הדר זקנים/שמות/ל

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הדר זקנים שמות ל

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ד

ושתי טבעות זהב תעשה לו על שתי צלעותיו על שני צדיו לבתים לבדים לשאת אותו בהם. וא"ת והלא לא היה המזבח אלא אורך אמה ורוחב אמה והיכי קיימי תרי גברי באמה והלא גבי הארון הוצרך לפרש שהיו הטבעות קבועות לרחבו כדי שיהיו הנושאים עומדים לארכו כי ברחבו לא מצינן למימר. כי תרי גברי באמתא ופלגא היכי הוו יתבי וכ"ש הכא שלא היה כי אם אמה לחודה. וצריך לומר שלא היו אותם תרי גברי תרי מכאן ותרי מכאן. אלא האי מחד גיסא וחד להאי גיסא וכל חד וחד הוה שם שני ראשי הבדים על זרועותם ועומדים באמצע הבדים זה לצד זה וזה לצד זה:

ז

והקטיר אהרן. לאו דוקא דהקטרה נעשית אף בכהן הדיוט כדאמרינן חדשים לקטרת בואו והפיסו וכתוב ובהעלות אהרן את הנרות יקטירנה וכתב למעלה גבי נרות יערוך אותו אהרן ובניו וכיון שתלה ההקטרה בנרות כל הכשר לנרות. כשר להקטרה וא"כ אהרן לאו דוקא:

יב

כי תשא. בראשית רבה. בשעה שא"ל הקב"ה כי תשא את ראש בני ישראל אמר משה איך אעמוד במניינם. א"ל הקב"ה טול ראשי שמות השבטים ר"יש מראובן ושי"ן משמעון וכן מכולם ותמצא החשבון עולה ה' מאות וצ"ז והג' אלפים שחסרו הם אותם שמתו במעשה העגל. ועל זה ייס"ד הפיי"ט ביקור ראשי שמותם לחשבון תעלה. אבל שבט לוי לא נמנה עמהם וזהו שייסד הפיי"ט יקר שלישי בתוכם לא הופקד:

כי תשא את ראש. מדרש בשעה שחטאו ישראל במעשה העגל ורצה הקב"ה להשמידם לולי משה בחירו שעמד בפרץ להשיב חמתו וזעמו וחרון אפו. אמר הקב"ה למשה מה אעשה משבועתי א"ל משה הנה ידעתי שנתחייבו להרים ראשם מעליהם ולכלותם כדכתיב ויצמד ישראל לבעל פעור וכתיב קח את כל ראשי העם והוקע אותם לה'. ועתה הרם ראשם בגדולה שיהא שמך קרוי עליהם יותר משאר אומות והיינו דכתיב ונפלינו אני ועמך. א"ל הקב"ה אעשה לך מה שאמרת משל למלך שכעס על בנו ונשבע להגביה ראשו. שמע אוהבו של מלך הדבר ובא לפני המלך ופייסו אמר המלך לאוהבו מה אעשה משבועתי. א"ל אוהבו עשה אותו דוכוס או אפיפיור והגביה ראשו לגדולה. ועל זה ייס"ד הפי"יט אשרם להמלך תלוי ראש לשאת:

כי תשא. תנחומא א"ר יהודה בר' סימון ג' דברים שמע משה מפי הגבורה ונרתע בשעה שא"ל הקב"ה ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. אמר משה הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך. א"ל הקב"ה לא כשאתה סבור אלא עשה י' אמות אורך וי' אמות רוחב ושם אצמצם שכינתי שנאמר ונועדתי לך שם. וכשא"ל הקב"ה את קרבני לחמי אמר משה בכל הבהמות שבעולם אין לך בהם אכילה אחת ומכל עצי היער אין לך הבערה אחת. שנאמר ולבנון אין די בער וחייתו אין די עולה. א"ל הקב"ה לא כשאתה סבור אלא את הכבש א' תעשה בבקר וכו' וכשא"ל הקב"ה ונתנו איש כופר נפשו א"ל משה כל אשר לאיש יתן בעד נפשו. א"ל הקב"ה לא כשאתה שבור אלא זה יתנו מחצית השקל כך שמעתי. פסיקתא זה יתנו א"ר ישמעאל ה' אצבעות של יד ימינו של הקב"ה כולם ליסוד הגאולה. באצבע הקטנה הראה לנח לעשות התיבה שנא' וזה אשר תעשה אותה. אצבע שנייה סמוך לקטנה בה הכה את מצרים שנא' אצבע אלהים היא. ובשלישי כתב את הלוחות שנא' כתובים באצבע אלהים. וברביעי שהוא סמוך לבוהן הראה הקב"ה למשה את פדיון נפשם לומר זה יתנו כמו שנא' זה יתנו כל העובר. בבוהן וכל היד עתיד הקב"ה להכרית עשו ולהשמיד בני ישמעאל שהם אויביו שנאמר תרום ידך על צריך וכל אויביך יכרתו:

תנחו"מא:

כי תשא. אמר משה לפני הקב"ה ר"ש עולם משאני מת איני נזכר אמר לו חייך כשם שאתה עומד עכשיו וזוקף את ראשם בפרשת שקלים כך בכל שנה ושנה שישראל מזכירים שקליהם לפני כאלו אתה שם וזוקף את ראשם צא ולמד מן הענין שאו את ראש לא נאמר כאן אלא כי תשא. והפייט מביא המדרש הזה על שתילמו בנשיאות ראש אותם לחבר בפרשת שקלים. בפסיקת' שנינו בא וראה חיבתם של ישראל שעבירותיהם מביאין אותם לידי מעלות גדולות. זכיותיהם עאכ"ו:

דא"ר יהודה בר' שלום בעבור היסבה אחת שישבו ונטלו עצה על יוסף למוכרו זכה שנמכר למצרים וכלכל כל העולם כולו בשני בצורת וישבו לאכול לחם להאכיל לחם לעולם אם עבירתם גרמה חיים לעולם זכותם על אחת כמה וכמה. אף כאן מי גרם לפרשת שקלים העבירה של עגל ואם עבירתם למצוה מצותם עאכ"ו היינו הא דכתיב כלך יפה רעיתי ומום אין בך ועל ידי שחברו בעגל בעלילה זו נצטוה משה לפקדם ובאו הבקעים ומהם נעשו האדנים ככר לאדן שלא מצינו בכל מלאכת המשכן שהוצרך שם כסף יותר ושאר כסף שבא בנדבה ולא בקצבה כדכתיב כל מרים תרומת כסף ונחשת עשאוהו כלי שרת. ואף במנין שני דחומש הפקודים באייר בשנה שנייה נתנו לו כולם מחצית השקל והשוו בהן עניים ועשירים ובהן קנו קרבנות הצבור של כל השנה. ועל אותה תרומה נאמר לכפר על נפשותיכם שהקרבנות לכפרה הם באים. והפסיקתא זו הביא הפיי"ט בפרשת שקלים באל נא. גבי ולי מה יקרו רעים הפוקדים:

יג

עשרים גרה. מפרש בתלמוד גרה מעה. והא דאמר רבה מעה הוי שקל הוסיפו שתות ובאו העשרים לכ"ד ואחד להכרע:

זה יתנו. בתיבת זה הושפלו כשאמר זה אלהיך ישראל האמור בדברי הימים וי"מ כי זה משה האיש אשר העלנו וכו' ותלו הגדולה במשה ולא זכרו מושיעם ועל ידי תיבת זה הוגבהו בזה יתנו. והיינו הא דכתב זה ישפיל וזה ירים:

יד

כל העובר. פליגי בה תנאי. איכא למאן דאמר כל העובר בימה ושבט לוי בכלל. ואיכא למ"ד כל העובר על הפקודים:

כל העובר על הפקודים. דרך ארץ כשמונין בהמות מעבירין אותן דרך פתח קטן שלא יצאו כי אם בזה אחר זה לכך אמר כל העובר על הפקודים. שאותם שאינם פקודים עוברים דרך הפתח ומסתופפים על הפקודים שבחוץ:

כל העובר על הפקודים. נראה שה"לל עם הפקודים. כי כן הפירוש. כמו תעבורנה הצאן ע"י מונה. מיהו בכמה מקומות נחלף עם אל על:

טו

העשיר לא ירבה. כדי לכוין החשבון וי"מ כדי שלא יאמר הוני פדאני מעקולים:

טז

ונתת אותו על עבודת אהל מועד. פ"ה הא למדת שנים היו אחת בתחלת נדבתו ואחד יום כפור בשנה ראשונה וא' בשנה שנייה מאייר ומשהוקם המשכן. וא"ת וכי איפשר שהיו שוין בשניהם ישראל שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים והלא בשתי שנים היו וא"א שלא היו בשעת מנין הראשון בני י"ט ולא נמנו ובשנייה נמנו בני עשרים. י"ל יש תשובה לדבר אצל שנות האנשים בשנה אחת נמנו. לפי שמצינו שנות האנשים לפי שנות העולם ולמניינם היו מתחילים מחדש תשרי נמצא שני המניינין בשנה אחת. המנין הראשון היה בתשרי לאחר יום כפור שנתרצה הקב"ה לישראל לסלוח להם ונצטוו על המשכן. והשני באחד באייר. אבל למנין יציאת מצרים היו ב' שנים לפי שיציאת מצרים מנינן מניסן כדמפרש במ' ר"ה בפ"ה. וקשה לפירושו לדברי ר' יהושע דאמר בניסן נברא העולם א"כ מניסן מנינן ואם כן איפשר לומר כן. ועוד הקשה הקר"ש מדר"אוש ב' כתובים כאן מבן עשרים שנה ומעלה. וגבי ערכין אמרינן כיון דכתב כאן ומעלה ללידתו של אדם מנינן. ועוד קשה דאמר פרק יש נוחלין דלא מנינן לשנות עולם לומר יום א' בשנה חשוב שנה. אלא מנינן מעת לעת כלומר אם נולד במרחשון כשיגיע מרחשון מנינן שנתו אם כן הדרא קושיא לדוכתיה. שהרי א"א שלא היה בין מרחשון לאייר שבו היה החשבון שני בני י"ט שנעשו בני כ' למנין. ומיהו מזה י"ל דכשם שנעשו בני עשרים היה מהם שנעשו בני ששים שלא היו מן המנין. מיהו קשיות אחרות קשו. לכך נראה לפ' שלא היו מנויין כי אם פעם אחת וכן פירושו. כי תשא את ראש בני ישראל ונתנו איש כופר נפשו לפי המנין שיעלה בחדש שני באייר וישלימו לכ' שנים גם עתה יתנו לפי אותו חשבון. ונמצא לפי' זה שהיו מנין השקלים שבאייר שוים לאלו:

כג

בשמים ראש. לפי שאמר בשמים לשמן המשחה פירש עתה הבשמים וסכום חשבונם. ראש כלומ' ראשי בשמים כדכתיב עם כל ראשי בשמים כמו וראשית שמנים ימשחו. וי"מ ראש לכל חשבון שיקחם לפי החשבון שמונה והולך:

כט

כל הנוגע בהם יקדש. לפי הפשט יקדש יהיה קדוש שצריך להקדיש ולטהר עצמו מפני שהמזבח קדש קדשים ע"י משיחה והנוגע בדבר הנמשח המשיחה ראשונה מקדשתו ולכך הזהיר שלא יגעו בו שלא לצורך. ג"ן:

לג

איש אשר ירקח כמוהו. לפי שאין דרך להשתמש בשרביטו של מלך וכן אמרו רבותינו שלא יעשה אדם בית הכנסת היכל ולא מנורה של שבעה:

לד

בד בבד יהיה. פ"ה שלא יניח משקל במשקל וישקול כדרך השוקלים שכאשר שקלו דבר אחד וחפצים לשקול אחר שוה למשקל זה מסירים המשקל מן המאזנים ושוקלים דבר נגד אותו השקול קודם. והר"י פי' בענין אחר שלא יניח משקל במשקל כמו שאנחנו עושים כשאנחנו עושים משקל מר"ק והוא כדמות כלים קטנים זה לתוך זה שלא יעשה כן בשעה שישקול ויניחנה זה בתוך זה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף