אבני נזר/אבן העזר/לב
|
< הקודם · הבא > |
סימן לב
ב"ה אור ליום ג' האמת והצדק לפ"ק פה סאכטשאב.
שוכ"ט לכבוד ידידי הרב הגדול המפורסם פ"ה כש"ת מו"ה שמחה יאיר נ"י האבד"ק פיעטרקוב. דבר אשת כהן שנשתגעה ר"ל ובשגעונה דיברה שאין רצונה בבעל זה רק בבעל גוי ומאנ"ח, וקללה אבי חורגה וכיוצא, ופעם אחת הפקיעה עצמה מת"י השומרים ואמרה כי רצונה ליסע אל עיר רחוקה שתי פרסאות ממקומה אשר יש בעיר רבי ולקח אבי חורגה עמו עוד אחד וישבו על עגלה ורדפו אחרי' ולא מצאוה בעיר ההוא, ובחזירתם שאלו עוברי דרכים אם לא ראו בדרך אשה כזאת, ואמר אחד להם כי ראה אותה יושבת בצד הדרך רחוק מבית האנ"ח אשר שמה, וחפשו ומצאו אותה יושבת וישינה, ובכח הביאו אותה לביתה, ובבוא בעלה לביתה אמרו לו זיא האט געהאט צו טאהן עם ג' אנ"ח בדרך, והוא לשון המורגל על זנות וטומאה, ואחר איזה שבועות חזרה לבריאותה, והאשה היתה צנועה ויראת ד' קודם שגעונה, וכן עתה שחזרה לבריאותם ובעלה כהן בא לשאול על הדברים שדיברה בעת שגעונה, ושאל כבודו אותו אם מאמין, והשיב שמאמין שהרי כל שגעונה הי' בענין זה, ושלח אחר האשה ונשבעת בחיי נפשה שלהד"מ, רק בשגעונה רצתה לצער בעלה בזה, עכשיו אומר הבעל שמסופק, ומה שאמר תחלה שמאמין היינו שמאמין שיוכל להיות אמת:
תשובה א) הנה על דברי' אין חשש כלל, ואטו אמירת המשוגע מידי מששא אית בי', וכן על מה שאמר הבעל תחילה שמאמין, שהרי עתה אומר שמסופק, ואין לומר שלא נאמין לדבריו של עכשיו, שהרי הב"ד אין כופין להוציא, ואין להם עליו כלום אף אם מאמין, רק שהוא בעצמו מחוייב לצאת ידי שמים אם מאמין לדברי', ואם הוא יודע האמת שאינו מאמין למה יוציאה, ואפי' האמין תחילה ועכשיו חזר ואינו מאמין אינו מחוייב להוציא כמ"ש הט"ז סי' קט"ו ס"ק י"א, והאריכות בדברים פשוטים כאלה למותר:
ב) אך אני חוכך קצת אולי אף בלא אמירתה והאמנתו יש חשש, והוא לפי המבואר באהע"ז סי' ז' סעיף י"א בהגה אשת איש שהמירה בלא בעלה וחזרה אסורה לחזור אליו אפי' אשת ישראל, והוא מתשו' ר"ש משאנץ, הועתק בתשו' מהרי"ק שורש ק"ס דמומר לע"ז הוה מומר לכל התורה כולה וגרוע מקינוי וסתירה, וכאילו יש עדים שזנתה, ועיין בב"ש ס"ק ל"ב משמע קצת אפי' בזמן מועט, הרי דכשאינה גדורה במצוות היא בחזקת שזנתה, וא"כ המשוגעת הזאת ג"כ כיון שאינה גדורה, בפרט ששגעונה הי' בענין זה, והיתה בדרך בלא שמירה נאמר שזינתה:
ג) אך הגם שכתב הר"ש כאילו יש עדים, מ"מ צ"ל שהוא רק מדרבנן, דהא כתב הרמ"א שאם יש לה ע"א שלא זנתה מותרת כשבוי', ואם הי' מדאורייתא אפי' רק ספק תורה אין ע"א נאמן בדבר שבערוה ודברי השב שמעתתא בפירוש התשו' מיי' נסתרים מתוך דברי הר"ן בשמעתא דשליש, ומה שכתב הש"ש בפירוש דברי הר"ן משום דאשה אחת נתקדשה, ליתא דא"כ הי' לברר וכ"ש דע"א נאמן וכמ"ש הר"ן בסוגיא דקדשתי את בתי, וע"כ שדנין על אשה זו לבד, וא"כ שוב ראי' דאף דהעד אומר שמעולם לא נתקדשה ולא התחיל דבר שבערוה אינו נאמן, ודברי תשו' מיי' ענין אחר הוא ומבואר אצלינו במק"א] וע"כ פי' דברי הר"ש דמדרבנן חשוב כאילו יש עדים והאי נמי שבוי' דחשוב ודאי מדרבנן כמ"ש התוס' כתובות (י"ג) בד"ה השבתני, והיינו כמו בשבוי' בחזקת שנבעלה לגוי משום שמסורה בידם שפרוצים בעריות ודאי זינה עמה כמו כן כשהיא עצמה נעשית גוי' היא בחזקת שזינתה, וכיון שהוא מדרבנן אין לגזור מעצמינו בדבר שלא גזרו הם ולא נגזור בשוטה, ודווקא המירה היא הוא הגזירה עצמה:
ד ונראה דבזמן מועט, לדעת הפוסקים בנתייחדה לבד לזמן מרובה חיישינן, אף אם אינה מסורה בידם כשבוי', מ"מ לזמן מועט לא חיישינן, והיינו דכיון שאינה מסורה בידם איננה בכלל גזירת חכמים שגזרו על השבוי' ולא חלקו בגזירתם, דא"כ נתת דבריך לשיעורין, רק שנחוש מעצמינו בזמן מועט לא חישינן, ה"נ בזה, ואף שיש אוסרים בנתייחדה לזמן מועט ג"כ [או אפי' לזמן מרובה ג"כ לא חיישינן באינה מסורה בידם, וא"כ אין ראי' לנ"ד] מ"מ טפי מספק ודאי לא הוה אם זינתה, וכיון שנמצאת במקום עוברים ושבים כמ"ש כ"ח ובקעה שלא בעת שהתבואות בשדה הא חשוב רה"ר, ואינו נראה שהי' המעשה מזמן רב ונשתהה עד עתה הוי ספק טומאה ברה"ר, דטהור, ועיין בתוס' ריש נדה דסוטה שנסתרה ברה"ר בלילה אף דשייך סתירה מותרת משום ספק טומאה ברה"ר, ואין לחוש שמא נכנסה לרה"י וזינתה, דזה דומה להא דתנן בפ"י דטהרות משנה ג' חנות שהוא פתוח לרה"ר ספק נכנס ספק לא נכנס ספיקו טהור, ואף שהחנות עצמה פתוח לרה"ר רה"י הוא וכדמוכח בסיפא דשתי חניות אחת טמאה ואחת טהורה ספק לזו נכנס ספק לזו נכנס טמא] מ"מ כיון שספק אם הי' ברה"י כלל חשוב ספק טומאה ברה"ר דאינו דומיא דסוטה שודאי נסתרה ברה"י, וה"נ בנ"ד:
ה) אך יש לעיין, דהנה סוטה לכהן יש בה שני איסורים, איסור טומאה אפי' באונס, ואיסור זונה, ואפי' ללישנא בתרא דיבמות (נ"ו) דבאונס לא קרינא בה זונה, ולפמ"ש סוף פרק ד' אחין, דהא דאשת ישראל שנאנסה פסולה לכהונה הוא דעשה דונטמאה לכהונה אין חילוק בין אונס לרצון, ומ"מ אין איסור באונס דא"א רק משום טומאה, מ"מ בנ"ד שחשש נבעלה לגוי ובנבעלה לגוי בזה לכ"ע אסור מקרא וכי תהי' אלמנה וגו' מי שיש בו אלמנות וגירושין, אבל נבעלה לגוי אסורה לתרומה ולכהונה מקו"ח מגרושה, וא"כ יש בה איסור מלבד טומאה, ובאיסור לא שני לן בין רה"י לרה"ר:
ו) ואמנם בספרי נשא והיא לא נתפשה להוציא את האנוסה או בין בישראל בין בכהונה, אמרת אם המטמאה טומאה קלה עשה בו האונס כרצון, סוטה חמורה דין הוא שנעשה אונס כרצון בכהונה, משמע דכל הפוסלים בביאתם לכהונה טומאה נקרא, ואמנם ראיתי בש"ש פי"ג ופי"ד דאיסור זונה לכהן לא נקרא טומאה רק איסור, ומזה הביא ראי' לדעת הרמב"ם דספיקות מדבריהם עיי"ש סוף פרק י"ד, והנה לדעת הפוסקים דמה"ת לחומרא, י"ל דהא דהלכתא ברה"ר טהור בסוטה אינו אלא לבעל ולבועל, אבל לא לכהונה ולתרומה י"ל מועיל ברי דילה כיון דאינו ודאי ברה"ר רק ספק, וכמו דנשאת לאחד מעדי' ואומרת ברי לי] וכה"ג כתבו התוס' סוף פרק ד' אחין דקרא והיא לא נתפשה לא קאי לכהונה עיי"ש, וא"כ לא הי' היתר לדעת הש"ש מחמת שהוא ברה"ר, ואמנם כי מלשון הספרי משמע להיפוך, ואף לפי דברי הש"ש, י"ל לפמ"ש בש"ש באיסור זונה לכהן אינו דבר שבערוה רק איסור לאו, מועיל ברי דידה, ודווקא בשבוי' דהיא בחזקת שזנתה ומדינא לא מהימן ע"א רק חכמים האמינו ע"א ולא האמינו אותה מאחר שהיא נוגע בדבר, אבל בזו שטפי מספק לא הוי כנ"ל היא עצמה נאמנת:
ז) וגם י"ל כיון שהי' בידה שלא להבעל לו ואפי' הי' בידה קודם, הא נאמן באיסורין אפי' נגד החזקה, ודווקא בשבוי' שחשש אונס ולא הי' בידה למחות, ובהמירה בלא בעלה דאסורה משום דסוטה לבעלה הוי דבר שבערוה ואינה נאמנת מדינא, רק מתק"ח שהאמינו ע"א והם לא האמינו את הנוגע בדבר:
הדוש"ת הק' אברהם.
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |