אבני נזר/יורה דעה/ד
|
< הקודם · הבא > |
ב"ה ועש"ק תצוה.
שלום לכבוד מחו' ש"ב הרב המאוה"ג שלשלת היוחסין מו"ה גוטמאן נ"י האבד"ק קיעלטץ.
א
א) הגיעני מכתבו. בדבר איש אחד שמזמן כביר הי' שו"ב. ומאז לא עסק בעסקי שו"ב. ועתה הלך מחדש לעיר אחת ונטל קבלה מדיין אחד. וירד לאומנות שו"ב הקבוע בכפר אחד. מה דינו של שו"ב הזה. ואם מותר לאכול מזבחו.
ב
ב) הנה הדין פשוט שהשו"ב גרע מעני המהפך בחררה שנקרא רשע. וכ"ש שהוא גזלן ממש שגוזל זכות שו"ב האחר. וממילא אסור לאכול מזבחו. משום שלא להחזיק ידי עוברי עבירה. וזה לכל הפוסקים. ויותר מזה להרמב"ם מאחר שהוא מומר לגזילה צריך לבדוק לו סכין. ובש"ע שני דיעות. והתבו"ש והפרמ"ג פסקו כהרמב"ם לפסול שחיטתו גם בדיעבד בלא בדיקת סכין:
ג
ג) מלבד זה במומר אוכל נבילות לתיאבון פסק בש"ע דלא אמרינן בי' רוב מצוין אצל שחיטה מומחין. ולדעת הרמב"ם גם במומר לשאר עבירות כן. וגם בזה פוסק הפרמ"ג כוותי'. וזה שזמן כביר לא עסק בעסקי שו"ב יוכל להיות ששכח ואבד חזקתו ואף שזה לקח קבלה מדיין אחד. עיין בריטב"א ריש פ"ב דר"ה דאף דעד א' נאמן באיסורין מכל מקום להכשיר ואיש להחזיקו בחזקת כשרות צריך שני עדים. וכן כתבו הפר"ח והתפארת למשה סימן קי"ט וכוונו לדעת קדוש הריטב"א ז"ל ריש פ"ב דר"ה הנ"ל. וא"כ כתב קבלה מרב אחד אינו מועיל רק משום החזקה רוב מצוין אצל שחיטה מומחין וחומרא היא שהצריכו קבלה. ומתחילה כך היתה התקנה לקבל מרב אחד. אבל במקום שצריך בדיקה מדינא כמו בנידון דידן שחזקתו שמכבר אבד. ועתה נעשה מומר לדבר א' דלא אמרינן ב�%