אבני נזר/אבן העזר/תנג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר אבן העזר תנג

סימן תנג

א

א) בתוס' הקשו דבשמעתין ובפ"ק דבכורות מבואר דר"י דאמר קידש הוא במע"ש בגבולין, ובשלהי סנהדרין א"ר חסדא דבגבולין לדברי הכל מע"ש ממון גבוה, ומה שתירצו דהתם משום שאין לו בעיסה היתר אכילה קשה, שהרי מוכח שם בסנהדרין דכשבא לירושלים ואח"כ נפל מחיצות חשוב ממון הדיוט, וכתבו התוס' פרק הזהב (נ"ג:) דכיון שהי' פעם אחת בירושלים הוי ממון הדיוט. והתינח אם הפירוש דחוץ לירושלים הוי ממון גבוה, כשבא לירושלים נתנו השם לבעלים לאכילה ונעשה ממונו ואף שיצא אח"כ לחוץ איסורא דרכיב עלה ומ"מ נשאר ממונו כשהי', אבל אם הטעם משום שאין בו היתר אכילה, מה יועיל מה שהי' תחילה בירושלים כיון שאח"כ יצא ונאסר, וכל מע"ש הי' לו היתר אכילה קודם מירוח הכרי:

ב

ב) וגם צ"ע בדבריהם דלפי סברא זו דחוץ לירושלים לא חשיב עריסותיכם משום שאין בו היתר אכילה, א"כ מה מקשה שם הש"ס מעיר הנדחת, וצ"ל דמשום הכי לא מקרי שללה ג"כ, וכ"כ התוס' פ"ק דבכורות (ט':), וזה אינו לפי דברי התוס' פרק לולב הגזול (ל"ה.) דלכם שהי' בו היתר אכילה לא שייך אלא באתרוג דבר אכילה ולא בלולב דלאו בר אכילה עיי"ש, וא"כ בעיר הנדחת דלא מפורש בקרא דבר מאכל, א"כ אף שנמצא בה דבר מאכל למה צריך שיהי' בו היתר אכילה כיון שאין מצוותה מצד שהוא מאכל, בשלמא באתרוג י"ל דלכם דקאי אאתרוג שיהי' בו היתר אכילה כיון דקאי בפירוש אאתרוג שהוא דבר מאכל משא"כ בעיר הנדחת, ובאמת התוס' פרק לולב הגזול (שם) כתבו להדיא דמע"ש חוץ לירושלים חשוב יש בו היתר אכילה ואין בו דין ממון, והוא מהיפוך להיפוך ממ"ש כאן:

ג

ג) ועוד ק"ל טובא לשיטת התוס' דהכא ודפ"ק דבכורות דמע"ש חוץ לירושלים לא חשיב עריסותיכם ושללה אף אליבא דר' יהודה משום דאין בו היתר אכילה, מהא דמוכח לקמן דב"ה כר"מ ודלא כר' יהודה מדאמר נטע רבעי פטור מעוללות ומפרט דלא קרינן בי' כרמך, ואי ר' יהודה האמר ממון הדיוט הוא, ומה בכך מ"מ לא קרינא בי' כרמך משום דאין בו היתר אכילה כי היכי דלא קרינא בי' עריסותיכם ושללה:

ד

ד) ואשר אחזה ליישב בזה, ויתיישב גם קושיית התוס' בפרק הזהב במסקנת הש"ס בסנהדרין דאם לאחר שהעלוהו לירושלים נפל מחיצות הוי ממון הדיוט, והקשו התוס' למה, דהנה יש לדקדק בשינויא דהש"ס פ"ק דבכורות (ט':) בפטר חמור נמי מיקדשא כדר' אלעזר דאמר אשה יודעת כו' ועולה ואוכלתו בירושלים ה"נ אשה יודעת כו' ומיקדשא בהא דביני וביני, ולכאורה כל אריכות הזה למותר והי' לו לתרץ כדר"א כו' ועולה ואוכלתו בירושלים, ומה דמסיים בפטר חמור למותר, ואם הי' אומר בפטר חמור נמי מיקדשא דמיקדשא בהא דביני וביני וה"ה במעשר שני הי' הקדמה לתירוץ, אבל לאחר שאמר התירוץ ומסיים בפטר חמור לכאורה למותר:

ה

ה) ע"כ נראה דהנה קשה טובא איך מיקדשא במה דעולה ואוכלתו בירושלים, הא כיון דעכשיו אסור בהנאה חשוב רק גורם לממון כמו חמץ הקדש במועד פ"ב דפסחים (כ"ט) דלא חשוב ממון דאין לממון אלא מקומו ושעתו, וכיון דעכשיו לא חזי לא הוי ממון, ה"נ כיון דבמקום זה לא חזי, והתינח לשיטת הרא"ש דיכול למכור הפטר חמור קודם פדיון שהלוקח יפדנו, ה"נ יכול למכור המע"ש חוץ לירושלים שהלוקח יעלנו, אך להרמב"ם והמחבר קשה וכנ"ל בסימן הקדום באריכות:

ו

ו) אך נראה דיכול לחללו חוץ לירושלים והמעות יהי' מותר בהנאה, דכל הטעם דמע"ש חוץ לירושלים אסור בהנאה משום שהקפידה עליו תורה בכסף צורה ומעות מעשר יכול לחלל על בהמה וחי' ושאר אוכלין כדאיתא בסוכה פרק לולב הגזול (מ"א) והיינו דקאמר הש"ס בפטר חמור נמי מיקדשא כדר"א, ומייתי מדר' אלעזר דאשה יודעת והוא הדין דבפטר חמור יודעת ומיקדשא משום דיכולה לפדותו לאלתר והא ודאי חשוב ממון גמור כיון דיכול להתירו באותו זמן ובאותו מקום, ומזה נלמד למע"ש דמיקדשא משום דיכולה לחללו לאלתר על מעות והמעות יהי' מותר בהנאה כיון דלא בעי כסף צורה כנ"ל ואתי שפיר:

ז

ז) איברא דהא ליתא שהרי הלקוח בכסף מעשר שנטמא יפדה בכסף צורה, וע"כ אסור בהנאה, וה"ה דמי מעשר, שאין חילוק בין דמי מעשר בין הלקוח בכסף מעשר אלא שזה קדושת הגוף לאוכלו בעצמו ודמי מעשר לדמים, אבל מ"מ מה שאסור בזה אסור בזה, ואי אפשר שיהי' הלקוח אסור בהנאה והדמים מותרין, שהרי כל קדושת הלקוח מחמת הדמים, ועוד שהרי הדמים חל עליהם קדושת המעשר שאסור בהנאה, וע"כ גם הדמים אסורין בהנאה, ומה שקיל שא"צ לחללן על כסף משום שעיקרן לקנות מהם מאכלים בירושלים ע"כ גם חוץ לירושלים יכול לקנות אוכלין להוליכן לירושלים וכמ"ש התוס' קידושין (נ"ה:) וא"כ הדרא קושיא לדוכתא דאיך מתקדשת במע"ש חוץ לירושלים:

ח

ח) אך לק"מ דהא מרי' דהאי דינא דבמע"ש קידש ר' יהודה דס"ל הלקוח בכסף מעשר שנטמא יקבר והקשה בש"ס זבחים (מ"ט.) איך טפל חמור מן העיקר ומשני משום דלא אלים למיתפס פדיונו, הרי דלקוח קיל קדושתו ממעשר עצמו, וא"כ שפיר י"ל דלקוח בכסף מעשר מותר בהנאה, דהא לא שייך בה כסף צורה דלא אלים כלל למיתפס פדיונו, ואף דגוף המעשר אסור בהנאה, הרי הלקוח קיל לר' יהודה משום שהוא טפל למעשר שני שקדושתו מכח המע"ש וה"ה הדמים שמותרים בהנאה שהרי מתחללין על כל מאכל בלא כסף צורה ועומדין לקנות מהם מאכל דמותר בהנאה כנ"ל, ואי אפשר שיהי' דמי מעשר חמור ממה שקונה עבורם, שהרי כל מצוותם שיקנה מהם אוכלין, וכיון שהאוכלין עצמם מותרין בהנאה כ"ש הדמים וכדאיתא בקידושין (נ"ד.) בממון שירי לשכה הואיל וניתנו לחומת העיר ומגדלותי' וחומת העיר ניתנו ליהנות בו גם הדמים מותרין עיי"ש, וה"נ בדמי מעשר הואיל והלקוח בדמי מעשר מותר בהנאה חוץ לירושלים גם הדמי מעשר מותרים:

ט

ט) מעתה מיושב ההוא דסנהדרין (קי"ב:) דשם עיסה של מע"ש ר"מ פוטר וחכמים מחייבין ולא נזכר ר' יהודא, והרי חכמים ס"ל הלקוח בכסף מעשר שנטמא יפדה, ולדידהו הדמים שמחלל אסורין בהנאה וא"כ לא הוי המעשר רק גורם לממון כר"ל דלאו כממון דמי, דאין לכסף אלא מקומו ושעתו, וכיון שבמקומו אין לו היתר לא חשוב רק גורם לממון, וכמו בחמץ של הקדש כיון שבאותו זמן אין לו היתר, וניחא תירוץ הש"ס שהעלהו לירושלים ונפלו מחיצות, דבזה כיון שיש לו היתר במקומו ע"י העמדת מחיצות שפיר הוי ממון כמו פטר חמור כיון שיש לו היתר במקומו ע"י פדיון, וכן מע"ש לר' יהודה דס"ל הדמים מותרים בהנאה כנ"ל, וכל זה משום שיש לו היתר באותו זמן ובאותו מקום:

י

י) ובהכי ניחא פרש"י פרק לולב הגזול (ל"ה) בהא דאמר שם מע"ש בירושלים אליבא דר"מ ממון גבוה, ופירש"י ר"מ בקידושין דאמר לא קידש, ולכאורה מה זה ראי' הא בקידושין במע"ש שחוץ לירושלים קאי מדאמר ר' יהודה בשוגג לא קידש משום סרחה דאורחי', ור"ח מחלק בהא דסנהדרין בין חוץ לירושלים לתוכה, אך לפי דברינו ניחא דטעמא דר"ח משום דלא הוי אלא גורם לממון כמו חמץ של הקדש במועד, והרי ר"מ ס"ל ב"ק (ע"א:) גורם לממון כממון דמי, ואי בירושלים הוי ממון הדיוט ע"כ גם חוץ לירושלים חשוב ממונו ואתי שפיר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.