שדי חמד/כללים/ג/עא
|
< הקודם · הבא > |
עא גילוי הראש מדברי התוס' יומא דף כ"ה ד"ה והא בעינן וכו' מתבאר דשלא בשעת עבודה מיהא ליכא איסורא לעמוד בגילוי ראש אלא גנאי הוא דאיכא לעמוד כן בעזרה עי"ש, אך יש לדחות דאולי כשהיה נוטל ממנו המצנפת היה מניח בראשו רדיד שלא להיות בגלוי ראש ואהא הוא דכתב התוס' דאיכא גנאי אבל להיות בגלוי הראש אפשר דמודו דאסור. ורבני האחרונים על הטוש"ע א"ח סי' ב' וסי' ח' וס"א וצ"א האריכו בזה אם יש איסור או אינו אלא מדת חסידות, והרב פתח הדביר בסי' ב' האריך מאד אסף איש טהור דעת הפוסקים ורבים הם הסוברים דאסור מן הדין או משום גילוי עצמו דמ"ש בש"ס בזה לאו משנת חסידים הוא אלא דינא הוא או משום דבזה"ז שהוקבע ונתפשט מאד איכא משום חקת עיש"ב, ובקונטרס אסיפת דינים במערכת בית הכנסת אות ט' הנה הבאתי דברי השבו"י וחת"ס אי איכא איסורא בעבודת המקדש בגילוי הראש דפרועי ראש הנאמר בעבודה היינו גידול שער או אף ראש מגולה בכלל עי"ש, ועיין לקמן במערכת החי"ת אות קכ"א אי איכא בגילוי הראש משום חקת ועיין מג"א סימן רפ"ב סק"ח שהוכיח מתוס' יומא הנ"ל דלעמוד בלא הילוך שרי, ולפי מה שכתבתי אין ראיה משם לגילוי הראש ממש, ועיין בהגהות מוהר"צ הירש חיות לנדרים דף ל' ע"ב:
ולענין גילוי הראש בעת קריאת ס"ת ושאר דברי קדושה ראיתי בס' חדש שכתב בשם הג' שערי אפרים שאסור למי שעולה לתורה שיעמוד במצנפת לבד כ"א צריך הוא לכסותה גם בכובע, וכתב ע"ד ואני מתפלא אמת שכבר הוזכר דבר זה בבאה"ט א"ח סי' קפ"ג אבל במלת אסור מאן דכר שמיה הם כתבו שירא שמים יהיה נזהר וכו' אבל מי זה שיטיל איזו מדת חסידות של ירא שמים על כל המון ישראל ולהוסיף איסורים חדשים וכו' ע"כ והרני בא להצדיק את הצדיק מעיקרא ואעתיק דברי השערי אפרים והם בשער ג' אות י"ח ויראה הרואה כי לא צדק המשיג ואדרבא על דבריו יש להפליא שעקם הכתוב והשיא דבריו לכונה שלא נתכוון לה הגאון המחבר וז"ל אסור לקורא או לעולה לקרות בראש מגולה וכו' ולכתחלה יש לו לקורא או לעולה שלא לקרות או לעלות במצנפת שמתהלך בו בקרב ביתו אלא ישים בראשו הכובע שדרכו כשמקבל פני אדם גדול ונכבד עכ"ל. הנך רואה שלא כתב מלת אסור על העליה וקריאה במצנפת שמתהלך בקרב ביתו רק כתב ע"ז דלכתחלה לא יקרא כן, ומלת אסור כתב רק לקרות בראש מגולה ממש ודבריו חיים וקיימים ותרד פלאים, ועיין בקונטרס אסיפת דינים במערכת ברכות סי' א' אות מ"ב. עתה ראיתי בספר מור ואהלות לרב גדול בדורנו יצ"ו הנד"מ בדף ה' בהגהה שכתב דבספר מגן גבורים סי' צ"א כתב בשם רבינו המאירי דכשמסירים הסרבל מעליהם והכובע שבראשם ונשארים בכובע קטן בבהכ"נ משום החום ואומרים ברכות ק"ש ודאי חציפותא מיקרי, והרב המחבר נר"ו הביא מ"ש הרמ"א א"ח סי' רפ"ב ס"ג אסור לקרות בראש מגולה וכתב דנ"ל דלאו מגולה ממש קאמר רק שאינו מכוסה בטלית ולפי דבריו אין מקום להשגת המשיג על הש"א אף לפי הבנתו דהא קמן הרמ"א ז"ל קאמר דאסור בלא טלית וכ"ש בלא כובע דאסור אך במטו מיניה דמר אין דבריו נראים דמשום שאין מתעטף בטלית אף אם יש בראשו מצנפת וכובע גדול יהיה אסור לקרות בלא עטוף טלית ואפשר לפרש דברי הרמ"א על מצנפת בלא כובע ואף דקאמר בלשון אסור נוכל לפרש דרק מדת חסידות הוא דזימנין משתכח הכי בדברי הפוסקים דנקטי אסור במידי דמשנת חסידים, אבל באמת נראה דכונת הרמ"א על גילוי ראש ממש ואמר דאסור והיינו מן הדין וכדמוכחי פשט דברי הא"ז בספרו ח"ב סי' מ"ג (שמקור דברי הרמ"א הם מהא"ז כמ"ש בד"מ) עי"ש שהביא מחלוקת שבמסכת סופרים פי"ד הט"ו אי מותר להזכיר שם בג"ר והוכיח ממ"ש בקידושין כ"ט סוף ע"ב דהקפיד רב הונא על רב המנונא שהלך בגילוי ראש דא"כ ודאי דקי"ל כמאן דאמר דאסור להזכיר שם ושכן מצא בויקרא רבה וכו' ושאין נכון מנהג צרפת שמברכין בראש מגולה עי"ש שמשמעות כל דב"ק הוא על גילוי ראש ממש, אלא דיש לתמוה עמ"ש בשם מנהג צרפת שמברכים בראש מגולה דאפילו נאמר דלאו בראש מגולה ממש בלי כיסוי קאמר אלא ר"ל בלא כובע הרי בספר המנהיג בהל' סעודה דין י"ב כתב דעוד היום מנהג צרפת בשעת ברכה להיות המברך מתעטף בכסותו או נותן כובע בראשו עכ"ל וידוע דשני נביאים הנ"ל היו כמעט בזמן אחד מר בסוף אלף ה' ומר בתחלת אלף הששי, עיין שם הגדולים וצ"ל דשינוי מקומות יש בזה בצרפת עצמו ודוחק:
ומי שיש בראשו פירוקא (פאה נכרית) אי מהני להצילו מידי גילוי הראש, מצאתי בספר פחד יצחק מערכת הפ"ה אות פירוקא שכתב וז"ל עיין ת' הרב מוהר"ש הלוי שהיושבים עם הפירוקא בלא כובע הם כיושבים בראש מגולה והיושבים ככה בבהכ"נ או בבהמ"ד או בשעת בהמ"ז או בשעת הנחת תפילין דינם כהולכים בחקת הגויים עי"ש ראיותיו כמה חציף האי גברא עכ"ל, וצריך לעיין בגוף תשו' מוהרשה"ל כי אחרי שיש בזה משום ובחקותיהם וכו' למה לא הקפיד אלא על ישיבה במקום קדוש ואמירת דברי קדושה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |