דרישה/אבן העזר/קכט

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דרישהTriangleArrow-Left.png אבן העזר TriangleArrow-Left.png קכט

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף



טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
בית שמואל
חלקת מחוקק
פתחי תשובה
באר הגולה
ביאור הגר"א
ט"ז


ערוך השולחן


מראי מקומות


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

בד"א לכתחילה אבל בדיעבד אפי' לא נכתב אלא אחד מהם כשר כו' דברי רבינו נראין כמעורבבין ותמוהין מאוד וכבר הפליא עליהן הב"י והעלה שלא כדברי רבינו ואני אוסיף בקושיות ומתוכן יראה שדברי רבינו עלו כהוגן וצדקו יחדיו. והוא מ"ש רבינו בדיעבד אפילו לא נכתב אלא אחד מהן כשר דמשמעות דבריו דאפי' בכתבו שם הטפל לחוד ובלא וכל שום וחניכה נמי כשר ואח"כ סיים וכתב זה לשונו והא דכשר בדיעבד כשכתב שם הטפל וכל שום וחניכה דאית ליה משמע דסבירא ליה דבלא כתיבה וכל שום וחניכה אפילו בדיעבד פסול. וב"י דייק מזה דמ"ש רבינו מתחלה בדיעבד אפילו לא נכתב אלא אחד מהן ר"ל דכתב שם הטפל וגם וכל שום כו' וזה בודאי אינו במשמעות לשון רבינו דאם כן ה"ל לקצר ולכתוב אבל בדיעבד כשר כיון דאמה דסיים ופסיק מיניה קאי. ועוד דלשון באחד מהן לא יתיישב אזה אלא הוה ליה למימר אפילו כתב שם הטפל כשר או איזה מהן שירצה כשר. ועוד כיון דדברי רבינו הן משיטת התוספות והרא"ש דפרק השולח ד' ל"ה ושם כתבו בהדיא דבשם טפל לחוד בלא כתיבה וכל שום וחניכה נמי כשר שהרי כתב שם הרא"ש בד' ק"ד ע"ב בפירוש המשנה דבראשונה היה משנה שמו ושמה כו' עד ואמרינן בירושלמי על הך ברייתא אבל אם היה ביהודה וכתב לגרש את אשתו שביהודה הרי זו מגורשת כלומר ואין צריך לכתוב שני שמות מיהו לקמן נפרש על פי הירושלמי דאפילו גירש באותו מדינה דצריך לכתחלה לכתוב שני השמות כו' עד כאן לשון הרא"ש הרי לפנינו דהרא"ש כתב בהדיא דהמגרש באותה מדינה רצה לומר שהאיש והאשה עומדין יחד בשעת גירושין במקום אחד דלכתחילה צריך השני השמות ובדיעבד אין צריך לכתוב אלא אחד מהן ומפורש באשר"י דכתיבת שני השמות ר"ל שכותב שם אחד מהן וכולל השני בוכל שום וחניכה. ובדיעבד סגי באחד מהן רצה לומר בכתיבת שם אחד מהן בלא כתיבת שום וחניכה סגי ע"ש ובפ"ג שאחריו וכן מוכח שם מדברי התוספות. אם כן רבינו נמי שכתב דבדיעבד סגי באחד מהן רצה לומר בלא כתיבת שום וחניכה שדברי רבינו הן ממש כדברי התוספות והרא"ש דלשם אלא שרבינו מתחיל בשם עיקר וטפל משום שהתוספות והרא"ש שם ע"ג פירשו להא דאיתא שם בגמרא ההוא דקרו לה רובא מרים ופורתא שרה וקאמר דכתבינן מרים וכל שום שיש לה ולא שרה וכל שום שיש לה דההיא מיירי דוקא לכתחלה דלכתחלה לא סגי אפילו בכתיבת שם העיקר לחוד ולא בכתיבת שם הטפל עם וכל שום שיש לה אלא בעינן לכתחלה שיכתוב שם העיקר בפירוש וגם יכתוב וכל שום שיש לה אבל בדיעבד מסקי שם בעמוד שני שלפניו דאפילו בכתיבת שם האחר לחוד בלא כתיבת וכל שום שיש לה נמי סגי ורצה לומר אפילו שם הטפל ע"ש וכך הם דברי רבינו בעיני. אלא שקצר וכתב כל אריכות דבריהן שלשם וראיותיהן בהבלעות ובמילות קצרות כדרכו ואם כן הדרא קושיא לדוכתיה למה כתב רבינו אחר כך זה לשונו והא דכשר בדיעבד כשכתב שם הטפל וכל שום וחניכה דאית ליה כו' דמשמע דאפילו בדיעבד בעינן וכל שום עם כתיבת שם הטפל. וכ"ש שקשה לפי הבנת בית יוסף לדברי רבינו שדייק משם דאפילו בשם העיקר סבירא ליה לרבינו דאפילו בדיעבד לא סגי אם לא כתב נמי וכל שום כו' ולא חילק בין דיעבד לכתחלה אלא שבדיעבד סגי נמי בשם הטפל עם וכל שום וחניכה עיין שם. דזה ודאי אינו כמו שמבואר מדברי התוספות והרא"ש הנ"ל. וע"ק דמסיק רבינו וכתב בסמוך אהא זה לשונו אבל אם עומד במקום אחד ומגרש במקום אחר והוחזק בשני המקומות באלו שני השמות כו' צריך לכתוב שניהן וכותב שם מקום הנתינה וכל שום וחניכה וכדאיתא באשר"י שם בהדיא וא"כ קשה דלא הוה ליה דבר והפוכו דכיון דהתחיל וכתב ז"ל והא דכשר בדיעבד כשכתב שם הטפל וכל כו' דוקא למגרש במקום הכתיבה הוה ליה לסיים ולכתוב אבל אם עומד במקום אחד ומגרש במקום אחר והוחזק כו' צריך לכתוב שם העיקר דוקא וגם יכתוב וכל שום וחניכה ויכתוב שם הנתינה וכל שום כו' דה"ל דבר והפוכו. וכל שכן שקשה לפי דברי בית יוסף שהבין לדברי רבינו דגם ברישא במגרש במקום הכתיבה לא סגי בכותב שם העיקר לחוד אפילו בדיעבד דאם כן לא הוה ליה לסיים ולכתוב בסיפא "דצריך "לכתוב "שניהן דהא גם ברישא צריך לכתוב שניהן אלא דבסיפא אשמועינן לפרושי ואפילו בדיעבד דבעינן שיכתוב דוקא שם הנתינה דהיא שם העיקר עם וכל שום כו' ולא סגי בשם הכתיבה שהוא שם הטפל עם וכל שום כו' אפי' בדיעבד דעל כל פנים "צריך לכתוב "שניהן הוא מיותר לפירושו וכ"ש לפי מה שכתבתי בשם מ"ו דמה שכתב בסיפא ואם לא כ"כ פסול ואם ניסת כו' דר"ל דלא כתב גם וכל שום כו' אבל אם שינה וכתב שם הטפל עם וכל שום וחניכה בדיעבד נמי כשר אם כן היינו רישא לפירוש הבית יוסף. וע"ק מה שמסיק רבינו וכתב ז"ל והרמ"ה כתב שאין חילוק בין אם מגרש במקומו לשולח הגט במקום אחר לעולם צריך לכתוב שני השמות כו' דלפירוש בית יוסף לא פליג הרמ"ה עם דברי רבינו הנ"ל כמ"ש דלעולם צריך לכתוב שניהן דהא גם לרבינו אפילו בדיעבד לא סגי בין בעיקר בין בטפל א"ל שכתב נמי וכל שום סי' והלשון משמע דלפלוגי אדברים הנ"ל כתבו מדכתב והרמ"ה כתב וכ"כ בא"ע של קלף. וע"ק דהתחיל וכתב ז"ל והא דכשר בדיעבד כשכתב כו' דוקא למגרש כו' וסיים וכתב ז"ל אבל אם עומד כו' והוחזק בשני המקומות כו' משמע דבא לומר דמה שהתחילו להכשיר בדיעבד היינו דוקא במגרש במקום הכתיבה אבל כשאינו מגרש במקום הכתיבה לא הקילו וסיים וכתב ז"ל אבל אם לא הוחזק בשני המקומות כו' עד אין צריך לכתוב אלא שם הכתיבה ולא וכל שום כו' הרי שהיקל טפי ולא הצריך לכתוב אפילו וכל שום והוה ליה לכתוב בד"א כשהוחזק בשני המקומות אבל אם לא הוחזק כו' אם איתא דהוא ענין בפני עצמו. וע"ק דבתשובת הרא"ש כלל ט"ו דין ד' כתב ז"ל אבל לא איתחזק בתרי שמות שאינם יודעים במקום הנתינה שיש לו שם אחר במקום הכתיבה אין צריך לכתוב וכל שום אוחרן וחניכה דאית ליה אלא שם שהחזיק עצמו עד כאן לשונו דמשמע דאף דבמקום הכתיבה יודעין שיש לו שם אחר במקום הנתינה אלא שבמקום הנתינה אין יודעין שיש לו שם אחר במקום הכתיבה אפילו הכי אין צריך לכתוב וכל שום וחניכה וקשה ממ"נ איזה שם סבירא ליה דכותבין אי שם דבמקום הנתינה כמשמעות לשון התשובה דכתב אין צריך לכתוב וכל שום וחניכה משמע הא שם הנתינה כותבין כמו ברישא בהוחזקו בשני המקומות בשני השמות וכמו שהבינו גם כן הבית יוסף קשה דאם כן מהו זה שסיים וכתב בטעמו ז"ל דאין לנו אלא שם שהחזיק את עצמו הא רבינו גם כן כתב האי לישנא וכתב דמה"ט צריך לכתוב שם הכתיבה לחוד וכ"כ גם כן שם התוספות והרא"ש הנ"ל. ואף שר"ל דרבינו איירי כשלא נודע במקום הכתיבה בשם אחר ובתשובה איירי כשנודע להם שיש לו שם אחר מ"מ לשון אין לנו לכתוב אלא שם שהחזיק כו משמע שר"ל שהחזיק לו במקום הכתיבה ששם הוא דירתו ולא במקום הנתינה ששם הוא מקום דירת אשתו ועוד דאף אם הוחזק במקום הכתיבה בשני השמות מכל מקום אין נודע להן שם מקום נתינה דלא הודיעו להן אלא שם האחד אלא שיודע שבמקום הנתינה יש לו שם אחר וכמו שפירשו בתוס' והרא"ש ורבינו ושפיר שייך למימר אשם מקום הכתיבה שם שהחזיק לעצמו ואי ר"ל שיכתוב שם הכתיבה לחוד בלא וכל שום וחניכה כו' ולהגיה שם בתשובה דמה שסיים וכתב "דאין לנו כו' צ"ל ואין לנו ותרתי קאמר דאצ"ל וכל שום כו' וגם אין לנו כו' והיינו מקום הכתיבה ולא מקום הנתינה אם כן קשה דברי התשובה יסתרו מדברי רבינו דהא מדברי רבינו משמע דדוקא כשאין יודעין במקום הכתיבה שיש לו עוד שם במקום הנתינה כותבין מקום הכתיבה ולא כשידוע במקום הכתיבה שיש לו עוד שם במקום הנתינה וכבר כתבתי שבתשובה משמע דאיירי שיודעין במקום הכתיבה שיש לו שם במקום הנתינה. ובאמת שבספרים מדויקים לא כתוב בהן בדברי רבינו גם במקום הנתינה אין יודעין כו' אלא ה"ג "או במקום הנתינה אין יודעין כו' ולפ"ז יהיו דברי רבינו כדברי התשובה דלשון "או במקום הנתינה כו' משמע או דיודעין במקום הכתיבה שיש לו שתי שמות אלא דבמקוה הנתינה אין ידוע שיש לו עוד שם ומסיק ע"ז גם כן דאין צריך לכתוב אלא שם של מקום הכתיבה ולא וכל שום וחניכה כו'. וזהו כמ"ש בתשובה לפי פירוש האחרון שכתבתי ובזה יתיישב גם כן דל"ת דיוקי דברי רבינו אהדדי דמתחלה כתב דכשהוחזקו בשני המקומות בשני השמות כותבין תרוייהו משמע הא אם באחד מהן לא הוחזק בתרוייהו אינו כותב תרוייהו וסיים וכתב דבלא הוחזק בשום אחד מהמקומות בשני השמות צריך לכתוב תרוייהו משמע הא הוחזק באחד מהמקומות בשני השמות צריך לכתוב תרוייהו ולפי גירסת הספרים דגרסינן "או א"ש מיהו זהו דוחק גדול לומר כן דכיון דידוע במקום הכתיבה שני השמות ובמקום הנתינה אינו ידוע אם כן ה"ל להצריכו לכתוב מקום הנתינה וכל שום כו' או לפחות שם הכתיבה וכל שום וחניכה כדי שלא יבא לידי מכשול במקום הנתינה וגם הב"י הקשה קושיא זו וכתב דכ"ש הוא ומה אם גם במקום הנתינה יודעין שיש לו עוד שם כותבין וכל שום ק"ו כשאין יודעין כו' ע"ש והעלהו בצ"ע. לכן נלע"ד דודאי רבינו לא סר מדברי התוספות והרא"ש ימין ושמאל כדרכו ומ"ש תחלה בד"א לכתחלה אבל בדיעבד אפילו לא נכתב אלא אחד מהן כשר ר"ל דלכתחלה דוקא בעינן שיכתוב שם העיקר וגם יכתוב וכל שום וחניכה וכדאיתא בגמרא הנ"ל מרים וכל שום וחניכה ולא שרה וכל שום וחניכה דאית לה והיינו דוקא לכתחלה וכדפירשו התוספות והרא"ש אבל בדיעבד אפילו לא נכתב אלא שם הטפל לחוד בלא וכל שום כו' כשר וכמ"ש בשם התוספות והרא"ש הנ"ל ועל זה מסיק רבינו וכתב אחר כך בסמוך זה לשונו והא דכשר בדיעבד כשכתב שם הטפל רצה לומר שם הטפל לחוד בלא וכל שום כו' ומה שסיים שם וכתב וכל שום וחניכה דאית לה נראה דלא אדסמיך ליה אדיעבד ואשם טפל קאי אלא תרתי קאמר והכי קאמר הא דכתבתי נמי לעיל דלכתחלה בעינן שיכתוב נמי וכל שום וחניכה דאית ליה. הני תרתי דוקא במגרש במקום הכתיבה דשם ישנו החלוקים הנ"ל בגמרא דלכתחלה בעינן גם העיקר וגם וכל שם כו' ובדיעבד בשם טפל לחוד סגי וכמ"ש אבל אם עומד במקום אחד ומגרש במקום אחר שם אין הדין כן בתרוייהו וכדמסיק דאם הוחזק בשני המקומות כו' אז אפילו בדיעבד בעינן לכתוב שניהן דהיינו שם מקום הנתינה דהוא העיקר וגם וכל שום כו' ואם חסר אחד מהם הגט פסול ותצא וכל י"ג דרכים בה. ואם לא הוחזק כו' אזי אפי' לכתחלה אין צריך לכתוב וכל שום כו' אלא כותב שם מקום הכתיבה לחוד והשתא הוה שפיר דבר והפוכו דכנגד מ"ש דכשמגרש במקום הכתיבה בדיעבד בשם אחד סגי כתב דבמגרש במקום אחר בעינן שיכתוב שני השמות ובזה יתיישב נמי דהאריך רבינו לכתוב צריך לכתוב שניהן ויכתוב כו' ולא כ"כ בתחילת הסימן דגם כן הדין דצריך לכתוב שניהן לכתחלה כמו שנתבאר בירושלמי ותוספות והרא"ש הנ"ל אלא ודאי לא כ"כ כאן אלא משום דבר והפוכו. גם במה שמגרש במקום אחד בעינן לכתחלה שיכתוב גם וכל שום מסיק דבמגרש ב' מקומות ולא הוחזק אין צריך לכתוב וכל שום כו'. ולבסוף מסיק וכתב והרמ"ה פליג וכתב דאין חילוק בין מגרש במקומו לשולח הגט במקום אחר לעולם צריך לכתוב שני השמות ורצה לומר דצריך לכתוב דאפילו בדיעבד מעכב ורימז זה מדהשוום יחד וכמו שהשולח גט והוחזק בב' השמות פשיטא דאפילו בדיעבד מעכב ה"נ ס"ל במגרש אפי' במקומו ובזה פליג שפיר אדברי רבינו הנ"ל וכנ"ל ויתיישבו בזה כל דברי רבינו כפתור ופרח אלא שקיצר בלשונו במ"ש והא דכשר בדיעבד כשכתב שם הטפל וכל שום וחניכה דמשמעות לשונו משמע דהכל ענין אחד וה"ל לפרש. מיהו נסבול האי דוחק מפני יישוב כמה דוחקים הנ"ל. וקיצר משום דקאי אדסמיך ליה ובמאי דסיים לפני זה דהיינו בדיעבד בכותב אחד מהן כשר פתח כאן ואחר כן חזר לכתוב וכל שום כו' וקאי אמ"ש לפני זה בלכתחילה וכמ"ש ודו"ק. וזהו דלא כפירוש ב"י. גם מה שהקשה ב"י עוד אדברי הרא"ש ורבינו ישבתי בס"ד בסמוך ע"ש. וליישב תשובת הרא"ש הנ"ל שלא יוקשה מיניה וביה ושלא יוסתרו דברי רבינו נ"ל פשוט דט"ס נפל שם ונדפס נתינה במקום כתיבה וכתיבה במקום נתינה וכצ"ל אבל אם לא איתחזק בתרי שמות שאין יודעין במקום הכתיבה שיש לו שם אפר במקום הנתינה כו' והשתא א"ש דמסיק דא"צ לכתוב וכל שום כו' ואין לנו אלא שם שהחזיק ור"ל שאין כותבין אלא שם מקום הכתיבה לחוד וכמ"ש רבינו. והשתא א"ש נמי דקיצר שם בתשובה ולא כתב נמי דין דאף אם במקום הכתיבה אין יודעין שיש לו שם אחר במקום הנתינה אפ"ה אין צריך לכתוב וכל שום. דדין זה לפי מ"ש נכתב שם ול"ת איפכא לכתוב נמי הדין דאם במקום הנתינה אין יודעין כו' דבזה אין נ"מ דאם במקום הכתיבה יודעין אז צריך לכתוב שם הנתינה וכל שום כו' בין יודעין במקום הנתינה ג"כ בין לא יודעין. ורבינו שכתב וגם במקום הנתינה אין יודעין כו' לרבותא נקטיה דאפי' אם גם במקום הנתינה אין יודעין וה"א דאתני לידי מכשול במקום הנתינה כשלא יכתוב אלא שם הכתיבה ולא כל שום כו' קמ"ל דאפ"ה אין לנו אלא שם שהוחזק במקום הכתיבה וכ"כ ב"י דרבינו כתב האי וגם במקום הנתינה כו' לרבותא גם צ"ל דמ"ש ברישא דהוחזקו בשני המקומות בשני השמות כו' הוא ג"כ רבותא דאפ"ה צ"ל מקום הנתינה ומכ"ש אם לא הוחזקו במקום הנתינה שיש לי עוד שם במקום הכתיבה דצריך לכתוב מקום הנתינה וק"ל. גם הב"י כתב דברישא לאו דוקא נקט אלא שלא כתב דלרבותא נקט בזה נתיישב נמי דל"ת דייקי דברי רבינו אהדדי ונתברר ג"כ דגרס' הספרים דגרסי וגם במקום כו' הוא אמיתי ולא גירסת הספרים דגרסי או גם באשר"י כתב וגם ודוק היטב:

ב[עריכה]

ואם חניכתו ידועה כו' אפי' לכתחילה וכתב ב"י וזהו תימא בעיני דבחניכה כותבין לכתחילה בלא וכל שום כו' ובשם עיקר יפסל בשלא כתב וכל שום כו' ע"כ ואני אומר כי לא על רבינו תלונתו כ"א אתוס' דפרק השולח דף ל"ד והרא"ש שכ"כ בהדיא ומוכרחין לפי גרסתן שבחניכה ידוע סגי בלי שום דבר. ותמיהתו תמוה בעיני הלא תשובתו בצידו דבחניכה כתב רבינו הטעם דמיירי דוקא בחניכה שקורין אותו בו כל העולם והוא שמו הניכר בו בין הבריות לחוד אלא כשחותם בשטר או קראו לס"ת קורין אותו בשם המובהק וידוע שבגט בעינן שם הניכר בין הבריות והוא עדיף בזה משם המובהק דלא ניכר בו ד"מ זיסקינד שם המובהק שלו יקותיאל ואם יכתוב בגט יקותיאל לא יהא ניכר שהוא הוא אם לא שכותבין בו ג"כ וכל שום וחניכה דאז ישאלו אחריו מי הוא זה היקותיאל שם שיש לו שם וחניכה ויגידו לשואל משא"כ כשיכתוב בגט שם זיסקינד שאז יהיה ניכר מעצמו ומש"ה היו נקיי הדעת שבירושלים נוהגין לכתחילה שלא היו כותבין כ"א שם החניכה ר"ל חניכה דכה"ג שהיו ניכרין בו לכל העולם וכמ"ש שם התוס' וידוע שנקיי הדעת שבירושלים לא קצרה ידם מלכתוב ע"צ היותר טוב ואם לא היה נראה בעיניהם שהטוב לכתוב חניכה לכתחילה בלי שום דבר היו כותבין ע"צ היותר טוב ואשר כתב הרא"ש והתוספות ורבינו לכתוב לכתחילה וכל שום כו' אף שכותב העיקר היינו כשאינו ניכר בשם העיקר בפי כל כמ"ש בשם יקותיאל ובזה יסתרו דברי ב"י ג"כ מ"ש אחר כך בסמוך אדברי הרא"ש ז"ל אבל לומר דבכותב וכל שום כו' מכשיר אפילו בשם טפל כו' עד ובין הרא"ש ורבינו בכותב חניכה דלהרמב"ם דוקא בדיעבד כשר ולהרא"ש ורבינו אפילו לכתחילה גם זה לא נ"ל אלא שהרמב"ם דכותב לשון דיעבד. היינו לשיטת גרסתו במשנה שגרס וכן היה נקיי הדעת שבירושלים עושין כגירסת רש"י מיד אחר כתב פב"פ ולא כתב עד כשר ואחר כך גרס כתב חניכתו וחניכתה כשר דמשמע דוקא דיעבד ואיירי בחניכה שאינו ניכר כו' משא"כ להרא"ש והטור שגרסתו כך היו נקיי ירושלים עושין בסוף אחר כתב חנוכתו וכו' וכמ"ש ב"י בסמוך שמחולקין בגירסא זו ולפי גרסא זו כתבו התוספות שצ"ל דמיירי בחניכה שמפורסמת וניכר בו ומש"ה כותבין כן לכתחילה ומש"ה אף שמחולקים בפירוש המשנה אבל לדינא לא פליגי כי הרא"ש מודה בחניכה שאינו ניכר בה דלא סגי בה לכתחילה והרמב"ם מודה להרא"ש דבחניכה הניכרת סגי לכתחילה בולא כלום ותדע דאל"כ ה"ל לרבינו לכתוב פלוגתא זו ביניהן וא"ל גם לדידי יעשה פלוגתא בכותב שם העיקר דלהרא"ש צריך לכתוב עוד וכל שום כו' משא"כ להרמב"ם מפני שזה אינו מוכרח בדברי הרמב"ם וגם בדברי רבינו אינו מוכרח כולי האי והארכתי בזה בתשובתי שכתבתי למהרד"ם בענין שכתב וחסר תיבת לוי להמגרש ע"ש כמה חידושים:

ג[עריכה]

וכן בחניכת שם המשפחה ז"ל המרדכי בריש כל הגט הא דפירש"י רבותא דכתבו חניכתו וחניכתה היינו אף על פי שלא הוזכרו שמותיהן כ"א ראש המשפחה של שניהם ע"כ אית לן למימר בעידי מסירה דאם לא כן כו' כמ"ש בפרישה ועיין וכן מ"ו בהגהותיו מביא המרדכי הנ"ל ועיין בב"י: (ודוקא עד ג' דורות פירוש דאיירי גם כן שלא הוזכר עמו בעצמו אלא שם ראש המשפחה לבד ומש"ה כל שהוא ג' דורות אז מוכחא מילתא דבן אותו ראש המשפחה הוא אבל כל שמרוחק יוחר משלשת דורות אז ליכא הוכחה דבן אותו ראש המשפחה הוא ב"י כ"פ):

ד[עריכה]

ואם גירש בשם עכו"ם או על פי דכתב וכל שום כו' פסול כתב הריב"ש סי' מ"ג דוקא שלא כתב שם העיקר כלל אלא כללו בלשון וכל שום כו' אבל אם כתב גם שם העיקר אפילו במומר שכתב שם עכו"ם תחילה ושל יהודי דמתקרי הגט כשר ואפשר דבמקום שהמלכות מקפדת שלא להזכיר שם של יהודי במומר אם כן שם של גיות עיקר ויכול לכתוב שם של וכל שום וחניכה דאית ליה ומה שכתב רבינו תם דחלילה להזכיר שם של עכו"ם בגט לא אמר אלא במקומו ולדורותיו דברים כאלה אין לך אלא מקומם ושעתם עד כאן לשונו ר"פ:


מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.