אוצר:מיזמים/דבריהם הם זכרונם/תשפב/טבת/יז

י"ז בטבת - רבי יעקב קרנץ – המגיד מדובנא / ה'תק"א – תקס"ה / משלי יעקב

"וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי. ותהר האשה ותלד בן" (שמות ב א-ב).

חז"ל בגמרא במסכת סוטה (יב.) אומרים: אפשר זקנה בת מאה ושלושים שנה הויא וקרי לה בת - כיצד מכנה הכתוב את יוכבד בשם 'בת', שעה שבאותה עת כבר היתה בת מאה ושלושים שנה, שהרי נולדה בין החומות בעת ירידת יעקב למצרים. ומתרצת הגמרא: אמר רב יהודה - שנולדו בה סימני נערות.

תמה האבן עזרא: מדוע אם כן לא מפרסמת התורה נס זה שיוכבד ילדה בן בגיל מאה ושלושים, ואילו את הנס שילדה שרה בן בגיל תשעים - מפרסמת התורה גם מפרסמת.

יישב זאת המגיד מדובנא בדרך משל: ראובן השתבח באזני שמעון על זונדל הגביר שנתן לו שני זהובים בתרומה. לעומתו משיבו שמעון כי עולה עליו יודל הגביר שנתן לו זהוב במתת יד. פליאה אוחזת בראובן והוא תמה: הלא אמרתי לך כי זונדל נתן לי שני זהובים, וכיצד זה תטען לנדיבותו של יודל, שעה שלא נתן לך אלא זהוב אחד בלבד.

ואימתי נתן לך את שני הזהובים, שואל שמעון. ביום אתמול, משיב ראובן. אהה, שב שמעון ומבאר את דבריו, על כן אמרתי כי גדולה נדיבותו של יודל, שאף שנתן לי רק זהוב אחד אך נתנו לי בשנה שעברה בתקופת הרעב הגדול - ובתקופה זו שוויו של זהוב אחד גדול בהרבה משווים של שני זהובים בשעה שהשובע בעולם.

בכך גם חלוק הנס האמור בשרה מהנס האמור ביוכבד. אמת ששנותיה של יוכבד (130) רבו על שנותיה של שרה (90) - אך יוכבד ילדה במצרים, בשעה שכל הנשים ילדו בכרס אחת, וברכה היתה שרוייה בלידת הבנים. לא כן שרה שאמנם ילדה בגיל תשעים, אך בתקופה בה לא היתה כל ברכה מיוחדת בענין זה.