אור זרוע/כלאים/שג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מתני' משיחות של ארגמן אסורות מפני שהוא מולל עד שלא קושר. פי' משיחות של צמר צבוע ארגמן אסורות לחגור על גבי חלוק של פשתן. מפני שהוא מולל. שדרך לתופרו בחלוק במקומות או לקושרו שלא ינתק מן החלוק. השיב רבינו שמשון אמרת בני שאחי אוסר לנשים לחגור חגורה של צמר על מלבוש של פשתן. מההיא דירושלמי דפ' בתרא דכלאים. תמהני אם אמר דבר זה מעולם. ואתה לא הודעתני דאייתו ואומר אני אדרבה מוכח התם דשרי דתנן פ' בתרא דכלאים משיחות של ארגמן אסורות מפני שהוא מולל עד שלא קושר. פי' מולל כי ההיא מלילה דתניא בסוף מ"ק גבי קריעה וכולן דשאין לשוללן למוללן ללוקטן לעשות כמו סולמות. שתוחבין במחט רחוק כעין פויינץ שעושין לסרבל חדש בשט"ש בלע"ז ומשיחות הם חגורות כמו חבלים ומשיחות דפ' במה אשה וקמ"ל מתני' דאותה מלילה חשיב' חבור. דעד שלא קושר דקתני היינו עד שלא יחגור כשאדם חוגר באותה משיחה קושר שני ראשי' וכן מוכח בירושלמי דקתני עלה אית תניי תני מותרות מאן דאסר כגון אלין טרסיים דו מכפת בי' מן דמתני דו שנץ גרמי' והיא נחתא לה. פי' לא פליג אמתני' כמו שמפרש. פי' דו כמו דהוא. ומאן דאסר היינו תנא דמתני'. מכפת בי' פי' מחבר בו כדקתני מתני' מפני שהוא מולל. ומכפת לשון כפות ומחבר א"נ לשון תכיפה ובתכיפות המרוחקות כדפריש' וכש"כ במקורבות. וטרסיין הם צורפי נחושת כמו מטלית של טרסיים דפרק אלו טריפות ורגילים להניח לפניהם בגד קרוע שיש לו שנצים שלא ללכלך המלבוש שלהם כמו שעושים הנפחים ופעמים שהבגד של פשתן והשנצים של צמר או אפכא ומולל השנצים. ובשעת מלאכה קושר בה מתניו. ובפירושי זרעים כתוב מולל פי' קושר הרבה שאינה עולה החגורה ולא יורדת ואח"כ קושר שוה ודאי אסור עכ"ל. משמע שרוצה לפרש המולל היינו לשון קשירה שקושר המשיחות של ארגמן כמלבוש כדי שלא תעלה החגורה ולא תרד בשעה שהוא חגור ואח"כ קושר היינו כשחוגר מתניו. מ"מ משמע כמו שפירשתי דלא מתסר אא"כ כפות ומחובר במלבוש או בקשירה כפירושי זרעים. או על ידי תכיפות מרוחקות כמו שפירשתי. ומן דמתיר פי' היינו תנא דברייתא. דהוא שנץ גרמי' והיא נחתה לה פי' שאין המשיחה והמלבוש קשורים זה בזה שיכול לירד ולעלות דלאו מחובר בי'. א"נ רוצה לומר כשמתיר השנצים יורד המלבוש למטה דדרך מלבושים להיות מסולקים ע"י חגורת אבנט וכשמסלקין הם מרושלים ובענין זה קאי התם לעיל ומודה ר' זירא בההוא דאסר פיסקי דעמר על הכיתן דהוא שרי דהוא שנץ גרמי' והיא נחתא לה. פי' פיסקי כמו פסיקיא דתלמוד שלנו. והלכך הוה לי' באדם שלובש שני מלבושין זה ע"ג זה א' של צמר וא' של פשתן. ותניא בספרי יכול לא ילבש חלוק של צמר [ע"ג חלוק של פשתים וכו'] ת"ל יחדיו. ומי שאינו מפרש כן לא מצא ידיו ורגליו בבית המדרש. ופוק חזי מה עמא דבר שלובשין קוטא של צמר ע"ג חלוק של פשתן וחוגרים מלמעלה. ואי חשיב חיבור מה לי זה מה לי זה. עוד אמר התם הוא ובנו מהו שיצטרפו בכלאים היך עבידא הוא לביש מנין דעמר ובני' מנין דכיתן נסב פיסקי דעמר ועגלה על תרוויהון אמר ר' יוסי וההוא בו נשוך ר' הגי בעי הוא עצמו מה שיצטרף בכלאים. האיך עבידא הי' לביש דרדיסין דעמר בחדא רגלי' ודרדסין דכיתן בחדא רגלי' אמר ר' יוסי ההוא בו נשוך. פי' נשוך ע"י תפירה או ע"י קשירה. אבל בענין אחר לא מתסר. עוד אמר התם אבוי דרב ספרא שאל לר' זירא מהו ליתן פריטין [גו] גולתא ומקטרינון בחוט דכיתן. ומהו ליתן פריטין גו סרינא ומקטרינן בחוט דעמר. א"ל חכים רבי לרב הונא דאמר אסיר [רבינא אמר אסור] שמואל אמר מותר ר' יעקב בר אחא בשם רבי יסא אמר מותר:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |