שדי חמד/כללים/א/שעב
|
< הקודם · הבא > |
שעב אח כינוי לחי ולא למת כ"כ בדרכי שלום ד' קל"ג ע"ב בשם מענה לשון (שבסו"ס נאות יעקב) ד' ג' ע"ב ועיינתי שם והוא על ונקלה אחיך משמעותו כשהוא חי ולא כשהוא מת כדאמרי' בסנהדרין ד' יו"ד ע"פ זה כי מחיית אגבא דחיי מחית וכו' ופרש"י ע"ש וקצת תימה שלא זכרו שרים משנה שלימה שנינו מכות ה' ע"ב והלא כבר נאמר כאשר זמם לעשות לאחיו והרי אחיו קיים ופרש"י משמע שהרי אחיו עדיין קיים מוכח דמשמעות אחיו הוא כשהוא חי ולא כשהוא מת. וה"ה לאחיך. וי"ל דממתני' אין ראיה דהכונה לומר דממשמע שנאמר לעשות (ולא כתיב שעשה) מובן שכשעדיין אחיו קיים דבר הכתוב ואפשר שמפני זה תפס רש"י לעשות לאחיו וכו' דאם לא בא אלא לומר דמשמעות לאחיו הוא כשהוא קיים לא הי"ל לתפוס אלא תיבת כאחיו וק"ל שו"ר בתוס' רעק"א במתני' דמכות הנ"ל וז"ל כ' הריטב"א לא דנפק"ל מאחיו דודאי מיקרי אחיו אף לאחר מיתה כדכתיב להקים לאחיו שם. קרבו שאו את אחיכם. ולא נפק"ל מכאשר זמם ולא אשר עשה וכו' אלא לרווחא דמילתא נקטי ועדיין אחיו קיים אע"ג דלא נפק"ל מלאחיו ודכוותי' טובא דנקט חד קרא במקום קרא אחרינא ע"כ ועם כי ד"ק מוכרחים מקראי דמייתי אך יגדל התימה אההיא דסנהדרין דא"כ היכי שמעי' מאחיך כשהוא חי וכו' וכי מה בין זה לשאו את אחיכם והוא תמוה וצ"ע לקוע"ד. ומצאתי בחי' הרש"ש בסו' דסנהדרין הנ"ל וז"ל משמע דאחר מיתה לא נקרא אח וכ"מ במכות ה' ע"ב והרי אחיו קיים עיי"ש פרש"י ותימא דביבמות ד' ה"ן ע"ב אמרי' דאחר מיתה נמי מיקרו שארו ופרש"י מדכתיב לשארו גבי טומאה (וכ"ה האמת כמ"ש התוס' ב"ב קי"ד ד"ה מ"ה דלא כמ"ש התוס' ביבמות) ושם כתיב ג"כ אח. ונ"ל דודאי אח מחמת קורבה הוא גם לאח"מ מיקרי אח אבל אחיך דהכא הוא אחיך במצות וכשמת דנעשה חפשי מהמצות לא נקרא תו אח עכ"ל והוא תירוץ נכון. אלא דכעת לא ידעתי אמאי תלה קושייתו עפ"י מ"ש בש"ס בשארו ולא ק"ל בפשיטות מאחיו דכתיב בטומאה. ואכתי קשה מה יענה הריטב"א לסו' דסנהדרין דהא איהו לא ס"ל לחלק בהכי מדמייתי אקרא דכאשר זמם וכו' מלהקים לאחיו ומשאו את אחיכם וצ"ע:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |