אבקת רוכל/ו

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

אבקת רוכל TriangleArrow-Left.png ו

סימן ו
תשובה זו מדברת על עסקי רבית

שלמא רבא לרבנן וחיי אריכי למרן ולכל ישראל כו' אל יחנן יהא שקט ושאנן. ובתבונה יתבונן. בצל שדי יתלונן כי עדיכם אתבונן וכליותי אשתונן. ככתב ספר מעלתכם. וחתימת יד הדרתכם. וכאשר ראיתיו חשבתי בלבי ואמרתי דילמא גונדלית חתימתן לא חווריתו ולא כהריתו. דוואו אאופתא קאמריתו ואני מכיר ויודע שבשעה שהם פותחים נעשו הכל כחרשים וכיון שסוגרים אין פותחין אלא איברא ודאי כדאמרן:

ראשונה כתבתם וז"ל כי הנבון הר' יצחק עזריאל ירושלמי בהיותו בעיר פיזרו לוה מעות ברבית מאיש אחד שמו שלמה מאנקונה ולא מפני רשע ומעל לחטא לה' עשה כן אלא שהיה לו אז עת צרה וצוקה עת מלחמה ואין שלום כו' ע"כ זה התנצלות על רבי יצחק הנז' אינו מספיק דדמי כי אוכלא לדנא וכי מפני צורכו ודוחקו יהא מותר לעבור על דברי תורה אם בעל נפש הוא היה לו למכור אז הספרים או מטלטלין שהיה לו בביתו בחצי שיוויים ולא לקחת ברבית. ועוד תינח בתחילת השנה בשעה שקצץ לו הרבית שהיה דחוק בסו' השנה שפרע לו הרבית ט"ו דוקאטי' מאי איכא למימר לא היה לו לפורעם ולעבור בשלשה לאוין לא תשוך לאחיך ולאחיך לא תשיך. ולפני עור לא תתן מכשול כדאיתא בשלהי איזהו נשך אלא היה לו לעמוד עמו אז בדין:

עוד כתב העד לפנינו עפ"י עדים נאמנים כי האיש הנז' שלמה מאנקונא הוא מלוה ברבי' בפרהסייא וביד רמה לישראל ועובר על דת משה והעדים הנ' הכירו כתב שלמה מאנקונא הנז' שכתב אז להר' יצחק הנז' על הרבית משנה שניה שישלחנו לו אשר בהם נתאמת היות הדברים הנז' אמת ויציב ע"כ. פליאה דעת ממני והלא אין מקבלים עדים שלא בפני בעל הדין אלא כגון שהיה הוא חולה או עדיו חולים או שהיו עדיו מבקשים לילך למדינת הים ושלחו לו ולא בא כדאיתא בפ' הגוזל בתרא וכתוב שם בפסקי הרא"ש ז"ל בשם ריב"א ז"ל שאם קבלו העדות שלא בפני ב"ד אינו עדות לדון על פיו וכן כתוב בנ"י כיון דקי"ל דאין מקבלים עדים שלא בפני בעל דין אם עברו וקבלו לא עשו ולא כלום דהוו ליהו טועים בדבר משנה דקי"ל דחוזר וא"כ איך אתם באים לחייב את שלמה הנ' מפני קבלת עדות זו ועוד כי קבלה זו לא פירשתם אותה באיזה אופן היתה שאם העדים העידו סתם ששלמה הנז' הוא מלוה ברבי' לישראל:

א"ה כאן חסר דף אחד וחבל על דאבדין וזהו סוף התשו' הנז"ל

גוזל דאע"פ שמכרם בלי שומת ב"ד שמכר הספרים פחות משווים כדי לגבות חובו ובזה עשה הפסד ונזק גדול לרבי יצחק הנז' שהיו שוים הספרים יותר ויותר כפי דבריו יביא ראיה ויטול וגם על זה יש לדון ולומר כי אע"פ שהיו שוים יותר אפ' לומר ששלמה מאנקונה כו' אינו חייב להחזיר לו כלום וכמ"ש לקמן בס"ד:

עוד כתב ברור הוא בכל הפוסקים כולם שרבית קצוצה יוצאה בדיינים ואע"פי שתפס המלוה ע"כ מאן דכתב הכי אינו מומחה אבל הוא יחיד נדחה דלא חש לקמחי' ואיניש בידיה לא ימחא דמאי אע"פי שתפש המלוה היינו הך רבית קצוצה יוצאה בדיינים:

עוד כתב ואינו נאמן בשבועה בדבר הזה אבל ישבע רבי יצחק הנז' כמה היו שוים ויחזור לו את המותר ע"כ עליכם צווחנא ככרוכייא הכל חייבין בראייה שקלא וטרייא מסוגייא דתלמודא אם אמת הדבר שעדים כשרים העידו על שלמה מאנקונא שהלוה ברבית לרבי יצחק הנז' א"כ גם ר"י הנז' הוא חשוד על השבועה וכן כתב הרמב"ם ז"ל בהלכות טוען ונטען פ"ב הר' יצחק הנז' הוא פסול לעדות כפי דעת כל הפוסקים שכתבו אחד המלוה וה' הלוה שניהם פסולים לעדות אם רבית קצוצה עשו הרי הם אסורים מן התורה ואם אבק רבית עשו הרי הם אסורים מדבריהם וא"כ רבי יצחק הנז' שלוה ברבית הרי הוא חשוד על השבועה ואי קשיא לך מהא דתנן בריש פ' כל הנשבעין היה אחד מהם משחק בקובייא ומלוה ברבית ומפריחי יונים וסוחרי שביעית שכנגדו נשבע ונוטל דמדנקט מלוה משמע דוקא מלוה הוא חשוד על השבועה אבל לוה לא ליתא דאיכא לתרוצי למתני' מאי מלוה ברבית מלוה הבאה ברבית כדמתרצינן הכי מתני' דריש פ' זה בורר דאמרינן התם אמר רבא לוה ברבית פסול לעדות והא אנן תנן מלוה ברבית מלוה הבאה ברבית נילמוד סתום מן המפורש:

ועוד שאפילו נודו לדבריכם שרבי יצחק הנז' אינו חשוד על השבועה אפילו הני טעיתם בדין באומרכם שכיון ששלמה מאנקונא הוא חשוד ישבע רבי יצחק הנז' משום הכי אמרינן בחשוד שכנגדו נשבע ונוטל זהו דוקא היכא דרמייא עליה שבועה דאורייתא אבל שבועה דרבנן לא משום דתקנתא היא ותקנתא לתקנתא לא עבדינן כדאיתא בפרק שבועת הדיינים ומייתי לה נמי בפ"ק דבבא מציעא ופרש"י ז"ל ויפסיד התובע בלא שום שבועה וכן כתוב במרדכי שם וז"ל דכ"ע בדינא לא מכדי שבועה שכנגדו חשוד אלא בשבועה דאורייתא ולא בדרבנן דתקנתא לתקנתא לא עבדינן דשבועת היסת תקנה היא ותקנה דליהוי תובע נשבע ונוטל לא אמרי' ויפסיד התובע בלא שום שבועה: עוד כתב ואם יטעון האיש הלזה כי מה שעשה עשה בדינא דמלכותא הנה טענה זו שקר היא ובטלה מעיקרא דלאו בכ"הג איתמר כי אם הגויים יתקנו שיוכל הישר' להלוות ברבית לישראל מי שמע להם לקלקול הזה וממילא שלא יוכל למכור משכונותיו בלי שומת ב"ד ואין זו צריכה לפנים ע"כ:

עתה כדבריכם כן הוא דודאי לא נאמר שיהיה מותר להלוות לישראל משום דינא דמלכותא דאם לא כן בטלתה כל התורה כולה בדינא דמלכותא אמנם מה שמכר הספרים אחר שנה ועשה מהם כרצונו אפשר לומר דהדין עמו דמשום דינא דמלכותא קנאם לצמיתו' להיותם שלו ודין המלכות באותו גליל הוא שכל המלוה על המשכון ואין בעליו פודהו בתוך שנתו הרי הוא מהמלוה לחלוטין וכ"ש זה שכבר התרה ברבי יצחק הנז' פעמים שלש שישלח לו מעותיו ואם לאו הוא ימכור הספרים שאינו חייב לו כלום וכתו' במרדכי ריש פרק הגוזל בתרא פסק הרב רבי יצחק ז"ל שישראל המלוה גם לישראל חבירו על המשכו אין המלוה זקוק לשומרו יותר משנה מלמוכרו ולגבות הלואתו בדינא דמלכותא גבי מלוין לגויים ברבית ועשה מעשה בזה באחד שמשכן לחבירו ספרים ואחר שנה שלא פרע בא ישראל ומכר המשכון לסוף שנה ותבעו חבירו לדין ופסק דאין לו עליו כלום משום דדינא דמלכות' דינא והביא ראיה מפ"ק דגיטין מכל השטרו' העולים בערכאות של גויים דפסק בגמ' דדינא דמלכותא דינא כשמואל ע"כ ואע"ג דכתב במרדכי ריש פ' הגוזל בתרא בשם הרב אליעזר ממיץ ז"ל דלא אמרינן דינא דמלכות' דינא אלא בקרקעות ובמשפטים התלויים בקרקעות כגון מכס כגון שאמר לא יעבור איש בארצו אם לא יתן מכס וכתוב נמי בס' התרומה קבלתי מרבותינו שלא נאמר דינא דמלכות' כי אם בדברי' שהם עוסקי המלך כגון ענייני הדרכי' והמסי' והטסקאות שלו ליתא דודאי בכל מילי אמרינן דינא דמלכותא דינא ואפילו בדבר שאין בו הנאה למלך וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"א מהלכות זכיה ומתנה שכתב במה דברים אמורים במקום שאין משפט ידוע למלך אבל אם דין אותו המלך ומשפטו שלא יזכה בקרקע אלא מי שכותב בשטר או הנותן דמים וכיוצא בדברים אלו עושים כפי משפט המלך שכל דיני המלך בממון על פיהם דנים ע"כ וכתב הר"ן ז"ל בפ"ק דגיטין יש מפרשים דלא אמרינן דינא דמלכותא דינא אלא בדברים שהם להנאת המלך וכדאמרינן בפ' הגוזל בתרא תדע דקיצי דיקלי וגשרי גשורי ועברינן עלייהו וכד אמרינן בפרק חזקת הבתים דמלכא אמר לא ליקני אניש ארעא אלא באגרתא דב"הג נמי איכא לאוקומי כדי שיקיים השטר ויקח את חוקו אבל מידי דלא שייך ביה מלכא לא אמרינן דינא דמלכותא דינא ולא נהירא מדאמרינן התם אמר רבא הני תלת מילי אשתעי לי עוקבא בר נחמיא משמיה דרבא דדינא דמלכותא דינא אריסא דפרסא ארבעין שנים כלומר דמלכא אמר והנהוג שתועיל חזקה לגוי בארבעין שנין והכא ליכא הנאה ותועלת בכך למלך ע"כ וכן כתוב בנמקי יוסף בפרק חזקת הבתים והיינו דאמרינן דינא דמלכותא ולא אמרינן דינא דמלכא למימר אע"פי דלא שייך ביה מלכא אלא הוא תקנה ותועלת לבני המלכות אמרינן דינא דמלכותא אי נמי דקאי דינא דמלכותא למימר שצריך שיהיה אותו החוק כללי לכל בני המלכות ואע"פי שהיה חק חדש לבד שיהיה כללי ולא פרטי אמרינן דינא דמלכותא דינא וזהו דעת גדולי הפוסקים ורובם לא כהרמב"ן ז"ל והרמ"ה ז"ל שכתבו שאם בא מלך לעשות דין חדש אע"פי שחקק אותו לכל אם לא היה כן מחוקי המלכים הראשוני' לאו דיני' דינא והיינו דנקט דינא דמלכותא ולא נקט דינא דמלכא ע"כ ומיהו כתוב בס' התרומות אבל עסקי ישראל עם ישראל חבירו אין לנו לדון ביניהם דיני המלכות וא"כ בנ"ד ליכא למימר דינא דמלכותא ולא קנה הספרים שלמה מאנקונא בעבור השנה לעשות מהן כרצונו ובמה שכתבתי מהמרדכי בשם הר' יצחק בר' פרץ ז"ל אין לומר כי זה הוא דוקא שיוכל המלוה למכור הספרים כדי לגבות חובו אבל היתר לעולם הוא מהבעלים וכן כל מה שכתבתי דיני הרמב"ם ז"ל שכל דיני המלך בממון על פיהם דנים איכא למימר נמי שזה הוא דוק' במקח וממכר אבל לוותר ממון ישראל לישראל חבירו כנ"ד לא וא"כ הדין הוא שנאמר לרבי יצחק הנז' הבא ראיה וטול כי המוציא מחבירו עליו הראיה ואם יטעון שהעדים אינם רוצים לבא לעיר מפני שמחנפין לשלמה מאנקונא מחמת עושרו ומפחדים ממנו אז יכופו ב"ד אותו שיביא הוא עצמו אותן עדי' שאומר רבי יצחק שיודעים הדבר כמה היו שוים ספריו יותר ממה שמכרם שלמה מאנקונא שיעידו כדבריו או יבקש עדים אחרים כדאמרינן בפרק המפקיד על מארי בר איסק דאתא ליה אחא מבי חוזאי כו' ואם אין עדים שיהיו יודעים שיווי הספרים אז ישבע שלמה מאנקונא שהיו שוים כך כדבריו ושלא מכרם בפחות משיווים שם במה דברים אמורים כשאין עדים על שלמה מאנקונא שהוא מלוה לישראל ברבית אבל אם העידו עליו שהוא מלוה ברבית לא ישבע מפני שהוא חשוד וגם ר' יצחק לא ישבע מן הטעם שכתבתי לעיל ויפסיד בלא שום מין שבועה וכדאמרן:



שולי הגליון


Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף