אבני נזר/יורה דעה/שפד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר יורה דעה שפד

סימן שפד

א

א) סעיף ויו לשון הרמב"ם וכן התקרה שאין לה כתלים אלא עומדת ע"ג עמודים מכאן ומכאן אעפ"י שהוא כתבנית בית הרי זו פטורה לפי שאין לה מזוזות שאלו העומדים להעמיד התקרה הם עשויות. משמע דאף בלא מחיצות חשיב בית. וכן משמע ברמב"ם פי"ד מהלכות ט"צ דתקרה הבנוי' ע"ג עמודים מטמא בנגעים דחשיב בית ולא קי"ל כר' שמעון דאמר דבלא ד' דפנות לא חשיב בית אלא כרבי דפליג עליו כדאמר בירושלמי דרבי פליג עלי' דר' שמעון. דאין לומר דהטעם משום דהוי צה"פ דכיון דעמודים להעמיד תקרה עשויות ולאו לשם פתח לא חשיב צה"פ. דבפ"ק דעירובין מדמי צה"פ דשבת לפתח דמזוזה. וא"כ אמאי מטמא בנגעים:

ב

ב) גם אין לומר משום פי תקרה יורד וסותם. דאפי' בשני רוחות זה כנגד זה לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם. כ"ש בכל ד' רוחות. ואפי' לפירש"י דרב ס"ל בכל ד' רוחות אמרינן פי תקרה יורד וסותם. מ"מ קשה שהרי הרמב"ם בהלכות ט"צ למד הדין ממשנה. וקשה לשמואל. אלא ודאי אפי' בלא שום מחיצות חשיב בית בתקרה ועמודים. והא דכתב הרמב"ם פ"ד מהלכות מעשר דארבעה עמודים ותקרה על גביהן אין קובע למעשר. הטעם משום דאין בית קובע למעשר אא"כ נכנס דרך הפתח וזה לאו פתח הוא דעמודים להעמיד התקרה עשוי':

ג

ג) סעיף ז' מרפסת שהוא דרך לעלות בה לעליות ובית שער והגנה פטורים ואם בית פתוח כו' לאחד מאלו חייבים נראה לפרש מרפסת כיון שצריך לעלות ממנה לעליות בסולם לא חשיב העליות וחות למרפסת דסולם תורת פתח עליו ותורת מחיצה עליו וזה וזה להקל כדאיתא בעירובין. וה"נ חשיב מחיצה להקל. ובאמת כי י"ל דשאני עירוב דאזלינן בי' להקל. אבל לענין מזוזה נאמר תורת פתח עליו להחמיר. אך מכאן למדנו דין זה. ולא דמי להא דלקמן סעיף י"ט דאם עשוי פתח למעלה חייב למעלה במזוזה אף שיורדין מן העלי' תיכף לסולם דרך הפתח. ואי תורת מחיצה עליו א"כ אינו פתח כלל. לק"מ דהא אין מן הבית לראש הסולם עשרה ושפיר הוי פתח למעלה:

ד

ד) סעיף יוד וי"א שבהמ"ד חייב במזוזה. תמי' משמעתא דיומא (י"א) דמפורש שם בה"מ אינו מטמא בנגעים. ומפורש שם דילפינן מזוזה מנגעים והא דירושלמי יש לפרש בבה"מ של יחיד וכמ"ש ביומא שם:

ה

ה) סעיף י"א והחניות שבשווקים פטורים. הט"ז כתב החניות כיון שאין יושבין בהם בלילה חשיב עראי ופטור ממזוזה כמו לענין חזקה. וראי' זו תמוה דהתם משום דבעינן רצופות. וחנות שבשווקים היינו שאינם פתוחים אלא ליום השוק. ודומה לסוכת של יוצרים דחיצונה פטורה כיון שאינה רק לסחורה ואינה דירת הגשמים. אבל חנות דילמא חשיב בית דכן מפורש ברמב"ם פ"ד מהלכות מעשר דחנות קובע למעשר כמו בית. וביומא (דף י'.) מדמה מזוזה למעשר עיי"ש דקאמר בשלמא מזוזה כו' אלא מעשר דילמא אתי כו' יע"ש. וזה אפי' לדעת הרמב"ם דבית האוצרות פטורים כ"ש לדידהו דבית האוצרות חייבין. ובספר יד הקטנה חולק ג"כ על הט"ז. אך דמיונו מסוכת החג אינו דומה דשם משום דסוכה דירת עראי בעינן. אך הדמיון מסוכת יוצר נכון גם הראי' ממעשר נכון:

ו

ו) סעיף י"ד בית שאין לו תקרה פטור הי' מקצתו מקורה ומקצתו אינו מקורה אם הי' הקרוי כנגד הפתח חייב במזוזה. ק"ל דאפי' אינו כנגד הפתח דלמה נגרע משערי חצירות שחייבין משום שנכנסין דרך שער ההוא לבית דרך החצר. וצ"ל כיון שאין למקורה ד' דפנות דלר"ש לא חשיב בית כלל אף דאנן לא קי"ל כן אלא כרבי בירושלמי כנ"ל סעיף ו'. עכ"פ גם לרבי לא חשיב בית גמור שיתחייב גם שער החצר מחמתו. דומה לסוכת יוצרים החיצונה דלא מחייבא משום בית שער דפנימית משום דפנימית לא קביעא אף דפנימית מחייבא. מ"מ לא חשיב קבע גמור שיתחייב גם הבית שער מחמתו. ה"נ בית שאין בו ד' דפנות לר' שמעון:

ז

ז) סעיף ט"ו הרמב"ם פוטר בית שאין בו דלתות. וק"ל מהא דמזוזה מצוה להניחה בטפח הסמוך לרה"ר. ובגמ' מ"ט כי היכי דתנטרי' פירש"י שיהי' כל הבית משומר. ולדעת הרמב"ם הרי עובי הפתח חוץ מהדלתות ואינו בכלל בית לחיוב. אך להרמב"ם דעיקר מצות מזוזה אינו לשמירה. ואדרבא מדקאמר בגמ' משום שמירה ולא משום שיהי' עובי הפתח נפטר ממזוזה ג"כ. ש"מ שאין חיוב בלחוץ מהדלתות אך לדעת רש"י בכמה מקומות וכן לשון כמה פוסקים וכן בזוה"ק דעיקר מצות מזוזה לשמור האדם [בנפשו ונמשך גם לגופו ולא קשיא קו' הרמב"ם] א"כ מוכח דגם עובי השער שחוץ מדלתות מחויב. ומוכח דגם בית שאין בו דלתות חייב:

ח

ח) סימן רפ"ט ש"ך סק"ד בשם הירושלמי דכשהפתח גבוה הרבה נותנה צנ כתפיו אבל לא למעלה מכתפיו בענין שלא יראה אותה. תמוה שהרי הכתפים למטה מן העינים ואדם מביט למעלה ולא למטה כדאיתא בב"ק (כ"ז:) ובתוס' ורא"ש שם. ונראה דהכי פירושא דכשהפתח גבוה באופן דשליש עליון אינו גבוה יותר מארבעה או חמשה אמות דרואה המזוזה קובעה כדרכה בשליש עליון. אך כשגבוה הרבה יותר ויותר ואם נניחנה בשליש עליון לא יראנה מה יעשה לקובעה כתקנה. לא יחשוב הפתח רק כשיעור קומת האדם שהאדם משתמש בו וקרינא בי' דרך ביאתך. וע"כ קובעה כנגד כתפיו שבזה הוה הרחקת טפח מקומתו כן נ"ל הפירוש הגם שהוא עדיין דחוק:

ט

ט) ענין חנוכת הבית שעושין. והמנהג לעשות בשבת. הנה בירושלמי כתב דבית שחוזר עליו מעורכי המלחמה דוקא בא"י ולא בחו"ל דאין מצוה לחנכו. ויש לעיין כשיושב בו לסעודת שבת ושמחת יו"ט הלא מצוה הוא. וא"כ אם יבנה בית לשבת ויו"ט יחזור מעורכי המלחמה. ואין לומר דלשבת ויו"ט לבד חשוב עראי שהרי ביומא (י'.) דלשכת כה"ג מחויב במזוזה אף דאינו אלא לשבעה ימים וחשיב עראי כדאיתא ריש סוכה. מ"מ כיון דכהן גדול יושב בו בכל שנה חשיב קבע ה"נ כיון דכל שבת ויו"ט יושב בו יחשב בית קבע ויחזור עליו עורכי המלחמה. וא"כ אף שבנאה גם לימות החול וכי בשביל זה יגרע. וצ"ל דמ"מ אינו מצוה הישיבה בו רק הסעודה והשמחה לא עצם הישיבה בבית. האומנם כי בש"ע או"ח תקי"ד ברמ"א דכיבוי בית לאכול בו חשיב אוכל נפש עצמו ועי"ש ברשב"א ור"ן. אין כן דעת הירושלמי נדרים ריש פרק ד' דכלים שאוכל בהם לא חשיב אף מכשירין. והירושלמי לשיטתו ע"כ לא חשיב מצוה לחנכו. אך לדעת הרמ"א הנ"ל שפיר הוי מצוה בחינוך שבת ודו"ק:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף