שדי חמד/כללים/ה/נט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד כללים נט

נט הפקר* ב"ד הפקר כתב הרב מחנה אפרים בהלכות מכירה סי' ב' (סוף ד"ה איברא) דלא מהני אלא להפקיע ממון מרשות הבעלים אבל לעשות שאינו זוכה כזוכה כאילו הגיע לידו ממש לא אמרינן והרב מוהר"ץ הירש חיות בחי' לגטין (דף כ' ע"א) הק' מדאמר ר"א יכילנא למיפסל כולהו גטין וא"ל רבא מ"ט אילימא דכתיב וכתב והכא איהי קא כתבה ודלמא אקנויי אקנו ליה ופירש"י דהפקר בי"ד וכו' דש"מ דמהני להפקיע מהאשה ולזכותו לבעל עי"ש. ולפי הנראה לא ראה מ"ש הטור סי' קי"ך דבכלל התקנה הוא שהאשה תקנה אותו להבעל וא"כ מגוף דברי הש"ס אין מקום להקשות על הרב מחנה אפרים דשפיר י"ל שכונת הש"ס אימור אקנויי אקנו ליה רבנן היינו דתקון רבנן ואצריכו לה להקנותו להבעל ומ"ש רש"י דהפקר ב"ד הפקר אפשר לפרש ג"כ דמשום דיש כח בידם להפקיר הוא דהפקירו ממונה והצריכוה להקנותו להבעל ואף אם אפשר להעמים כונה זו בדברי רש"י מ"מ לק"מ על הרב מחנה אפרים דהרואה דברי הרב בגופן שלהן ישר יחזו פנימו דלא כ"כ אלא ליישב דעת התוס' מקושית הר"ן (בפרק התקבל דף ס"ד אההיא דקטן זוכה לעצמו וכו'), ומובן דגם הרב מודה דהר"ן לא ס"ל כן אלא שהוא כתב סברא זו ליישב דברי התוס' וא"כ אין לנו לסתור דברי הרב מח"א אלא אם נמצא סתירה לסברתו בדברי הש"ס או בדברי התוס' עצמם באיזה מקום והכא דמדברי הש"ס אין סתירה לפי מה שפירש הטור א"כ גם מרש"י לק"מ. ומצאתי שהרב דברי אמת בקונטרס ט' סי' ו' הביא סוגיא דגטין הנ"ל ומ"ש רבינו הטור שהאשה תקנה אותו להבעל וכתב בשם הרב ג"פ שנתן טעם למ"ש שתקנה אותו להבעל ולא סגי ליה בהפקר ב"ד משום דנהי שיש כח לב"ד לאפוקי ממונא מהאשה ע"י הפקר מ"מ היאך יקנה אותם הבעל דלא מצינו שיש כח לב"ד לאוקומי ברשות אדם דבר שאינו שלו ולא החזיק בו וכו' הגם שמצינו בפרק הנזקין דף נ"ה אוקמוה רבנן ברשותיה כי היכי דניחייב עליה שאני התם דהחזיק בדבר ונכנס ברשותו משא"כ הכא דלא נכנס ברשותו לפיכך אמר תקנהו לבעל עכ"ל הג"פ וכתב הרב דב"א וכיוצא לזה כתב הרב מח"א בהלכות מכירה וכו' (הביא תו"ד המח"א בזה) וכיוצא לזה כתב הרב המבי"ט בח"ב סי' קכ"ח וכו', ותמה עליהם מהש"ס בגטין דף ל"ו בסוגיא דפרוזבול (כמו שנביא דב"ק להלן בס"ד) הרי דהרב ג"פ כתב חילוק זה על סוגיא דגטין דף כ' הנ"ל והרב דב"א לא חלי ולא מרגיש להקשות עליהם מסוגיא זו והיינו מטעם שכתבתי דנוכל לפרש דב"ד הפקירו ממונה ולא סגי להו בהא ואצרוך שתקנהו להבעל ומה שהקשה הרב דב"א מסוגיא דפרוזבול הוא מדאמרינן אמר רבי יצחק מנין שהפקר ב"ד הפקר שנאמר וכל אשר לא יבא בעצת השרים יחרם כל רכושו ור"א אמר מהכא אלה הנחלות אשר נחלו אלעזר הכהן ויהושע ב"ן ראשי האבות וכי מה ענין ראשין אצל אבות לומר מה אבות מנחילין את בניהם כל מה שירצו אף ראשין מנחילין את העם כל מה שירצו והביא דברי הרשב"א בחידושיו שכתב מפורש דמהכא שמעינן דכח ב"ד יפה להפקיר ממונו של זה ולזכותו לזה אפילו קודם שבא לידו וכן מוכח מקרא דאלה הנחלות אשר נחלו להם דמה אבות מנחילין ואומרים שדה פ' לפ' וזכה לו מיד אף קודם שבא לידו אף ראשים מנחילין לכל מי שירצו ואומרים ממון ראובן יהיה לשמעון וזוכה בו מעתה שמעון עכ"ל, נראה שהרב קצר במקום שהיה לו לבאר תמיהתו דמפשט דבריו נראה שכל תמיהתו היא עפ"י דברי הרשב"א ולולא דברי הרשב"א לא היה לו שום תמיהה מגוף הש"ס וזה לא יתכן שאם כן אין מזה סתירה לדברי הרב מח"א שהרי גם הוא מודה שהר"ן לא ס"ל כן ואם גם הרשב"א ירבור ולו ידע כסברת הר"ן אין מזה סתירת דרכו לדעת, התוס' אך נראה דגם בלא דברי הרשב"א קשה מסוגיא זו גם למ"ש הרב מח"א לדעת התוס' והוא דמקמי הכי מקשינן אתקנת פרוזבול מי איכא מידי דמדאורייתא משמט והתקין הלל דלא משמט ושני אביי בשביעית בזה"ז דרבנן וכו' והדר מקשינן כיון דמדאורייתא לא משמטא היכי תקון רבנן דמשמט ושני אביי שב ואל תעשה הוא ורבא אמר הפקר ב"ד הפקר דאמר ר' יצחק מנין להפקר ב"ד הפקר שנאמר יחרם כל רכושו ור"א אמר אלה הנחלות וכו' והוה אפשר לפרש דרבא לא אתא אלא לשנויי קושיא בתריתא היכי תקון רבנן דתשמט ואמר משום דהפקר ב"ד הפקר אבל לקושיא קמיתא דכיון דמדאורייתא משמט היכי תקין הלל דלא תשמט מודה לאביי דשביעית בזה"ז דרבנן ואי הכי אין לנו הכרח דהפקר ב"ד מועיל גם לזכות לאחר דרבנן הפקירו ממונו של מלוה וממילא זכה בו הלוה אמנם רש"י פירש להדיא דרבא מהדר לשנויי גם קושיא קמייתא ואמר דאפילו תימא דשביעית בזה"ז דאורייתא הפקר ב"ד הפקר ומזה ודאי מוכח שפיר דיש כח בידם להפקיר מזה וגם להקנות לאחר שהרי קאמר רבא דטעמא דפרוזבול משום הפקר ב"ד הוא הרי דממון זה שמוחזק בו הלוה הפקירוהו ב"ד והקנוהו להמלוה וש"מ דיש בכח ב"ד לפעול שתי פעולות להפקיעו מזה ולזכותו לזה ומתבאר מדברי התוס' שם בע"א בד"ה מי איכא מידי דמדאורייתא משמט וכו' שאחר שראו דברי רש"י שפירש דשינויא דרבא גם אקושיא קמייתא קאי סברו וקבילו פירושו (מדלא ערערו דלא שייך לומר בזה הפקר ב"ד להוציאו מרשות הלוה ולהקנותו להמלוה שאין כח בידם לפעול שתי פעולות) וגם בתחלת דבריהם שכתבו דרבא לא מיהדר אקושיא קמייתא לא כתבו כן אלא משום דאין סברא לומר שיתקן הלל תקנתא קבועה לעקור מצות שמיטה של תורה עפ"י מה שיש כח לב"ד להפקיר משמע דאם בעת מן העתים ירצו להפקיר באופן זה להוראת שעה ולא תקנה קבועה לעקור מצות התורה לגמרי ניחא ליה לרבא לומר גם בזה הפקר ב"ד הפקר וא"כ נמצא דבין לרש"י בין לתוס' שמעינן מינה דאמרינן הפקר ב"ד הפקר גם להקנות לאחר, אלא שהרב דברי אמת סמך על המעיין בגופא דשמעתא ובפירש"י ותוס' והביא מן החדש שכ"כ מפורש הרשב"א בחידושיו כן נלע"ד לדחוק בכונתו וחידושי הרשב"א לגטין אין נמצאים בידי אך ראיתי שכתב כן מפורש בתשו' המיוחסות להרמב"ן בסי' רנ"ו דרבא דמשני הפקר ב"ד הפקר מיהדר נמי אקושיא קמייתא דהיכי תקון הלל דלא תשמט עי"ש. ומדברי הרב מוהרימ"ט בח"א ריש סי' קי"ח נראה קצת דהתוס' אף אחר שראו פירש"י לא חזרו ממה שפי' בתחלה אך אינו מוכרח כמו שיראה הרואה:

וראיתי להרב נחמד למראה (בח"א דף כ"ט ע"ב) שכתב דמוכח מכמה דוכתי בש"ס דילן דהפקר ב"ד מהני גם להקנותו לאחר והם: א) סוגיא דגטין (דף כ' ע"א) הנ"ל עפ"י דברי רש"י ב) סוגיא דגטין (דף ל"ו) דאמר רבא הפקר ב"ד הפקר ובזה לא הביא דברי רש"י כלל רק דברי הש"ס ג) סוגיא דפרק איזהו נשך (דף ע' ע"א) גבי זוזי דיתמי היכי עבדינן להו וכו' עפ"י דברי רש"י שם בד"ה בבי דינא וכו' עי"ש מתבאר דכונתו בראיה שניה היא מגוף דברי הש"ס וכבר כתבתי דמגוף דברי הש"ס אין ראיה כלל דהיה אפשר לפרש דרבא לא מיהדר לשנויי אלא קושיא בתריתא ואין בזה הקנאה לאחר כי אם הפקר ממונו לבד וממילא זוכה בו הלוה שמוחזק בו אמנם עיקר ההוכחה לזה הוא עפ"י פירש"י ותוס' ודברי הרשב"א שהביא הרב דברי אמת וראיתי עוד שם שאחר שהוכיח מכל המקומות הנ"ל דיש כח בידם גם להקנות לאחר הביא דברי הרבנים ג"פ בסי' ק"ך ומח"א בהלכות מכירה הנ"ל ותמה עליהם איך נעלם מהם כל המקומות שבש"ס הנז"ל דמוכח להיפך וכתב ששוב ראה מ"ש הרב דברי אמת הנ"ל וגם עליו תמה איך לא הקשה עליהם מכל הני דוכתי אתו"ד עי"ש ותימה על תמיהתו דמסוגיא דגטין דף כ' ודאי לא קשיא מידי לפי פירוש הטור דאקנויי אקנו ליה רבנן דאמרו בש"ס היינו שהצריכו שהאשה תקנה אותו לבעל ולזה יש להם כח גם לדעת הרב גט פשוט. ומסוגיא דפרק איזהו נשך מלבד שאין מגופא דשמעתתא שום הכרח לזה כי אם מדברי רש"י וכבר רמז שם בנחמד למראה פירוש הרא"ש בזה דלדבריו אין שם עסק להפקר ב"ד הפקר כיעי"ש וא"כ לא יהיה בזה סתירה לדברי הרב מח"א לדעת התוס' ועוד אף לפירש"י י"ל דשאני התם בקרוב לשכר דאין כאן הפקעת ממון מן התורה דמן התורה זכו היתומים בריוח זה אלא דאיכא איסורא דרבנן וגבי הא מהני הפקר ב"ד להוציא מזה ולהקנות לזה אבל היכא דמן התורה ממון זה הוא של המחזיק בו וחז"ל הפקיעוהו ע"י כח הפקר אין מזה ראיה דנימא גם בזה דיש כח בידם גם להקנותו לאחר ומה שיש להקשות עליהם ועל כולם הוא מסוגיא דפרוזבול ועפ"י פירש"י והתוס' עצמם וכבר הקשה זאת הרב דברי אמת והביא שגם הרשב"א כתב מפורש דשמעינן מהכא דיכולים להקנות לאחר מכח הפקר ב"ד וכן מתבאר לענ"ד מדברי הרשב"ם במס' בתרא דף קל"א ע"א בד"ה אלא תנאי ב"ד וכו' עי"ש, וכן הוכיח הרב נחמד למראה שם מדברי רשב"ם בב"ב דף קי"ו ע"א עמ"ש בש"ס אמר רי"ץ דבי ר' אמי מלמד שהתנו על שבט בנימין שלא תירש בת הבן עם האחים שכתב שהוא משום דהפקר ב"ד הפקר עי"ש והרב מוהר"ץ הירש חיות בהגהותיו למס' גטין ע"ד התוס' בדף י"ד ד"ה כהלכתא בלא טעמא שכתבו פי' מה שמועיל לקנות אבל טעם יש למה תקנו חכמים מעמד שלשתן וכו' כתב שדקדקו לכתוב מה שמועיל לקנות כלומר דבעלמא אין כח ב"ד כי אם להפקיר ולא להקנות לאחר וכמ"ש הרב מח"א (הנ"ל) וכ"כ הרב בית אפרים בחח"מ וכו' עי"ש ולפי דקדוקו מדברי התוס' לא היה לו להקשות על הרב מח"א מדברי רש"י שבדף כ' ע"א הנ"ל אחרי שהרב מח"א כ"כ לסברת התוס' והרי התוס' בדף י"ד הנ"ל סוברים כן אלא דלענ"ד אם כוונו התוס' לזה יקשה באמת מי הרשה אותם באלו להקנות מה שאין כחם יפה בעלמא כי אם להפקיר ולא להקנות וראיתי עוד שם בנחמד למראה שכתב בשם הריטב"א בחי' לגטין דף ל"ו הביא דבריו בספר קהלת יעקב בתוס' דרבנן דף נ"ד ע"ג דהא מילתא תליא בהילפותא דהפקר ב"ד דלר' יצחק דיליף מיחרם כל רכושו אין כח ביד ב"ד אלא להפקיר מזה ולא לזכותו לאחר ולר' אלעזר דיליף לה מאלה הנחלות יש כח ביד ב"ד להפקיר מזה ולזכותו לזה ושנקטינן כר"א וכתב דלפי זה קשה דר' יצחק אדר' יצחק מההיא דב"ב דף קי"ו דמוכח דלרי"ץ מכח הפקר ב"ד יכולים גם להקנות לאחר וניחא ליה דרי"ץ התם אליבא דר' אמי קאמר וליה לא ס"ל אי נמי דסתם רי"ץ לחוד ורי"ץ דר' אמי לחוד עי"ש ולענ"ד תירוץ השני נח לי דהאמת הוא דרי"ץ דבי ר' אמי לאו היינו סתם רי"ץ כמו שמתבאר מדברי הרב בסדר הדורות והראשון קשה דא"כ אמר רי"ץ דבי ר' אמי אמרי מלמד וכו' מיבעי ליה למימר וכדברי הריטב"א כתב הרב קרבן נתנאל ע"ד הרא"ש בפ' השולח. סי' י"ג דמה שהביאו הרי"ף והרא"ש ילפותא דר"א מנחלות הוא להוכיח דיש כח בהפקר ב"ד גם להקנות לאחר וכתב ששוב מצא דרש"ל ביש"ש פרק האשה קמא סי' י"ט כתב כן עי"ש ומשמע דר"ל דבהא פליגי רי"ץ ור' אלעזר דלרי"ץ דיליף מיחרם אין לנו לומר אלא דיש כח בידם להפקיר בלבד אבל לא להקנות לאחר ומפני זה הוצרכו להביא דרשת ר"א דמוכח מינה דגם להקנות יש כח בידם כן נראה לכאורה אבל אינו מוכרח די"ל כמו שאכתוב להלן בס"ד (בד"ה ולענין הלכה) ולעיקר קושית הרב מוהרצה"ח מסוגיא דגטין דף כ' הנז"ל לפי הנראה אפשר ליישב עפ"י מ"ש בס' חידושי טיב גטין בסוגיא הנ"ל בשם הפנ"י אלא שאין ס' פנ"י אצלי לעיין היטב בדבריו עי"ש:

ונראה מדברי הרב חתם סופר (בא"ח סוף סי' קי"ז) דהא מילתא תליא בפלוגתא דקמאי אי קנין דרבנן מהני לשל תורה או לא דמ"ד קנין דרבנן לא מהני לשל תורה ס"ל דאין כח ביד ב"ד להפקיר מזה ולזכותו לאחר ומ"ד קנין דרבנן מהני לשל תורה סובר דיש כח גם לזכותו לאחר (מר קעסיק שם בקנין אגב למ"ד דרבנן וכתב דמ"מ בחמץ מועיל מן התורה שהרי טעם הסוברים דקנין דרבנן לא יועיל לקידושין דאורייתא וכדומה הוא משום דהפקר ב"ד אינו אלא להפקירן מיד המקנה ולא להקנותו להקונה ולא מתקדשת האשה עי"ז וא"כ בחמץ סגי לו בהפקר ולא צריך יותר והך דהפקר ב"ד הפקר דאורייתא וכו' עי"ש משמע דלמ"ד קנין דרבנן מהני לשל תורה על כרחין לומר דס"ל דיש כח ביד ב"ד להפקירו וגם לזכותו לאחר) וכן מתבאר מדברי הרב שו"מ בח"א ס"י ד"ה וז"ל ומעל' הקשה לשיטת הפוס' דאגב מדרבנן מה הועיל ר"ג וזקנים לענד"נ דל"מ לשי' הב"י באה"ע סי' כ"ח דקנין דרבנן כגון מע"ג מהני מה"ת א"כ גם כאן ל"ק אלא אף לדעת רי"ו דלא מועיל מעמד ג' להיות מקודשת מן התורה. נלפ"ד דבאמת יוקשה למה לא ניחא דהפקר ב"ד הפקר וקנה דתורת הפקר, אך כבר נודע מ"ש הג"פ ומק"ח סימן תמ"ח דנהי דהפקר ב"ד הפקר אבל קנין לא הוי ולפי"ז זהו בדבר של בעלים לגמרי אבל מתנות כהונה דמוכרחים ליתן רק שיש לבעלים טובת הנאה דיכולים ליתן למי שירצו א"כ כל שיקנה מדרבנן באגב וכבר נסתלקו מזה הבעלים ואחרים לא מצו לקנות שוב מועיל אף קנין דרבנן דנהי שאינו קנין אבל הבעלים נסתלקו מזה שפיר זכו הם בתורת הפקר עכ"ל, ולפ"ז י"ל דהתוס' והרשב"א והריטב"א אזלי לשיטתייהו לפי מה שמתבאר ממ"ש בשו"ת אור לי סי' ל"א אות נ"ג ואות ע' דדעת הרשב"א והריטב"א דקנין דרבנן מהני לשל תורה ולכן סוברים ג"כ דהפקר ב"ד מהני גם לזכותו לאחר ומ"ש הרב מח"א דלא מהני אלא להפקיע מרשותו של זה אבל לא להחזיקו ברשות אחר כתב כן לדעת התוס' דפ' התקבל כנז"ל ודעת התוס' שם היא דקנין דרבנן לא מהני לשל תורה כמ"ש באור לי שם אות מ"ה ומשו"ה סברי נמי דלא מהני אלא להפקיע ולא לאוקומי ברשות אחר. ואם כנים אנחנו בזה נוכל ליישב תמיהת הרב רמ"ץ בחא"ח סי' כ"ה אות י"א שהביא מ"ש המק"ח מסברא דנפשיה דהפקר ב"ד לא מהני רק לעשות הדבר הפקר אבל לא להקנות לחברו ונסתייע רק מס' ג"פ והוא מנא שדבר זה של כת הקודמים היא והובא באס"ז למס' בתרא דף ק' וז"ל וכל היכא דאמרינן הפקר ב"ד הפקר בעל הנכסים אבד זכותו ע"י הפקר והרי הן כדבר שאינו שלו ויש לחברו רשות להחזיק בו ברשות ב"ד אבל אינו זוכה בו בדבור ב"ד עד שיחזיק וכו' ורבים צריכים קניה בברירת דרך וכשהחזיקו מיהא קנו וכו' והפקר ב"ד הפקר וכו' עכ"ל האס"ז וכתב ע"ז הרב רמ"ץ וז"ל אך צ"ע מפשטות דברי הרשב"א בגטין דף ל"ו (הביא דברי הרשב"א שהביא הרב דב"א הנ"ל וסיים) ומזה משמע דהפקר ב"ד עושה קנין ולהכי מגבינן מלוה למלוה בפרוזבול אף דהיא עקירת ד"ת בקום ועשה עכ"כ ולפי מה ששיערנו י"ל דמ"ש באס"ז לב"ב הנ"ל והם דברי הרר"י בעליות שיעי"ש אזיל בשיטת הסוברים דקנין דרבנן לא מהני לשל תורה לכן ס"ל דלא מהני הפקר ב"ד להקנות לאחרים והרשב"א לשיטתיה כאמור ומדברי הרשב"א הנ"ל תמיה לי על רע"ק איגר בתשו' סי' רכ"א אות ו' (ד"ה ויראה לי) שכתב וז"ל ויראה דודאי מודים התוס' והרא"ש דמה שמצינו שנתנה תורה כח לחכמים הוי דאורייתא אלא סוברים כיון דהפקר ב"ד למדנו בגטין דף ל"ו מקרא דיחרם כל רכושו א"כ לא מצינו אלא דיש כח לחז"ל לסלק רשות בעלים ממנו כמו שם דעשאוהו חרם אבל שיהיה כח בידם לומר שיהא קנוי לאחר לא מצינו ובכ"מ קיל יותר סילוק מלהקנות דסילוק אין צריך קנין ולהקנות חפצו לחברו צריך מעשה קנין וכו' אתוד"ק ועם שכתב כן ליישב דעת התוס' והרא"ש מרוצת לשונו מורה שדבר זה פשוט הוא בעיניו כאילו אין חולק בדבר ואין במשמעות דבריו שכותב כן רק לדעת התוס' והרא"ש והוא תימה שנעלם ממנו דברי הרשב"א דממקום שבא להוכיח דלא מהני הפקר ב"ד להקנות לאחר משם הוכיח הרשב"א בהיפך ולדברי הריטב"א שהביא הרב נחמד למראה דבר זה שנוי במחלוקת רי"ץ ור' אלעזר בילפותא דהפקר ב"ד הפקר עכ"פ אין הדבר פשוט כדמשמע ליה לרע"ק ומה גם שכתב הרב נחמד למראה דנראה מדברי הריטב"א דהלכתא כר' אלעזר דיליף מאלה הנחלות וכו' ולדידיה גם להקנות לאחר יש כח ביד ב"ד ופלא בעיני שלא הביט עין הבדולח בדברי רש"י בסוגיא ההיא שפירש שינויא דרבא דקאי גם אקושיא קמייתא דלפי זה מתבאר דמהני כח הפקר ב"ד גם להקנות לאחר וכבר כתבתי למעלה דגם מדברי התוס' בד"ה מי איכא מידי מתבאר דסברי הכי ואיך פשיטא ליה למני"ר בהיפך (קמיה שמיא גלי כי כשלמדתי דברי התשו' דסי' קכ"א לא התבוננתי לראות מה שרשום בראשה כי דברי מר בריה הרב מוהרש"א המה וחשבתי שהם דברי המחבר עצמו ותמהתי עליו כנז"ל אמנם עתה אח"ז ראיתי כי הם דברי מוהרש"א, ומר אביו בסימן רכ"ב אות כ"א השיב לו כן דבדברי הרשב"א מבואר דגם להקנות לאחר יש כח ביד ב"ד משום הפקר ב"ד עי"ש והנאני מאד אלא שגם עליה דמר תמיה לי דלא הזכיר כלל דעת רש"י ותוס' בזה) ועוד יש לפקפק ע"ד הרב מוהרש"א במ"ש לדעת הרא"ש כנז"ל, לפמ"ש הרב קרב"ן הנז"ל (בד"ה וראיתי) דמה שהביאו הרי"ף והרא"ש דרשה דנחלות הוא לומר דגם להקנות יש להם כת וצ"ע:

ולענין הלכה במחלוקת זו נראה מדברי מרן חיד"א בקונטרס אחרון שבסו"ס ברכ"י ח"מ סי' ב' שדעתו נוטה דנקיטינן דגם להקנות לאחרים יש כח ביד ב"ד שכתב וז"ל כתבו קצת אחרונים דאין לב"ד כח אלא לאפקועי ממונא אבל לא לזכות לאחר כל שלא בא לידו וגדול בדורינו בסה"ב דברי אמת בקונטרסים דף צ"ג הוכיח מגטין דף ל"ו ומדברי הרשב"א שם והריב"ש סי' שצ"ט דיש להם כח להפקיר מזה ולזכותו לזה קודם שבא לידו והאריך בזה עי"ש עכ"ל והרב שו"מ עם שבתשובתו שבמהדורא קמא ח"א סי' קכ"ד (דף ל"ח סוף ע"א) וגם בסי' ר"ה הנ"ל נראה כמסכים לסברת הרבנים ג"פ ומק"ח שיש לחלק בדבר כנז"ל מ"מ מצאתי אניו בתשו' שבמהדורא ג' ח"א סי' ק"מ שכתב וז"ל ואף שבס' גט פשוט סי' ק"ב (ק"ך) והמק"ח סי' תמ"ח כתבו דאינו רק הפקר ולא קנין כבר הארכתי בזה דביש"ש ביבמות פרק י' מבואר דגם קנין עושה עכ"ל מתבאר דאין דעתו מסכמת לסברת הג"פ ומק"ח ועוד ראיתי אליו שם בח"ג סי' קס"ב (בד"ה והנה) שכתב מה שחדש הג"פ ומק"ח דהפקר ב"ד אינו קנין כבר כתבתי במקו"א דביש"ש יבמות פרק האשה רבה מבואר דתלי בשני הלימודים אי ילפינן מיחרם כל רכושו אינו רק הפקר ולא קנין ואי ילפינן מקרא דמקיש לנחלה הוי קנין (גם הוא הבין כמו שכתבתי למעלה על פי דברי הרב קרבן נתנאל שהרש"ל מפרש דרי"ץ ור' אלעזר פליגי בסברא זו וכמ"ש הריטב"א שהביא הרב נחמד למראה ואינו מוכרח כמ"ש להלן איה"ש) ושוב האריך בענינים אלו וכתב (בד"ה והנה בענין הפקר) וז"ל אחר כמה שנים כה הראני רב אחד מ"ש בשטמ"ק בב"ב ומלכא אמר לא ליקני ארעא אלא באגרתא וז"ל הצריך לענינינו בשם הר"ר יונה בעליות שלא הוזכר דינא דמלכותא אלא בהפקעה שהנכסים מופקעים מבעליהן בדין המלך וכענין הפקר ב"ד הפקר ומי שיורד בהם במנות המלך ומי שיורד בהם שלא במצות המלך זוכה בחזקה עכ"ל ומזה נראה שהפקר ב"ד אינו רק הפקר ולא קנין והנה לא ראיתי בשיטה כי אם מה שהעתקתי וע"כ לח אוכל לשפוט ע"ז עכ"ד השו"מ וכבר הבאתי למעלה מ"ש הרב רמ"ץ בשם השטמ"ק לב"ב דף ק' ע"ב והם דברי הרר"י בעליות דהפקר ב"ד אינו עושה קנין וחידוש הוא דכל רז לא אניס ליה ונעלמו ממנו בזה דברי הרשב"א והריטב"א באותו פרק באותו מקום מקור הדין דהפקר ב"ד הפקר בסוגיא דגטין דף נ"ו ע"ב הנז"ל. וגם מה שהביא מדברי רש"ל ביש"ש נעלם ממנו שכבר קדמו הרב קרבן נתנאל במקומו כמו שכתבתי למעלה ועוד ראיתי אליו בציון ירושלים ע"ד הירושלמי פ"ק דמם שקלים הלכה ב' שכתב וז"ל וביש"ש פ"י דיבמות סימן י"ט כתב דהא דר"א עדיף דלא תימה דוקא שיכולים להפקיר ולא להחליט לחברו קמ"ל הך דר"א לכך למד ר"א מאלה הנחלות ודבר זה הי' בהעלם עין מהרב ג"פ וש"ב במק"ח שכתבו דאינו יכול להחליט לאחרים וכל האחרונים הלכו בעקבותיהם ולא ראו דברי היש"ש הלז ובירושלמי כאן לא נמצא רק דברי רבי יצחק וצ"ע עכ"ל הרי גם כאן גילה דעתו דהעיקר דגם קנין עושה ולענ"ד נראה דכן מתבאר מדברי הרמב"ם בפרק כ"ד מהלכות סנהדרין הלכה ו' וכן יש לדיין תמיד להפקיר ממון שיש לו בעלים ומאבד ונותן כפי מה שיראה לגדור פרצת הדת ולחזק הבדק או לקנוס אלם והרי הוא אומר וכל אשר לא יבא וכו' יחרם כל רכושו שהפקר ב"ד הפקר עכ"ל מדכתב מאבד ונותן משמע דגם להקנות יש כח ביד ב"ד משום הפקר ב"ד ואתי שפיר לפי מה שפירש הרב קרבן נתנאל בפרק השולח סי' י"ג בדעת הרי"ף והרא"ש דמה שהביאו דרשת רבי אלעזר הוא משום דמינה מוכח שפיר דיש כח ביד הפקר ב"ד גם להקנות לאחרים ונמצא דדעת הרי"ף דגם להקנות מהני וידוע דעל הרוב הרמב"ם נמשך אחר דעת הרי"ף וכמ"ש הרב יד מלאכי בכללי הרמב"ם אות כ"ט בשם הרב כנה"ג עי"ש אלא שקצת יש לפקפק לפי זה עמ"ש הרב יש"ש דתלי הא מילתא בהלימודים הרי הרמב"ם נקיט הלימוד דיחרם כל רכושו ואפילו הכי קאמר דמאבד ונותן ואין לומר שנעלם ממנו לשעתו דברי הרמב"ם שהרי שם הביא מ"ש הרמב"ם דהה"ד לכל ב"ד חשוב בכ"מ ובכ"ז ונראה ליישב דאין כונת רש"ל לומר דבהא פליגי דלר' יצחק אין כח בידם כי אם להפקיר דאין בדברי רש"ל שום רמז מזה שהרי כתב וז"ל ונראה דהא דר"א עדיף דילפינן מניה שיוכלו להפקיע ממון של אחר ולהחליט לחברו ולא תימא דוקא שיכולים להפקיר אותו או להחרימו נוכ"ל ויתכן לפרש שכונתו לומר דר"א לא בא לחלוק על רבי יצחק אלא לפרש דאף דמקרא דמייתי רי"ץ הי' אפשר לחלק בין הפקעה להקנאה אין הדבר כן אלא גם להקנות יש כח בידם וגם ר' יצחק מודה לזה (דלא כמ"ש הריטב"א דפליגי) דכיון שניתן להם כח ורשות להפקיר ולהפקיע הממון מרשות הבעלים מה טעם לומר שאין להם כח גם להקנות וקושטא הוא דמשמעות דורשין איכא בנייהו דלרי"ץ גם מקרא דיחרם כל רכושו שמעינן דיש כח בידם גם להקנות דאין סברא לחלק בזה בין הפקעה להקנאה דכמו שיש להם כח לזה יש להם גם לזה ולר"א ניחא לי' ועדיף לי' לאתויי מקרא דנחלות דמתבאר טפי וקצת משמע דרבא דאמר הפקר ב"ד הפקר מר ניהו דמייתי הא דרי"ץ ודר"א דמר יליף מיחרם ומר מנחלות ומשמע מסתמא דאמר מילתיה לדברי הכל (שאם לא כן לא היה צריך להביא אלא דרשת ר"א מנחלות) וכיון דלרש"י רבא מיהדר נמי אקושיא קמיתא מוכח דלרבא גם לדרשת רי"ץ הדין כן שיכולים גם להקנות וסימנים יש לזה מדברי רש"י במס' סנהדרין דף ה' ע"א שכתב שהפקר ב"ד הפקר דכתיב וכל אשר לא יבא יחרם כל רכושו ביבמות דף פ"ט ואי ס"ד דאיכא נפ"מ לדינא בין דרשת רי"ץ לדרשת ר"א קשה אמאי נקט רש"י דרשת רי"ץ הלא לשיטת רש"י דרבא מיהדר גם אקושיא קמייתא עכ"ל דס"ל לרבא כדרשת ר"א וכשיטא דהכי אית לן למינקט ומדוע תפס רש"י דרשת רי"ץ שאין הלכה כמותו אלא ודאי מוכח דס"ל לרש"י דאין נפ"מ לדינא בין דרשת רי"ץ לדרשת ר"א כאמור ולפי זה גם להירושלמי הדין כן אף שהביא דרשה דרי"ץ ומה שהביאו הירושלמי והרמב"ם דרשה דרי"ץ ולכאורה טפי הוה עדיף לאתויי דרשה דר"א כתב הרב מראה הפנים בפ"ה דמס' פאה הלכה א' (בד"ה אמר ליה) דהיינו ללמוד פיטור מן המעשר דלא שמעינן מקרא דמייתי ר' אלעזר עי"ש דנראה מדבריו דלר"א דיליף מנחלות אין הפקר זה דומה להפקר בעלים ואינו פוטר מן המעשר ולענ"ד אינו מוכרח להמציא מחלוקת ביניהם לענין דינא אלא יש לומר דלרי"ץ ניחא לאתויי מקרא דיחרם דהחרם הוא כהקדש ופוטר מן המעשר ור"א משמע ליה דכיון דילפינן מקרא דנחלות שיש כח בידם להפקיר הרי הוא כהפקר בעלים ממש ופוטר מן המעשר:

ובעיקר כללין ראיתי להרב מטה אהרן במערכה זו שהאריך מענין לענין ולא יכלתי כעת להתבשם בד"ק לך נא ראה בסי' ל"ט ובמה שציין הרב מוהר"א עניו בקונטרס דבר אליהו אשר בסו"ס משנת רבי אליעזר ח"ב במערכה זו גם אשו"ר לידידי הגאון מוהרי"א נ"י בס' עמודי אש סי' כ' אות ל"ו האריך בבקיאות נפלא כדרכו בקדש ושקו"ט בדברי כמה ספרים שאין מצוים אצלי והביא מן החדש תשובת הרשב"א לאלפים סי' תשע"ה וסי' תתקס"ז (מלבד שו"ת המיוחסות הנ"ל) דנקיט דרשה דנחלות כשיטתי' שבחידושיו בסוגיא דפרוזבול ושכן דעת רש"י בגטין שם והצע"ק דכיון דדעת רש"י דיכולים לעשות קנין א"כ מדוע כתב בר"ה כ"ד ב' (צ"ל כ"ב ב') ומ"ק ט"ז א' וסנהדרין דף ה' הכתוב דויחרם כל רכושו והנה על רש"י במ"ק לא שייך קושיא זו כי הוא מפרש מ"ש בגמ' ובגמ' מייתי דמפקרינן מדכתיב יחרם כל רכושו ומה שיש להקשות על רש"י דגטין ועל כל העומדים בשיטתו הוא מגוף דברי הש"ם דנראה דהש"ס נקיט כמאן דיליף מקרא דיחרם ומה גם לפי מה שנראה מפשטא דשמעתא שם דכולהו ומנלן דאמרינן התם סיומא דמילתא דרבא נינהו דבזה תגדל התימה לדעת רש"י דרבא ס"ל דהפקר ב"ד עושה קנין היכי נקיט ואמר מנלן דמפקרינן דכתיב יחרם כל רכושו ולשיטתו הוה ליה למינקט דרשה דר"א מנחלות אלא דגם זה לא קשיא לענ"ד ואדרבא מזה יש להוכיח מה שכתבתי דאין נפ"מ לדינא דגם לרי"ץ הדין כן דיכולים להקנות ומשמעות דורשין איכא בינייהו וראיתי עוד שם שכתב בשם ס' כסף נבחר כלל י' סי' ע"ט דדעת הרמב"ם דאינם יכולים לעשות קנין וכתב הוא נר"ו ע"ז שמפני זה כתב הרמב"ם בהלכות סנהדרין פכ"ד הילפותא דויחרם ושכן נקטי הרא"ש בתשו' כלל ל"ה סי' א' ובאגודה יבמות סי' צ"ד ובשו"ת רגמ"ה שבמרדכי פרק אלו מציאות סי' רנ"ז וסמ"ג ל"ת סי' ר"ח רק הילפותא דיחרם כל רכושו וכ"ה בירושלמי פ"ה דפאה ופ"א דשקלים מחשבתו ניכרת מתוך דבריו שדעתו לומר דכל רבנן קדישי הנז"ל דנקטי הילפותא דיחרם כל רכושו סברי מרנן דאין כח ביד ב"ד אלא להפקיר ולא לעשות קנין וכדעת הרמב"ם שכתב בשמו בס' כס"ן והנה דברי הרמב"ם בזה לא ידעתי איה מקום כבודם כי עיינתי בכסף נבחר שם ולא ראיתי שדבר מזה (ולא ידעתי איזה ט"ס הוא בעמודי אש) כמו שיראה הרואה ולכן לא אוכל לדון בדעת הרמב"ם. אמנם מה שנראה שדעתו לומר דגם הרא"ש סובר דאינו עושה קנין מדהביא הילפותא דיחרם כ"ר עמו הסליחה רבה שכבר כתבתי דהרב קרבן נתנאל בפרק השולח ע"ד הרא"ש סי' י"ג כתב (באות מ"ט) דמה שהוצרכו הרי"ף והרא"ש להביא דרשת ר"א מקרא דנחלות הוא לומר דיש כח בידם גם להקנות וא"כ לפי דעת הרב עמודי אש יצ"ו הנה הרא"ש יושב בסתר מתשו' לפסקים והא ודאי דוחק גדול מסתמא אמנם לפי מ"ש בעניותין גם בתשו' סובר כמשמעות דבריו שבפסקים דיש כח בידם גם להקנות ולא פליגי בהכי רי"ץ ור"א ומשמעות דורשין איכא בינייהו ואף שכתב הרב קרב"ן שם באות מ"ח דהרי"ף והרא"ש לא סברי כרש"י אלא שינויא דרבא לא קאי אלא אקושיתא בתרא מ"מ לאו משום דאין כח בידם להקנות אלא משום דלא מסתבר להו שיתקן הלל לעקור לגמרי לדורות מצות ה' אחת מתרי"ג מצות כיעי"ש ולענ"ד אין נראה כן מדברי הר"ן שם דמדהביא פירוש רש"י על דברי הרי"ף נראה דכונתו לפרש גם בדברי הרי"ף ועכ"פ אין הכרח דסברי דאינו עושה קנין ואדרבא מדמייתו דרשת ר"א מוכח דסברי דעושה קנין כמ"ש הרב קרב"ן וכל הרבנים הנ"ל שהביאו דרשה דר' יצחק י"ל דסברי דאין נפ"מ לדינא ביניהם ודרשה חדא דקדימא בש"ס נקטי ובפרט להסמ"ג י"ל דהוא העתיק לשון הש"ס במ"ק דף ט"ז דיליף דמפקרינן נכסיה מדכתיב דיחרם כל רכושו והש"ס כיון דמיירי במנודה ניחא ליה לאתויי מקרא דמיירי בחרם. והנה ממ"ש הרבנים הנז"ל בשם הרב גט פשוט הוה משמע לי דלקושטא דמילתא כתב חילוק זה דבין הפקעה להקנאה אמנם בעמודי אש שם ראיתי שכתב דהג"פ חזר בו וכו' ומי שנמצא אצלו ספר גט פשוט יראה איזה יכשר:

והנה בשאלתות פרשת קרח שאלתא ק"ל כתב (בדיני מנודה) ואי מתבעי למיקנסיה בממוניה קנסינן ליה דכתיב וכל אשר לא יבא וכו' יחרם כל רכושו, וכתב ע"ז גאון עוזינו יצ"ו בסה"ב העמק שאלה בסק"ד וז"ל בגמרא (דמ"ק דף ט"ז ע"א) איתא ומנ"ל דמפקרינן נכסיה ובאמת מהא דכתיב יחרם כל רכושו א"א למילף אלא שהי' הפקר לכל כמו חרם שבתורה שהוא אה"ן ואין לו בעלים הכא נמי יהא נכסים בלא בעלים עד שיזכה בם אחר ולא למדנו שהיו יכולים ב"ד ליטול מזה וליתן לזה אבל מצינו בגטין דף ל"ו ויבמות דף צ"ט (צ"ל פ"ט) דמהאי קרא יליף לענין זה ג"כ משו"ה פי' רבינו למיקנסיה בממוניה דמשמע שפיר כל קנס שיהיה וכן הרמב"ם הלכות סנהדרין פכ"ד דין ו' כתב וכן הי' לדיין להפקיר וכו' או לקנוס אלם זה והרי הוא אומר בעזרא וכו' הרי דשני אופנים למד מהאי קרא וע' מש"כ שאיל' ע"ג אות י"א דדעת התוס' לחלק בדבר עכ"ל ולכאורה במחכתה"ר דבריו תמוהים במ"ש דבש"ס הנ"ל יבמות וגטין שתים זו שמענו מקרא דיחרם כל רכושו דיש כח ביד ב"ד להפקיר ולהקנות ג"כ ואינו מובן היכי משמע הכי דנהי דלרבא דאמר הפקר ב"ד הפקר ולפי פירש"י דקאי נמי אקושיא קמיתא עכ"ל דגם להקנות יש בכח ב"ד מ"מ אינו מוכרח דיליף הכי מקרא דיחרם כל רכושו דשמא טעמיה הוא משום דס"ל כדרשת ר"א מאלה הנחלות וכו' דלדידיה ודאי שמעינן שיכולים גם להקנות לאחר אבל לא לדרשת רי"ץ וכמ"ש הריטב"א שהביא בנחמד למראה הנ"ל וכן מתבאר מדברי הרשב"א שהביא הרב דברי אמת דנראה בעליל דרק מקרא דאלה הנחלות הוא דמשמע ליה דיש כח ביד ב"ד גם להקנות לאחר ומה שציין לעיין במה שכתב בשאלתא ע"ג אות י"א לא ידעתי איזה ט"ס יש ולא ידעתי מקומו איה והדברים תמוהים לכאורה אמנם לפי מה שכתבתי בכונת רש"ל דר"ל דר"א לא בא לחלק על רבי יצחק אלא לפרש דהפקר ב"ד הוי הפקר אף להקנות ולא כדמשמע לכאורה מדרשת רי"ץ יש לומר ג"כ דזו דעת הגאון העמק שאלה יצ"ו דמשמע ליה דרבא דאמר טעמא דהפקר ב"ד הפקר לאו אליבא דר"א בלחוד הוא דאמר אלא גם לדרשת ר' יצחק הדין כן דרי"ץ ור"א לא פליגי בהא מילתא כנ"ל לדחוק בכונתו ומסתמא ודאי במקום אשר דבר בקדשו בזה כבר הביא כל מה שדברו הראשונים בדין זה ושם מפורש איה מקום כבוד דברי התוס' שמחלקים בדבר ואנכי לא ידעתי דלכאורה מדברי התוס' בגטין דף ל"ו ד"ה מי איכא מידי הנזכר לעיל משמע בהיפך כמו שכתבתי למעלה:

שוב השגתי ספר נחל יצחק להגאון מקאוונא יצ"ו וראיתי בסי' ב' שכתב דבברכ"י הביא בשם הרשב"א והריב"ש דיש להם כח אף לזכות לזה מקודם שבא לידו וע"ז כתב דבספרו באר יצחק בחאה"ע סי' י' ענף א' הביא בשם הג"פ והמק"ח ובתשו' הג' ר"ע איגר סי' רכ"ב שכתבו דאין להם כח רק וכו' אבל לא להקנותו ולהעמיד ברשותו אם לא שיזכה בתורת קנין ושהביא דברי היש"ש שכתב דזה תליא בפלוגתא דאמוראי דלמאן דיליף מיחרם אין להם כח להקנות ולמאן דיליף מנחלות יש להם כח גם להקנות וזהו הנפ"מ בין הני אמוראי וכתב דלהרמב"ם בהלכות סנהדרין פכ"ד שהביא הדרשה דכל אשר לא יבא והוכיח כן מדבמס' מ"ק דף ט"ז ובירושלמי פ"א דשקלים ה"ד ובריש פ"ה דפאה לא הביאו אלא דרשה דיחרם כל רכושו א"כ ס"ל להרמב"ם דאינם יכולים אלא להפקיר וכ"כ באס"ז לב"ב דף ק' ע"א ד"ה ורבים במאי קנו והרשב"א וריב"ש סברי דגם להקנות לאחרים יכולים והוי ספיקא דדינא וכו' אלו תוד"ק ס' באר יצחק אין בידי לעיין בו ומ"ש דרעק"א קאי בשיטת הג"פ והמק"ח כבר כתבתי למעלה שהרב בנו כ"כ בסי' רכ"א ומר אביו בסי' רכ"ב השיבו דבדברי הרשב"א מבואר דגם להקנות לאחר הפקר ב"ד הפקר הוא ומ"ש בשם רש"ל דתליא בהילפותות אינו מוכרח שכונתו כן והי' לו להביא דברי הריטב"א שכ"כ כמ"ש הרב נחמד למראה בשמו כנז"ל ומ"ש דהרמב"ם שלא הביא הדרשה דנחלות מוכח דס"ל דאין כח בידם אלא להפקיר וכו' איברא דכן נראה לכאורה מדבריו שבפיה"מ פרק בתרא דשביעית מ"ג שהביא מה שהקשו בש"ס מי איכא מידי דמדאורייתא משמטא שביעית והלל תקן דלא תשמט ומה שתירצו דמתניתין בשביעית בזה"ז וכו' דמזה מוכח ודאי דס"ל דשינויא דרבא הפקר ב"ד הפקר לא קאי אקושיא קמייתא (דא"כ היה לו להביא שינויא דרבא) והיינו ודאי משום דלא אמרי' הפקר ב"ד להקנות להמלוה. ולפי דרכנו נלמוד דגם דעת הרש"מ בפיה"מ שם היא כן שהרי גם הוא כתב כדברי הרמב"ם כיעי"ש אמנם במטו מניה דמר לדידי חזי לי מדברי הרמב"ם בחבורו בהלכות סנהדרין הנ"ל דגם להקנות לאחר יש כח בידם שהרי כתב שיש לדיין להפקיר ולאבד וליתן וכו' או לקנוס וכו' וכמו שהבין מדבריו הגאון נצי"ב מל"ך יצ"ו בהעמק שאלה כנז"ל ומאי דמוכח מדבריו בפיה"מ דס"ל דשינויא דרבא לא קאי אקושיא קמייתא י"ל דלאו משום דלא יועיל הפקר להקנות לאחר אלא כמ"ש התוס' בתחלת דבריהם דלא מסתבר שיתקן הלל תקנה קבועה לעקור מצות התורה לגמרי ולכן מודה לאביי בזה דטעמא דהלל משום שביעית בזה"ז דרבנן וזה ג"כ טעם הרש"מ שכתב כמ"ש הרמב"ם ובתוס' רע"ק איגר שם (עמ"ש הרע"ב דמשום דהשמטת כספים בזה"ז הוא מדרבנן היה כח ביד הלל לתקן פרוזבול) הבין מדברי התוס' הנ"ל דרבא דמשני הפקר ב"ד הפקר קאי נמי אקושיא קמייתא אך בתנאי שנאמר דשביעית בזה"ז דרבנן דאי מדאורייתא לא הי' ראוי להלל לתקן לעקור מצוה דאורייתא עי"ש ומ"ש דהרמב"ם הוכיח כן מהש"ס דמ"ק ומהירושלמי בשתי מקומות דלא הזכירו אלא דרשה דיחרם כל רכושו. הנה לענ"ד מהש"ס דמ"ק אין שום הכרח דכיון דאיירי במנודה ניחא ליה להביא מקרא דיחרם כל רכושו ובהכרח לומר כן לפי מה שנראה דמ"ש בסוגיא דמ"ק הנ"ל הכל הוא סיום מילתיה דרבא כמו שכתבתי למעלה. וא"כ אי ס"ל להרמב"ם דפליגי רי"ץ ור"א ונפ"מ לדינא כיון דחזינן דבתלמודין עכ"פ לא הכריעו והביאו דרשות שניהם אף דבירושלמי לא הביאו אלא דרשה דרי"ץ לא היה לו לתפוס כהירושלמי דאולי בירושלמי לא שמיעא להו דרשה דר"א אבל באמת נראה דהרמב"ם ס"ל דגם לרי"ץ יש כח בידם להפקיר ולהקנות ואהכי מייתי דרשת רי"ץ מיחרם כל רכושו ומ"מ מ"ש הגאון פחד יצחק יצ"ו דדבר זה הוא ספיקא דדינא הנה אמת נכון שמתוך מה שהבאתי מלתייהו דרבנן קדישי הם המדברים בענין זה עינינו הרואות מערכה מול מערכה ומאן ספין להכריע:

ואנכי חזון הרבתי בספר נחמד שהשגתי עתה חתן סופר (נכד הג' חתם סופר) בדף ס"ז שעמד בחקירה זו והביא מ"ש המח"א ומק"ח הנז"ל וכתב שכ"כ בנתיבות סי' רל"ה ס"ק י"ג ושהביא ראי' מדאמרו הפקר ב"ד הפקר ולא אמרו קנין ב"ד קנין מוכח דרבנן אין להם כח מדאורייתא רק להפקיר הממון מרשות הבעלים ומ"מ צריך לעשות קנין כזוכה מההפקר ושכתב ששוב נמצא כן בג"פ וכו' (הביא עוד קצת מדברי הנתיבות בזה) ואין ספר הנתיבות הנ"ל מצ"א אבל הן הן הדברים שבמק"ח סי' תמ"ח סק"ט ד"ה וגם יש תקנה וכתב שהג' מוהרש"ק בספר קנין עולם החזיק בסברא זו דדוקא להוציא מרשות חברו נעשה מדרבנן דאורייתא ולא להכניסו לרשות הקונה ושהביא ראיות לזה ממ"ש בסו"פ יש בכור גבי ירושת אשתו שאינה חוזרת ביובל משום דסבר ירושת הבעל דאורייתא וכו' וממ"ש הפוסקים דמוכר שט"ח דיכול למחול הוא משום דמכירת שטרות דרבנן ושהביא ג"כ ראיה להיפך מש"ס סנהדרין דף ל"א גבי בן סו"מ דאינו חייב עד שיגנוב מאביו ומאמו דמקשי הש"ס מה שקנתה אשה קנה בעלה והרי הוא תקנתא דרבנן וכו' והרב חתן סופר השיב על דבריו בזה ואחר שפלפל קצת בזה והביא מ"ש הג' שואל ומשיב בציון ירושלים במס' פאה הנז"ל והביא סוגיא דמ"ק ודברי רש"י במס' ר"ה דף כ"ב ע"ב והרמב"ם בהל' סנהדרין שהביאו רק הילפותא דיחרם כל רכושו ואחר כ"ז כתב דהי' נראה להלכה דאין כח ביד חכמים אלא להפקיע כדמוכח מש"ס דילן במ"ק הנ"ל ומש"ס ירושלמי בפאה ושקלים ומרמב"ם הלכות סנהדרין הנ"ל שהביאו רק הילפותא דיחרם כל רכושו שוב כתב דאין הוכחה מדברי הרמב"ם דודאי בכל המקומות שהוא משום קנס שקנסו חכמים לא שייך קרא דנחלות אלא קרא דיחרם כל רכושו ומשו"ה במ"ק ובירושלמי דקאי על קנס שקנסו לעקור הכלאים ולהפקיר התרומה ולהפקיר גדיש שלא לוקט תחתיו הביאו קרא דיחרם דאיירי מקנס ותקנת חכמים מקרא דנחלות וא"ש דברי הרמב"ם דאיירי בקנסות אלו תו"ד הרב חתן סופר עיש"ב וכ"כ הרב יד דוד בחי' למ"ק דף ט"ז ע"א ליישב מה שהקשה בס' קהלת יעקב דף נ"ד ע"ג דלרבא דנקיט בגטין כדרשת ר"א שם מנחלות הי' לו להביא במ"ק קרא דנחלות ולמה הביא מקרא דיחרם כל רכושו (דמשמע ליה דמ"ש ומנלן דמפקרינן נכסיה וכו' דברי רבא המה ולאו סתמא דש"ס קאמר לה) וכתב דלק"מ בגטין בעי הש"ס למילף שרשאים ב"ד להפקיר נכסיו ולהורות בדין אף עפ"י שע"י כך נוטלים ממון מזה ונותנים לזה ובזה מיירי קרא דאלה הנחלות אבל במ"ק מיירי מתורת קנס אפילו לאבד נכסיו וכ"ש להפקירן ובודאי זה א"א ללמוד כי אם מקרא דיחרם דשם מוכח דיכולים להפקירן דרך קנס עכ"ל ובחידושי למס' גטין שכתבתי בילדותי ראיתי שכתבתי ששמעתי אז מפי הרב מוהר"י אלפאנדארי בע"ס פרת יוסף שאמר ליישב מה שמקשים על הרב מח"א מההיא דגטין דף כ' דילמא אקנויי אקנו לי' רבנן דשניא ההיא דאיכא יד סופר באמצע ונימא דכך היתה התקנה להפקיר הזוז מידה ויזכה בו הסופר בעד הבעל והוא בעצמו יזכה לבעל עכ"ד ושם כתבתי דרך שקו"ט ע"ד הרבנים מטה אהרן ונחמד למראה בענין זה:

והיה נלע"ד דהפקר ב"ד מהני גם לגבי עובדי כו"ם דהא דהוי הפקר הוא מדאורייתא כמ"ש הג' חתם סופר בחא"ח סוף סי' קי"ז הנז"ל וכ"כ הרב מק"ח בסי' תמ"ח סק"ט (בד"ה וגם יש תקנה) ור"כ מפורש הרשב"א בתשו' סי' תשע"ה ובמיוחסות סי' רנ"ו וא"כ כשם שנתנה תורה הקדושה רשות להפקיר ממון ישראל הה"ד וכ"ש שיש להם רשות להפקיר ממון של עכו"ם. אמנם מדברי הרב שואל ומשיב במ"ק ח"א סי' קכ"ד נראה דס"ל דלגבי עכו"ם לא אמרינן הפקר ב"ד הפקר שהביא מ"ש הרב מג"א בפירושו על התוספתא בפ"ו דמס' קמא שכתב דמה שנראה מדברי התוס' שמותר לעשות סוכה ברה"ר הוא משום דלב ב"ד מתנה עליהם וכתב הרב שו"מ דהא דלב ב"ד מתנה עליהם אינו אלא כשישראל שרוים על אדמתם אבל בזה"ז שבטלה קדושת הארץ לא מצו ב"ד להתנות על הגוים עי"ש ואם איתא דהפקר ב"ד מהני לגבי נכרים אמאי לא מצו ב"ד להתנות הרי הא דב"ד מתנים בענין זה הוא מדין הפקר ב"ד וכן ראיתי שם לקמיה (בדף ל"ח סוף ע"א) שכתב לתמוה על המג"א שכתב טעם היתר סוכה ברה"ר משום דלב ב"ד מתנה הרי הא דלב ב"ד מתנה הוא מדין הפקר וזה לא שייך לענין סוכה דלא שייך הפקר בדבר שאח"כ יהי' שלו וכמ"ש התוס' ביבמות דף ס"ט (ט"ס הוא וצ"ל פ"ט ד"ה שהפקר ב"ד) וגם הפקר ב"ד אינו עושה קנין ועדין אינו שלכם מיקרי עכ"ל הרי שכ' מפורש דלב ב"ד מתנה הוא מתורת הפקר וא"כ ממ"ש בתחלת דבריו דלב ב"ד מתנה לא מהני אחר שבטלה קדושת הארץ דלא מצו ב"ד להתנות על הגוים מתבאר דס"ל דהפקר ב"ד לא מהני לנכרים וצ"ע:

ודע שמה שכתבתי למעלה כמה פעמים דהריטב"א כתב דרי"ץ ור"א פליגי בדין זה דלרי"ץ אין כח ביד הפקר ב"ד אלא להפקיר ולא להקנות ולר"א יש להם כח אף להקנות כתבתי כן עפ"י עדות הרב נחמד למראה שכ"כ בשם קהלת יעקב בדף נ"ד ע"ג ולא פניתי לעיין בספר קהלת יעקב כי הס' קה"י שבידי הוא דפוס אשכנז ואין הדפים מכוונים לדפוס הראשון והיה צריך לחפש למצוא דברי חפץ. אמנם עתה שהשגתי חידושי הריטב"א לגטין ועיינתי בחי' לסוגיא דפרוזבול ואבקשהו ולא נמצא מ"ש בשם הריטב"א הוצרכתי לחפש בספר קהלת יעקב וראיתי שמ"ש בשמו הוא באות ק"ע בדף ס' ע"א מדפוס אשכנז והם דברי מרן מוהריט"א ובמח"כ הרב נחמד למראה לא דקדק בדבריו והרואה יראה שלא כתב מרן מוהריט"א שכ"כ הריטב"א דבהא פליני רי"ץ ור"א כמ"ש בשמו הנחמ"ל אלא שם הביא מחלוקת התוס' והרא"ש עם הריטב"א במשיכה בשומרים אם היא דאורייתא דהתוס' והרא"ש סוברים דהיא מדאורייתא מדמשאיל קורדום של הקדש מעל וחברו מיתר לבקע בו, דאי משיכה בשומרים מדרבנן היכי מעל ואיך חברו מותר לבקע בו לכתחלה והריטב"א ס"ל דאף אי משיכה בשומרים מדרבנן שפיר מעל דהפקר ב"ד הפקר וקנין דרבנן כדאורייתא חשיב לענין זה וביאר פלוגתייהו דהתוס' והרא"ש סברי דהפקר ב"ד ילפינן מיחרם כל רכושו וא"כ אין כחם יפה להפקיר אלא באופן שהבעלים יכולים להפקיר והפקר בעלים אינו אלא כשמפקיר הפקר גמור כשמיטה גופא ופירי אבל אם הפקיר הגוף ושייר הפירות לא הוי הפקר וכמו שמתבאר מדברי הרשב"א בחי' לגטין דף ע"ב שהביא הירושלמי דהמפקיר מעכשיו ולאחר ל' יום דהוי ס' תנאה ספק חזרה וכתב דאף בהפקר אי אפשר שיהיה מופקר ופירותיו לבעלים והה"ד במפקיר פירות בלבד ושייר הגוף לבעלים לא הוי הפקר וא"כ במשאיל קרדום אינו אלא קנין פירות בלבד לא שייך הפקר בבעלים וה"ה לב"ד לא שייך לומר הפקר ב"ד בכה"ג דהא מיחרם כ"ר ילפינן ולפי ילפותא זאת לא שמעינן אלא דיכולים להפקיר בלבד וא"כ בעינן דומיא דהפקר בעלים אבל הריטב"א ס"ל דהלכתא כר"א דיליף מנחלות ולפי ילפותא זו יפה כח הפקר ב"ד להוציא מזה ולית לזה אפילו שלא מדין הפקר כדין אב שמנחיל לבניו אפילו דלא שייך דין הפקר וכ"כ הרשב"א בחי' וכו' וכן מתבאר מדברי רש"י וכו', והקשה ע"ז דרבא אדרבא דבסוגיא דפרוזבול לפי דברי רש"י יהרשב"א דקאי לשנויי גם קושיא קמייתא עכ"ל דס"ל כדרשת ר"א מנחלות וא"כ מדוע אמר רבא גופיה במ"ק דף י"ו ומנלן דמפקרינן בנכסי שנאמר וכו' יחרם כל רכושו והו"ל לאתויי מקרא דנחלות כיון דלענין דינא נפ"מ טובא דכח ב"ד יפה להפקיר מזה ולזכותו לזה וי"ל ודוק אתוד"ק ומתבאר דמרן מוהריט"א מר ניהו דהמציא בעיונו הזך לומר כן לדעת הריטב"א והרוס' והרא"ש דהריטב"א ס"ל דנקטינן כר"א ולדידיה יש להם כח גם להקנות והתוס' והרא"ש סברי דנקטינן כרי"ץ דיליף מיחרם כל רכושו ואין להם כח אלא להפקיר ולא להקנות אבל לא שהריטב"א כתב כן (כמ"ש בשמו הרב נחמ"ל הנ"ל) ויש לפקפק קצת במ"ש לדעת התוס' והרא"ש דסברי דנקטינן כדרשה דרי"ץ דילפינן מיחרם ולדידהו לא אמרינן הפקר ב"ד אלא להפקיר הרי מדהביא הרא"ש דרשה דר"א מנחלות איכא למישמע לאידך גיסא וכמ"ש הרב קרבן נתנאל הנז"ל וגם מדברי התוס' בד"ה מי איכא מידי משמע דסברי דאמרי הפקר ב"ד גם להקנות וכמו שכתבתי למעלה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף