ארחות חיים לא"ח סי' תרס"ח שהביא בשם ל"ד ובשם ספר כרם טעמים שאין מזכירין בשנה הראשונה כעין הטעמים שכתבתי לעיל.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |