הרי בשמים/ב/קלב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

הרי בשמיםTriangleArrow-Left.png ב TriangleArrow-Left.png קלב

סימן קלב

בעזה"י יום א' כ"ה תשרי תרנ"ג לפ"ק סטרי

שלום תנינא לכבוד ש"ב ידידי הרב החריף כו' בנש"ק כש"מ משה אייכענשטיין נ"י אבד"ק זידיטשוב יצ"ו.

מכתבך הגיעני שנית ע"ד המקוה שבק' וכתבת שקשה בעיניך להכשיר נגד ד' המעיל צדקה שכ' שאפי' י"ב אלף סאה יזהר שלא יצאו המים משפת המקוה בשעת טבילה דא"כ הו"ל זוחלין:

הנה הספר מעיל צדקה אינו ת"י למען אותיותיו יחכמוני לדעת שורש דבריו טעמו ונימוקו ולפענ"ד אין לזוז מדברי הש"ך ס"ק ק"כ שהבאתי דהיכי דנשאר עד מקום הזחילה מ"ס לא איכפת לן מה שיוצאין המים מלמעלה מכח האדם הטובל והנה לכאורה הי' נראה דעיקר ד"ז אם המים אין יוצאין מאליהן רק מכח האדם הטובל אי הוי זה בכלל זוחלין תליא בביאור דרז"ל דדרשינין פסחים ק"ט. ורחץ את כל בשרו במים מים שכל גופו עולה בהן וכמה הן אמה על אמה ברום ג' אמות ושיערו חכמים מי מקוה מ"ס. והנה בתשו' הריב"ש סי' רצ"ד כ' דמיתורא דכל שכתבה תורה קבלו חכמים מפי השמועה דאתא לאורויי דבעי' שיהיו מי המקוה מחזיקין כשיעור כל גופו ש"א דהיינו אע"א ברום ג"א טרם שיכנס לטבול בהם לא שיהי' הוא מכוסה במים בהתפחת המים מחמת גופו והוי כאלו כתיב במים שהוא שיעור כל בשרו ע"ש ולפי"ז ע"כ צריכין לומר דשיעור כל קומת האדם הוא רק ג' אמות עם ראשו דהא גם ראשו בכלל בשרו וצ"ל ע"כ דס"ל כד' הרמב"ן הובא באס"ז ב"ב ק' שכתב דגבהו ש"א ג"א מצומצמות וכ"ה בריטב"א יומא ל"א בשם גאון. ולפי"ז ל"ה מה שמתחסר המים מכח האדם הטובל בכלל הטבילה ולשי' זו גם כשיוצאין המים מכח האדם הטובל ל"ה טבילה בזוחלין כיון דגזירת התורה היא שנחשוב שיעור הכשר המקוה טרם שיכנס בה האדם הטובל ואז אינו זוחל אמנם למ"ש התוס' ביומא שם דשיעור גובה האדם ג"א בלא הראש וא"כ ע"כ כשקבלו החכמים מפי השמועה בהללמ"מ שיעור מי המקוה ג"א ובג"א הרי ליכא רק שיעור כיסוי הגוף בלא הראש וע"כ דחשבה התורה שיעור הכשר הטבילה אחר שיכנס האדם הטובל ויהיו המים צפין מלמעלה ויכסו גם את ראשו כמבואר באמת בתוס' שם ולפי"ז שפיר כשהמים יוצאין מכח הטובל הו"ל טבילה בזוחלין כיון דהצפת המים מלמעלה ג"כ בכלל הטבילה הוא ושעפי"ז הי' נראה לבאר מה שהקשו התוס' ביומא שם וז"ל וא"ת א"כ יהי' עין עיטם גבוה יותר מכ"ג אמות שאם לא הי' אלא כ"ג א"כ היו המים יוצאין לחוץ. ולכאורה צריך להבין מאי קישור וחיבור יש לקושיא זו עם מה שהקדימו מקודם דשיעור קומת האדם ג"א בלא הראש דהרי לפ"מ דס"ל להתוס' בהקושיא דל"ה החקק מהמקוה רק כשיעור המים אע"א ברום ג"א א"כ כשנכנס אדם לטבול יוצאין המים כשיעור קומת האדם וחסר מהשיעור מ"ס ולהאמור י"ל דבלא"ה ל"ה קשי' להו דאפשר לומר כמ"ש בריב"ש סי' רצ"ב דבית הטבילה של שער המים הי' בעומק בקרקע החדר של בית הטבילה ושטח הקרקע של בית הטבילה עשוי קטפרס מעט דהמים נגרים במורד מעט באופן שאף כשיצאו המים לחוץ לקרקע של בית הטבילה הם מצטרפים להמים שבמקוה לשיעור מ"ס מטעם עירוב מקואות ואי דהוי זוחלין ז"א דאי נימא דקומת אדם הוא ג"א עם ראשו הלא חשבינן שיעור הכשר המקוה טרם שנכנס בה האדם הטובל א"כ כא לשי' זו ל"ה טבילה בזוחלין מה שהמים יוצאין ע"י הטובל כנ"ל משא"כ לאחר שהקדימו דגובה האדם ג"א בלא הראש א"כ לפי שי' זו הרי הוי זוחלין אם המים יוצאין מכח האדם הטובל וא"כ אפי' אי נימא דמיירי בכה"ג שגם לאחר שיוצאין המים מתחברים עם מי המקוה ואיכא שיעור מקוה אכתי הו"ל טבילה בזוחלין למאי דס"ד דהתוס' בהקושיא דהנקב שהיו המים נמשכים על ידו מהעין עיטם להמקוה הי' סתום ול"ה עליו דין מעין ואינו מבהר בזוחלין וע"ז תי' התוס' או דהי' גומת המקוה מחזיק יותר מג"א ול"ה המים יוצאין לחוץ או שע"י שהנקב של עין עיטם הי' פתוח להמקוה בשעת הטבילה לא נחסרה המקוה משיעורה שהיו יוצאין מים אחרים וכשר אפי' לשי' הר"י דלטבילת אדם בעינן גם במעין מ"ס. ושע"כ גם משום זוחלין לא איכפת לן כיון דהוא מחובר למעין בשעת טבילה ומעין הא מטהר ג"כ בזוחלין. אמנם כ"ז לפלפולא אבל באמת א"א להעמיס כן בכונת התוס' דהרי בכה"ג שהמים נגרים במורד ומתחברים בשעת טבילה עם מי המקוה אפי' ל"ה מחובר עם המעין לא מיפסל משום זוחלין כמבואר באמת בהריב"ש שם:

אכן גוף הענין שהעלה הש"ך דהיכי דהמים זוחלין רק מכח האדם הטובל ל"ה בכלל זוחלין הוא מילתא דמסתבר דהרי הר"ש במס' פרה כ' בהסברת הדבר דמעין מטהר בזוחלין וגשמים באשבורן משום דלענין טבילה אנו הולכין אחר טבע תהלוכת המים במה שהוא טבעו ודרכו אם בזחילה או באשבורן ומי גשמים דרכן להיות מכונסין ועומדין ומעין דרכו להיות זוחל ע"ש וא"כ אם המים באמת קוו וקיימי ואין זוחלין מאליהן רק נזחלין בסיבת האדם הטובל הלא בסור המכריח ינוחו מזחילה זו ובמקוה אינה פוסלת רק זחילה כזו שדרך להיות במעין ובאמת נוכל להכריח זה מד' התוס' בכורות נ"ה: שרוצה ר"ת להוכיח שם דמעין לאו דוקא בזוחלין מטהר אלא אף באשבורן ממקוה שעל הפרוה שהי' מעין עיטם והי' כ"ג טובל בו אף של"ה זוחל ודחי דאיפשר שהיו נכנסין מצד זה ויוצאין מצד אחר. ולכאורה הרי בפשיטות הו"מ לדחויי דכיון דקא' בש"ס יומא הנ"ל דבית שער המים הי' גבוה כ"ג אמות והי' החקק של בית הטבילה ג' אמות במכוון וא"כ כשנכנס הכ"ג להמקוה היו המים יוצאין לחוץ וא"כ היו זוחלין א"ו דפשיטא להו להתוס' דבכה"ג שאין המים יוצאין מאליהן רק מכח האדם הטובל ל"ה בכלל זוחלין ודוק אפס בשו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ל"ד לא כ"כ ע"ש אמנם בכה"ג דאיכא שיעור מקוה מלבד המים הצפין מלמעלה בודאי נראה דל"ה זוחלין בכה"ג לכ"ע:

והנה בעיקרא דהך מילתא אי זוחלין פוסל היכי דיש שיעור מקוה מלבד הזוחלין לכאורה יש להעיר מדברי הש"ס שבת ס"ה אבוה דשמואל עביד להו לבנתי' מקואות ביומי ניסן ומפצי ביומי תשרי כו' סבר שלא ירבו הנוטפין על הזוחלין ולכאורה קשה לפי"ד הש"ס זבחים פ'. גבי צלוחית שנפלו לתוכה מים כ"ש דאי יש בילה והזאות מצטרפין כשר ע"י שיזה שתי הזיות ובתוס' ר"ה י"ג: בהא דא' שמואל לכל אין בילה חוץ מיין ושמן כתבו דה"ה במים יש בילה וא"כ מאי בכך דרבו הנוטפין על הזוחלין הרי כיון דיש בילה ואיכא כשיעור מקוה בזוחלין הכשרין מלבד הנוטפין אמאי יפסל. והנה לכאורה הי' מקום לומר עפי"ד הש"ך ביו"ד סי' שכ"ד ס"ק י"ח שכ' דבמיעוט לתוך המרובה ל"א יש בילה ע"ש וא"כ הרי באמת הקשו התוס' דאמאי חיישינן שמא ירבו הנוטפין על הזוחלין נימא קמא קמא בטיל ותי' דל"א קק"ב כיון שרבה האיסור מכשיעור וא"כ ע"כ החששא הוא רק שמא יהיו הנוטפין הרוב וכ"ה באמת דעת הרמב"ן דדוקא בנוטפין מרובין פסולין וא"כ בכה"ג הא ל"א יש בילה. אמנם הרי במלמ"ל סוף ה' מעשר הוכיח באמת דגם במיעוט בתוך המרובה אמרינן יש בילה ואף למש"ש דהראב"ד לא ס"ל הכי הלא באמת הקשה הראב"ד בספר בעל הנפש בהא דחיישינן שמא ירבו הנוטפין על הזוחלין דמשמע דדוקא כשהנוטפין מרובין על הזוחלין פסול אבל במחצה על מחצה כשר ובמס' מקואות תנינין העיד ר"צ על הזוחלין שרבו על הנוטפין שהם כשרין ומשמע דבשוין פסולין ומתוך זה כ' הראב"ד שם דבאמת גם בשוין פסול כבכל איסורין והך דשמא ירבו הנוטפין על הזוחלין לאו דוקא ע"ש וע"כ דהראב"ד יתרץ הקושיא דקמא קמא בטיל אם כמ"ש בתוס' בכורות נ"ו. דהוא רק מצד חומרא או כמ"ש בתוס' ב"ק ק' דחיישינן שמא ירבו כו' בלא הפסק דבכה"ג ל"א קק"ב ע"ש ועכ"פ כיון דלשי' הראב"ד גופי' הך דשמא ירבו לאו דוקא שפיר קשה נימא יש בילה. ואי דהנוטפין הויין חציצה בין הזוחלין להטובל ז"א דהרי מלבד דמב"מ אינו חוצץ הרי קיי"ל בשבת ק"כ: לחין אינן חוצצין וע' פסחים ס"ה. ואף דבתוס' זבחים ע"ח: ד"ה דלי שי"ב כ' דהיכי דאיכא הרבה ל"ש הא דלח אינו חוצץ זהו רק בחלב לגבי מים אבל לא במים ומים. ויהי' לכאורה ראי' מזה דגם בדאיכא שיעור טבילה ממים הכשרים ל"מ כיון שהם מעורבין עם מים שפסולין בזחילה אמנם באמת אין מכאן ראי' כלל דהתם במקום שטובל מעורב המים הכשרים עם הפסולין בזחילה ולכך ל"מ משא"כ במקוה שהמים נחים ועומדים רק שלמעלה מהשיעור הם יוצאין וזוחלין י"ל דל"ה טבילה בזוחלין כיון שהמים מלמטה בשיעור מקוה הם אשבורן:

ועם דברינו האמורים ניחא לי ליישב מה שהתעורר ש"ב הגה"ק מצנז זצלה"ה בס' דברי חיים חידושי מקואות פ"א משנה ז' למעלה מהן מעין שמימיו מועטין ורבו עליו מים שאובין שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעין להטביל בו בכ"ש והקשה התה"ד מ"ש במקוה שי"ב מ"ס שרבו עליו אפי' אלף סאה מים שאובין הוי עלה דין מקוה כשרה ולמה בזוחלין לא יטהרו השאובין מן המעין לטהר בזוחלין ותי' דבשאובין טעם ההכשר משום זריעה דמים השאובין נעשין מחוברין כמי המקוה וזריעה ל"מ רק להיות דינם כמחוברים יחד בקרקע אבל ל"מ הזריעה שיהיו הנוטפין כמעין שיטהרו בזוחלין והקשה הגאון הנ"ל דא"כ למה מטהרין בכ"ש כמו מעין ולהאמור לק"מ דאפי' אי נימא דהמשנה דהתם קאי לטבילת אדם וכ"ד הרמב"ם והראב"ד וסייעתייהו דגם לאדם סגי במעין בכ"ש בכ"ז י"ל כיון דעכ"פ נעשין זרועין נהי דאין דינן רק כנוטפין מדלא מטהרי בזוחלין מ"מ הרי גם נוטפין כשרין לטבילה אפס דחסר שיעורייהו שא"ב מ"ס מ"מ כיון דקיי"ל יש בילה ויש ג"כ מי מעין דאיכא בי' שיעור שלם כיון דדינו בכ"ש וכיון דבצירוף הנוטפין יתכסה כל גופו שפיר מתכשר ולא גרע ממקוה חסר שנתחבר עם מקוה שלם דמהני הטבילה גם בחסר ובשלמא כשהם זוחלין כיון דנוטפין שזוחלין הוי שם פסול על גוף המים א"כ מה בכך דיש בילה הרי טובל במים כשרין מעורבין עם פסולין ול"מ כי איכא שיעורא בכשרין מלבד הפסולין ושעל כן בשאובין כיון דגוף המים פסולין ע"כ מוכרח התה"ד לבא עלה מדין זריעה משא"כ לענין זוחלין דל"מ זריעה ל"מ ג"כ הא דיש בילה כיון דעכ"פ הוא טובל במים כשרין מעורבין עם פסולין יחד. ולפי"ז זהו רק כשכל מי המקוה מעורבין כשרין ופסולין יחד ולא היכי שמלמטה הוא אשבורן ומלמעלה שהוא יותר משיעור טבילה הוא זוחלין ומכ"ש כבנ"ד שגם למעלה אינן זוחלין מאליהן רק כשנכנסין בו הרבה בנ"א המים נדחקין ויוצאין למעלה דרך סדקים בכה"ג בודאי ליכא פסול זחילה וגם לפי המבואר במכתבך שהמקוה הגדולה מקורה הוא מבאר מים א"כ הרי באמת בתשו' מהרי"ק מבואר דאפי' בארות הויין מעין לענין טבילה וה"ר מדמכשירין באר למי חטאת דבעי מים חיים אפס שהמהרי"ט בשניות סי' י"ח חולק עליו וכ' דחיישינן שנתהוו ממי גשמים שנתערבו בקרקע והוי כמי תמציות דאין מטהרין בזוחלין ולא בכ"ש אכן ראיתי בס' ד"ח ה' מקואות שכ' דבמדינתינו שאין הגשמים יורדין כ"כ ואין מתעכבין בארץ בודאי כל שהוא נובע הוי מעין ומהרי"ט דיבר לפי א"י ומחוזותי' שהארץ קשה והגשמים רבים שיורדים בגבורה בעת הרביעה שם יוכל להיות שמתעכבים מי גשמים אבל במדינתינו אין לחוש לזה ע"ש ואם שקשה לסמוך ע"ז בלבד אמנם בצירוף הני טעמים שכתבנו למעלה נראה דבודאי גם המ"צ יודה דבנידן שלנו ליכא חשש זחילה כלל. דברי ש"ב ידידך דור"ש באהבה:

Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף