שו"ת רבי עקיבא איגר/ב/יז
|
< הקודם · הבא > |
לכבוד הרבנים המופלגים בד"צ יצ"ו דק"ק ראגזני.
ע"ד המאורע שקברו בלא תכריכים אם יפתחו הקבר וילבישו אותו תכריכים:
ביסוד הדין בשכחו לקבור בלא תכריכים כתבו האחרונים שהגאונים הורו להניח התכריכים על הארון ולא לפתוח הקבר, והי' מקום אתי לומר למ"ש הב"י (סי' שס"ג) בשם הכל בו, דהטעם דאין מפנין המת ממקום למקום, לפי שהבלבול קשה למתים, מפני שמתיראים מהדין א"כ י"ל דמה"ט אין פותחין הקבר להלבישו תכריכים ומפני חרדת הדין, אבל בנ"ד בקטן דלאו בר דינא הוא, י"ל דל"ש כן, והי' מיושב בזה מה דלכאורה קשה על הכל בו הנ"ל מסוגיא דב"ב (דף קנ"ד) אי אתם רשאים לנוולו, ולא נקט טעמא דחרדת הדין, דבהיפוך לא קשיא אמאי לא נקט הכל בו טעמא דניוול, די"ל דוקא לבדקו על שערות זהו ניוול, אבל טלטול ממקום למקום ליכא ניוול, אבל זהו קשה דלא נקטו בסוגיא חרדת הדין, ולדברינו הנ"ל ניחא, די"ל כיון דהי' ספק גדול ספק קטן וליכא ודאי חרדת הדין לא חיישינן לה, ולפ"ז מ"ש לחם הפנים ראיה מדאיתא באבל רבתי שוב מעשה בתינוק וכו' אין מזיזים ממקומו, אין ראיה, דהתם דצריכים לבדוק על שערות איכא ניוול, משא"כ לפתחו ולהלבישו י"ל דשרי, באופן די"ל דוקא בגדול הורו כן, אבל לא בקטן, אף לפי הראיה של לחם הפנים הנ"ל משמע דגם בקטן כן מלבד דכבר כתבנו לדחות הראיה, גם הא בההיא דאבל רבתי לא מיירי בתינוק ממש, דא"כ ל"צ בדיקה, אלא דהי' נראה באיבריו כמו תינוק, א"כ מ"מ הי' ספק גדול, וא"כ אין ראיה לתינוק ודאי דליכא חרדת הדין, אלא דבספק גדול, דאם הוא גדול איכא חרדת הדין בזה חיישינן לה, ומה שכתבתי לעיל בסוגי' דב"ב (דף קנ"ד) דבספק גדול כיון דליכא ודאי חרדת הדין לא חיישינן ליכא ראיה משם, דבלא"ה בקל ליישב קושייתינו, דלמה לא נקט טעמא דחרדת הדין, די"ל דבאו לערער קודם שנקבר המת ורצו לבדקו, דל"ש בזה טעמא דחרדת הדין, אולם כל זה אלו נזכרו מיד בזה הי' ספק עצום אם לפתוח הקבר ולהלבישו, ועיין תבואות שור בחידושיו לסנהדרין (דף מ"ז) אבל בנ"ד דאשתהי ב' שבועות דאפשר דשלטה בו רמה, וגם קרוב להסריח, י"ל דזהו ניוול גדול, וקם הדין שלא לפתחו, ולאשר בנ"ד אין ידוע מקום קבורה של המת, לא ידעתי מה התועלת בהנחת התכריכים בשכונת המת, אבל לדעתי כפי הנראה מדבריכם שעכ"פ ידוע שמקום הקבורה בין מת פלוני למת פלוני, בזה נ"ל אם אינו מקום רחב הרבה, אף שא"י בצמצום מקום קבורת המת, דיש לחפור בשטח רוחב הקרקע איזה אמות אולי ימצאו מקום קבורתו, ובאם לא ימצא שוא"ת עדיף, ואפשר דמ"מ טוב להניחם תוך ד"א לקבורת המת, וזכר לדבר דמת תופס ד"א לק"ש ולתפילה, וכן לענין שלא לומר בפני המת אלא דברים של המת, דכתב רבינו האי דהיינו תוך ד"א, דמשמע דכל ד"א הוי מקומו של המת, וכעין דמצינו בחי דד' אמות הם רשותו של אדם, בזה י"ל דיש תועלת למת במה דהתכריכים מונחים בתוך תפיסה שלו, ולזה אחר החפירה בשטח מקום האומד לקבורתו יניחו התכריכים תוך ד' אמות ממקום שמשוער קבורתו, וטוב שילכו עשרה אנשים גדולים מבני החברא לבקש מחילה מהמת, וד' שארית חמות יחגור, ובלע וכו':
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |