אוצר:מיזמים/דבריהם הם זכרונם/תשפב/אדר ב/כג

שבת קודש פרשת שמיני כ"ג אדר ב' - רבי יצחק יעקב רבינוביץ

'ויהי' לשון צער 'והיה' לשון שמחה

בגמרא במגילה (י:) אמרו: אמר רבי לוי ואיתימא רבי יונתן, דבר זה מסורת בידינו מאנשי כנסת הגדולה, כל מקום שנאמר 'ויהי' אינו אלא לשון צער.

ומקשה הגמרא מהפסוק בפרשתנו (ויקרא ט א) "ויהי ביום השמיני", עליו אומרים חז"ל בברייתא: אותו היום היתה שמחה לפני הקב"ה כיום שנבראו בו שמים וארץ. ומיישבת: הא שכיב נדב ואביהוא [- ומחמת מיתתם אמרו 'ויהי' לשון צער].

ובמדרש (אסת"ר פתיחתא א א) מובא מאמר זה בתוספת: כל מקום שנאמר 'ויהי' משמש צרה, וכל מקום שנאמר 'והיה' - שמחה.

על מאמר חז"ל זה המליץ בדרך רמז האדמו"ר הראשון מביאלא, רבי יצחק יעקב רבינוביץ בספרו דברי בינה: כל מקום שנאמר ויהי, דהיינו כשהאדם מתבונן במה שהיה כבר, במה שעשה בעבודת השי"ת - אזי הוא תמיד בבחינת 'וי', שידע ויתבונן תמיד שלא עשה עדיין כלום ויהרהר על מעשיו במרירות ותשובה. אבל כל מקום שנאמר והיה - דהיינו מה שהאדם רוצה עכשיו לעשות בעבודת השם יתברך - אז יהיה בשמחה, כי כל מצוה שאדם רוצה להתחיל בה צריך לעשותה בשמחה.