הרי בשמים/ב/רלה
|
< הקודם · הבא > |
בעזה"י יום ה' ז לחודש אדר השני תרנ"ד לפ"ק סטרי.
- שלום על דייני ישראל ה"ה ידידי הרבנים החריפים המופלגים בתורה וביראה ה"ר יחיאל איכל הכהן נ"י וה"ר נחמי' ארי' נ"י דייני צדק ומורי הוראות דק"ק עיר ישן יצ"ו.
מכתבם הגיעני ומהרתי בוא היום בתשובתי עד"ש בעובדא דאתא לקמייהו ראובן הי' לו שותפות מכבר עם שמעון וחתנו במסחר שערות פרות והי"ל לראובן טו"ת על שמעון וחתנו וכתבו א"ע בקאמפראמיש בזבל"א וזבל"א ועל גביהם השליש הרב המנוח דק' ז"ל ע"ד פשר ונתנו הפשרנים אורטהייל ששמעון וחתנו מחויבים ליתן לראובן סך 123 ר"כ ושמעון לא רצה לקיים הפשר ונתן הרב ז"ל רשות לראובן לתבעו עפ"י הקאמפראמיש בדיניהם. ועתה קרבו לפניכם למשפט ונתעצמו בדין שתובע שמעון מראובן על שגבה ממנו גם חלק חתנו וראובן טוען כנגדו שהי' תנאי ביניהם שלא יכיר את חתנו כי אם אותו ושמעון מכחיש זה וזאת שנית טוען ראובן אחרי שבהאורטהייל נכתב אין סאלידום א"כ רצה מזה גובה ורמ"ג וכיון שחתן שמעון נסע לאמעריקא גבה ממנו את כל המגיע כפי שנכתב בהבעשייד מהגעריכט שהרשות בידו לגבות מהחתום הראשון בהקאמפראמיש ושמעון משיב ע"ז שהרב ז"ל לא הי' יכול לקרות כתב דייטש ואפשר שלא דקדק בזה ולא קראו לפניו המלות "אין סאלידום" וראובן עשה ערמה עם הסופר לכתוב מה שלא צוה הרב ז"ל וא"כ שלא כדין גבה ממנו חלק חתנו. זהו תוכן הטענות:
הנה ראיתי במכתב כ"ת שנסתפקתם בדין זה דנהי דלהא ל"ח שעשה ראובן ערמה עם הסופר דחזקה אומן לא מרע אומנותי' ומתירא לעשות כזאת שלא יקלקל אומנתו בכ"ז כיון שע"ז שכתוב בהקאמפרמיש אין סאלידום אין ידוע אם הי' קנין מפורש ע"ז ביחוד כיון דמדברי טענות ראובן ניכר שגם הוא כמסתפק בדבר אם חתמו א"ע כלל בהקאמפרמיש אין סאלידום וא"כ אמרי' דמסתמא כי קבלו קנין היינו על גוף הפשרה לקיים מה שיחייבו הפשרנים לכ"א מחמתו ולא מחמת חלק חבירו וכיון של"ה קנין ע"ז אין שמעון מחויב לשלם בעד חתנו עכ"ד ולפענ"ד אין מועיל בזה להחליש כחו של ראובן כלום דהרי מבואר בסי' י"ב ס"ז ברמ"א לענין פשרה צריכה קנין דל"ד קנין אלא ה"ה אם נתן שטר עליו וכ' בסמ"ע שם דאפי' אם נתן שטר עליו להתחייב כפי שיאמרו הפשרנים מועיל דאלימא מילתא דשטרי אכן הגאון בתומים שם הניח ד"ז בצ"ע דכיון דאינו מתחייב א"ע בהחלט ותולה בד"א בזה ל"מ שטר ובעי קנין דדמיא לאסמכתא ע"ש ולפענ"ד אף דדברי התומים צדקו בזה דבדבר שי"ב משום אסמכתא ל"מ אם כ' שטר כיון דנהי דבשטר הו"ל כמעכשיו דקיי"ל כר' יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו מ"מ הרי בסי' ר"ז סי"ד פוסק הרמ"א דמעכשיו לחוד אינו מסלק אסמכתא אמנם בנ"ד כיון דנכתב בשטר המועיל בנימוסיהם נראה דמהני וא"י לחזור בהן דהרי כ' בתשו' הרשב"א הובא בב"י סי' ר"ז מחודש מ"ו. מ"ז וז"ל שאלת שנים שהיו מתעצמין על בנין א' והסכימו ביניהם כמו שיגזרו עליהם אומני העיר וחייבו עצמן בשטר עשוי בגופן שלהן ומי שימרה מאמרם יענש כ' דינרים מחציתם לבנין העיר ומחציתם לחבירו ונתנו משכונות ביד האומנים ואותם האומנים פסקו ביניהם ועבר א' מהם ולא קיים מאמרם וטען שאותו קנס אסמכתא הוא תשובה מסתברא לי שאין כאן משום אסמכתא מכמה טעמים חדא מפני שתלו הדבר בדעת האומנים ומקצת גדולי רבותי אמרו שאין אסמכתא אלא בתולה בד"ע כו' אבל בתולה בד"א בדוקא מתנה לפי שא"א לסמוך שיעשה כן אותו פ' או שלא יעשה ועוד דכיון שנתן משכון ביד האומנים והתנה שאם יעבור יפרע הקנס לבני העיר ולחבירו וידוע באמת שיפרע חלק בנין העיר ולא ינצל מצד האסמכתא א"כ בדוקא התנה ואין לומר שבמחצית התנה בדוקא והמחצית האחר באסמכתא שבדיבור א' אמרם ואין דיבור א' מתחלק לב' ועוד שכל שאומר מעכשיו א"ב משום אסמכתא כדא' בפא"נ וכיון שיש כאן שטר ה"ה כמעכשיו דקיי"ל כר"י דא' זמנו ש"ש מוכיח עליו וא"כ במה נתחייב זה ובמה קנה חבירו כו' אין זה כלום שהרי נתקיימו תנאיהם וחיובם בשטר אעפ"י שנעשה בגופן של עכו"ם דקיי"ל כשמואל דא' בפ"ק דגיטין דינא דמלכותא דינא עכ"ל. ומכח זה כ' ברמ"א שם סט"ו דאם השלישו משכונות זה כנגד זה במשפטי עכו"ם ובשטרותיהן קנו אפי' באסמכתא משום דינא דמלכותא דינא. ובכונת ד' הרמ"א נלפענ"ד דהא דמהני השלישו שטרות אף דלדידי' הא ל"מ מה דשטר הוי כמעכשיו כיון דפוסק דמעכשיו אינו מבטל אסמכתא ובשלמא בד' הרשב"א י"ל דאפי' אי נימא דגם איהו ס"ל בעלמא דמעכשיו בלבד אינו מבטל אסמכתא בכ"ז בנדונו מועיל דכיון שתלו הדבר בדעת הפשרנים כפי שיגזרו עליהם הא בכה"ג ל"ה אסמכתא גמורה כיון דגמרי ומשעבדי נפשייהו זל"ז רק דדמיא לאסמכתא ובכזה מהני שטר לסלק אסמכתא מכח דהוי כמעכשיו ואף דאנן קיי"ל בח"מ סי' קכ"ט ס"ה בערב לאחר מתן מעות דל"מ שטר בלא קנין אף דערב לאחר מ"מ הא ג"כ ל"ה אסמכתא גמורה דא"כ ל"ה מועיל קנין בלא ב"ד חשוב רק דדמיא לאסמכתא כמ"ש בסמ"ע שם סק"ד ומבואר בש"ך שם ס"ק י"א דכיון דדמי לאסמכתא ל"מ שטר רק קנין מ"מ הרי מובא באמת בבאה"ג שם סק"ז בשם הרשב"א דמהני שטר בערב לאחר מ"מ בלא קנין ע"ש וא"כ י"ל דהרשב"א לשי' אזיל בזה אבל על הרמ"א שפיר קשה דאמאי יועיל שטר בזה כיון דאיהו ס"ל דגם בדדמי לאסמכתא ל"מ שטר בלא קנין. וי"ל דסברת הרמ"א הוא דכיון דנעשה בגופן שלהן ובמשפטיהם מהני מכח דד"מ דאף דכ' בש"ך סי' ע"ג דכנגד ד"ת ל"א דרמ"ד מ"מ י"ל דהרי באמת כתב במהרי"ק שורש קפ"ח בשם הר"י בן פרץ הובא בתומים סי' כ"ו סק"ב דכיון דהשלישו וכתבו שטרות במשפטי או"ה נחסו ע"ד כן שיהי' כפי נימוסם והוי כקבלו קנין ע"ז רק דבתומים שם הקשה דהרי אפי' בקבלו קנין לדון בערכאות יכול לחזור ע"ש אמנם בנ"ד י"ל עפמ"ש המחבר בסי' י"ב סי"ט וז"ל פשר בלא קנין ונתנו משכון ביד הפשרנים אינו כלום אא"כ אמרו דלא כאסמכתא כו' ותמה בש"ך שם דהרי מבואר במחבר סי' ר"ז סי"ח דאם כ' דלא כאסמכתא אין זה מוציאו מידי אסמכתא והניח בצ"ע ולפענ"ד י"ל דבאסמכתא גמורה באמת ל"מ אם כ' דלא כאסמכתא אבל פשרה דהוא רק דומה לאסמכתא מהני שפיר אם כ' דלא כאסמכתא ולפי"ז י"ל דאם נכתב בשטרותיהן עפ"י נימוסיהן הו"ל כאלו כ' דלא כאסמכתא וממילא ליכא אסמכתא ומחויבים לקיים הפסק מהפשרנים וא"ש ד' הרמ"א דכונתו דמועיל כה"ג בדבר שאינו אסמכתא גמורה רק דומה לאסמכתא כנדון של הרשב"א הנ"ל שממנו הוציא הרמ"א ז"ל דינו. ולפי"ז בנ"ד שעשו קאמפרמיש המועיל בנימוסיהם בודאי אף אם הי' ידוע בבירור שלא נעשה קנין ע"ז ג"כ הי' מועיל מטעם האמור ובפרט שבנ"ד יש סברא לומר דכיון דעל גוף הפשרה הי' קנין ל"ש לומר דלא קבלו קנין רק על חיובו של כ"א בפ"ע ולא על החיוב שמחמת חלק חבירו כיון דבדיבור א' נאמרו כסברת הרשב"א הנ"ל וכיון שמצאו כן הפשרנים לפי חו"ד מחויבים לקיים. ועכ"פ בשטר בלחוד אם מהני בפשרה בלא קנין עכ"פ ספקא דדינא הוא ויכול ראובן המוחזק לטעון קים לי כהסמ"ע ואף דכ' בתשו' מהרשד"ם הובא בש"ך ח"מ סי' ק"ד דתפיסה בערכאות ל"מ מ"מ הרי בנ"ד הי' לו לראובן רשות בי"ד לגבות בערכאות ועוד הרי כבר ביאר בנובי"ת חח"מ סי' ל' דזהו דוקא בענין כזה דמהני אח"כ בירור בעדים וראי' להוציא מיד המוחזק ואיהו אתפסי' בידי עכו"ם דלא מצי לאשתעויי דינא בהדי' אבל היכי שתפס לעצמו בכח ערכאות מהני ע"ש. גם יש לדון בזה עפי"ד תשו' רש"ך הובא בכנה"ג ח"מ סי' י"ב בהגה"ט אות י"ז שכ' דאם נהגו הסוחרים שתהי' הפשרה קיימת בלא קנין מנהגם מנהג ע"ש ועתשו' חת"ס חח"מ סי' ס"ו. וא"כ הרי ידוע מעשים בכל יום שכשיש איזה סכסוך בין הסוחרים יגישו עצומותיהם לפני בוררים בזבל"א וזבל"א עפ"י קאמפראמיש ואין משגיחין על קנין כלל א"כ מועיל בזה מכח מנהג התגרים לבטל האסמכתא ובדבר מה שטוען שמעון שלא נכתב כלל בהקאמפראמיש אין סאלידום. מלבד די"ל דכיון דקבלו עליהם להתחייב כפי נימוסיהם הלא בדיניהם יכול לגבות מהחתום הראשון כולו אעפ"י של"ה נכתב אין סאלידום. לבר מן דין אפשר לומר דגם עפ"י דתוה"ק בכתיבת הקאמפראמיש נעשו אחראין וערבאין זל"ז כיון דהא דמועיל כתיבת השטר לחייב א"ע כפי שיאמרו הפשרנים הרי מבואר בסמ"ע הנ"ל הוא משום דיכול אדם לחייב א"ע בשטר אעפ"י שאינו חייב ומבואר ברמב"ם פי"א מה' מכירה הובא בש"ע סי' מ' דחייב עצמו כמו שמשתעבד הערב וא"כ הרי מבואר בסי' ע"ז דשנים שערבו יכול לגבות כל החוב מאיזה ערב שירצה וכ' בסמ"ע שם סק"ג משום דאין שעבוד לחצאין אמרי' דכ"א נכנס בשעבוד בכולו ע"ש ואף שיש לחלק זה מערבות דאינו אלא דמיון לערב שחייב א"ע אעפ"י שאינו חייב בכ"ז גם בנ"ד נראין הדברים שנכנס שניהם בחיוב כא' וא"כ כדין גבה ראובן משמעון גם חלק חתנו והו"ל כהא דכ' ברמ"א סי' קכ"ח א' שנתפס מכח מס של קהל אחר ותפס משל א' מן הקהל יכול לתפסו בשביל כל הקהל כי כולם אחראין וערבאין זה בשביל זה וע"כ א"צ לגבות מכ"א חלקו וה"ה בנ"ד שמעון וחתנו היו ערבין זה בשביל זה כיון שכשנכנסו לשותפות הא ל"ה רוצה להכיר רק את שמעון בלבד וע"כ כדין גבה ראובן מה שגבה הנלפענ"ד כתבתי. דברי ידידם דור"ש באהבה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |