שבות יעקב/א/סד
|
< הקודם · הבא > |
שאלה סד
בעל הבית אחד בהיות שהלו' לאחד על זמן מה וכאשר כלה הזמן ולא פרע לו ודחה אותו מדחי אל דחי התרו בו ע"פ עדים שאם לא יתן לו המעו' שיוכל להרוויח בהם שהלא יצטרך ליתן לו הריוו' מה שהיה יכול להרוויח בו וחבירו קיבל התראתו ונתרצ' ליתן לו הריווח ועכשיו כשרוצה לתבעו הלה טוען שיש בזה איסור ריבית מה דינו:
הנה הדין נראה לי פשוט שיש בזה איסור ריבית כי בודאי הוא אגר נטר גמור ואל תשגיח במה שכתוב הסמ"ע ס"ס פ"א בס"ק ס"ה וז"ל עי"ל סי' רצ"ב ס"ז בהגהות מור"ם דאם תבע ראובן מעותיו שירוויח בהם והוא מעכבן בידו שחייב לו הריווח מכאן ולהלאה וצ"ל דכאן איירו כשלא הגיע זמן הפרעון א"נ לא תבע מעותיו עכ"ל הסמ"ע והש"כ שם בס"ק פ"א כתב וז"ל ועי"ל דהתם מיירו בפקדון וכאן בהלואה עכ"ל ותמה תמה אקרא על הסמ"ע והש"ך שכתב רק בדרך עוד י"ל דאיך עלה על דעתם להתיר ריבית כי האי דודאי אין להתיר שכר עיכוב מעותיו אלא התם בפקדון דוקא ולא בהלוא' דלהוצא' נתנ' ודאי דהוי ריבית ומקור הדין שהביא הסמ"ע ראי' הוא מסי' רצ"ב ס"ז בהגהות רמ"א והוא מהמרדכי פ' המפקיד ושם כתב להדיא וז"ל דאין זה ריבית הבאה מלוה למלוה דהא לאו בתורת מלוה נתן לו כי בפקדון נתן לו עכ"ל משמע דבתורת הלואה ודאי דהוי רבית וכן יש להוכיח בהדיא מסוגיא דש"ס דקדושין דף וי"ו ע"ב אמר אביי המקדש במלוה אינה מקודשת בהנאת מלוה מקודשת ואסור לעשות כן משום הערמת ריבות ומקשה הש"ס האי הערמת ריבית ה"ד וכו' לא צריכא דארווח לה זימנא ע"ש בפרש"י ותוספת שם ד"ה דארווח לה זימנא ובדברי הרא"ש לשם ובטור א"ה סי' ך"ח שמדחיקים לפרש כוונת הש"ס בהא דארווח לה זימנא ולא קא מוקי בפשיטות דמיירו כה"ג בנדון שלפנינו שנותן לו שכר עיכוב מעותיו אלא ודאי דכה"ג הוי רבית גמור (וכן משמע בתשובת מ"ב סי' ל"ד ע"ש ועיין בבי' הילל בי"ד סי' ק"ע שכתב וז"ל אבל עכשיו בדורות הללו המנהג בדיני ארצות לפסוק פסידא דשוקא אם מעכב מעותיו ואין פוצה פה ומצפצף כדין הפקר עכ"ל משמע דדעתו בלא פסידא דשוק לאסור מדינא וכמ"ש).
ואין לדחוק ולומר דכה"ג אפי' הערמת ריבית ליכא כיון שזה יכול להרוויח במעותיו וזה מפסידו על כן צריך לשלם לו היזקו זה אינו דאין לך הערמת ריבית גדול מזה שכל א' וא' כשיראה שחבירו אין לו לשלם יאמר שיוכל להרוויח בממונא ויצטרך הלה ליתנו לו וגם מניעת הריווח לא מקרי היזק ולא מקרי גרמי כי אין כוונתו להזיק ולא הזיקו בידים (ועיין בתשוב' חות יאיר סי' ק"צ מהא דקאמר כללא דרבית כל אגר נטר אסור אפי' לא בא לידו בתורת הלואה ע"ש).
וכן יש להביא ראי' מהא דאיתא בתשובת הרא"ש כלל ך"ח סי' ק"ה והובא ג"כ בב"י בי"ד סי' קס"ט והובא בש"ע סעי' י"ב לפסק הלכה ישראל שהלוה לעכו"ם ברבית ואח"כ אמר תן המשכון לראובן שמכרתי לו וראובן עיכב המעו' אחר מכירת המשכון והמלו' תובע הריווח עד שקבל המעות לידו ופסק הרא"ש כיון שהלואה נעשה לעכו"ם אין למלוה עם ראובן שום עסק ושפיר לוקח הרבית מעכו"ם ואם העכו"ם יכוף לראובן שיחזור לו הריבית בשביל שעיכב לו מעותיו מה נפקא מיניה למלו' אין לו עסק עם ראובן כלל עכ"ל הרי מבואר להדיא דאם היה לראובן עסק עם המלוה דאסור ליטול שכר עיכב מעותיו ואע"ג דבתורת זבינא אתי לידו מ"מ המעות של המכירה כיון שזקפו עליו במלוה הוי כהלואה ואסור אם לא הי' יד עכו"ם באמצע אף שהוא גרם למנוע לקבל הריווח מעכ"ום לכן נ"ל דאין לסמוך בזה להקל כדעת הסמ"ע באיסור רבית כולי האי כל זה נ"ל פשוט לדינא ומ"מ לא רציתי להשיב לשואל לבדו בדיני איסורא דאית ביה דררא דממונא בין איש לחבירו ושומע בין אחיכם כתיב ולהשיב לשואל לבדו אינו כשורה וכדאיתא הלכה ברורה בח"מ סי' י"ז סעי' ה' בהג"ה ואף שראיתי מקצת האחרונים שצדדו לפעמים להשיבו לשואל לבדו ומקלו יגיד לו גם רמ"א עצמו בתשובתו סי' קי"ב התנצל את עצמו להשיב בדין נחל' לאחד מבעלי דיני' במה שא"צ לטענת התובע ונתבע יע"ש ובספרי חק יעקב עשיתי סמוכת לדבריו וכתבתי דהמקרא מסייע קצת שנאמר ותקרבנה בנות צלפחד לאמור אבינו מת במדבר וגו' תנו לנו אחוזת נחלה ולא נזכר שאחי אביהם טענו נגדם ואעפ"כ שמע משה ואהרן והזקנים דבריהם לפסוק להם הדין ע"פ שאלתם וכן אפשר דמותר לומר לאחד מבע"ד קוצר הדין בעל פה וכן משמע בתשובת באר עשק סי' ק' יע"ש וכן יש ראיה קצת מהא דכתובות דף נ"ב ע"ב דאמר להו רבי יוחנן קוצי ליה מידי לרופא הרי אפי' שיעץ להם מכ"ש לומר הדין לאוהבו או לקרובו אע"ג דגם שם נתחרט ר' יוחנן אח"כ ואמ' עשינו עצמינו כעורכי הדיינים היינו להיות להם ליועץ ממש ואדם חשוב שאני וגדולה מזו כתב בתשובת הרא"ש כלל צ"ט סי' ז' הביאו בטח"מ סי' קנ"ד אפי' היכא שכבר דנו לו הדיינ' מותר לומר לאחד מבעלי דינים שלא דנו שפיר משום השבת אבידה לבעלים אבל בכתב ודאי שאני ובזה נסתלק מ"ש בתשובת באר עשק בסי' ע"ב וכן יש עוד הרבה אחרונים שצדדו להקל להשי' בכל ענין להשואל לבדו וכ"כ בכה"ג בהגהותיו ל"ט ח"מ סי' י"ז סעי' י"ט אכן דעתו לאסו' וכן העלתי בספרי משפטי יעקב שכן עיק' וכ"ש בדורות הללו שאין ידינו תקיפה לכוף לדון בדיני ישראל יש לחוש דאם יאמר לו הדין אפי' בעל פה ויראה שלא יזכה בדינינו ישמט עצמו מד"ת לכן הירא וחרד ימנע עצמו שלא להשיב כלל לשואל לבדו ודומיה לו תהלה כנ"ל ה"ק יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |