אוצר:בית המדרש/ספרי מחברים/צורתא דשמעתתא/חזקת ממון

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

בית המדרש ספרי מחברים צורתא דשמעתתא חזקת ממון

יסוד דין מוחזק

הראיות שחזקת ממון היא חזקה המכרעת

ביסוד דין מוחזק ידוע מה שיסד הקצוה"ח (סי' ר"פ ובשב שמעתתא ש"ד פכ"ד) שאינו רק דין שלא להוציא מידו מספק, אלא דין מוחזק הוא דין הכרעה דיש חזקה המכרעת שהממון של המוחזק והיא "חזקת ממון", וכדין חזקה דמעיקרא באיסורין. ויעו"ש שהקשה לפי"ז למה אין הולכין בממון אחר הרוב הרי קיי"ל רובא וחזקה רובא עדיף וא"כ הרוב עדיף מהכרעת חזקת ממון. ובסי' ל"ד (סק"ה) נקט הקצוה"ח שחזקת ממון מצטרפת לעשות תרתי לריעותא דהיכא דאיכא עוד חזקה אחרת עם החזקת ממון חשיב תרתי לריעותא ומהני להכריע נגד חזקה אחרת. והנתיה"מ (שם סקט"ו ובסי' ע"ה סק"ד) נחלק עליו וז"ל שחזקת ממון לאו חזקה המבררת הוא רק שאין יכולין להוציא מיד המוחזק בלא ראיה, עכ"ל.

וידוע שכדברי הקצוה"ח מפורש להדיא בשו"ת מהרי"ק (שורש ע"ב) שכתב כן באר היטב וז"ל פשיטא דחזקת ממון מהני כנגד חזקת הגוף כו' דאין אלא מטעם דאין לנו לבדות הנולד וההשתנות אלא משעת ראותינו אותו, וכדילפי' לה מדכתיב ויצא הכהן מן הבית כו', ומשום כך דין הוא דאיכא למימר אוקי ממונא בחזקת מריה כנגדה, "דכמו כן אין לנו לבדות השתנות הממון מיד בעליו כי אם באשר יוכרח", עכ"ל. הרי ביאר להדיא שיסוד חזקת ממון הוא מאותו יסוד של חזקת הגוף שילפי' מבית המנוגע, שכשם שאין לבדות השתנות הדבר ממה שהיה כך אין לבדות השתנות הממון מיד בעליו.

וכן מצינו בשו"ת חת"ס (חו"מ סי' ס"ז) שכתב וז"ל הנה חזקת ממון הוי חזקה כעין כאן נמצא כאן היה הממון ואין יכולת להוציא מידו, והוא כעין חזקה דילפי' מבית המנוגע דמוקמי' כל דבר בחזקת שהוא עכ"ל. הרי שדימה להדיא לחזקה דמעיקרא שילפי' מבית המנוגע, וחזקת ממון היא חזקה המכרעת את הספק ונקטינן שהממון שלו.

וכן מבואר בלשון בעל המאור בכתובות (דף ט"ז א') וז"ל גבי הנושא את האשה ולא מצא לה חזקת בתולים חזקה דממונא מרעא ליה לדיבורא דידה, כי היכי דמרעא ליה לשחיטה חזקת איסור שהבהמה עומדת בה בחייה, עכ"ל. הרי שהשווה להדיא חזקת ממון לחזקת איסור.

אך באמת מלבד זאת מצינו בדברי הראשונים במקומות מרובים עד מאוד מקורות וראיות לדבר זה, שדין חזקת ממון היא חזקה המכרעת שהממון של המוחזק. ונבאר בקצרה המקורות העיקריים:

א. סמוך מיעוטא לחזקה - התוס' בב"ק (דף כ"ז ע"ב ד"ה קמ"ל) כתבו שהטעם שאין הולכין בממון אחר הרוב הוא "דבממון דאיכא מיעוט וחזקה לא אזלינן בתר רובא", ומשמע שכוונתם לדין סמוך מיעוטא לחזקה. וכן נקטו בשו"ת הגרע"א (קמא סי' ק"ו ותניינא סי' ק"ג) ובשב שמעתתא (ש"ד פכ"ד) בדעתם. ומוכח שיש לזה דין הכרעת חזקה ומצטרף למיעוטא נגד הכרעת הרוב. וכן נקט הפמ"ג במקומות רבים.

וכן מפורש בתוס' הרא"ש המובא בשטמ"ק בב"ב (דף צ"ב ע"א) שהקשה מ"ט דרב שהולכין בממון אחר הרוב נימא סמוך מיעוטא לחזקה והו"ל פלגא ופלגא. וכעי"ז כתב בע"ב שם. וכעי"ז דן מהרי"ט אלגאזי בהל' בכורות (פ"ג אות מ'). וכן איתא בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג (סיני סי' שס"ז) שאמרי' סמו מיעוטא לחזקת ממון והוי פלגא ופלגא. וכן מבואר בפסקי רי"ד ביבמות (קי"ט א') כשתב להוכיח שמודה ר"מ ברובא דאיתא קמן דלא אמרי' סמוך מיעוטא לחזקה, מהא דהולכין אחר הרוב בסההדרין להוציא ממון ואין אומרים סמוך מיעוטא לחזקת ממון.

ב. חזקה נגד חזקה - הרמב"ן במלחמות בכתובות (דף כ"ב ע"א) דן אם חזקה דמעיקרא מהניא להוציא ממון (כגון חזקת כשרות דעד), וכתב הרמב"ן וז"ל דאע"ג דאיכא לאוקמי אחזקה, חזקה דממונא עדיפא, דא"נ שקולין נינהו לא עבדינן עובדא לאפוקי ממונא מחזקת מריה, עכ"ל. (וכעי"ז כתב בחידושים שם) וכ"כ הר"ן. והמאירי שם כתב וז"ל "מ"מ חזקה נגד חזקה היא ואין מגבין בה". וכ"כ התוס' הרא"ש להלן שם (ל"ו ב') וז"ל אע"ג דאיכא למימר העמד אשה על חזקתה הא איכא חזקת ממון דקיימא כנגדה וכיון דספק הוא והדבר שקול מספיקא לא מפקינו ממונא, עכ"ל. ומבואר בדבריהם שבחזקה דמעיקרא נגד חזקת ממון חשיב חזקה נגד חזקה וי"ל ש"שקולין נינהו". ומבואר א"כ להדיא שהוי חזקה המכרעת השקולה לחזקה דמעיקרא.

וע"ע בשו"ת מהרי"ל (סי' קס"ט) שנשאל מבעל תרומת הדשן היכא דיש חזקה דמעיקרא נגד המוחזק דנימא יחלוקו "הואיל והעמדנו כבר חזקת ממון נגד חזקת היין". ומבואר ג"כ שחזקה דמעיקרא שקולה לחזקת ממון.

ג. תרתי לריעותא - התורי"ד בקידושין (דף ע"ט ע"ב) כתב להדיא שחזקת ממון מצטרפת עם חזקה דהשתא לעשות תרתי לריעותא. והוא כדברי הקצוה"ח שהובא לעיל שחזקת ממון מצטרפת לתרתי לריעותא ומבואר שהיא חזקה המכרעת. וכן מצינו שכתבו כמה מגדולי האחרונים – כ"כ בחי' מהרי"ט בכתובות (ע"ה ב'), המחנה אפרים (אישות סי' ג'), המקנה (קידושין שם) והשער משפט (סי' רצ"ה סק"ב).

ומצינו עוד בד' הריטב"א בכתובות (י' א') שכתב שחזקת ממון מצטרפת עם חזקה אחרת והו"ל תרי חזקות להיפטר, וז"ל הריטב"א "אבל השתא דמסייע ליה תרי חזקי חזקה דממונא וחזקה דא"א טורח כו' איהו מהימן" עכ"ל. וכן משמע בד' התוס' בב"ק (מ"ו ב' ד"ה מידע) ובב"מ (ק' א' ד"ה הא) שחזקת ממון מצטרפת עם חזקה אחרת והו"ל תרי חזקות להיפטר.

ד. אין הולכין בממון אחר הרוב - במקומות רבים בד' הראשונים מבואר שהטעם שאין הולכין בממון אחר הרוב הוא משום שנגד הרוב איכא הכרעת חזקה דחזקת ממון, והכרעה זו עדיפא מהכרעת הרוב: לשון התוס' בב"ב (קל"ה א' ד"ה אביי) בהא דאין הולכין בממון אחר הרוב "דאזלינן בתר חזקה אפי' כנגד רובא". וכ"כ התוס' בבכורות (כ' א' ד"ה ורבי) "דאיכא חזקת ממונא דעדיפא". ולשון הרמ"ה ב"ב צ"ב א' "דרובא וחזקה חזקה עדיפא לאוקומיה ממונא בחזקת מריה". ולשון התורי"ד שם (בע"ב) "דרובא וחזקה דממונא, חזקה עדיפא". וכעי"ז כ' הריטב"א שם. ולשון הרשב"א בב"ב כ"ג ב' "אבל ממונא לא אזלינן בתר רובא אלא בתר חזקה". ובתוס' הרשב"א בכתובות (ט"ז א') כתב וז"ל ולא אזל שמואל בתר רובא היכא דאיכא חזקה "דמכחשא להו".

וכ"כ בשו"ת הרא"ם (סי' ט"ז) וז"ל "דגבי ממונא חזקה עדיפא מרובא". וכן ל' הלבוש (חו"מ סי' רל"ב סכ"ג) "דרובא וחזקה אזלי' בתר חזקה". וכן צידד החת"ס (אהע"ז ח"א סי' נ"א) וז"ל נהי דחזקת ממון עדיף מרוב היינו שלא להוציא מידו אבל מאן לימא לן דלא הוה ספיקא עכ"פ". ומבואר עכ"פ שחזקת ממון היא הכרעה.

והתורי"ד בב"ב שם הוסיף וכתב דהא דאמר שמואל כי אזלי' בתר רובא ה"מ באיסורא אבל בממונא לא אזלי' בתר רובא, אין כוונתו כגון ט' חנויות שאזלי' באיסורא בתר רובא, משום שבכה"ג גם בממון אזלי' בתר רובא שהרי אין שם חזקה נגד הרוב. אלא כוונתו במקום שיש חזקת היתר, דבאיסורא אזלי' בתר רובא אפי' נגד חזקת היתר, ובממונא לא אזלי' בתר רובא נגד חזקת ממון. הרי להדיא שהשווה חזקת ממון בממונא לחזקת היתר באיסורא. וכן משמע בד' התוס' בב"מ (כ' ב' ד"ה איסורא) שכתבו להוכיח שממונא חמיר מאיסורא "דהא אין הולכין בממון אחר הרוב ובאיסורא אזלי' בתר רובא אפי' היכא דאיכא חזקה נגד הרוב". ומשמע שהא דאין הולכין בממון אחר הרוב הוא משום שיש חזקה נגד הרוב.

ה. רובא וחזקה רובא עדיף - מצינו בראבי"ה (סי' תתקצ"ד) שהקשה מ"ט אין הולכין בממון אחר הרוב, והרי רובא וחזקה רובא עדיף וא"כ רוב עדיף מחזקת ממון. וכן הקשה בתרומת הדשן (סי' שמ"ט) והביאו הקצוה"ח הנ"ל (סי' ר"פ). ומבואר מדבריהם שחזקת ממון היא כחזקה דמעיקרא ושייך בה כללא דרובא וחזקה רובא עדיף. (וע"ע בגינת ורדים לפמ"ג (כלל ל"ב) שהקשה כן).

והרא"ש בכתובות (פ"ק סי' י"ח) דן אם מהני טענת ברי נגד רוב, והוכיח של"מ שהרי נגד חזקת ממון ל"מ ברי, כדקיי"ל ברי ושמא לאו ברי עדיף, וא"כ כ"ש שנגד רוב ל"מ ברי שהרי רובא וחזקה רובא עדיף. ומבואר ג"כ שאמרי' גבי חזקת ממון כללא דרובא וחזקה רובא עדיף. וע"ע בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג (ד"פ סי' קפ"ח) שכתב שאין הבעל יכול לומר לאשתו שמא איילונית את להפסידה כתובתה, דרוב נשים לאו איילונית נינהו, ואע"פ דאית ליה חזקת ממון מ"מ רובא וחזקה רובא עדיף.

ו. חזקת גמל האוחר - הרשב"א בב"ב (דף צ"ג ע"א) הביא בשם הראב"ד שהקשה בהא דאמרו שם גמל האוחר בין הגמלים ונמצא גמל הרוג בצידו בידוע שזה הרגו, ודעת ר' אחא שמוציאין ממון ע"פ חזקה זו, והקשה הראב"ד היאך מוציאין ממון מבעל הגמל ע"פ חזקה, הרי אית ליה חזקה דממונא "ומאי אולמיה האי מהאי". והיינו דנגד חזקת גמל האוחר המחייבת יש הכרעת חזקת ממון לפטור.

ז. מוחזק בתרי ותרי - הרמב"ן בב"מ (דף ו' ע"א) כתב שבספיקא דתרי ותרי מהני תפיסה מיד המוחזק אף למ"ד תקפו כהן מוציאין מידו, משום שקיי"ל תרי ותרי ספיקא דאורייתא ולא אמרי' אוקי מילתא אחזקה. וכ"כ הרשב"א שם. (ולשון הרמב"ן שלא אמרי' אוקי מילתא אחזקה דמרא קמא אך מדברי הרמב"ן שם מבואר להדיא שאין כוונתו לחזקת מ"ק אלא לחזקת ממון וקרי לה חזקת מ"ק). ומבאר שכשם שלא אמרי' חזקה דמעיקרא בתו"ת כך ל"מ חזקת ממון בתו"ת וע"כ שדין מוחזק הוא חזקה המכרעת. [[וכן נקט הגרע"א (קמא סי' קל"ו ובדו"ח כתובות דף כ' ע"ב) שבתו"ת אין מעמידים ביד המוחזק].

ח. ספיקא דדינא - הר"ן בקידושין דן אם בספיקא דדינא הולכים אחר חזקה דמעיקרא, וכתב הר"ן להוכיח מדין חזקת ממון וז"ל דמאי שנא מכל תיקו דממונא דאמרי' ביה העמד ממון על חזקתו והסכימו בו כל גדולי האחרונים שאפי' תקפו תובע מוציאין אותו מידו, עכ"ל. והיינו שכשם שבתיקו דממונא דהוא ספיקא דדינא מעמידים הממון ביד המוחזק, כך יש לילך אחר חזקה דמעיקרא באיסורים. ומוכח להדיא שדין מוחזק הוא הכרעת חזקה.

ט. רוב וקרוב - בב"ב כ"ג ב' אמרו רוב וקרוב הולכין אחר הרוב. וכתב הרשב"א ע"ז וז"ל "ודווקא באיסורא אבל ממונא לא אזלי' בתר רובא אלא בתר חזקה דקיי"ל כשמואל". ודבריו מופלאים מאוד מה ענין הנידון אם הולכין בממון אחר הרוב, לנידון אם ברוב וקרוב הולכין אחר הרוב. וביותר איתא להלן שם שדנו בגמ' לומר בדעת רב שרוב וקרוב הולכין אחר הקרוב, והקשה הרשב"א איך אפ"ל כן הרי רב הוא דס"ל הולכין ממון אחר הרוב, ואיך אפ"ל בדעת רב שברוב וקרוב אין הולכין אחר הרוב. והדבר צע"ג מה ענין זה אצל זה.

ונראה שמבואר מזה שהא דאין הולכין בממון אחר הרוב הוא משום שיש הכרעת חזקת ממון נגד הרוב. והרשב"א דימה הכרעת חזקת ממון להכרעת קרוב (דתרוויהו כעין "כאן נמצא כאן היה" שהוא להחזיק כל דבר בחזקת המקום שהוא נמצא בו). ולכן הוצרך לחדש שאע"פ שבאיסורא רוב עדיף מקרוב, מ"מ בממונא אינו עדיף מחזקת ממון. וכמו"כ הוקשה לו שלדעת רב שרוב עדיף מחזקת ממון ה"נ יהא עדיף מקרוב. ודוק.

י. תפיסה ממוחזק - הרשב"א בכתובות (ט"ז ב') כתב בהא דל"מ תפיסה ממוחזק וז"ל דכל מאי דאית ברשותיה דאיניש בדידיה מחזקינן ליה, והיינו נסכא דרבי אבא וכן נמי תקפו כהן דאמרו שמוציאין אותו מידו, עכ"ל. והנה דימה הרשב"א דין תקפו כהן לדין נסכא דר' אבא שבתרוויהו ל"מ תפיסה, והרי בנסכא דר"א אינו דין מוחזק בספיקות גרידא אלא הוי דין חזקה מה שתחת יד אדם שלו, וזו ודאי חזקה המכרעת היא (והרשב"א עצמו בתשובה (ח"ג סי' קל"ד) דימה חזקה זו לחזקה אאפתו"ז לענין מיגו נגד חזקה). וא"כ מה דימה תקפו כהן לדין נסכא דר"א. וע"כ שחזקת ממון היא ג"כ חזקה המכרעת, ולענין תפיסה יסוד שתיהן שוה שכיון שיש חזקה המכרעת שממון שלו שוב א"א לתפוס מידו.

יא. ברי ושמא - בביאור הגר"א (חו"מ סי' צ"א סק"י) ביאר הא דברי ושמא בצירוף חזקה מהני להוציא ממון וז"ל "דברי ושמא ברי עדיף, אלא משום דאיכא חזקה דממונא לאידך, משא"כ אם חזקה ג"כ לאידך", עכ"ד הקצרים. וכוונתו שבעצם ברי ושמא ברי עדיף, אלא שיש לנתבע חזקה דממונא ול"מ בו"ש להוציא מחזקת ממון. אבל במקום שיש חזקה ג"כ לתובע הריהי עומדת נגד החזקת ממון, וממילא הדר דינא שברי ושמא ברי עדיף. ומבואר להדיא שחזקת ממון היא חזקה המכרעת, ואם יש חזקה אחרת העומדת כנגדה מהניא להכחישה.

יב. חזקה בברי ושמא - הקצוה"ח (סי' נ"ט סק"א) כתב בדין ברי ושמא שהיכא שהמוחזק ברי והתובע שמא, אע"פ שיש לתובע שטר או כח אחר נגדו, המוחזק פטור, משום שהרי קיי"ל שברי ושמא בצירוף חזקה מהני להוציא ממון, וא"כ ה"נ יש כאן ברי ושמא בצירוף חזקה משום שחזקת ממון מצטרפת לברי ושמא. והוא לשיטתו שחזקת ממון היא חזקה המכרעת.

יג. ספק גזל - ידועה קושיית המהר"י בסאן בעיקר הדין שספק ממון לקולא והמע"ה, למה כל ספק ממון אינו אסור מצד ספק גזל והוי ספיקא דאורייתא ולחומרא. ובקונטרס הספיקות (כלל א אות ו) הביא בשם חכמי דורו שתירצו שכשם שבספק איסור הולכין אחר חזקה אפי' להקל כך בכל ספק ממון איכא חזקה להתירא והיא חזקת ממון. ומבואר א"כ שנקטו שחזקת ממון היא חזקה המכרעת ומהניא גם להכריע כלפי איסורין ולהתיר ספק גזל.

הסוברים שחזקת ממון אינה חזקה המכרעת: אמנם הקונה"ס כתב ע"ז וז"ל ובעניותי לא נכנסו דבריהם לאזני כו' דחזקת ממון לחוד בלי חזקת מ"ק ודאי חזקה שאינה מכרעת היא דלאו מקרא ילפינן לה, ואין לה ענין לחזקה קמייתא דאיסורי עכ"ל. וא"כ הקונה"ס נחלק להדיא וס"ל שחזקת ממון אינה חזקה מכרעת ואי"ז אלא דין שלא להוציא מספק.

וכן דעת הנתיה"מ שהובא לעיל שנחלק על הקצוה"ח בסי' ל"ד וז"ל שחזקת ממון לאו חזקה המבררת הוא רק שאין יכולין להוציא מיד המוחזק בלא ראיה, וכ"כ עוד בסי' ע"ה סק"ד וז"ל דהנה יש ב' מיני חזקות, א' חזקה המבררת את האמת כעדים כמו חזקת הגוף כו' דנלמד מקרא, משא"כ חזקת ממון דאינו מברר האמת ולא נלמד מקרא רק מסברא, עכ"ל. ועיי"ש במשובב נתיבות שהשיג עליו. וכ"כ הנתיה"מ בתשובותיו שהובאו בשו"ת חמד"ש או"ח סי' ב' ובאעה"ז סי' כ"ד.

וכן מצינו בד' הפני יהושע בכתובות (דף ע"ו ע"ב) וז"ל דחזקת ממון אינו מברר הספק אלא שאין כח ביד הב"ד להוציא מידו. וכ"כ בחי' הרי"ם (כתובות דף ט"ז ע"א) וז"ל דחזקת ממון אינה חזקה המכרעת על המעשה להורות שכך היה כמו שאומר המוחזק זה אינו רק שאין יכולין להוציא ממון ואינה דומה לשאר חזקות. וע"ע בתשובת החת"ס שהובאה לעיל שיסד שחזקת ממון היא כחזקה דמעיקרא באיסורין, אך מסיים דבריו וכתב "ובמקום אחר ביארתי שחזקת ממון גרוע מזו". והוא באהע"ז סי' פ' ששם נקט שחזקת ממון אינה חזקת המבררת אלא רק שאין להוציא מספק.

· מעבר לתחילת הדף